ההיבטים ההיסטוריים של שירת רולן

29/07/2006 בשעה 08:31 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על ההיבטים ההיסטוריים של שירת רולן

האפוס הדרמטי ביותר בספרות ימי הביניים שזהות מחברו עלומה וכן מועד כתיבתו, מספר בהתרגשות רבה מה עלה בגורל כוח מאסף מצבאו של קארל הגדול, שנקלע למארב במעבר הרים צר מחמת בגידה ונשמד. גרעינו של סיפור היסטורי זה הפך במטה הקסם של קולמוס המשורר למאבק הנצחי בין הנוצרים למוסלמים, שזירותיו פרושות במקומות רבים.


לא רבות ידוע אודות הקרב במעבר רונסבו (Roncevaux). המקור ההיסטורי היחידי כמעט הוא הביוגרפיה מאת איינהרד על "חיי קארל הגדול" (Vita Caroli Magni). שם ובעוד מקורות ספורים מסופר כי בראשית שנת 778 יצא קארל, שמלך על הפרנקים, לכבוש את ספרד, אך צבאו נהדף אל מול שערי סרגוסה, שנשלטה על ידי הערבים בשנים 713-1118. באותה עת התמרדו הסקסונים, כך שנגזר על חייליו לשוב הביתה כדי לדכא את ההתקוממות, וזאת במקום לחדש את הלחימה כנגד העיר הבצורה. במעבר הרים צר בפירנאים, בשעה שצבא הפרנקים נערך בטור ארוך בשל תוואי השטח, הגיחו מן המארב לוחמים באסקים שהתקיפו את הכוח המאסף ויכלו לו. בין ההרוגים בקרב הפרנקים נמנה גם רולן (Hruodlandus), דוכס הספר הברטאני.

תמצית הסיפור שמובא אצל איינהרד (Einhard) כמעט שלא זכתה להתייחסויות ברישומי אותה תקופה. ידוע כי בביוגרפיה "Vita Hludovici Imperatoris" שנתחברה בשנת 840 אודות לואי החסיד, בנו של קארל, מוזכרים הקרב ושמו של רולן, אך לא יותר מכך. אפשר שאותו דוכס, ששמו נעדר ממקורות היסטוריים אחרים, היה, ככל הנראה, דמות בלתי חשובה באותם ימים. ובכל זאת, ו'יליאם ממלסברי (William of Malmesbury) דיווח ב"היסטוריה של מלכי אנגליה" כי שירו של רולן עודד את רוחם של הנורמנים בטרם נפתח קרב הייסטינגס בשנת 1066. טענה זאת אפשר למצוא גם אצל המשורר הנורמני ואצה (Wace) בכרוניקה המחורזת "Roman de Rou".

כ-330 שנה חלפו מיום הקרב בהרי הפירנאים עד שבמחצית הראשונה של המאה ה-12, רואה אור שירת רולן, האפוס הצרפתי החשוב ביותר. המחבר האנונימי שחתם בשם טורולדוס (Turuldus), העלה ביצירת מופת זו קרב נשכח משלהי המאה ה-8 בין הפרנקים לבאסקים לדרגה נעלה של אירוע היסטורי רב חשיבות במאבק הבין-תרבותי של הנצרות כנגד האסלאם. הערה לקונית של איינהרד בדבר חשש לבגידה שייתכן כי היא שהביאה את הבאסקים לפשוט על הכוח המאסף, הופכת לציר המרכזי בעלילה המרתקת. רולן, דוכס אלמוני מחבל ברטאן, הופך בשרבוטי הדיו לאחיינו של קארל הגדול, ולמעולה שבמצביאיו. קארל עצמו שהיה בעת הקרב בגיל 30, נעשה בן 200 לכל הפחות, ובמקום לשוב ולטפל בהתקוממות הסקסונית, הוא חוזר לשדה המערכה כדי לנקום באויב; ואילו המתקפות הצבאיות שנמשכו אך חודשים ספורים, היו למלחמה כוללת שנמשכת כבר שבע שנים. כמו כן, הבאסקים הפכו לסרצנים, קרי מוסלמים.

יש לציין כי בספרו "ההיסטוריה השלמה" משנת 1231 כותב עלי אבן אל-עת'יר (Ali ibn al-Athir) כי סולימאן אל-ערבי (Sulayman al-Arabi), שליט ברצלונה בשנת 777, הבטיח לקארל הגדול את נאמנותו שלו ואת זו של חוסיין, שליט סרגוסה, אולם כשהגיע צבא הפרנקים לשערי סרגוסה, חזר בו חוסיין מהתחייבותו וסירב להיכנע. לאחר חודש של מצור פרנקי על העיר, הוחלט להוציא את הגיסות מספרד, אולם כמה נכבדים מוסלמים וביניהם סולימן אל-ערבי נלקחו כבני ערובה. משום כך, שני בניו של סולימן שיתפו פעולה עם הבאסקים בקרב רונסבו על מנת לחלץ את אביהם מידי הפרנקים.

עלילת האפוס הינה קצבית למדי וההתרחשויות רודפות זו אחר זו: לאחר שהכריע את ספרד כולה מלבד סרגוסה, נערך קארל הגדול לקראת כיבושה של העיר. מרסיל (או מרסיליון), מלך סרגוסה, המבקש להציל את עירו, מכנס את שריו לעוץ לו עצה. בעצתם, יוצאת לקראת קארל משלחת של שגרירי שלום אשר נושאת עימה ממיטב אוצרות סרגוסה. הללו מבטיחים בשמו של מרסיל כי הוא נכון לקבל עליו את עול הנצרות ולשמש בכל תפקיד שיטיל עליו מלך הפרנקים. בתמורה הוא מבקש מקארל לחדול מן המלחמה ולהשיב את צבאו לצרפת. ברם, לאחר שחילות הפרנקים יניחו לעירו, זומם מרסיל  להפר את כל הבטחותיו, כי כל תכליתו מראשיתה הינה מעשה הונאה.

מועצת הפרנקים ובראשותה קארל מתכנסת ודנה בהצעתו של מרסיל. המחנה בראשותו של גנלון, אביו החורג של רולן, ממליץ לקבל את ההצעה ולשים קץ למלחמה ארוכת השנים. כנגד, רולן, בן אחיו של קארל, המשמש כמצביא חילותיו, מתנגד נמרצות ודורש להמשיך במלחמת חורמה עד לנפילתה של העיר. כיוון שגם ניימה הדוכס, איש אמונו של המלך ובכיר יועציו, תומך בהצעתו של גנלון, מחליט קארל לשלוח מי מאנשיו אל מרסיל על מנת לבחון את הצעתו. לאחר דין ודברים קשים בין רולן לגנלון, יוצא האחרון בשליחות מלך הפרנקים אל מלך הסרצנים.

עם הגיעו לסרגוסה מפעיל גנלון מאמצים רבים כדי לשכנע את מרסיל כי כוונותיו כשרות ובדעתו להציל את עירו, ובתנאי שיפעל לפי הצעתו שפרש אותה לפניו: להמית מוקדם ככל האפשר את רולן כי הוא מחרחר המלחמה בחצרו של קארל הגדול, וכך גם להמיט אסון על צבא הפרנקים, דבר לכשעצמו יביא בהחלט את השלום המקווה.

משמבין מרסיל כי מנוי וגמור עם גנלון לבגוד ברולן, הוא בודק ביחד עימו את האפשרויות שעומדות בפניו כדי להוציא את המזימה המוצעת אל הפועל. גנלון, השלם עם מעשה הבוגדנות, מבטיח למארחו מה בדעתו לעשות: להודיע למלך קארל כי מרסיל נתן תוקף משנה להצעתו הראשונית, קרי להצטרף לחיק הנצרות לאחר שישוב צבא הפרנקים אל צרפת. לגבי רולן, מסביר גנלון למרסיל שישכנע את מלכו להטיל על מצביאו את הפיקוד על הכוח המאסף. ואז, בשעה שרולן וחייליו ימצאו במעבר רונסבו, יהא על מרסיל להתקיף אותם בראש מחנה עצום ורב, גדול פי עשרות מונים מן הכוח המאסף, כך שיוכל להכריע אותו ולהרוג את רולן.

בשובו למחנה הפרנקים משכנע גנלון את מלכו לשוב לצרפת, ולמנות את רולן למפקד הכוח המאסף. קארל מסכים לכך בלב כבד. מחשבותיו על הצפוי לרולן מבשרות רעות והוא חרד לגורלו. אולם, מזימתו של גנלון עולה יפה וגיסות הפרנקים החלו להתקדם לעבר ארצם. הכוח המאסף אשר מנה עשרים אלף חייל נמצא הרחק מאחור.

מרסיל אסף צבא עצום שמנה ארבע מאות אלף לוחמים, דהיינו, יחס כוחות של 1:20 לעומת חילותיו של רולן. וכך, בעת שחלף הכוח המאסף במעבר ההרים הצר, נלכד הוא אל מול רבבות סרצנים שהחלו לעלות עליו. תוצאות קרב שכזה ידועות מראש ונהיר כי חילותיו של רולן יובסו לבסוף. ברם, גם מצרה זו יש מוצא בהישג יד. צבאו של קארל לא הרחיק לכת עד מאד, ודי לתקוע בקרן פעם אחת כדי להביא לשוב כל הגיסות, שמן הסתם לא יותירו לסרצנים כל סיכוי.

אוליבר, ידידו הקרוב של רולן, הצופה את האסון הקרב, מתרה בו ודורש ממנו לתקוע בקרן, אולם רולן ברהבו מסרב. אוליבר מבקש ממנו שוב לשקול את הדבר, ומציין בפניו את מאזן הכוחות הפועל לרעתם ואת חוסר השחר בסירובו לקרוא לעזרה. רולן יודע זאת, כמצביא בעל ניסיון צבאי רב אין לו כל ספק מה יעלה בגורל הכוח המאסף ובגורלו שלו עצמו; אף לרגע אין הוא משתעשע ברעיון כי ישנה אפשרות כלשהי לניצחון. ההיגיון הבריא, שלא להזכיר את אחריותו של המפקד לחייליו מחייבים את רולן לתקוע בקרן ולהזעיק את גיסות המלך, אך משיקולי כבוד הוא מעדיף את המוות על פני החרפה בקריאה לעזרה.

לוחמיו של מרסיל עטים על הכוח המאסף. בשורה ארוכה של דו-קרבות מפליאים רולן ולוחמיו את מכותיהם בחילות הסרצנים. מאה אלף מאה מהם נופלים חלל מידי הפרנקים, והכף נוטה לטובתם. אולם, מרסיל מטיל לקרב עוד כמה רבבות מחייליו ושוב מתחדשת מערכה רבתי.

אט אט, בזכות עדיפותם המספרית של הסרצנים הולך הקרב ומוכרע לזכותם. רוב הפרנקים כבר נפלו חלל. רק רולן, אוליבר וקומץ ממקורביהם נותרו בחיים. עתה, כאשר ברור לרולן שאבדה כל תקווה ממשית ונגזר גורלו, הוא תוקע לבסוף בקרן.

קארל, השומע את התרועה הבאה ממרחקים, עומד מיד על משמעותה הקשה וליבו נמלא חרדה. הוא פוקד על צבאו לשוב על עקבותיו ולחבור אל הכוח המאסף. גנלון עוד מנסה למנוע את הפקודה באומרו כי זהו חשש שווא, אך קארל לא שועה עוד לדבריו. חילות הפרנקים שועטים, אם כן, אל מעבר ההרים הצר.

הסרצנים ששמעו את תרועת הקרן נתמלאו אימה מפני נקמתו האיומה של קארל. במאמץ אחרון הם מנסים לקטול את כל שרידי הכוח המאסף ובהם רולן, בטרם יימלטו משם. אז נופלים אוליבר ואחרוני הפרנקים, מלבד רולן שנפצע אנושות אך כוחו נותר עימו. חרף הפגיעה הקשה לא נמנע המצביא הפרנקי מלנסות ולזנב בסרצנים האחרונים שטרם נסוגו, אלא שגם כוחותיו אפסו לבסוף, והוא יודע כי הגיעה שעתו לעזוב את העולם. אז נושאים מלאכים את נשמתו של רולן למרומים.

לגיסות הפרנקים עוד נכונה מלחמה ארוכה. הם מדביקים את חילות הסרצנים הנסים ומכריעים אותם. אולם, לעזרת מרסיל בא האמיר באליגנט, מלך בבל, וביחד עם חילותיו העצומים עולה הוא על חוף ספרד. במלחמה הכבדה בין צבאות המוסלמים לבין גיסות הפרנקים ניגפים הראשונים. בדו-קרב בין המלכים מביס קארל את באליגנט, ועם מותו של האמיר מתפזר כל צבאו ונמלט. אז נכבשת סרגוסה, שעריה נעקרים וכל מסגדיה נחרבים. קארל משאיר בה חיל מצב בן אלף אבירים ושב לצרפת, כשעימו נלקחת שבויה המלכה ברמימונד.

בשדה הקרב ברונסבו, מבכה קארל את חללי הכוח המאסף ונושא קינה מרה על מות רולן. גופתו מובאת לקבורה בסן רומיין, ואילו גנלון נעצר באשמת בגידה ועל גופו הכפות חובטים במוטות ללא רחמים. קארל שב לעיר הבירה אקס דה שאפל, ובעלותו במדרגות הארמון יוצאת לקראתו אוד, אחותו של אוליבר וארוסתו של רולן, אשר שואלת לשלום אהובה. קארל שלבבו עטוף בתוגה, מנסה לנחמה ואף מציע לה את בנו, יורש העצר לואי. אלא שלמשמע הבשורה המרה, מתמוטטת אוד ומתה בזרועות המלך. אחרי כן היא מובאת לקבורה במנזר.

קארל אז עורך משפט לגנלון הנאשם בבגידה במלכות. זה טען שמעשהו לא היה אלא נקמה ברולן, בנו החורג, כי הנפטר ביקש תמיד את רעתו. פינבל, מבני ביתו של גנלון, מנצל את הזכות הפיאודלית לטעון לחפותו של גנלון באמצעות דו-קרב מול המאשים. גנלון מפקיד, אם כן, בידי משמר המלך שלושים מבני ביתו כערבים לניצחונו של פינבל וכטוענים לחפותו של גנלון במשפט. אל מול פינבל יוצא טיירי, אחיו של ג'ופרי הברון וממתנגדי גנלון. בדו-קרב הקשה מביס טיירי את פינבל, וכל בני הערובה מובאים לתליה. הכול מסכימים כי על גנלון למות במיתה משונה, ומוחלט שארבעה סוסים שועטים יקרעו לגזרים את גופו וכך אמנם היה.

אז נשאל מה יעשו באשתו של מרסיל, אלא שברמימונד מסכימה להיטבל לנצרות ומצילה את עורה. שמה מוחלף והיא נקראה יוליאנה. קארל היגע ושבע הקרבות מבקש אז לנוח ממסעי המלחמה, אלא שהמלאך גבריאל קורא לו לקבץ את צבאו מחדש, כדי להדוף את החילות הצרים על העיר אימפה ולסייע בכך לויויאן המולך בה. אז חותם טורולדוס את שירתו.

כתב היד המוקדם ביותר של היצירה הוא בלשון אנגלו-נורמנית שהיתה מדוברת בצפון צרפת. כיום נמצא כתב יד זה בספריה הבודליאנית של אוקספורד. בזמנה, זכתה היצירה לעיבודים רבים. שני הידועים ביותר מתקופת חיבורה הם ללטינית ולגרמנית. בשנת 1131 הופיע העיבוד הלטיני הקרוי "Pseudo Turpin" בתוך מדריך לצליינים נוצרים הרוצים להגיע לספרד דרך עמק רונסבו. אולי זו הסיבה שעיבוד זה גדוש במעשי ניסים ופלאות הנעדרים כליל ביצירה המקורית. בשנת 1170 בקירוב הופיע העיבוד לגרמנית מאת הכומר קונראד (Konrad der Pfaffe) בשם Rolandslied, כאשר את הלאומיות הצרפתית שהפגין רולן בהקריבו את עצמו, מחליפה אדיקות נוצרית ורצון למות כקדוש על מזבח האמונה.

לנוכח הפופולריות הרבה שלה זכתה היצירה בימי הביניים, מפתיע שזו נעלמה מידיעת הבריות במשך מאות בשנים, עד שנתגלתה מחדש ביולי 1835 על ידי פרנסיסק מישל (Francisque Michel), חוקר ספרות צרפתי, שגם תרגם את היצירה ללשונו, ופרסם אותה ברבים מקץ שנתיים תחת הכותרת "La chanson de Roland de Roncevaux". החל משנת 1920 החל חוקר האפוסים הצרפתי, ז'וזף בדייה (Joseph Bédier) לפרסם את שירת רולן בעריכתו. הוא אף התקין לה עיבוד בפרוזה וכמוהו עשו גם אחרים. גרסתו המתוקנת של בדייה לאפוס זכתה למעמד קנוני, והיא משמשת מקור לכל התרגומים בשפות השונות, ובכללם תרגומו המבורך לעברית של אריה סתיו.

מילות מפתח: שירת רולן, שירת רולאן

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.