מה חלף במוחו של סר גו'ין?

01/08/2006 ב- 17:58 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על מה חלף במוחו של סר גו'ין?
תגים:

עד כמה נוח הגבר להתפתות על ידי אשה החושקת בו? רבים יאמרו כי ייצרו חזק ממנו, אולם מה אם זו אשת רעהו ומעשה הפיתוי מתרחש בין כותלי ביתו של החבר? זו כבר סוגיה בערכי מוסר, וכמו כל יתר הסוגיות העוסקות בערכיותם של מעשי הזולת, גם זו נידונה כבר מאות בשנים, וניתן לה ביטוי בספרות, באמנות ובכתבים הפילוסופיים. אחת הדוגמאות המעולות היא השירה העוסקת בעלילותיהם של סר גו'ין והאביר הירוק.


שוו נפשכם שיצאתם למסע ממושך בעקבות אויב מר, והנה בדרככם אתם עוצרים בבית רחב-מידות שבו האדון מבקש לארחכם. תנאי אחד הוא מציב בפניכם: בכל לילה אתם מתבקשים להחליף את אשר השגתם במשך היום בדברים שהשיגם אדון הבית בפרק זמן זה. עתה, כשהאדון נעדר ויוצא לצוד שועלים, אתם מתרפקים במיטה בתקווה לנוח ולצבור כוחות להמשך המסע; אולם, אשתו הנאפנית של האדון מבקשת לתנות עמכם אהבהבים. לכאורה, לא ניתן כלל לעמוד על טיבכם. מחד, אפשר שהמוסר משחק לטובתכם ואתם ממאנים להיעתר ליפהפיה החושנית מטעמים אישיים, ומאידך, לא תוכלו לקבל דבר מעימה, כי כל אשר תיקחו, תיאלצו למסור לבעלה עם שובו מאוחר יותר.

אכן, שאלה זו מעסיקה אותי כבר שנים אחדות ולא מצאתי לה פיתרון. אפשר שאין לה תשובה ברורה ובכל זאת כדאי שאשתף אתכם בה: איך ביכולתי לדעת מאילו מניעים פעל האורח, האם מטעמים מוסריים דחה אותה, או האם פעל מנימוקים תכליתיים ביודעו מה תהיינה ההשלכות המאוחרות אם תעניק לו האשה מחסדיה. אפשר שתאמרו כי אם ביסודו הינו רמאי הרי יוכל לזכות במנעמי האשה, ואחר לא יחשוף את הסוד בפני בעלה. לפיכך, מנסיבות אלו יתכן כי פעל דווקא מנימוקי מוסר. ברם, אין דין שקר כדין ניאוף; כל הבריות נוהגות לשקר מפעם לפעם ואפשר שרובן גם חוטאות בניאוף, אבל אין בהכרח קשר בין שתי המידות הרעות הללו. הן ידוע על בני אדם שמסוגלים לרמות ללא כחל וסרק, אבל לעולם לא תמצאו אותם בוגדים בבני זוגם.

השאלה הזו צצה במוחי כשקראתי לראשונה את השיר הנהדר בן 2530 השורות: "סר גו'ין והאביר הירוק" (Sir Gawain and the Green Knight). לא ידוע מיהו מחברה של היצירה. רק ידוע כי נכתבה בשנת 1375 בקירוב על ידי משורר אנגלי, שכפי הנראה אחראי לחיבור ארבעה שירים נוספים: Patience, Pearl, Cleanness (Purity), St. Erkenwald. יש טעם לומר כי השיר החמישי נמצא בכתב-יד נפרד מאשר האחרים, וחלוקות הדעות אם הוא אכן משתייך לאותו משורר אנונימי. טוב הדבר שאספר לכם את קורותיו של סר גו'ין מתחילתן, כדי שתעמדו גם אתם בפני אותה שאלה שאך זה העליתי.

עלילת "סר גו'ין והאביר הירוק" בעיבודי:

בשעת נשף, כשהמוסיקה מתנגנת לה לאיטה והמסובים יושבים וסועדים את ליבם במעדנים, ואחדים מנסים את כוחם בריקוד מחולות קצר, מופיע לפתע איש נוכרי שמראהו משרה תדהמה ואף גיחוך אצל כל הנוכחים. לראשו חבש קסדה ירוקה. את חזהו כיסה שריון, ירוק אף הוא, מגני ברכיו היו ירוקים וכך גם כל בגדיו, נדן חרבו והאוכף שעל סוסו. אין ספק לגבי מעמדו החברתי; לפניהם ניצב אביר, ונדייק אם נכנהו: האביר הירוק.

בעוד הכול משתוממים מהופעתו המוזרה, צעד קדימה האביר הירוק ופתח בדבריו: עלמות יקרות, מוקפות  אתן אדונים נכבדים אך כולם פחדנים. הנה אני מציע הצעה לפניהם: טלו נא את חרבכם, ואם ישנו אמיץ מביניכם, הרי שאבקשהו לפגוע בי ככל שיוכל ובלבד שתותר לו מכה אחת. זאת יעשה אם יאות להישבע בכבודו כי בעוד שנה בדיוק יצא לחפשני על מנת שיהא בתורי להשיב לו מכה.

