הרקע לחוקי טהרת הגזע של הנאצים

23/04/2006 בשעה 15:44 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על הרקע לחוקי טהרת הגזע של הנאצים

גולטון היה אציל אנגלי עשיר שנתפס לעיסוק בסטטיסטיקה. הוא התעניין מאד בבעיות התורשה, ושאל עצמו שאלות כגון: האם תכונה אצילית עוברת בתורשה לדור הבא? באיזו מידה דומים ילדים להוריהם? כמה זמן צפוי שם משפחה להתקיים כשהוא מועבר רק באמצעות צאצאים זכרים? חרף זאת, גם הוא לא שיווה בנפשו שהפסבדו מדע שהחל בפיתוחו, יעלה לבסוף בחייהם של מיליונים רבים, כשאימצו הגרמנים נדבכים ממשנתו.


בשנת 1912 פרסם הפסיכולוג הנרי גודארד (Henry Goddard), ספר בשם 'משפחת קאליקאק' ובו נתונים שאסף על 976 אנשים, כולם גדלו בסביבה חברתית דומה, חיו באותם מחוזות ואף באותן ערים, וכולם צאצאיו של אדם אמיתי בשם הבדוי מרטין קאליקאק (Kallikak). לא לשווא בחר גודארד בשם זה. ביוונית עתיקה פירוש 'קאלוס' הוא טוב ופירוש 'קאקוס' הוא רע. אותו מרטין קאליקאק השתתף במלחמת העצמאות של ארה"ב. במהלך שירותו הצבאי בילה את אחד מלילותיו עם נערת בארים רפת שכל שהכיר באותו ערב. היא הרתה לו מחוץ למסגרת הנישואין וילדה בן, שגם הוא הוליד בנים ובנות מבלי שידע את אביו. שלוש שנים אחר כך נשא קאליקאק בת טובים כיאה למעמדו, וממנה נולדו לו שבעה ילדים.

גודארד החרוץ הצליח להתחקות אחר שתי השושלות. מן השושלת הראשונה, פרי יחסיו המזדמנים עם הנערה קלת הדעת, אותרו 480 צאצאים. ביניהם נמנו 143 רפי שכל ו-46 נורמליים, וגם היו חיו חיים ממוצעים למדי. האחרים היו בעלי רמה שכלית בלתי מזוהה. 82 מהם מתו בילדותם. בין היתר היו פושעים ופורעי חוק ואנשים שהפגינו "התנהגות בלתי מוסרית": אלכוהוליסטים, יולדי ממזרים, פרוצות, סרסורים, בעלי בתי בושת וגנבי סוסים. בני השושלת השנייה, מנישואיו החוקיים, מנו 496 צאצאים, כמעט כולם היו נורמליים. רק 15 מתו בילדותם, שניים מהם היו מכורים לטיפה המרה ואחד היה "מתירני". השאר היו ברובם אזרחים שומרי חוק ובעלי השכלה גבוהה שמילאו תפקידים מרכזיים בקהילותיהם, ונחשבו לבעלי מקצועות מכובדים. בהם היו משפטנים, רופאים, מחנכים ואנשי דת.

כך הצליח גודארד "להוכיח" מחדש את ממצאיו של ריצ'ארד דגדייל (Richard Dugdale) משנת 1877. זה ערך מחקר דומה על משפחה אמיתית בשם הבדוי ג'וקס (Jukes), שאחר אילן היוחסין שלה החל לעקוב כשהבחין כי רבים מבניה הם אסירים בבתי כלא שונים. הוא תיאר 52 צאצאים של משפחה זו. מתוכם רק 12 היו אזרחים ישרים המצייתים לחוק. כל השאר ביצעו עבירות שונות או אופיינו כסוטים: 16 מהם ישבו בבתי סוהר או שהו בבית מעצר, 8 תוארו כשתיינים, 4 היו חולים במחלות מין, 13 תוארו כפרוצות או כמנהלות בתי בושת. כמה מהצאצאים שתוארו כסוטים היו גם נתמכי סעד או ששהו תקופה מסוימת בבית מחסה.

הן גודארד והן דגדייל הסתמכו בעבודתם על ממצאים מאומתים וגם על עדויות שמיעה, שאין להן תוקף מחקרי, והגיעו לאותן מסקנות: תכונות התנהגותיות עוברות מדור לדור. כשמשהו פגום בהורה, יהיו כל צאצאיו פגומים באותה מידה. התורשה אחראית לכל מהלך חיינו, היא גם המשפיעה הבלעדית על הסביבה החברתית, שנותנת בתורה את אותותיה עלינו, ואין דרך להתחמק ממנה. שתי דוגמאות אלה וגם הדוגמה של משפחת נמז (Nams) היוו ראיות מוצקות לכאורה לתיאוריה חדשה שהתפתחה במחציתה השנייה של המאה ה-19, היא האיגניקה. כמה דורות אחרי כן, הפכה האיגניקה (Eugenics) לתורתם המדעית של הנאצים, ובשמה רצחו ועיקרו מאות אלפי אנשים.

