מפלטם האחרון של כלבי דינגו

20/02/2006 ב- 16:39 | פורסם בסיפורים אקולוגיים | סגור לתגובות על מפלטם האחרון של כלבי דינגו
תגים:

במשך אלפי שנים חי הדינגו ביבשת הדרומית כשהוא נהנה מחיים שלווים ונוחים בהיעדר אויבים ומתחרים. אולם, האדם בן ימינו התפשט גם לאוסטרליה, וכמו כל חית בר הפך גם הדינגו ליצור נרדף. בעקבות משפטה של לינדי צ'מברליין, שטענה כי דינגו חטף את תינוקתה, הפך הדינגו גם ליצור מושמץ במיוחד, עד כי מעטים הם הפועלים למען שימורו.


הדינגו לא חי מאז ומעולם באוסטרליה, אשר רק בה הוא מצוי עתה. בעבר סברו כי מוצאו בארץ-ישראל, מפני שעצמות בנות 14 אלף שנים הדומות לאלה של הדינגו בן זמננו נמצאו בשומרון. לפי אותה סברה, אב הטיפוס של הדינגו הארץ-ישראלי היה בן-כלאיים של הזאב הערבי (Canis lupus arabs) החי בנגב והזאב ההודי (Canis lupus pallipes) המצוי בגליל. שבטי הנוודים שחיו אז באזורנו גידלו את גוריו, והבוגרים המאומצים היו מתלווים לאדם במסעותיו. כך הגיע לכאורה הדינגו הארץ-ישראלי עד קצווי מזרח. מאוחר יותר נתברר כי לדמיון המורפולוגי אין בסיס גנטי, וכי מוצאו של הדינגו הוא בכלבים מבויתים למחצה שיורדי-ים אסייתים לקחו עימם בהפליגם אל היבשת הדרומית לפני 5000 שנה. כמה כלבים נמלטו אל ערבות אוסטרליה והתרבו שם באין מפריע, בגין היעדר אויבים ומתחרים.

הדינגו אשר מעולם לא בוית לחלוטין, אך היה רגיל לנוכחותם של בני אדם, יצר מגע עם האוכלוסייה האנושית המקומית, עם האבורג'ינים, שהגיעו ליבשת כ-38 אלף שנים לפניו. הם הכניסוהו במהרה למעגל חייהם, קשרו אותו בתרבותם, ואף העניקו לו את שמו העכשווי. קרוב לוודאי כי האבורג'ינים צדו את האימהות הרעבות וחסרות ההיסוס, ואחר נטלו עימם את שגרי הגורים וגידלו אותם כחיות מחמד. חלק מהם חזרו בבגרותם לחיי הבר.

הילידים האוסטרלים החזיקו בכלבי דינגו כדי שישמשו להם בני לוויה, ואפילו שמיכות חיות, מה שהוליד את הביטוי "לילה של חמישה כלבים" שפירושו לילה קר מאד. אבל הם לא ניזונו מבשר הכלבים כפי שעשו הפולינזים, וגם לא השתמשו בהם לציד חיות בר כפי שנהגו ילידי גיניאה החדשה.

במאה ה-19 נתגלה זהב באזורי ספר נידחים בעולם, ובעקבות הכורים באו גם חלוצי המתיישבים. כך הגיעו לאוסטרליה, מושבת עונשין בריטית לשעבר, רבבות בני אדם בתוך שנים מספר. המרחבים העצומים ביבשת סיפקו תנאים אידיאליים לגידול כבשים, וסוג זה של חקלאות הפך לאחד החשובים בכלכלת המדינה הצעירה. אלא מה שנראה בעיני החוואים כפרנסה מכניסה ללא טרדות מיותרות, נראה בעיני הדינגו כארוחה יומיומית טעימה ונגישה. המגדלים איבדו המוני כבשים, ועם כל פרט שנטרף כך גדלה האיבה לכלב הבר וחרצה את גורלו. תוך שימוש בנשק חם, מלכודות משוננות ורעל חזק במיוחד נמחה הדינגו ממרבית שטחי המחיה שלו. הגדילה הממשלה לעשות אז כשהקציבה פרסים יקרים עבור כל ראש דינגו שניצוד.