הס בקהל, איש לא הגיב. עוד לא הבינו כולם מאין זה צץ וכבר משתלח בהם האביר הירוק ומשווה אותם לפחדנים עלובים שלא בצדק, אך מיהו זה שיקום ויתייצב כנגדו. לעג להם האביר הירוק וקרא: הן חבורת פתאים אתם, חוגגים מליל עד בוקר ואין טיפת אומץ בליבכם. אז קם סר גו'ין ונענה לאתגר. הוא נשבע באבותיו כי יעמוד בתנאי, ואז באבחת חרב אחת ערף את ראשו של האביר הירוק וחסל.

הראש נתגלגל על הרצפה ודם רב – וירוק – נזל לכל עבר. האביר ערוף הראש תפס אז את גולגולתו, ניתר על סוסו והתרחק בדהרה מן המקום, כשיד אחת אוחזת במושכות ויד אחרת בשערות ראשו, כמו כך אמורים להיות הדברים מאז ומעולם.

חלפה לה שנה. ליל הזוועות כמעט שנשכח, אולם סר גו'ין התכוון לעמוד בהתחייבותו למצוא את האביר הירוק ויהי מה. הוא נדד במשך שבועות ארוכים, שאל על האביר הירוק בעל הראש או בלעדיו, אף חקר אודות אביר מכל צבע שהוא, אך איש לא ידע על קיומו דבר. ערב אחד סייר ביער אפל; מרחוק ראה אור מבליח מבין העצים. חיש נתקרב ומצא עצמו אל מול בית בן שתי קומות. על הדלת הקיש פעמיים עד שזו נפתחה וכנגדו ניצב האדון. סר גו'ין בירכו לשלום ושאל כהרגלו אם יודע הוא דבר מה על האביר הירוק. בהפתעה גמורה השיב לו האדון כי האביר הירוק גר לא הרחק משם. הוא יסכים ללוותו אל קרבת מקום, אך קודם יהא עליו לנוח שלוש יממות על מנת לפוש מעט, לאחר הדרך הארוכה שעשה. סר גו'ין שכמעט נתייאש מלמצוא את האביר הירוק, הסכים לכך בשמחה ונכנס פנימה.

אז פנה אליו האדון ואמר לו כך: תנאי אחד לי אליך בשעה שאתה מתארח בביתי: כל מה שתשיג במשך היום יהא עליך למסור לי בשעת ערב, ואילו אני אמסור לך את כל אשר אשיג באותו יום. סר גו'ין הסכים גם לזאת מתוך מחשבה שלא יצא נפסד מכך, כי הרי בכוונתו לנוח ואיננו מתאווה להשיג דבר.

למחרת בבוקר נפרד סר גו'ין ממארחו שיצא ללכוד שועלים. לאחר ארוחת הבוקר, כשנתרווח במיטתו  בתקווה לשקוע שוב בשינה עמוקה, מצא מולו את אשת האדון מתערטלת בחיקו. תחילה נתבהל מעט אולם אז נרגע. הוא הודיע ליפהפיה ששכבה לצידו כי בכוונתו לנוח בשעות הקרובות, ומשום כך עליו לדחותה. נפרדה ממנו האשה בנשיקה על לחיו והותירה אותו המום מה לבדו.

בערב שב האדון וידיו נושאות פרוות שועלים. הוא מסר אותן לידי סר גו'ין ואילו האורח נתן לו בתמורה נשיקה על לחיו. בשיחה שעלתה ביניהם סיפר סר גו'ין כי הינו אביר בחצרו של המלך ארתור, ואילו האדון הודיע כי שמעו עדיין לא הגיע אליו. אז צלצל האורלוגין עשר פעמים ובברכת ליל מנוחה נפרדו השניים.

למחרת בבוקר יצא שוב האדון לדרכו, ודקותיים אחר כך ניתרה על סר גו'ין האשה היפה מתוך רצון לפתותו, אולם גם הפעם לא צלח הדבר בידה. סר גו'ין חמק ממנה גם הפעם, והיא, מסתפקת בתירוץ אחר, נשקה לאורח פעמיים על לחיו ועזבה אותו לנפשו.

בערב ההוא קיבל סר גו'ין לידיו עוד כמה פרוות שועלים ובתמורה נשק פעמיים ללחי אדון. הם שוחחו ארוכות על ציד שועלים, והחליפו ביניהם ידיעות על כל מיני אירועים, עד שצלצל האורלוגין עשר פעמים והם נפרדו זה מזה בברכת לילה טוב.

למחרת היום שבו הדברים על קדמותם, אלא שהפעם לא נתרצתה אשת האדון מהססנותו של סר גו'ין והתעקשה להעניק לו דבר מה בתמורה. תחילה ביקשה לתת בידו תכשיט יקר, אך סר גו'ין סירב כמובן. אם יקבל זאת לידיו, כך חשב, הרי יאלץ למסור זאת לידי אדון בבוא הערב, ואז לבטח יתבקש הסבר נרחב. במקום התכשיט הגישה לו האשה חגורה ירוקה, וסיפרה לו כי מי אשר יחגור אותה, אזי לעולם לא יפגע לרעה בשעת קרב. סר גו'ין שנכון היה לצאת למחרת אל ביתו של האביר הירוק, התקשה לדחות שי זה מעליו והודה לה מאד. כדרכה, עזבה אותו האשה בנשיקות על לחיו, ובפעם הזו נמנו אלה שלוש.

