קצב חילוף החומרים האיטי אצל אוכלי נמלים

05/08/2006 ב- 17:49 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על קצב חילוף החומרים האיטי אצל אוכלי נמלים
תגים:

מטבוליזם בהגדרתו הפשוטה הוא פירוק חומרי המזון שהוכנסו לתוך הגוף והפיכתם לתוצרי אנרגיה ופסולת הנפלטת החוצה בתום התהליך. חומרים מסוימים עשויים להאיץ את קצב הניצול ואילו אחרים מאטים אותו. כמו גם, בימים קרים עשוי הקצב להתגבר כדי לספק למערכת ייצוב טמפרטורת הגוף את האנרגיה החיונית לפעולתה. זו גם הסיבה לכך שיונקים קטנים אשר שטח גופם ביחס לנפחו גדול יחסית נזקקים למזון רב ככל האפשר כדי שלא לאבד את חום גופם. לעומת זאת, יונקים גדולים ולבטח כאלה שמוצאים את מזונם בקלות רבה, אינם נזקקים לאנרגיה רבה מדי שעשויה ללכת לאיבוד, ולכן קצב המטבוליזם אצלם נמוך למדי. ברם, אצל אוכלי נמלים ישנה סטייה מן הכלל.


אכילת נמלים היא משלח יד שעוסקים בו לא מעט יונקים, אולם לא רבים מדי. לכאורה, מתקשים בני האדם להבין מדוע לא מתאפיינים כלל היצורים כזוללי נמלים, שמא זהו הפיתרון האולטימטיבי למניעת תחרות ולכל צרות הרעב. מושבות נמלים יש אינספור בכל היבשות למעט אנטרקטיקה, ותפוצתן מצויה בפיזור כמעט אחיד בכל מקום ואתר. על אוכל הנמלים רק לשלוח את לשונו ולאספן בלא חופזה אל פיו.

בביצות וביערות של אמריקה הלטינית מצויים דובי נמלים. כולם שייכים לסדרת הדלשינאים. הגדול ביותר הוא דוב הנמלים הענק (Myrmecophaga tridactyla). זוהי חיה לילית העושה את כל עיתותיה על פני הקרקע. דוב הנמלים הבינוני (Tamandua tetradactyla) ודוב הנמלים המכסיקני (Tamandua mexicana) חיים בסבך העצים ופעילים ביום. זנבם הארוך מסייע להם לטפס על הענפים או להשתלשל מהם כלפי מטה. עיקר מזונם הוא נמלים המקננות בעצים. דוב הנמלים הקטן (Cyclopes didactylus) חי אף הוא על העצים.

באזורים הטרופיים של אפריקה ואסיה חיים מיני אוכלי נמלים בעלי קשקשים, אשר כלולים בסוג פנגולין (Manis) מסדרת הפנגולינאים. הפנגולין הגדול ביותר חי על פני הקרקע, ואילו המינים הקטנים ממנו חיים על עצים. מדרום לסהרה מצוי מין מצחיק למראה הקרוי שנבוב (Orycteropus afer), בן יחיד לסדרת השנבובאים, שגם הוא נמנה על אוכלי הנמלים.

באוסטרליה, כצפוי, אפשר לפגוש באוכל נמלים השייך לקבוצת יונקי הכיס. זהו המין הקרוי נומבט (Myrmecobius fasciatus) אשר שוכן על פני הקרקע. ביבשת זו מצוי אוכל נמלים נוסף שחלקי גופו העליונים מכוסים בקוצים קצרים וחדים. משום כך קרויה חיה לילית זו בשם קיפודן נמלים (Tachyglossus aculeatus). זהו יונק פרימיטיבי המטיל ביצים. הוא שייך לסדרת בעלי ביב. קרוביו הם בני הסוג קיפודן חרטומני (Zaglossus) החיים בגינאה החדשה. גם אלה נמנים על אוכלי נמלים.

