חיקוי מוצלח של קרב בן שלושת אלפים שנה

08/07/2006 ב- 23:35 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על חיקוי מוצלח של קרב בן שלושת אלפים שנה
תגים: ,

שני הספרים האהובים עליי ביותר הם התנ"ך ו"מוצא המינים". כמעט כל שבוע אני שב ומציץ בהם, ובכל פעם קורנות עיניי לנוכח פסוקים ומשפטים שלא שמתי לב אליהם עד כה, וחיוניותם עבורי כה רבה. לכאורה, לא אמור להיות כל קשר בין התיאוריה האבולוציונית של צ'ארלס דרו'ין ובין כתבי הקודש של העם היהודי, אולם דווקא משום התעסקותי בחקר הטבע ואף שאינני אדם שומר מצוות, אני מוצא במקרא דיוק בעל ערך מדעי רב, כמו גם איכויות ספרותיות בלתי נדלות.


ארכיאולוגים פוסט-מודרניים מקרב בני עמנו להוטים להוכיח לעולם כולו כי סיפורי התורה הם בגדר בדיה, ובהתנצחותם האינסופית הם מחמיצים כל הזדמנות העשויה לערער על תפישתם הכושלת. עיקר עניינם הוא בחקר אפיגראפיות – אותן כתובות עתיקות שאפשר למצוא רבות מהן בכל רחבי המזרח התיכון, ודווקא בתחומי ארץ ישראל דלות התגליות וכמעט לא נמצא דבר. ברם, היסטוריה מלאה של עם לא ניתן לשחזר כלל מתוך ממצאים ארכיאולוגיים. למרבה המזל, השכיל עם ישראל – יותר מכל התרבויות המפוארות שקדמו לו – לשמר את תולדות עברו ולהנציחן לעד באמצעות יצירת המקרא. הנה דוגמה אחת שאין דומה לה במינה, המוכיחה עד כמה אפשר לסמוך על התנ"ך בפרטים הקטנים ועד כמה נכונות הן ידיעותיו.

מייג'ור ויוויאן גילברט (Vivian Gilbert) טרח לספר לנו בספר זיכרונותיו "The Romance of the Last Crusade" על מאורע יוצא מגדר הרגיל שקרה בזמן מלחמת העולם הראשונה, אולם תחילתו נעוצה שלושת אלפים שנה קודם לכן, בזמן הקרבות של שאול המלך כנגד הפלשתים, כפי שמסופרים לנו בספר שמואל א'.

בשל התנאים המדיניים המיוחדים נעשתה המלכת שאול בחשאי, כדי שלא לעורר את תשומת ליבם של הפלשתים ששעבדו את הארץ. טכס זה נערך בשנת 1032 לפני הספירה, במסווה של זבח חג שגרתי ששאול הזדמן אליו כאילו במקרה. למוצאו משבט בנימין היתה חשיבות מיוחדת מכמה סיבות. בראש ובראשונה היה שבט זה מראשי המעוניינים במלחמה עם הפלשתים, ומלבד זאת גם היה מפורסם בכושר לוחמיו.

בקרב מכמש, זה שפתח את המלחמה בפלשתים, נחל שאול ניצחון גדול ושחרר את הר אפרים ונחלת בנימין מידי הפלשתים שנסוגו עד גבול גת. את הניצחון הזה יש לייחס לתכסיס שנקט צבאו של שאול, ואשר הביא להפתעה גמורה בקרב האויב. וכך מספר לנו המקרא בפרקים יג-יד, לאחר המלכת שאול מחדש בגלגל:

כשמלאו שנתיים למלכותו על ישראל, בחר שאול שלושת אלפי לוחמים מקרב העם שנתכנס בגלגל. הוא הציב אלף מהם בעיר מכמש – שישבה בראש סלע תלול בנחלת בנימין, מצפון לגיא עמוק שנקרא מעבר מכמש. אלף לוחמים נוספים הציב בהר הסמוך לבית אל, שישבה בחלק הדרומי של הר אפרים; ואת אלף הלוחמים הנותרים הפקיד בידי יהונתן בנו בעיר גבע, שנמצאה מדרום למעבר מכמש. אז ניתנה הפקודה ליהונתן לתקוף את חיל המצב הפלשתי שישב בקרבת מקום, ותוצאת הפעולה נסתיימה בהריגתו של הנציב הפלשתי בעיר.

משנודע לפלשתים כי מרדו בהם, נאספו להילחם בישראל. הם החנו את צבאם במכמש – שהתרוקנה מלוחמיה הישראלים לאחר שאלה נסו לגלגל – ושלחו משם שלושה גדודים לפשוט על האזור בכיוונים שונים, כדי לזרוע בהלה בקרב יושביו. אחרי כן, התקדם חלק מצבא הפלשתים דרומה וירד אל שפת הגיא הצר שבין מכמש ובין גבע, מתוך כוונה לעקור את הצבא הישראלי מגבע.

ביום ההוא קרא יהונתן לנושא כליו וביקש להגיע ביחד עימו, אל העמדות הקדמיות של הפלשתים מבין הגיאיות המסתעפים ממעבר מכמש, וזאת מבלי לדווח לאביו. הם עברו בגיא הצר שהפריד בינם ובין הפלשתים, ובדרכם ניצבו שני סלעים רמים שקצותיהם בולטים, האחד מצפון למחנה הפלשתי, והאחר אל מול המחנה הישראלי. אז טיפסו השניים על אחד הסלעים במטרה להתגלות לעיני השומרים הפלשתים. יהונתן ראה שתי אפשרויות שעשויות להתפתח מן המעשה: הפלשתים ירדו מטה על מנת לתפוס אותם או שימתינו עד שיעלו הם אליהם, רמז לחששם מפני "האורחים" הבלתי צפויים.

הם הראו, אם כן, את עצמם למשמרות הפלשתים שעמדו במישור קטן מעליהם ("כבחצי מענה צמד שדה"), ואלה קראו: "הנה העברים יוצאים כעכברים מכל החורים, והם מתחבאים בכל מקום". משום כך, היססו לרדת אליהם, ואילו יהונתן ונושא כליו מיהרו לעלות אליהם ולהכות בהם. ההתנפלות הפתאומית עוררה חרדה בקרב אנשי חיל המשמר והם נסו אל מרכז המחנה. חיש התפשטה השמועה על התנפלות חילות ישראלים כבירים, ומהומה רבה קמה בקרב צבא הפלשתים. אז הצטרפו גם כוחותיו של שאול אל הלחימה והפלשתים המוכים נסוגו לגבולם.

מלחמות רבות ראתה הארץ מאז ואלה לא תמו עד ימינו. העם היהודי יצא לגלות, אבל שמות יישוביו נשתמרו גם בשמות הכפרים הערביים שירשו אותם. אחד מהם הוא מח'מאס, הנמצא כ-11 ק"מ צפונית-מזרחית לירושלים. ב-14 בפברואר 1918, בשלהי מלחמת העולם הראשונה, פקד הגנרל אלנבי על הבריגדה הבריטית ה-60 לכבוש את הכפר מידי התורכים. היה זה צעד מכין לקראת מתקפה על יריחו במטרה להדוף את האויב אל מעבר לגדה המזרחית של הירדן.

בעוד הבריגדיר שוקד על תוכניות התקיפה, הפריע דבר מה את שלוות רוחו של שלישו, מייג'ור ויוויאן גילברט. שם הכפר היה מוכר לו, אך הוא לא ידע מאין. לבסוף, בשעת ליל מאוחרת הדליק נר באוהלו ופתח את ספר התנ"ך שנשא עימו תמיד. את השם מכמש הוא מצא בספר שמואל, והחל לקרוא את סיפור הקרב המרתק.

השליש הרהר בכך זמן מה, ותהה אם עודם קיימים נקיק ההרים, שיני הסלע והשדה הקטן. אז גמר אומר להעיר את מפקדו ולהקריא בפניו את הפסוקים. זה הורה מיד לשלוח סיירים כדי לתור את האזור. הם מצאו את המעבר בין שיני הסלע, שהיה תפוס בידי תורכים מעטים, ובמקום גבוה יותר ליד מכמש, נראה לאור הירח מישור קטן.

מעט מאוד נשתנה בארץ ישראל במרוצת מאות בשנים, תהה בינו לבינו הבריגדיר, ושינה את תוכנית המתקפה שלו. במקום בריגדה שלמה פקד לשלוח באמצע הליל רק פלוגה אחת בדרך המעבר. זו נתקלה בזקיפים תורכים מעטים שנכנעו בלא התנגדות כלשהי. אחר טיפסו החיילים הבריטים במעלה ההר, וזמן קצר לפני עלות השחר עמדה הפלוגה על חצי המענה. חיילי היחידה התורכית שהחזיקו במכמש התעוררו משנתם ונסו בבהלה, שכן סבורים היו כי מוקפים הם על ידי כל הבריגדה הבריטית. כולם נהרגו או נלקחו בשבי, מבלי שאיש מהם הצליח להימלט. וכך קרה שצבא אנגלי חיקה בהצלחה, לאחר שלושת אלפים שנה, את תכסיסו המחוכם של יהונתן, בנו של שאול המלך.

מילות מפתח: קרב מכמש, מלחמת מכמש, שאול המלך, יהונתן בן שאול, פלשתים, ארץ ישראל, מלחמת העולם הראשונה

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.