לקראת ערב שב האדון עם פרוות שועלים לרוב ומסרן לידי סר גו'ין. זה נשק למארח שלוש פעמים על לחיו, אך את החגורה לא נתן בידו. הם דיברו על חיי החצר ועל כלכלת היער; גם שאלו זה את זה עוד כמה שאלות, אלא שאז צלצל האורלוגין עשר פעמים והם נפרדו בברכת חלומות נעימים.

בבוקר התעורר סר גו'ין וליבו רענן. הוא חגר על גופו את החגורה הירוקה ושמח מאד על המתנה. האדון הורה לו את הדרך ביער אל הבית הירוק, שם גר כידוע האביר הירוק. סר גו'ין עשה כמצווה ואכן, בחלוף שעה עמד אל מול בית ירוק. הוא הקיש בדלת פעמיים והאזין לצעדים המתקרבים; תהה בליבו אם יופיע זה בלי ראש או שמא איבד עם הזמן כבר את כל פלג גופו העליון. אבל האביר הירוק שפתח את הדלת היה שלם למראה ולא נראה כמי שראשו נערף אי פעם.

הזמין אותו האביר הירוק ופנה אליו: ברוך הבא, מילת כבוד יש לך. אל נא תתמהמה, השיב לו סר גו'ין, ותמה אם אכן תצילהו החגורה הירוקה. שלף האביר הירוק את חרבו מן הנדן הירוק והניפו באוויר על מנת לפגוע בסר גו'ין. זה עצם את עיניו וראה אולי את סופו, אך הנה זהו נס, לא פגע בו הלהב והחגורה שחגר הצילה אותו מפני הסכנה.

אז לחץ את ידו האביר הירוק ואמר: האם יודע הנך מדוע לא נפגעת? הראה לו סר גו'ין את החגורה הירוקה ותלה בה את הסיבה. חייך האביר הירוק והשיב: את החגורה הירוקה קיבלת ודאי מאשתי. אז המשיך ואמר: וכי אינך מזהה אותי, רעי? שלושה ימים עשית בביתי. עתה זיהה אותו סר גו'ין הנדהם. מתחת ללבוש הירוק והקסדה הירוקה ניבטה אליו דמות מוכרת למדי. הוסיף ושאל האביר הירוק: מדוע הסתרת ממני את החגורה? הרי סיכמנו להחליף בינינו את כל החפצים שנשיג במהלך היממה. סר גו'ין  התנצל עמוקות והסביר את פשר הדבר. לאביר הירוק סיפר כי בלעדי החגורה לבטח היתה מונחת גולגולתו על הארץ עתה. צחק האביר הירוק וצחק: אין בחגורה כל קסם וכוח מיוחד. הרי זוהי חגורה פשוטה. אם רציתי לערוף את ראשך כזאת הייתי עושה. אם כך מדוע נמנעת? שאל סר גו'ין בפליאה. ענה לו האביר הירוק:  שלוש פעמים ציוויתי על אשתי לפתותך ועמד לך יצרך. אמנם מעדתך קלות בהסתירך ממני את החגורה, אך על דבר מרמה שכזה לא אהרגך.

אין זה מקרה ששיר זה, שהינו אחד הפופולריים ביותר בכל הדורות, עוסק בסוגיית הניאוף. באותם ימים רחוקים, עיקר העיסוק של הטרובדורים, אותם זמרים נודדים שהתהלכו באירופה, היה חיבור שירי אהבה המוקדשים לאשה שלעולם היא אשת איש. עד היום מתקשים החוקרים להבין מהם מקורות צמיחתה של אהבה חושנית זו אל אשה נשואה, כפי שהיא מופיעה בשירת הטרובדורים. דומה שמחברו של השיר "סר גו'ין והאביר הירוק" מסתייג מן האהבה הנואפת שאותה שיבחו בזמנו משוררים אחרים, והוא מנסה ללמדנו שהיא גרועה אף מחטא הרמייה, חטא שאף אביר לא היה מעז לחטוא באותם ימים רחוקים.

מילים חלופיות: סר גוין והאביר הירוק, סר גווין והאביר הירוק, סר גויין והאביר הירוק, סר גוויין והאביר הירוק, סיר גוין והאביר הירוק, סיר גווין והאביר הירוק, סיר גויין והאביר הירוק, סיר גוויין והאביר הירוק, סר גאוין והאביר הירוק, סר גאווין והאביר הירוק, סר גאויין והאביר הירוק, סר גאוויין והאביר הירוק, סיר גאוין והאביר הירוק, סיר גאווין והאביר הירוק, סיר גאויין והאביר הירוק, סיר גאוויין והאביר הירוק.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: