כך ביליתי לילה שלם עם סלבריטאית

21/02/2006 בשעה 13:51 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על כך ביליתי לילה שלם עם סלבריטאית

אם הייתי תיאורטיקן של החיוך האנושי, היה בכוחי להסביר את התחבבותן של ידועניות על מעריציהן בגודל החיוך שהן מסוגלות להפיק. לכאורה דבר של מה בכך, אולי אפילו מבוטל, אבל בעיניי יש לחיוך שפה משלו, ועומק אינסופי שמסתיר לא פעם מגרעות אחרות כמו רגלי עיפרון, איפור מצועצע, ניתוחים פלסטיים וצבע שיער מלאכותי.


באוניברסיטה העברית היתה סטודנטית בשם אביטל שטענה שאני יודע את כל הדברים שלא צריכים לדעת. כשהיינו נפגשים היא היתה ממהרת לשוב בכדי שלא תפספס פרק בסדרה האהובה עליה, וכשהייתי מתקשר אליה תמיד ביקשה שאתקשר בעוד כמה דקות, כי עדיין לא הסתיים הפרק בעוד אחת מן הסדרות האהובות עליה. כך זה נמשך לאורך ימים רבים, ואט אט למדתי כמה שמות של סלבריטאים. אלה פרחו מזיכרוני כבר מזמן, ומאז השתדלתי להימצא בחברת בנות מיושבות הדעת וכבדות ראש.

והנה אני פוסע היום ברחוב יבנה בתל אביב כשמחשבות על שממיות מטלטלות את מנוחתי, עד כי כמעט החמצתי את הכניסה לפסאז'. כמה מטרים לפני הפניה נתקלתי בדמות מוכרת. הרהרתי במשך שש אלפיות השנייה וקלטתי שאינני יודע מאין אני מכיר אותה. ברם, זה היה מאוחר מדי. אני נעצרתי ונעצתי בה מבט ועד שסיימתי לחשוב מאין אני מכיר אותה, גם היא נעצרה ונעצה בי מבט. לא נותר לי אם כן אלא להתנצל.
"סליחה", אמרתי לה, "אני מצטער, לרגע קצרצר סברתי שאני מכיר אותך מאין שהוא"
היא אמרה: "אין דבר, זה קורה".
ואז שאלתי בהיסוס: "מאין אני מכיר אותך?"
"אולי מהטלוויזיה", ניסתה היא.
"יתכן", קבעתי ושוב התנצלתי.
ואז שניונת לפני שפניתי ללכת וכך גם העלמה הנהדרת, העזתי לשאול לשמה.
היא חייכה אליי בעונג והשיבה במתיקות רבה. הודיתי לה והבטחתי לא לשכוח את השם עוד לעולם.
ואז זה בא: "איך לך קוראים?" שאלה היא.

השתהיתי מה. אז ננסך על שפתיה חיוך שאך הגביר את שיתוקי.

אלה היו השניות הארוכות ביותר בחיי. מה היא רוצה ממני? האם היא מתחילה איתי? האם לנערות זוהר כמוה בכלל אכפת אם הגבר פנוי או שאינו פנוי? מה עושים גברים אחרים? האם הם אומרים את האמת? ומה אם מצאתי חן בעיניה? לא, זה בלתי אפשרי!

"יהודה בלו", אמרתי לה. בדרך כלל אני משיב "יהודה" ותו לא. אולם חשבתי לעצמי שאם היא כבר נעלמת כך מחיי, כדאי שתנצור בליבה את שמי לעד. מי יודע? אולי בעוד כמה שנים "החמוצים של יהודה בלו" יהיו הכי מפורסמים בארץ.

"אני מכירה אותך", פסקה. "בחיי שאני מכירה אותך", חזרה על דבריה לנוכח פניי המשתוממות.

מאיפה היא מכירה את שמי? הגם היא נמנית עם קוראיי המעטים?

"אתה חבר של עדי, נכון?" שאלה במלוא יפעתה.

הסתכלתי עליה בתימהון.

"אתה לא זוכר שישנו ביחד איזה לילה?" המשיכה.

ועדיין לא זכרתי דבר. אבל אז נזכרתי והתחלתי לצחוק כמה דקות ביחד איתה.

לפני כך וכך שנים נסעתי לסוף שבוע אצל אחד מחבריי שגר במעונות. השותף שלו שב הביתה וכך תפסתי את המיטה הפנויה. תכננו לצאת לטיול בכרמל, אלא שחברתו דאז הגיעה גם כן. הם הסתכסכו מעט יום לפני כן, והיא החליטה לנסות וליישב את המחלוקת במהלך השבת. אולם, בליל שישי שוב הם התווכחו ואף הוציאו אותי מהחדר למשך שעה קלה. אז היא הודיעה שאין בכוונתה לישון איתו באותה מיטה. אני הודעתי שגם אין בכוונתי לישון באותה מיטה ביחד איתו, וכך נגזר עליי לחלוק את מיטתי ביחד איתה. אכן, זה היה לילה בלתי נסבל שבו היא ואני נזהרנו שלא לגעת זה בזו, אף שהדבר היה כמעט בלתי אפשרי.

כשסיימנו לצחוק שאלתי אותה: "מה שלום עדי? לא ראיתי אותו במשך שנים".
"אין לי מושג", ענתה, "גם אני לא בקשר איתו".
"אני ממהרת", אמרה בחופזה.
פניה היו קורנות.
"גם אני", החריתי אחריה באי רצון.
"אולי ניפגש יום אחד", אמרה ונתנה לי את כרטיס הביקור שלה.
ואז פנינו כל אחד לדרכו. מי היה מאמין שהפסאז' של רחוב יבנה צופן כאלה הפתעות.

מה יש להסיק מכל זאת?

ובכן, כפי שאביטל יודעת אינני מתרגש מסלבריטאיות. אולם, בנות שמחייכות אליי מכל הלב מצליחות איכשהו להרטיט את ליבי. ואותו חיוך גדוש בחן, שנצור בזיכרוני מאז הבוקר ההוא כשהערתי אותה, הופיע שוב מחדש ואני לא יכולתי עוד להתאפק וחייכתי אליה במבוכה. יש מי שמבקש לזכור מפלי מים שוצפים, פסגות הרים מיוערות או גלי ים סוערים, ואני אוסף לי מראות של חיוכים.

הצחוק והחיוך ייחודיים לבני האדם במהותם, ולא בכדי היו שהגדירו את המין האנושי כ"אדם צוחק" (Homo ludnes). בדומה לדיבור, גם הצחוק והחיוך משמשים לתקשורת אבל בשפת סימנים, שככל הנראה קדמה לדיבור. הצחוק והחיוך מצטרפים לאמצעים אחרים של תקשורת לא-מילולית שאנחנו מקיימים עם בני מיננו, ואשר רק מקצתם מוכרים ביונקים אחרים ובעופות כמו קולות, מבטים, העוויות ומחוות. בצד האדם, מפורסם גם הצבוע בקול צחוקו, אולם הצבוע כלל אינו צוחק. קולו הטבעי של הצבוע דומה לקול צחוקו של האדם, ומכאן השתרשה הטעות הנפוצה לראות בצבוע חיה שיש ביכולתה לצחוק.

המשך: כך ביליתי יום שלם עם סלבריטאית

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.