מדוע ולמה זברה לובשת פיג'מה?

04/08/2006 ב- 15:55 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על מדוע ולמה זברה לובשת פיג'מה?
תגים:

בני האדם תמיד היו ערים למופע החיצוני שמפגינים בעלי החיים: נוצותיו הארוכות של הטווס טרדו את מחשבותיהם, צווארה הארוך של הג'יראפה נראה כפלא בעיניהם, וכמו גם כסות הפסים שעוטה על עצמה הזברה. ניסיונות אינספור נעשו כדי להסביר את יתרון המתכונת המפוספסת בטבע, אולם ללא הועיל; הזברה עדיין ממאנת לחשוף בפנינו את כל סודותיה.


ע. הלל בשיר הילדים המפורסם "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" מציע תשובה מקורית, אם כי לא מעוגנת במציאות, לגבי הזדקקותה של הזברה לדגם הפסים אשר על גופה. לפי כוונת המשורר אפשר למצוא את המענה בעצלותה הטבעית של החיה. כל בוקר היא מתעוררת ושואלת עצמה האם כדאי היום להסיר את הפיג'מה או שמה לדחות זאת למחר. כך חולפים הימים באפס מעשה והזברה עדיין לובשת פיג'מה.

השיר נתחבב על כל ילדי ישראל בעיקר בגלל הסיבה הסמויה: כולנו מכירים את הזברה ויודעים לזהותה. הפספוס שעל גופה הפך אותה לאחת החיות הידועות ביותר לאדם. אף שהזברה נמנית על מיני הסוג סוס ומבנה גופה דומה לשאר הנציגים ממשפחת הסוסיים, בלתי אפשרי למצוא ילד שיצפה בה ויאמר כי זהו סוס-בית או חמור-בית, בשעה שיכנה את כל מיני הברווזים בשם הכולל "ברווז", אף שהם שונים זה מזה במראה. פסי הזברה כבר הפכו מזמן לסמל המסחרי שלה בעולם החי. עם זאת, לא לכל הזברות יש פסים מלאים על גופן. מבין שלושת המינים שקיימים בימינו בטבע רק זברה מצויה הינה מפוספסת בכל גופה, כולל בגחונה.

כבר מלידתו יש לסייח הזברה פסים ברורים בגוון חום הבולטים על מצחו, עורפו, ירכיו הקדמיות והאחוריות. בחלוף מספר חודשים נעשים הפסים החומים בהדרגה לכהים יותר, עד שהפרווה מקבלת את המתכונת השחורה-לבנה האופיינית לבוגרים. לעיתים, נותרים שיפולי הבטן לבנים. מכך ניתן היה ללמוד שפסיה של הזברה הם שחורים על רקע לבן ולא לבנים על רקע שחור. ברם, במשך שנים טענו חוקרי טבע אחדים טענה הפוכה בהשתמשם בדוגמאות של פרטים חריגים שבגופם ישנם כתמים בהירים על רקע הגוף הכהה. ממצאים אמבריולוגיים הוכיחו לבסוף את צדקתם.

בדיקות גנטיות חשפו כי תכונת הפספוס של הזברה לא נגזרה מאב קדום. לזברת הרים (Equus zebra) ולזברה מצויה (Equus quagga) ישנו מוצא משותף השונה מזה של זברת גרבי (Equus grevyi). על כן, ברי כי הפספוס התפתח באופן בלתי-תלוי בשלושת המינים בתהליך של אבולוציה מקבילה. אולם, מדוע נוצרו הפסים והאם הזברה ממש נזקקת להם? למרבה ההפתעה, אין על שאלה זו כל תשובה ברורה. קיימים ניחושים שונים והשערות משונות שלא ניתן להפריכן אך גם לא לאששן. אפשר כי כמה גורמים פעלו במשולב כדי ליצור את דגם הפספוס.

היפותזה אחת מתבססת על בדיקות שנתבצעו שוב ושוב, וכולן הראו כי לא קיימת אף זברה שדגם הפספוס שלה זהה לרעותה. לכל זברה ישנו דגם פסים ייחודי האופייני רק לה, דוגמת טביעות האצבעות אצל האדם. על פי ממצאים אלו סבורים מספר חוקרים שלפסי הזברה תפקיד חשוב בארגון החברתי של העדר, ולמעשה רק בשיטה זו של בידול, מסוגלים הסייחים לאתר את האם בשעת הצורך.

היפותזה שניה מסתמכת על היות הזברה חיה חברתית. בזמן שרבות מהן מצטופפות  יחדיו בעדר הנס בבהלה, מתקשות הלביאות לבחור אחת כדי שתוכלנה לתקוף אותה. הן צופות בגוש ענק ומפוספס הנע קדימה ולא בחלקיו הנפרדים. ולעיתים, די אם הבלבול אצל הטורף נמשך שניות אחדות על מנת שכל העדר יצליח להימלט למקום מבטחים.

היפותזה שלישית מציעה כי אולי מתכונת הפסים עולה בקנה אחד עם רצועות שומן מתחת לעור, המשמשות את הזברה כמנגנון לוויסות חום.

היפותזה רביעית, הנתמכת על ידי כמה ניסויים, גורסת כי דגם הפספוס יעיל למדי במניעת עקיצתו של זבוב הצה-צה, שמעביר את מחלת השינה בעת שהוא מוצץ דם. לפי אותם חוקרים, זבוב קטלני זה מתקשה להתמקד בדגמים מפוספסים. ניסויי המעבדה אכן הראו זאת, אולם בתצפיות שדה לא נמצא כל אישור לסברה זו. אם בכל זאת יש בה צדק רב, אזי התפתחו פסי הזברה באמצעות ברירה טבעית כאדפטציה למאבק בטפיל. פרטים מוטנטיים בעלי פספוס כלשהו היו מוגנים יחסית מפני הזבוב, ולכן שרדו במרביתם כדי להוריש תכונתם זו לצאצאיהם.

היפותזה חמישית נתפשת כתמוהה למדי בתחילה, משום טענתה כי הפסים השחורים-לבנים משמשים את הזברה להסוואה מפני טורפים. ואכן, רגילים אנו לצבעי ההסוואה הירוקים של גמל שלמה המשחר לטרפו, או לצבעי האדמה המאפיינים את כסות נוצותיה של נקבת הברכיה, אולם מתקשים אנו להבין כיצד הצבעים הבולטים של הזברה מסייעים לה כנגד לביאות האורבות לה; כל מי שביקר בגן החיות מסוגל היה להבחין ממרחקים בזברות הרועות בשדה, בטרם יכול היה לזהות אנטילופות ויענים הנמצאים בקרבתן.

למעשה, מתכונת הפסים אכן מסייעת לזברה שלא להיראות. בשעת תנועה נוטים הפסים לטשטש את הקווים שעל גוף החיה, ויתכן כי זו הסיבה שאוניות קרב שפעלו במלחמת העולם השנייה נצבעו בפסים בעלי צבעים מנוגדים, מתוך רצון להשיג אותה מטרה. כמו כן, אפילו עיניו של האדם מתקשות להבחין בזברות המצויות בסבך, ולבטח לא תוכלנה לעשות כך הלביאות, משום שהינן רואות פחות צבעים מאיתנו. מלבד זאת, על פני המישורים האפריקניים שוררות תכופות הפרעות אטמוספריות הנגרמות על ידי חימום-יתר. תופעות אלה מוסיפות לטשטש ולמזג צורות וצבעים במידה רבה עוד יותר, עד כי חוקרי טבע העוקבים אחר הזברות, מתקשים לא פעם לברור אותן מתוך הפרסתנים האחרים המצויים סביב, שהם לכאורה בעלי גוונים פחות בולטים.

לקריאה נוספת:

Jonathan Waage. 1981. How the Zebra Got its Stripes-Biting Flies as Selective Agents in the Evolution of Zebra Coloration. Journal of the Entomological Society of South Africa, Vol. 44, No. 2: 351-358

Ádám Egri, Miklós Blahó, György Kriska, Róbert Farkas, Mónika Gyurkovszky, Susanne Åkesson & Gábor Horváth. 2012. Polarotactic tabanids find striped patterns with brightness and/or polarization modulation least attractive: an advantage of zebra stripes. The Journal of Experimental Biology 215: 736-745

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.