כל אוכלי הנמלים הללו אינם מסתפקים רק בנמלים, אלא ניזונים גם מטרמיטים ומחרקים אחרים, אולם אפשר שדווקא הנמלים אחראיות במידה רבה לאבולוציה המתכנסת שחלה אצלם לגבי מבנה גופם. אמנם כולם משתייכים לסדרות שונות של יונקים, אלא שלכל אחד מן המינים יש חוטם ארוך ומחודד שהוא תוחב לקיני נמלים, ולשון ארוכה ודביקה המעמיקה לחדור אל פרוזדורי הקן וללקט מתוכם את הטרף. אוכלי הנמלים גם נזקקים לרגליים קדמיות חזקות מאד, שבקצות אצבעותיהן מצויים טפרים חדים שמשמשים לפריצתם של קיני הנמלים.

ברם, ישנה תכונה נוספת האופיינית לכל מיני אוכלי הנמלים בין שהם יונקי שלייה, יונקי כיס או יונקי ביב: קצב חילוף החומרים שלהם נמוך ביותר. אצל היונקים בכלל יש נטייה לזיקה הפוכה בין קצב המטבוליזם לבין גודל הגוף, כך שאצל בעלי חיים קטנים קצב חילוף החומרים הינו מהיר יותר; ואילו אוכלי הנמלים מכל מוצא ושושלת, מגלים קצב מטבוליזם איטי מאד יחסית לגודלם.

בסוגיה אבולוציונית זו התחבטו כמה חוקרים ששאלו עצמם האם הרגל אכילת הנמלים – הדבר המשותף היחיד בין כלל אותם מינים – הוא הגורם לקצב האיטי של חילוף החומרים בגופם? גם אני ניסיתי לסייע בפתרון השאלה על פי השערה זו, והעליתי מספר אפשרויות, מקוריות כולן, אשר יתכן כי הביאו לכדי מצב זה:

א. אכילת נמלים במידה כזו שתגרום לשובע, לבטח נוטלת זמן רב יותר מאשר בליעת יונק קטן שאך זה נתפס, אולם האנרגיה הדרושה ללכידת מכרסם כלשהו, הניחן בתבונה רבה ומנוסה בהתחמקות זריזה, היא לבטח גבוהה יותר מליקוט מתמשך של נמלים רבות. ככל שחילוף החומרים מהיר יותר, כך משיג הגוף אנרגיה רבה יותר. אצל אוכלי הנמלים – אם נתעלם מכך שגם הם חשופים לטורפים – אנרגיה זו עשויה ללכת לאיבוד, בלא שתופק ממנה תועלת כלשהי. מטבוליזם איטי, אם כן, מתאים מאד לדרישות אורח חייו של אוכל הנמלים.

ב. אפשר שהערך הקלורי של הנמלים או האנרגיה שניתן להשיג מהן כמזון במערכת העיכול הם דלים למדי בהשוואה למיני טרף אחרים. על כן, באם היה קצב חילוף החומרים בגופם של אוכלי נמלים מהיר יותר, היו הם מאבדים את כל האנרגיה שהשיגו דרך מזונם, ואחר גוועים במהרה מחמת תשישות או בשל איבוד חום הגוף. קצב המטבוליזם הנוכחי מותאם, במקרה שכזה, להרגלי התזונה של מינים אלו.

ג. יתכן כי בשרן של הנמלים מכיל תרכובות או חומרים המשפיעים מאד על קצב חילוף החומרים אצל אוכלי נמלים. ידוע כי רעלנים מסוימים עשויים לשנות כליל את התפקוד המטבולי בגוף היונקים, ואולי הנמלים שהינן טרף קל להשגה באופן יחסי, אינן אלא מזון בלתי ראוי לאכילה. אפשר אפילו שאותן תרכובות מזיקות נוצרו אצלן באופן בררני בשל לחץ הטריפה. במקרה דנן, יש לבדוק אם אספקת מזון שונה לאוכלי נמלים, שאינו כולל חרקים אלו וקרוביהם, עשוי לשנות במידת מה את קצב המטבוליזם בגופם.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: