על בתולות זקנות והדבורים שגידל דרו'ין

10/06/2006 בשעה 08:13 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על על בתולות זקנות והדבורים שגידל דרו'ין

צ'ארלס דרו'ין, שגילה כי דבורת הבומבוס היא המאביקה הבלעדית של פרחי התלתן האדום באנגליה, טען באמצעות ניתוח מרתק, כי מין תלתן זה חייב את קיומו גם לחתולים. לשמע דברים אלו העזו אחרים ובהם גם אנוכי, להקיש היקשים אקולוגיים מרחיקי לכת לגבי המצב החברתי והסדר המדיני בבריטניה.


פגשתי אותן ביפו העתיקה כשגבי אל המזח. במהלך השיטוט בנמל, אני מביט במים וזיכרונות משיעורי הימאות שעשיתי בימי הנעורים, עולים וצפים על פני מחשבותיי. רוח קלה טלטלה את תורני הסירות. דייג זקן תפס את מקומו. שאלתי אותו אם שמע מימיו מעשיה אודות אי השוכן אי שם בים, במרחק מה מן החוף. מאז שהילדה הקטנה עטתה על עצמה את גלימת הבלתי-נראות ונעלמה מעיניי, אני מהרהר לא מעט אם יש לה, למעשיה, עקבות בעבר. וכך, כשאני מחופש לבלש של ספרות עתיקה, זיהו אותי שלוש דמויות אנגליות וביקשוני אם אוכל לצלמן. ואז כדרכי, מבלי שום התראה, גוללתי בפניהן את ההיסטוריה של המקום בקצרה.

יפו היתה עיר כנענית שצבאה של מצרים העתיקה כבש אותה. בתקופת המקרא שלטו בה הפלשתים, ואחריהם האשורים והפניקים. גם אלכסנדר מוקדון כבש את העיר, והתלמיים והסלווקים הפכו אותה לעיר הלניסטית. יהודה המקבי שרף אותה. היא ניתנה כמתנה למלכה קליאופטרה, ושבה לידי הורדוס לאחר מותה. הרומאים החריבוה ובנו אותה מחדש. המוסלמים החזיקו בה עד שבאו הצלבנים. אחריהם שלטו בה המונגולים ושוב המוסלמים, עד שצבאו של נפוליון כבש אותה מידיהם וטבח בתושביה.

הצרפתים היו כאן?! ומה עם הבריטים, האם לא שלטנו פה? שאלה פרועת השיער שבהן.
הם הגיעו לכאן מאוחר יותר, הודעתי.
ההשהיה הקצרה סיפקה לי הזדמנות להתבונן בהן בקפידה. הן היו צעירות נאות למדי. הרזה שבהן כיסתה את עצמה בקושי עם שמלת מיקרו לבנה. מבטה היה אטום ועיניה לא הביעו דבר. פרועת השיער התאפרה בכבדות בלתי מובנת על רקע עורה השזוף למדי. השמנמונת הגבוהה התבוננה בי בחדות. נמשכתי אליה והיא הבחינה בכך. כתפה החשופה ביקשה שלא להסתיר דבר. היא פנתה אליי במבטא אופייני: מתי הגיעו הבריטים לאזור?
בזמן שהצרפתים שהו כאן, השבתי, כלומר בסוף המאה ה-18. הצי הבריטי הטביע את הספינות הצרפתיות דרומה מכאן.
חייכתי אליה. עכשיו גם פרועת השיער שמה לב למה שקורה בינינו והגניבה מבט.

המשכתי בדבריי כשעיניי חולפות בין שמיים וארץ: לאחר שהצרפתים גורשו מכאן, שבו התורכים לשלוט בעיר עד שנת 1917. אז כבשו הבריטים את יפו ואת תל אביב, שנוסדה מספר שנים קודם לכן.
ומה אז קרה? שאלה הצעירה הדקיקה.
חייכתי בפעם המי יודע כמה והשבתי: אז התחלפה השמרנות המסורתית שאפיינה את ארצכן, במתירנות מינית חסרת מעצורים. בנות הדור שלאחר מלחמת העולם השנייה כבר לא היטיבו לשמור על צניעותן ומשום כך נפלה האימפריה הבריטית.
מה? נזדעקה השמנמונת שנעשתה יפה מרגע לרגע. גם שתי האחרות היו מופתעות.
הבטתי בהן בעשותי עצמי מופתע אף מהן ושאלתי: האם אינכן יודעות שהאימפריה דעכה מן היום שבנות אנגליה גילו את המיניות ואימצוה לחיקן?
מבחינתה של השמנמונת הייתי בכיוון הנכון. אבל אז התהפכו היוצרות, אף אם היא לא שמה לב לכך בתחילה.

צ'ארלס דרו'ין, שרחוק היה מלהיות מושא הפנטזיה הנשית, חלם על דבורים. בדבורת הדבש הוא ראה את כליל השלמות ביצירת הטבע, ובהתייחסו לכוורתה אף כתב: "בן אדם הבודק את המבנה המעולה של חלת דבש, המותאמת כל כך יפה לתכליתה, ואינו מתמלא התפעלות והערצה, בן אדם מטומטם הוא". בין מחקריו הרבים על אבולוציה, חשף דרו'ין את היחסים המורכבים בין צמחים לדבורים, ובספרו 'מוצא המינים' הוא מספר על כך:

"מכל החרקים רק דבורת הבומבוס פוקדת את פרחי התלתן האדום (Trifolium repens) הודות ללשונה הארוכה, בעוד דבורים אחרות אינן יכולות להגיע אל הצוף. מתהלכת דעה שגם מיני עשים עשויים להפרות תלתן, אולם מסופקני אם יצליחו להאביק תלתן אדום, כיוון שמשקל כנפיהם אינו מספיק כדי ללחוץ על עלי הכותרת הצדדיים. מכך אפשר להקיש שהתלתן האדום יידון לכליה באנגליה אם תיעשה נדירה בה דבורת הבומבוס".

אומנם את הצלחת גידול התלתן האדום באנגליה יש לייחס לעובדה שהבומבוסים כה שכיחים בארץ זו, אולם דרו'ין לא הסתפק רק במסקנתו זו. בהסתמכו על גילוייו של קולונל אדוארד ניומן, איש מדע שהתעסק זמן רב בחקר דבורת הבומבוס, טען דרו'ין: "מספר הבומבוסים תלוי בכל אזור שהוא במספר עכברי השדה, המשמידים את חלותיהם, את קיניהם ואת רימותיהם. והנה, בקרבת כפרים וערים מוצאים קיני בומבוס במספר רב יותר מאשר במקומות אחרים". מדוע? התשובה ברורה: עכברי השדה נדירים שם. דרו'ין זקף עובדה זו להימצאות החתולים באזורי ישוב. ככל שמספרם שם רב יותר, כך תתמעט בהם אוכלוסיית העכברים.

אז ביקש דרו'ין לנתח את משמעות הדברים בהקשר רחב יותר: "מתקבל על הדעת שמציאותם של חתולים במספר רב, עשויה לגרום לשכיחותם של פרחים מסוימים באזור כלשהו, וזאת רק משום התערבותם, תחילה על ידי ציד עכברים, ובעקיפין מסייעים כך לתפוצת הדבורים". הניתוח מרחיק הלכת הפך מכבר לקלאסיקה בתולדות המדעים, והינו מופלא כל כך מפני שדרו'ין מסתמך אך ורק על תגליתו כי דבורת הבומבוס היא המאביקה היחידה של התלתן האדום.

בא מדען גרמני והציג טיעון נוסף: מסתבר, אם כך, כי החתולים הם האחראים לתפוצתו הרבה של התלתן האדום באנגליה. את התלתן האדום שהוא מזונו העיקרי של הבקר הבריטי, אפשר לקשר מבחינה אקולוגית אל הצי הבריטי, הניזון בעיקר משימורי בשר בקר. הווה אומר, שלזכות החתולים יש לזקוף גם את עובדת היותה של בריטניה מעצמה עולמית. תומאס הקסלי (Thomas Huxley) הוסיף עוד נדבך ליחסים מרתקים אלו. הוא טען בהומור מסוים כי מאחר שידוע כי הבתולות הזקנות נוטות חיבה לחתלתולים והן המטפחות העיקריות שלהם ברחבי הממלכה, הרי מבחינה הגיונית יש לייחס את העובדה שבריטניה חולשת על פני הימים, לריבוי הבתולות הזקנות בארץ זו.

אם כן, אמרתי, העובדה שבאימפריה הענקית שהקימה בריטניה עד שלא נודעו גבולותיה, נעלמה השמרנות המסורתית ובמקומה הופיעה פתיחות מינית נעדרת גבולות, יש בהן, בנסיבות שכאלה, כדי להביא לדעיכת האימפריה עד שירדה מבימת ההיסטוריה ככוח ימי אדיר: בלעדי הבתולות הזקנות, מצטמצם מספרם של החתולים בממלכה ומתרבים העכברים, המכרסמים זוללים את קיני הדבורים, וכשמספרן הולך ופוחת, כך נעלמים אט אט התלתנים האדומים משדות המרעה הבריטיים. ללא שימורי בשר הבקר, זה הניזון על התלתן, נאלץ הצי הבריטי להפליג בבטן ריקה, ומשום כך התפזר לכל עבר ונחלש.

שלושתן צחקו בהנאה.
תיאוריה נחמדה, קבעה השמנמונת.
זה כמו אפקט הפרפר, הוסיפה הרזונת, משק כנפיו של פרפר בברזיל גורם לסופה בקצה האחר של העולם.
הסכמתי עימה. סיפור זה על החתול והתלתן עם כל המשתמע ממנו, אין ספק שהוא מוגזם במידת מה; עם זאת, הוא ממחיש היטב את מהות היחסים בין בעלי חיים לצמחים, אפילו שהם מרוחקים אלה מאלה בסולם ההתפתחות של הטבע, ובכל זאת קשורים הדדית ברשת מורכבת. תודות לניתוחו של דרו'ין הצלחתי, במידת מה, לפענח את סיבת התפוררותה של בריטניה ככוח עולמי דומיננטי, הגם שהדבר אירע בהשפעתן של שלוש בנות חסרות מעצורים.

אני מוקיר מאד את תור הזהב של האימפריה הבריטית, שהצמיחה מתוכה חוקרי טבע דגולים וידועי שם כמו דרו'ין, ו'אלאס ואחרים, אולם לעיתים אני מדמה לעצמי כי שמע הסתלקותה של האימפריה עדיין לא הגיע אל הבריטים עצמם. מפעם לפעם, מגיעות אלינו ידיעות מביכות על כך שאיגוד המרצים הבריטי מחרים את האקדמיה הישראלית, ועל כך שהתאחדות העיתונאים בבריטניה מחרימה חברת אינטרנט גדולה מארצות הברית, ועוד ועוד חרמות חסרות כל השפעה, כאילו מסרבים הבריטים להאמין שהאימפריה היתה ואיננה, וסבורים באמת ובתמים כי עודנה קיימת ולא איבדה מכוחה.

המשכנו לסייר יחדיו בסמטאות האבן. לרגע קט עצרתי ליד דלת עץ כבדה. לפני שנים היתה מאחוריה חנות קטנה של מראות מקושטות בצורת לב. בבואתה של שגית נשקפה אליי מן המראה, כמו הנציח אמן את דיוקנה. היא חייכה במבוכה ואני משכתי בתסכול את מבטי ומאז לא ראיתיה. לרגע קט ליבי נחמץ. רציתי להקיש על הדלת ולבדוק אם עדיין לכוד שם דיוקנה כפי שראיתיה לאחרונה, כשהיא מחייכת אליי מבולבלת, אינה מבינה.

מפתח שמות חלופיים: צ'ארלס דארו'ין, צ'רלס דארו'ין, צ'רלס דרו'ין, צ'ארלס דרו'ין, צ'ארלס דארווין, צ'רלס דארווין, צ'רלס דרווין,צ'ארלס דרווין

מילות מפתח: מוצא המינים, יפו העתיקה, האימפריה הבריטית, בריטניה, אנגליה, דבורה, בומבוס, דבורים, תלתן אדום, שמרנות מינית, פתיחות מינית, חרם, היסטוריה, אבולוציה, אקולוגיה, יחסי גומלין, מארג המזון, שרשרת המזון

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.