תרדמת החורף של התחמס הנמנמני

03/08/2006 ב- 21:41 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על תרדמת החורף של התחמס הנמנמני

מנגנון מופלא הוא תרדמת החורף. במקום לנדוד למקומות נעימים יותר ולהסתכן בדרך אליהם ובחזרה משם, מסוגל הגוף של כמה מיני יונקים להתקיים גם ללא אספקת מזון במשך שבועות רבים. בעל החיים מסתגר בתוך מקום מוגן, חום גופו צונח לאיטו ופעילותו נעשית אפסית עד יבואו ימי האביב. לגבי העופות הדעה היתה ברורה: הם אינם נמים בעונה הקרה, אלא עושים כל מאמץ להתרחק מסיבוכיה. והנה נמצא תחמס פורע סדרי עולם שלא שעה לדעת מומחים ויצר אנדרלמוסיה גמורה.


במשך מאות בשנים סיפרו אינדיאנים משבט הופי לילדיהם אודות עוף משונה במיוחד הקרוי בשפתם "הישן", על שום תנומתו הארוכה בעונה הקרה. מרבית סיפורי העם שורשם בעובדות אמיתיות, ואתנולוגים שחקרו את תרבותם של בני ההופי (Hopi) ניסו להתחקות אחר גלגולו של הסיפור, אך ללא הצלחה. משנדרשו אורניתולוגים בכירים לסוגיה, טענו שהדבר בלתי אפשרי וכי אין מדובר אלא באגדה. על עופות הנמים בחורף לא שמעו מעולם. אמנם פליניוס הזקן שיער כי סנוניות עושות את העונה הקרה בשינה על האדמה החשופה, אולם גילברט ו'ייט, חוקר הטבע הנודע, שלל את זו סברתו.

כמה חוקרי תרבויות התעקשו שגרעין האגדות מתבסס בסופו של דבר על המציאות, אבל חוקרי הציפורים לעגו להם וטענו בזלזול שהם הרי מכירים את הטבע טוב יותר מאשר הילידים. איש לא חשב לערער על קביעתם, כי בעיני כל נתפשו האינדיאנים המקומיים כיצורים נחותים המחזיקים באמונות שווא. איש גם לא שאל עצמו האם בכל זאת יתכן הדבר כי בני אדם החיים במקום אחד כבר אלפי שנים, לבטח מכירים אותו טוב יותר מאשר מדען מזדקן שפאר שנותיו מאחוריו.

תרדמת החורף היא תופעה שכיחה אצל כמה מיני יונקים הנפוצים בארצות שחורפיהן קרים והמזון חסר בהן בעונה זו של השנה. במהלך אותם חודשים, מתחילת החורף עד בוא ימי האביב, מצויים אותם מינים בתרדמה עמוקה, טמפרטורת גופם יורדת, קצב נשימתם מואט ופעימות ליבם נחלשות. בתקופה זו הם מנצלים את מצבורי השומן שאגרו בכמות גדולה בגופם במשך הסתיו.

סיפורים על תרדמת חורף אצל ציפורים היו ידועים כבר מזה אלפיים שנה. מסורות מקומיות נהגו לספר על איכרים שמצאו שלווים הטמונים בכוכים בקרקע ושקועים בתרדמה עמוקה, אלא שאף חוקר טבע לא תיעד זאת מעולם. היוהרה והלגלוג כלפי מיתוס זה אך התעצמו משהחל חקר תופעת הנדידה, היות ובידי החוקרים היתה סוף סוף תשובה לשאלה: מה עושים הברווזים כשהאגמים קופאים; הם פשוט עפים למקומות אחרים. ואכן, הנדידה לאזורים חמים יותר משמתחיל החורף, היא הפתרון שבחרו מיני עופות רבים.

השנה היתה 1946 כשהאקולוג האמריקני אדמונד יאגר (Edmund Jaeger) ערך מחקר בהרי צ'וקאו'אלה (Chuckawalla) שבמדבר קולוראדו. באחד מסיוריו נתגלה לו תחמס בתוך נקיק סלע כשהוא במצב של קיהיון מוחלט. הטמפרטורה של גופו היתה הרבה מתחת לערך הנורמלי ופעימות ליבו כמעט ולא ניתנו לאבחון. מצב בלתי רגיל שכזה עבור עוף דמה בכל לזה של חיה השקועה בתרדמת החורף שלה. אך האם תופעה כזו אפשרית בכלל?

מחקר נוסף הוכיח מעל לכל ספק, כי עוף לילי זה הקרוי תחמס נמנמני (Phalaenoptilus nuttallii) אכן נמנע מקשיי החורף שלא באמצעות נדידה לאזור חם יותר, אלא על ידי שקיעה בתרדמה עמוקה. יאגר מצא כי אחד הפרטים נם במשך 88 ימים רצופים, כשבתקופה זו ירדה טמפרטורת הגוף שלו מ-40 מעלות צלזיוס עד ל-20. בקושי רב ניתן היה להקשיב לפעימות ליבו, וקרוב לוודאי שקליטת החמצן אצלו היתה כמעט אפסית. אפילו שהבזיק אור בוהק לתוך עיניו, שום תגובה לא נתגלתה בהן.

תקופת הרעב העונתית החולפת על התחמס הנמנמני נמשכת כמאה יום. אילו אנוס היה להמשיך ולהשתמש בעתודות האנרגיה שלו מבלי לאכול דבר, כי אז היה קיצו מגיע בתוך שעות ספורות. אולם, כתוצאה מההאטה הכללית בפעולתם של מנגנוני הגוף, מסוגל תחמס זה להתגבר על התנאים האקלימיים החמורים ביותר, והוא זקוק לתשעה גרם בלבד של שומנים כדי לעבור את החורף בשלום.

צדקו אם כן האינדיאנים במתן השם לתחמס "הישן", אלא שלא רק מהם התעלמו המדענים: בדו"ח המשלחת של לואיס וקלארק – מגלי הארצות שסיירו לרוחבה של צפון אמריקה – נמצא כי ב-17 באוקטובר 1804 זיהו בצפון דקוטה תחמס הנם את תרדמת החורף, אולם פרט זה משום מה נעלם מעיני החוקרים, על אף שרשמי מסעם של לואיס וקלארק הינם אחת העבודות המצוטטות ביותר בדברי ימי המדע. אולי זאת אירע הואיל ובמשך שנים סברו שתחמס נמנמני אינו נבדל מן התחמס Caprimulgus vociferus, מין שנעדרת אצלו תרדמת החורף.

התחמס הנמנמני מפגין התאמות גופניות נוספות המסייעות לו לעמוד בקשיי המדבר, עד כדי כך שהוא מצליח לשגשג אפילו בעמק המוות הידוע לשמצה של קליפורניה. כדרכם של מיני עופות אחרים בימים לוהטים, משתמש גם הוא בנשימות מהירות כדי לאדות מים מריאותיו ועל ידי כך לצנן את הגוף. אולם, הגורם המרכזי שמאפשר למין זה לשאת טמפרטורה גבוהה הוא חילוף החומרים האיטי למדי. כתוצאה מכך, מפיק גופו בשעת מנוחה כמות מועטה בלבד של חום לעומת זו שבנסיבות רגילות. התאמות אלה וכמו גם פעילותו הלילית, מאפשרות לתחמס הנמנמני לעמוד בתנאים הקשים שמציבים אזורים שחונים, אשר בהם עופות אחרים בדרך כלל אינם מסוגלים להתקיים.

ראו גם:

כיצד מצליח הכרוב המסריח ללבלב בעיצומו של החורף?

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.