מכה קשה לבריטים: עורכת הדין תגורש מן הארץ

25/05/2006 ב- 14:11 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על מכה קשה לבריטים: עורכת הדין תגורש מן הארץ

ראוי שמישהו יפנה יום אחד לחקור את מערכת היחסים שמנהלים ביניהם הבריטים והישראלים מאז גירשנו אותם מכאן. מחד, בריטניה בצד ישראל היא בעלת ברית קרובה ביותר לארצות הברית, ומושפעת ממנה לא פחות מאשר מולדתנו, בעיקר בכל הקשור למלחמה בטרור. ומאידך, מגלים לא מעט מתושבי האיים הבריטיים עוינות הטיפוסית לבני יבשת אירופה הסמוכה – אלה שנכנעו כבר לפני זמן רב לאותם לוחמי חופש לכאורה.


לשמחתי הרבה, שוב ניתנת לי הזדמנות להזכיר את דעתי בעניין הגיס החמישי של יהדות ישראל. אגב, סבורני שכל רשימה שלי נקראת על ידי ציבור רב יותר מאשר כולל הגיס הזה בכול תולדותיו, ובכל זאת, הבה נקדיש לו מעט תשומת לב, בטרם ייכחד כליל מן העולם.

לפעמים לפוסט ציונים בישראל לא ברור מי מנהל את העולם. בזמן שברשת אל ג'זירה טענו אמש שארצות הברית היא גרורה של ישראל ולא להיפך, מגיע היום לו'ושינגטון, ראש ממשלת בריטניה החבוט והחששן. בליבו קנאה רבה כלפי אולמרט שסיים ביקור מוצלח בבירה האמריקנית. אמנם רק תמימות וצביעות רבת גוונים מסוגלות לשרבב 38 פסקי תרועות ומחיאות כפיים בנאום לא חשוב במיוחד, אבל טוני בלייר היה שמח ולו לפסק זמן יחיד שכזה, כי עוד מעט הוא עומד לחטוף פסק זמן נצחי מן הפוליטיקה הבריטית.

כמי שהיה בכמה וכמה מקומות בעולם, כולל במדינות אירופה, תמיד הפליאו אותי שני דברים: היעדרה של ספרות ישראלית בחנויות הספרים (אולי בגלל איכותה הירודה), והחשיבות המוגזמת שמייחס האזרח האירופי לעוצמתה של ישראל. בעוד כל מיני טיפוסים חובבי רהב בארצנו הקטנטונת מטילים את כל יהבם על תושבי היבשת השכנה כדי שירסנו אותנו מעט, מנסים אזרחי אירופה בכל מאודם להימנע מלהטיל ביקורת על פעילות ישראל. זוהי האמת המסקרנת ועל הפוסט-ציונים להתמודד עימה.

ישראל אמנם לא מנהלת את העולם, וארצות הברית אינה גרורה שלה, אולם מעצמת העל היחידה בתבל היא בת בריתנו, והדרך שבה היא מנהלת את הגלובוס תואמת את כל ציפיותינו. תמיכתם של האמריקנים בישראל היא מכרעת, כל עוד מצבנו הגיאופוליטי אינו משתנה, ולשמחתנו הרבה, היא אינה תלויה במצב רוחם של יושבי הקמפוסים בברקלי וביו.סי.אל.איי. האמריקנים אוהבים אותנו כי אנו דומים להם. הם עם שאוהב להצליח בדומה אלינו, וגם הם רואים בגוש האירופי נטל שצריך לזרוק לו מדי פעם עצם, כדי שיחדל להרעיש ולנבוח. ואמנם, כלבים נובחים גם נושכים (מניסיון), אולם הזן האירופי אינו יודע זאת עדיין.

וכך מגיעה לה חובבת איאתולות וחמאסניקית בכל רמ"ח איבריה אל נתב"ג 2004, הישר מנמל התעופה של הוד מלכותה, ולמרבה חרדתה היא מגלה שכללי הכניסה לישראל שונים מאשר באנגליה. שם משדלים את קציני צה"ל להיכנס לממלכתם על מנת לחקור אותם, ואילו פה, עוד בטרם נכנסה לארץ, מיד עיכבו אותה לחקירה. שם עוד אפשר לסייר בטוטנהאם קורוט לפני שעומדים על דוכן בית המשפט, ואילו כאן היא פוגשת את אנשי יחידת טוהר מידות כבר על כבש המטוס, ושומעת מהם שהיא נדרשת לחקירה אצל משטרת הגבולות.

ומיהי עוכרת ישראל זו? מדובר בעורכת הדין שהגישה תביעה אנטישמית נגד אלוף במיל', דורון אלמוג, שחירף נפשו למען יחיו סרבני הגיוס הפציפיסטים בתוך מולדתם, מאשר מיטלטלים בין גלי הים. בסופו של דבר, התירו לה להישאר בארץ הקודש עד יום א' הקרוב, ואז תגורש מכאן לאלתר. בינתיים תוכל לבקר בירושלים שאוחדה לה יחדיו, ולשאול הכיצד רשויות בריטניה אינן יכולות לעשות דבר בעניינה. ומה הן כבר יכולות לעשות, לשלוח לפה צוללת מקרטעת? או אולי שיירי יחידות מבצרה, עיר התופת?

בכלליות אומר כי הנני בעד התנתקות ממרבית שטחי הגדה המערבית, אולם בניגוד לתוכנית שרון, אני מציע כבר שנים רבות להשאיר שם חלק מן המתנחלים, במיוחד את המתנחבלים של חברון. עשבים שוטים קראו להם, בזמן שכבר גדלו לעצי סקויה. מלבד זאת, לא יזיק להגלות כמה חובבי מחבלים מן השמאל הרדיקאלי הישר לכיכר מנרה ברמאללה. הבקלאוות ברחוב שוהאדה טעימות מאד וגם זולות. כדאי להם.

לסיכום: לונדון אינה מזכירה לי את התביעה נגד דורון אלמוג, אלא את 'תוכנית לונדון' שיצחק שמיר טרפד. עשרים שנה חלפו מאז, ועד היום לא ברור לי מה חלף בראשו של המבוקש מספר אחד בימי המנדט. האם באמת ביקש לספח אלינו מיליוני פלשתינים? מעניין לדעת מה הוא תוהה לו בינו לבין עצמו, בימים אלו, על הצרות שהביא עלינו. מכל מקום, אם טרם הקמת המדינה לא יכלו הבריטים להשתלט על הטרום-ישראלים (ועל המבוקשים), מה הם יכולים לעשות עכשיו, כשכבר אין להם אימפריה? כלום, פשוט כלום. אפילו לנהר התמזה הם לא יכולים לקפוץ, שמא יאכל אותם לווייתן.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.