מתי חטפתי מכות בפעם האחרונה

01/06/2006 ב- 22:37 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מתי חטפתי מכות בפעם האחרונה

ישנו דבר מה במערות כלואות, אותן מקומות סגורים לעולם החיצון, שמכה בי ללא הרף, מבלי סיבה. יתכן כי זו שלוותם המופרעת של היצורים הגדלים בחשכה, עד שחקרן אנושי מסנוור את עיוורונם באור פנסיו; או אולי, בעקבות ספרו של ז'ול ורן על המסע אל תוך האדמה, אני כה מצפה לגלות בהן יצורים קדמוניים יותר, או אפילו כאלה שהאבולוציה ממעל פסחה עליהם, והם התפתחו בצורה שונה לחלוטין. אם תוסיפו לכך הודעה לעיתונות שמתפרסמת ללא בדיקה, תוכלו אז למצוא אותי בוהה אל עבר השמיים ושואל: בורא עולם, אמנם ויתרת על יצירתיות רבה בעיצוב יצורי המערות, ואותה נתת לאנשי יחסי הציבור של האוניברסיטאות, האם לא תוכל לתת מקצת ממנה למעני, כדי שסוף כל סוף אוכל לחבר רומן יחיד במינו?


לפעמים מקננת בי התחושה המוזרה שקוראים מזדמנים מצליחים להרגיז אותי – כמו מתריס כנגדי עבריין צעצוע אלחוטי ומבקש להשליכני לערימה אקראית בתיאטרון בובות: "היהודה בלו הזה, דוחפים אותו והוא נופל".

הקוראים הקבועים מקבלים בשיווין נפש את 'רשימות מן התיבה הלבנה', וכך גם מצופה מהם. הבעיה נפוצה רק עם אותם קוראים שמגיעים דרך תוצאות מנועי החיפוש, ומבקשים לברר עוד כמה פרטים. ישנם כאלה שבטוחים שאני גר לי בפלנטה רחוקה, ומרהיבים עוז לשאול אותי האם אני חי חיים נורמליים. הבינותם? אני כמעט שלא יודע כלום על העולם הזה, ומתוך הכמעט כלום הזה, הרשיתי לעצמי לכתוב את המעט שאני יודע, אבל לרוב הישראלים זה כבר ודאי יותר מדי. הם משתנקים מכך.

הרצון לדעת היא הנורמה שצריכה להיות מקובלת בחברה, אך במקום זאת, עם ישראל ברובו רואה בי חייזר מכוכב לכת אחר! אנו, צמאי הדעת, הפכנו להיות חריגים בנוף הישראלי. ממתי החל הדבר?

כמנהג כולם גם אני צופה ב"אבודים" וב"24" במוצאי שבת, מתעורר בבוקר יום ראשון ותוהה לאן ממהרת השמש. אני חי חיים נורמליים! מאידך, אינני יודע לפצח גרעינים ומעולם לא למדתי לשחק שש בש. ברם, גרעיני חמניות קלופים אפשר לרכוש בחנויות, ואילו שש בש מציעים לי לשחק רק במילואים, ואז תמיד מגיעה ההערה: אה, אתה מהפרופסורים האלה שיודעים רק שחמט?

אני יודע לשחק שחמט, אבל רבים וטובים ממני ניצחוני. אולם, בכל הקשור לטקסונומיה, אך מעטים יודעים כמותי. לכן, נותרתי מחויך למדי לשמע הידיעה כי במערה שנתגלתה זה מכבר באתר חציבה, נמצאו גם כמה מיני פרוקי רגליים שלא היו ידועים עד כה למדע.

אנסה נא להסדיר את נשימתכם, שמא נעתקה מרוב התרגשות רבה:

1. בכל מערה כלואה שנתגלתה פה ושם בעולם, תמיד נמצאו מספר יצורים שאינם מוכרים למדע. לא נגזים אם נבקש לראות בכך אפילו קריטריון למדד כליאותה. הסיבה לדבר אינה סבוכה: אבולוציה של יצורים ירודים מהירה מאד ביחס לשנות האדם. זמן דור של חיידקים נמשך כעשרים דקות, ואילו של פרוקי רגליים רק כמה שבועות או חודשים אחדים. לעומתם, זמן דור של אדם נמשך כעשרים וחמש שנים. לפיכך, אם מערה נסגרה לעולם החיצון לפני רבבות שנים, בשעה שנקלעו לתוכה מספר יצורים, קרוב לוודאי שכבר התפצלו מהם מינים חדשים אשר תפסו את הגומחות הפנויות.

2. ההערכה הרווחת בקרב אנטומולוגים גורסת כי ישראל הינה ביתם של אלפי מיני יצורים שעדיין לא מוכרים למדע. ברובם אלה עכבישים וחרקים חובבי אפלולית שחיים אצלכם בגינה, ומחוסר מומחים במוסדות המדעיים, איש אינו יכול לזהותם או להגדירם. אני עצמי נתקלתי כבר בעשרות עכבישים אשר רק הסוג שלהם הוגדר, והם עדיין ממתינים למיון למינים השונים. לפיכך, אין צורך להעמיק אל תוככי האדמה כדי לגלות מיני יצורים נדירים. עם זאת, יש לומר כי עין אדם מעולם לא שזפה את היצורים שנמצאו במערה, בניגוד ליצורים החיים בגינה.

ראו גם: על גילוי מינים חדשים והקושי בהגדרתם

3. בתוככי הרי הגיר של ישראל ישנן מאות מערות כמו זו שנמצאה. זהו טיב השפעתה של הריאקציה בין מי הגשם שהינם חומציים מעט להרכב הסלע. אם ארץ ישראל היתה גשומה יותר, קרוב לוודאי שהיו בה אלפי מערות גדולות.

4. בידיעה נאמר כי בעזרת שעון מולקולרי ניתן להעריך את מועד השתלשלותם או התפצלותם של המינים. דברים אלה אינם נכונים כלל וכלל. מדובר בשיטה מעוררת מחלוקת, וכל עוד תשאר כזו, בלתי ניתן להסתמך עליה. די אם אזכיר כי לפי ממצאי המאובנים, נמצא אב קדמון לאדם בן זמננו שמתוארך לשבעה מיליון שנה, בעוד השעון המולקולרי קבע שהאדם והשימפנזה התפצלו מן האב הקדמון לפני חמישה מיליון שנה, ולא כך הוא. זוהי אחת הסתירות המפורסמות ביותר במדע בין שיטה קלאסית לבין שיטה מודרנית. השיטה היחידה שמקובלת על הכול כדי לקבוע את מועדם של אירועים אבולוציוניים, היא עדיין השיטה המסורתית שנעזרת בממצאי מאובנים ובשיטות תיארוך גיאולוגיות.

5. אני כל פעם נדהם מחדש מכך ששלושת העיתונים בישראל אינם מעסיקים כתבי מדע בעלי רקע מדעי מתאים לנשוא כתבותיהם. למרות זאת, השכל הישר דורש כי העיתונאי יערוך תחקיר כלשהו טרם פרסום הכתבה. הנה, לא מזמן דווח על גילוי מין חדש של קופים באפריקה. אפשר למצוא דרך האינטרנט מאות כתובות דואל של פרימטולוגים, שישמחו להשיב לשאלות הפונים אליהם. במקום זאת פנו הכתבים לאיזה ד"ר שאין לו שום מושג במה מדובר וסתם חירבש את השכל. הנה עצה קטנה בחינם: אם נשוא הכתבה הוא מין חדש של קופים, על העיתונאי לשאול את המרואיין בראשית הדברים אם הוא בקיא בשיטות מיון של פרימטים. אם לא, הניחו לו לנפשו.

