זוג טווסים רוצים להקים משפחה ועולם המדע כמרקחה

19/01/2006 בשעה 14:38 | פורסם בהספרייה המדעית | סגור לתגובות על זוג טווסים רוצים להקים משפחה ועולם המדע כמרקחה

מכל הסוגיות האבולוציוניות שלא נפתרו, נותרה רק אחת שעדיין מעסיקה מאד את הבריות: כיצד בוחרת הנקבה את בן הזוג לרבייה. יש המתנגדים לעצם הרעיון שהנקבה היא זו שבוחרת את הזכר, ומנמקים זאת בתירוצים חברתיים-שמרניים. החוקרים, לעומת זאת, מנסים להבין איך התפתח מנגנון הבחירה בטבע.


אחד הנושאים המסקרנים ביותר את הבריות הוא תהליך בחירת בן הזוג. גברים ונשים כאחד מנסים משחר הבריאה לפצח את השיטה: כיצד למשוך את בן המין האחר? מהי הדרך האידיאלית למצוא חן בעיניו? הבנים היו יוצאים למלחמות ושבים הביתה כגיבורים, בתקווה שהבנות תחושנה אליהם; פייטנים היו מחברים בלאדות ומזמרים אותן לאהובותיהן. עד העת החדשה נדרש מן הבנות אך מעט. רצוי שתהיינה שייכות למשפחה מיוחסת. על מנת לפתות את הבנים נתבקשו להציג את גופן. בנות מארצות הקור היו משילות מעליהן את הבגדים. בנות מארצות החום שמסתובבות, כדרך הרגל, במערומיהן היו מתקשטות לכבוד הלוחמים.

השאלה ששואלים הכול היא מהי המידה הנכונה? בת באירופה הקרה תוכל להשיג לעצמה מחזר נלהב ממבחר רב של גברים אם אך תתערטל, אולם תקפא למוות עד מהרה. בת שבט אינדונזי לא תוכל לשאת על צווארה קילוגרמים רבים של מחרוזות צדפים, מבלי שתוכרע תחת כובד המשקל. מאידך, בחור לא ילך יחף ויאכל לחם יבש כל חייו, רק כדי לרכוש מכונית הדורה, בתקווה שבתו של השכן תסכים לבלות עימו את הערב. כלומר, על היצורים למצוא את שביל הזהב בין נכונותם להקדיש אמצעים שיסייעו בהשגת בת הזוג, ובלבד שמאמצים אלה לא יסכנו את שרידותם.

את התשובה למידה הנכונה מנסים הביולוגים למצוא כבר מספר דורות ועדיין לא עלה בכוחם. לכאורה, מובן מאליו מדוע ברוריה תסכים לצאת הלילה עם משולם. הוא עומד לשלם עבור זוג כרטיסים לסרט הקולנוע, אולי יקנה גם פופקורן וקולה. היא, כמובן, מפיקה רווח מן השהות עימו. זוהי ההיפותזה של התועלת הישירה. ציפור שתראה כי הזכר טרח וכבר בנה קן מהודר למענה, תסכים להזדווג עימו, כי נמנע ממנה הצורך לסייע בהכנת הקן; לבטח אם יספק לה ולצאצאיה גם מזון והגנה. דוגמה נוספת, קרקור הצפרדע מצמצם את זמן החיפוש של הנקבה אחר הזכר, ובכך חוסך ממנה עלויות אנרגטיות וחשיפה מיותרת לסכנות. הסוגיה הבלתי פתורה היא מה מרוויחה הנקבה במקרים שהזכר אינו מעניק לה דבר, מלבד מראה מלבב של נוצות צבעוניות. האם היא מפיקה תועלת עקיפה מכך?

הטווס שמוצאו ממזרח אסיה משמש כעוף נוי בחצרות הבתים. אמנם כבד טווסים נחשב למעדן של ממש, אולם מעולם לא גידלו אותם כדי שישמשו למאכל. את עין האדם שבתה הופעתו המרהיבה של הטווס. בעונת הרבייה צומח מניפת נוצות ארוכות ויפהפיות בגבו של הזכר, והמראה הפרוס שלה עוצר נשימה. משום שגם ילדים כבר יודעים שהנוצות המהודרות נועדו למשוך את הנקבות, ולא כדי להנעים את זמנם של בני האדם, מיד ימצא זאטוט שישאל את הוריו: איך הטווס חי עם מניפת הגב המגושמת בחיי הבר? במילים אחרות, שואל הילד, האם הטווס לא חרג מן המידה הנכונה, האם לא סטה משביל הזהב והוא מסכן את הישרדותו. ברם, לא האדם "הדביק" את הנוצות לטווס אלא האבולוציה. מסתבר שלמרות הסרבול הרב, ממשיכה אוכלוסיית המין לשרוד בהצלחה ולא להיעלם מן העולם.

הרבייה אצל בעלי החיים מגדילה עד מאד את סכנת התמותה. צפרדע זכר המקרקר כדי לקרוא לנקבה, בולט יותר לאוזני העטלפים. צבי העסוק בגירוש מתחרים שפלשו לשטחו אינו שם לב בשעה שנמר מתגנב מאחוריו. יש מינים שבהם יוצאים הזכרים למסעות ארוכים כדי לאתר נקבה מתאימה. באותם ימים ולילות הם רחוקים ממסתור וחשופים לסכנות רבות. גם נוצות הטווס מכבידות עליו להתחמק מציפורני אויביו. אין כל ספקות לגבי העובדה שזכר שצמחו לו נוצות בינוניות מגדיל את סיכוייו לחיות. אם כך, כיצד חיים הטווסים "בניגוד לחוקי הטבע", ולמה לא משתרשת במטענם התורשתי אדפטציה למניפת גב פחות מסורבלת? את התשובה לכך מספקות הנקבות.

גם הנקבות מסתכנות מאד בשל הרבייה. היריון אצל היונקים מכביד עד מאד. מן הנקבה המטפלת בצאצאים נדרשת השקעת אנרגיה רבה, העלולה לגרום לירידה בערנותה ולקושי בהימלטותה מפני טורפים. משום כך, אין הנקבה מזדווגת עם כל זכר הנקרה בדרכה. כל המחקרים מאששים כי הבחירה בזכר אינה אקראית. נקבת הטווס בוחרת בזכר בעל מניפת גב גדולה ביותר. יתכן שאין היא מייחסת חשיבות רבה לצבעוניותן, אלא רק לכך שהן מטילות עליו קושי מסוים. הזכר לא מספק לה דבר מלבד המטען הגנטי שישאו צאצאיה. האם לנקבת הטווס יש דרך לבדוק את הדנ"א של הזכר, אך רק על ידי התבוננות במניפת נוצותיו?

ובכן, למדע אין עדיין תשובות חד-משמעיות לשאלות אלה. אני גורס שהנקבה מפיקה תועלת ישירה מבחירת הטווס בעל הנוצות הארוכות. במידה שיופיע טורף יתקשה זכר בעל נוצות ארוכות להימלט, וסיכוייו להיפגע גבוהים יותר לעומת סיכוייה שלה. אפשר שזו הסיבה שהנקבה בוחרת להזדווג עמו על פני אחרים שהם בעלי נוצות קצרות יותר. נקבת הטווס בוחרת בזכר בעל נוצות ארוכות, משום שבקרבתו גדלים סיכויי השרידות שלה. למעשה, בנושאו את הנוצות הארוכות מוכן הזכר להקריב את עצמו כדי לזכות בנקבה. היות שיותר זכרים בעלי נוצות ארוכות מצליחים להתרבות מאשר להיטרף, ממשיך הדימורפיזם להתקיים אצל הטווס במלוא עוצמתו. אם המצב היה הפוך, הברירה הטבעית היתה פועלת בכיוון מנוגד לזה שפועלת הברירה הזוויגית, וכל הזכרים בעלי הנוצות הארוכות מדי היו נעלמים אט אט.

ראו גם: טווסים, דימורפיזם ועקרון ההקרבה

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.