מקורותיה של האיגניקה בעבר הרחוק. בדמוקרטיה האתונאית הקפידו משפחות אצילות שצאצאיהן יתחתנו אך ורק בינם לבין עצמם כדי שיירשו את תכונת האצילות. אלכסנדר מוקדון מצא את בנות המזרח כרעיות טובות והורה לקציניו להקים עימן משפחות. הוא עצמו שימש להם דוגמה אישית כשנשא אחת מהן. הקיסר הפרוסי פרידריך ה-2 ציווה למסור לחיילים המשובחים מכולם את הנערות היפות ביותר. כך ביקש לשמר את תכונותיהם של בני המעמד השליט בדורות הבאים. בשבדיה, לעומת זאת, היו מודאגים מן הצד האחר של התורשה. במאה ה-18 נשללה בממלכה זכות הנישואין לחולי אפילפסיה. בדרך זו ניסו להכחיד מן האוכלוסייה את שורשי המחלה, בדומה לימיה של ספרטה כשהיו משליכים למוות ילדים בעלי מומים מהאפותטי (Apothetae).

בחיבורו 'המדינה' כתב אפלטון כי כדרך שמגדל עופות בורר לו את הפרטים המשובחים לצורכי רבייה, כך יש לבחור במעולים שבאזרחים לשם לידת הדור הבא, ואת האחרים יש לדחות, וזאת על מנת לשמור על רמת הטיב של הגזע. ואיך יוכלו לכפות זאת? ייקבע כי הזיווגים ייעשו תחת הגרלות לכאורה, אלא שתוצאותיהן תיקבענה מראש תחת מעטה של סודיות. הפילוסוף היווני לא ידע על דרך השכלול של שיטת הברירה בחקלאות. היה זה צ'ארלס דרו'ין שהבחין בה והסיק ממנה את עיקרון הברירה הטבעית. הוא קבע שהאדם השתלשל משרשרת של מינים קדומים, וגם קבע כי זוהי תוצאת תהליך של ברירה. קביעתו הראשונה זכתה ללעג בפי רבים ולעידוד בפי אחרים, אך לא היו לה אז השלכות מעשיות על חיי היומיום. לקביעתו השנייה, שהעניקה גוון מדעי למגמות של שכלול הגזע, היו השלכות שליליות ומיידיות. הבריות הסיקו כי ניתן להשפיע על גורל הדורות הבאים באמצעות התערבות. זרמים אידיאולוגיים ופוליטיים, שכל תכליתם היתה לארגן את הסדר החברתי מחדש, פרחו בכל עיר וכפר. בין אלה צמחה תנועת הדרו'יניזם החברתי אשר הרברט ספנסר עמד בראשה.

עיקריה של תנועה זו התבססו על העיקרון הדרו'יניסטי כי במלחמת הקיום שורדים המותאמים ביותר. הדוגלים בשיטותיה טענו כי חוק טבע הוא בהכרח חוק טוב, אחרת לא היה לו מקום בעולם, ואם הברירה הטבעית פועלת לטובת החזקים ביותר, הרי שיש ליישמה בכל תחומי החיים. לשם כך יש לעודד תחרות פרועה בכלכלה ללא מתן עזרה לנזקקים. מדיניות הסעד נראתה בעיניהם כמשהו המנוגד לטבע העולם. באותה עת, איש לא נתן דעתו גם על "היעלמות המינים", וכי עקרון הברירה הטבעית אינו מביא בהכרח להתקדמות אלא גם לידי הכחדה.

התנועה האיגנית היתה יורשתו הטבעית של הדרו'יניזם החברתי (Social Darwinism). את המושג איגניקה טבע הסטטיסטיקאי האנגלי פרנסיס גולטון (Francis Galton) בשנת 1883, עוד בטרם נתגלתה תורתו של מנדל מחדש. חסידי האיגניקה האמינו כי לקהילה ירווח רק אם תשופרנה תכונותיו התורשתיות של הפרט. לשם כך דרשו לעודד סלקציה של תכונות ההתנהגות החיוביות, כך שבדורות הבאים תשתנה החברה לטובה. עם זאת, היתה התנועה האיגנית בבריטניה קשובה להתפתחות הידע הגנטי, וחבריה השתלבו בפיתוחו. הם לא ביקשו ללכת נגדו.

בארצות הברית התנהלו הדברים אחרת. צאצאי המייסדים ראו לנגד עיניהם רק דגם יחיד שיכול לשמש את בן האומה האמריקנית: לבן, אנגלו-סקסי, פרוטסטנטי (Wasp); כמו אותם חלוצים שכבשו את היבשת. מבחינתם עמדה טהרתו של גזע זה בסכנת מיהול. השחורים מבית, אותם ראו כנחותים, הלכו והתרבו, ומאידך, אל ארצם זרמו מיליוני מהגרים ממדינות רחוקות, ובכללם בני עמים שלדידם נחשבו בעייתיים, דוגמת היהודים. דאגה זו באה לידי ביטוי בחוק ההגירה משנת 1924. במקביל, נתקבלו בשלושים מדינות בארצות הברית חוקים איגניים, שאפשרו לעקר בשנים 1910-1935 כעשרים אלף תושבים חריגים וביניהם גם נרקומנים ושיכורים, וזאת על סמך הקביעה כי התמכרותם נובעת ממחלות תורשתיות.

אם תכונות אלה הינן תורשתיות, ומופיעות רק אצל חלק מן הצאצאים, כפי שדווח – שהרי לא כולם היו נרקומנים ושיכורים – הרי שהן רצסיביות. האם ניתן בשיטת העיקור לסלק אלל פגום של גן שהוא רצסיבי? אם תדירות האלל הרצוי היא p ותדירות האלל הבלתי רצוי היא q, יהיה מספר האנשים הנגועים במחלה שווה למכפלה של q ב-q, ומספר הפנוטיפים, חלקם בריאים, שנושאים את האלל הפגום יהיה 2pq. נמצא, שאם q קטן ביחס ל-p, יהיה מספר הנגועים אחוז קטן בלבד ממספר נושאי האלל הפגום, אשר מסוגל לגרום למחלה בקרב צאצאיהם. אם רצוננו אפוא לסלק את האלל, עלינו לעקר לא רק את הנגועים ממש, אלא אף את קרוביהם וקרובי קרוביהם, החשודים כולם על העברת הגן, ואין לדבר הזה סוף. אם נסתפק בעיקור הנגועים בלבד, תועלת מרובה לא תצמח. אם נניח למשל כי הנגועים הם 0.005 אחוזים מכלל האוכלוסייה, הרי עיקור שיטתי של כולם דור אחרי דור במשך 200 דורות (5000 שנה), יקטין את שיעורם באוכלוסייה רק עד כדי מחציתו – 0.0025 אחוזים, ועדיין לא הבאנו בחשבון את העובדה כי מטבע המוטציה לחזור ולהופיע בתדירות קבועה.

כמובן, חישובים אלה לא נעשו אז, ובנסיבות אלה התקבל ספרו של גודארד בציבור האמריקני בהתלהבות רבה. אם היו לתנועה האיגנית מתנגדים, הרי שממצאיו על משפחת קאליקאק ערערו את יסודותיהם. איש לא שאל על סמך אילו קריטריונים נקבעו הטובים והרעים בין צאצאיו הרבים של החייל. אף אחד לא תמה על כך שהחלוקה הזו היא סובייקטיבית לחלוטין, ולכן בעייתית מאד מבחינה מדעית. גודארד גם לא ניסה לבדוק האם חיי העוני שלתוכם נולדו צאצאי נערת הבארים, הם שגרמו לנטייתם לפשיעה ולעימות עם החוק, ואילו החיים הנוחים של צאצאי האשה החוקית הם האחראים לגדילתם כאזרחים שלווים. הוא התעלם במידה רבה מאד מהשפעת תנאי הסביבה על התנהגות האדם, וייחס לה כמעט אך ורק תכונות תורשתיות. אפילו בימינו לא ברור אל נכון אילו תכונות התנהגותיות הן תורשתיות, ומה משקלה המדויק של הסביבה על התבטאויותיהן. גם אין כל מדד אובייקטיבי המוסכם על הכול שאפשר לבחון אותן על פיו.

בגרמניה נתמזגו הרעיונות האיגניים לכדי אידיאולוגיה גזענית מגובשת זמן רב לפני עלות הנאצים לשלטון. זו באה לידי ביטוי בייסודה של 'החברה הגרמנית לטהרת הגזע' (Rassenhygiene) בשנת 1902. בראש אחד הסניפים של אותה חברה עמד וילהלם ויינברג (Wilhelm Weinberg), יהודי במוצאו ומבכירי הגנטיקאים במאה ה-20. משום שנחשב עד ימינו לאחד מגדולי המדענים בכל הדורות, היוותה עזרתו הפעילה לקידום התפישה הגזענית, גורם מכריע בשלבי קבלתה על ידי הממסד האקדמי והציבור הרחב. ויינברג עצמו נפטר בגרמניה בשנת 1937, בטרם הבשילו רעיונותיו לכלי השמדה המוני. הוא, כמובן, לא תיאר לעצמו שיבוא היום שבו איש דגול כמותו, איינשטיין ומדענים חשובים אחרים, ייחשבו בעיני הגרמנים ליצורי האנוש הנחותים ביותר מעצם היותם יהודים. יצורים, שלכאורה, אינם תורמים דבר לאנושות, ולכן זו צריכה להיפטר מהם בהקדם האפשרי.

לכל אותן תיאוריות מדעיות של זמנן היתה השפעה עצומה על היטלר. ספרו 'מיין קאמפף' שנתחבר בזמן שהותו בבית הסוהר מושתת עליהן. בביוגרפיות שנכתבו על אודות הצורר הנאצי, מתואר בכולן כיצד שקד על קריאת ספרי האיגניקה. בניגוד למה שמקובל לחשוב, היטלר לא עיוות כל כך את המציאות או את המדע. זה היה המדע וזו היתה המציאות בימים ההם בגרמניה. הפיתרון הסופי עוד היה רחוק מלהתגבש, אולם ההחלטה על רצח-עם הוכשרה כבר בדור שלפני פרוץ מלחמת העולם השנייה באמצעים מדעיים.

מה שבעיני המין האנושי נתפש כרשע מוחלט, היה בעיני היטלר כאידיליה מושלמת; האנושות מורכבת מגזעים שונים. הנחותים שביניהם כוללים את הכושים, והגזע העליון אינו אלא הגזע הארי, ולפיכך יש למסור לידיו את השלטון, כי אך טבעי שכך יעשה הדבר. חלף יובל שנים עד שהוכח מעבר לכל ספק בממצאי דנ"א, כי יתכן בהחלט שהשונות הגנטית בין שני פנוטיפים בעלי חזות בהירה מהאוכלוסייה הנורדית תהיה רבה יותר, מאשר השונות הגנטית בין גנוטיפ של נורדי לגנוטיפ של שחור-עור מאפריקה. לפיכך, אין מקום לקבל עוד את חלוקת הגזעים אצל האדם, והיא בוטלה בקרב המדענים.

מלבד השוני הנגלה לעין בצבע העור, הבדלים באינטליגנציה בין נבדקים מהאוכלוסייה האפריקנית ונבדקים מהאוכלוסייה הנורדית ודאי נמצאו לרעת הראשונים, במבחני הגרמנים. נניח שאת האינטליגנציה חורצים אך ורק גנים (ואולי הדבר אינו כך בהכרח). האם מתוך קביעה זו אפשר להקיש שההבדלים באינטליגנציה בין נורדים לבין אפריקנים הם אכן תורשתיים? לכאורה, זו שאלה מיותרת, שכן אם האינטליגנציה נקבעת על ידי גנים, ברי שההבדלים נגרמים גם כן על ידי גנים. אך מתברר שלא כך הוא הדבר. ריצ'ארד לו'ונטין (Richard Lewontin) הוכיח שאף אם האינטליגנציה היא תכונה תורשתית בתוך אוכלוסיות, יתכן שאין בסיס גנטי להבדלים בין אוכלוסיות.

מתחילים את הניסוי עם עשרה צמדים של גרעיני חיטה. בכל צמד שני הגרעינים זהים זה לזה מבחינה גנטית, אבל כל צמד שונה מרעהו מבחינה זו. מחלקים את גרעיני החיטה לשתי קבוצות, ולכל קבוצה נוטלים גרעין אחד מכל צמד. קבוצה אחת מגדלים בתנאים אופטימליים של אור, מים ותזונה מינרלית. ואילו את הקבוצה השנייה מגדלים בתנאי מחסור של אלו. כעבור כמה חודשים, כשבוחנים את השיבולים בקבוצה הראשונה מוצאים שהם שונים בגובהם, אך מכיוון שכל השיבולים בקבוצה זו גודלו בתנאים זהים, הרי שהבדלי הגובה ביניהן חייבים להיות הבדלים גנטיים. אותו הדבר נכון גם לגבי הקבוצה השנייה. הבדלי הגובה בין השיבולים בתוך הקבוצה הזו יהיו אף הם הבדלים גנטיים. אך מה בדבר ההבדלים שבין שתי הקבוצות?

סביר להניח שהגובה הממוצע בקבוצה הראשונה יהיה רב יותר מאשר הגובה הממוצע בקבוצה השנייה. אך מכיוון שהמבנה הגנטי הכולל של הקבוצה הראשונה זהה לחלוטין למבנה הגנטי של הקבוצה השנייה, הרי שההבדלים בגובה הממוצע בין שתי האוכלוסיות נובעים בהכרח מגורמים סביבתיים. מכאן שתיתכן תכונה שהמרכיב הגנטי שלה קובע את ההבדלים בתוך האוכלוסייה, אך ההבדלים בין אוכלוסיות שונות נגרמים על ידי גורמים סביבתיים. איזו סביבה מיטיבה עם אינטליגנציה, הערים האוניברסיטאיות של גרמניה או מדבר סהרה? את זאת לא השיגו בדעתם המדענים הגרמניים.

וכשזכה היטלר בבחירות חופשיות, ואחר כך תפס את השלטון בכוח ובמרמה, הוא החל מיד במדיניות גזענית אשר את ביצועה הבטיח לפני כן בגלוי. הגרמנים הצביעו לו משום שהאמינו כי הוא האיש שיעשה כן. מכל הפוליטיקאים הגרמניים הוא נתפש בעיניהם כישר מכולם. לדידם, לא היה פסול באידיאולוגיה הנאצית היות שזו התבססה על המדע. מאוחר יותר, כשגם המדע לא יכול היה לבוא לעזרתו של היטלר בביצוע מדיניותו, הוא הצליח לשכנע את הגרמנים בצדקת דרכו באמצעות מערכת תעמולה אדירה המבוססת על סילופים. כך יכלו הגרמנים לרצוח מיליוני יהודים כאילו היה זה הדבר המובן מאליו. כמו היה הרג יהודים אך מעשה טבעי כפי שממגרים חולדות בשדה, משקים את השתיל בעציץ או אוכלים דגנים לארוחת הבוקר.

עד הקמת מחנות הריכוז הספיקו הנאצים לחסל כחמישים אלף איש מנימוקים איגניים. מחנות ההשמדה שהוקמו מאוחר יותר אפשרו להם להשמיד בני אדם מכל סיבה שהיא, ולפעמים גם ללא סיבה. בכל שנות השלטון הנאצי עוקרו כרבע מיליון בני אדם שהרופאים מצאו זאת לנכון מסיבה בריאותית. לא ידוע על שום רופא גרמני ששאל עצמו אם מה שבעיניו נתפש כתכונה מזיקה מבחינה רפואית, אינה אלא התכונה הנורמלית. ואילו התכונה החלופית, אותה התנהגות ברוטאלית שמביאה לרצח בני אדם, לאמיתו של דבר, היא התכונה הבלתי נורמלית והמזיקה.

היצמדותם של הרופאים לתוכניות האיגניות עלתה על דבקות הפוליטיקאים, ומשום כך היו אף מקרים שבהם נאלץ הממסד הנאצי להתערב כדי לצנן את ההתלהבות היתרה שלהם. כמה חודשים לפני שאושרו חוקי טהרת הגזע של נירנברג בשנת 1935, נאלץ שר הפנים של מדינת באדן בגרמניה להורות לרופאים להפסיק לבזבז כספי הציבור על ניתוחי עיקור של אנשים שממילא אינם יכולים להתרבות עוד. את ההוראה הוציא השר לאחר שנודע לו על מעשי עיקור בנשים בנות 60 ומעלה שנטו להשתכר מדי פעם. רופאים גרמניים שהיו פושעי מלחמה ופושעים נגד האנושות, לא הועמדו לדין לאחר המלחמה, בשל מצב התברואה החמור ברייך השלישי המתפורר. הצבא האמריקני נזקק להם לטיפול באוכלוסיה הכבושה, וכך לא באו הם על עונשם. הסובייטים נעזרו בהם להמשך הזוועות שביצעו בעצמם. אחר כך נעלמה האיגניקה מסדר היום המדעי.

מילות מפתח: חוקי נירנברג, איגניקה, הפיתרון הסופי, עיקור, דארוויניזם חברתי, דארו'יניזם חברתי, דרוויניזם חברתי, דרו'יניזם חברתי, גנטיקה, תורשה, חוקי הגזע, טיהור אתני, תורת הגזע.

מילים חלופיות: אוגניקה, אאוגניקה, קליקק, קאליקק, קליקאק.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.