6. העיתונאים שהביאו לנו את דבר הידיעה על הגילוי במחצבה, אף דיווחו על היחידה לחקר מערות, במחלקה לגיאוגרפיה של אחת הפקולטות באוניברסיטה העברית. אין זה מוגזם לצפות מעיתונאי שיבדוק מה מסתתר מאחורי הכינוי "היחידה לחקר מערות". אני הרי משלם לו על כך. בראשי עולות השאלות הבאות: כמה חוקרים מועסקים במחלקה לגיאוגרפיה? האם קרוב ל-80 או שמא 11 בלבד? ומה בדבר היחידה המהוללת לחקר מערות? האם משתייך אליה צוות מובחר בן 60 חוקרים, או שמא מדובר בפרופסור מזדקן, עוזרת במשרה חלקית, וסגל חובבני למחצה המונה תריסר מתנדבים, שמתגייסים מדי פעם למאמץ משותף? – מי שישמע את השם "היחידה לחקר מערות" עוד עלול לחשוב באמת כי יש דבר כזה מלבד השם.

באוניברסיטה העברית – בספריית הרמן, למען הדיוק – תוכלו למצוא כמה ספרים המציגים דיאגראמות מרשימות של מערות מכל קצווי תבל, והם מהווים את הקשר הקבוע והיחיד של האקדמיה הישראלית אל שלל מערותיה. בחור צנום שהתבונן בספר שכזה סיפר לי לפני שנים אחדות כיצד מיפו את מערות סדום: אספו כמה משוגעים לדבר, הקפידו לצרף מומחה או שניים, וברגע האחרון הגיע גם מדריך. לשמע דבריו הגשתי לו חוברת ובה שרטוטים מאירי עיניים של ריסניות ושוטוניות. ומה בכך? שאלני הבחור. לא כלום, השבתי.

את החוברת הזו הזמנתי דרך 'אקדמון'. כשהגיעה מחו"ל, איש לא טרח לעדכן אותי. לאחר מספר חודשים פילסה לה נתיב אל אחד המדפים בספריה. נתקלתי בה במקרה. אכן, בחיי הארוכים נתקלתי בהמון עכבישים שאינם מוכרים למדע, אולם באף אחת מהפעמים הללו לא שמחתי כמו למראה ספר בלתי מוכר לי.

שבוע הספר יחול בקרוב, וכשאני למד מהי כמות העותקים של רבי המכר, אשר רכשו בני ישראל בשנה החולפת, אני מוכרח ללטף בהנאה את זקנקני שאין לי. לא לשווא קיבלנו את ספר הספרים בטרם עזבנו את המדבר. אם הייתי מקבץ את המאמרים העיוניים שחיברתי בחודשים האחרונים לכדי ספר, אפשר שרק מאות היו רוכשים אותו, ואולי לא כולם היו קוראים את הספר במלואו. אין כל ספק בליבי שעתיד התוכן המדעי מצוי באינטרנט. זו הדרך היחידה לחשוף אותו להמונים. מאידך, אם הייתי בוחר להוציא ספר, לאיש לא היתה אפשרות לשאול אותי האם אני חי חיים נורמליים.

חיברתי כמה יצירות פרוזה גדושות מלל. כולן חסרות ערך ספרותי. מה אעשה בהן? אינני יודע. בעצם ימים אלה אני מחבר רומן נוסף. אין לי מושג מה דוחף אותי לעשות כן. בעבר הייתי כותב ומוחק. כעת, ארוכת השיער אוסרת עליי לרוקן את תכולת סל המחזור. שאלתיה אם כדאי שאפרסם את פרי עטי באינטרנט, תוך מתן הסבר שאינני "אחראי" לכתוב וגם לא מתיימר להיות סופר (באמת תת-רמה ספרותית). אולם, היא מתעקשת שלא אעשה זאת, כי לדעתה הם שווים משהו (הם לא שווים כלום). ישנן, אם כך, שתי אפשרויות: האם היא משקרת כדי להסב לי נחת? או שמא בחירת ליבי לא היתה בחירה מי יודע מה (איי איי איי… אוך… לא, לא…

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.