הציד הבלתי מבוקר של הדינגו על ידי האדם הלבן גרם כמעט להכחדתו והביא לבסוף את הרשויות להכריז על שמירתו. גם החוואים נוכחו לדעת את חשיבות תפקידו של הדינגו במערכת האקולוגית. מעצם היותו טורף-על במארג המזון של אוסטרליה צד הוא בעיקר את הפרטים החלשים, הפצועים או החולים בקרב חיות הבר או חיות המשק. נדירים למדי המקרים שבהם טרפו כלבי דינגו כבשים בריאים. כמו כן, מכלים הם נבלות בטרם תירקבנה, ובכך מסייעים למניעת התפשטות מחלות בקרב העדרים. אולם, הדינגו נמצא על סף כליה לא בשל כדורי הרובים של החוואים אלא בגלל כלביהם. הגזעים המבויתים של כלב הבית (Canis lupus familiaris) שפגעו קשות בחיות הכיס האומללות, מזדווגים עם כלבי דינגו, והצאצאים שנולדים מהם כבר מעורבים גנטית ואינם עוד כלבי דינגו טהורי-דם. אם כך ימשכו פני הדברים, אפשר שלא יהיו קיימים כלבי דינגו במחצית השנייה של המאה ה-21.

אחד המקומות האחרונים שבהם אפשר עוד למצוא כלבי דינגו טהורי-גזע הוא האי פרייזר (Fraser), כמאתיים ק"מ מחופי אוסטרליה. שטחו כ-1630 קמ"ר והוא נחשב לאי החולי הגדול ביותר בעולם. גאות הים סוחפת עימה אל האי כמויות אדירות של חול מן הרמות המתפוררות של יבשת אוסטרליה, וכך, לאורך אלפי השנים מאז תם עידן הקרח, הצטברו חוליות אינסופיות על פני הקרקע. האי מכוסה יערות נרחבים ובהיעדר חומרים מסיסים, נקווים על פניו אגמי מים צלולים כקריסטל. המראות המופלאים מושכים אל האי המוני נופשים מדי שנה בשנה, שבאים ליהנות מיפעת הטבע, החופים הזהובים וגלי הים. אלא שהאורחים הארעיים מתעמתים עם התושבים המקומיים של האי, כ-160 כלבי דינגו, ולמרות שהחיות מוגנות לפי החוק, דומה שלא ניתן לעצור עוד את תקתוק השעון. נגזר גורלם של כלבי דינגו האחרונים באוסטרליה להסתלק גם הם מן העולם.

על המבקרים באי נדרש למלא רק ארבע דרישות: לא להכניס כלבים אל האי, לא להשאיר נעליים מחוץ לאוהלים אחרת תימצאנה לעוסות, לנעול את המזון במקומות המיועדים לו, ולא להאכיל בשום פנים ואופן את הדינגו. אולם, התיירים מתעלמים מן ההוראות ומאכילים אותו בכל זאת. חרף ההסברים מסרבים הללו להבין עד כמה חטאם מכתיב את התנהגותו העתידית של הדינגו. חיות בר שבאות במגע תכוף עם בני אדם מקשרות לבסוף בין אנשים לבין מזון, וכך קורה כי דינגו שפותה בעבר על ידי ילדים לאכול ממזונם, אינו מוצא עוד הבדל בין קנגורו, ארנבון או ילד קטן.

העימות בין הדינגו לבין התיירים הסלים באפריל 2001, כששני ילדים ששהו בקרבת המחנה שלהם באי פרייזר, הותקפו על ידי צמד כלבי דינגו. ילד בן תשע נהרג ואחיו בן השבע נפצע קשה. במהלך השנים האחרונות הותקפו עוד כעשרים בני אדם, והתקפות טרגיות אלה העניקו לדינגו המצוי באי תדמית איומה ונוראה. כל תקיפה מובילה לקריאות חדשות לדילולו באי ולמסעות נקם מצד בני האדם. הדינגו, שעד צאת הסרט "זעקה באפלה" לאקרנים זכה למוניטין של חיה ידידותית, הפך באבחה אחת ליצור תוקפני, ואפילו ארגונים למען שמירת הסביבה אינם עושים רבות למענו.

לקריאה נוספת:

Peter Savolainen, Thomas Leitner, Alan Wilton, Elizabeth Matisoo-Smith & Joakim Lundeberg. 2004. A detailed picture of the origin of the Australian dingo, obtained from the study of mitochondrial DNA. Proceedings of the National Academy of Sciences, Vol. 101, No. 33: 12387-12390

מילות מפתח: דינגו

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.