שאלת הדינוזאורים ותגליתו של ארכימדס

13/01/2006 בשעה 10:08 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על שאלת הדינוזאורים ותגליתו של ארכימדס
תגים:

אין לדעת מה מניינם של הקוראים המרוצים מהפרכת תיאוריית מפץ המטאוריט, ומה שיעורם של אלה שהשערתי בנוגע להכחדת הדינוזאורים מטרידה את מנוחתם. ליבי עם אותם קוראים שלא מבינים על מה המהומה, וכהרגלי נאלץ אנוכי להשיב על שאלותיהם של חברי הקבוצה השנייה.


המאמר על נסיבותיה של הכחדה המונית בשלהי הקרטיקון והמאמר דינוזאורים מקננים ומאובנים של דו חיים אשר בא בעקבותיו, הפתיעו אותי במספר הקוראים ובכמות הפניות אליי בפרק זמן כה קצר. להלן כמה מהן ותשובותיי להן:

דורי כותב לי: אני דווקא מכיר טענה אחרת של גיאולוגים שאומרים שהגשם החומצי גרם להכחדה. גם לא ברור לי על מה אתה מסתמך בתיאוריה שלך.

דומה שלא הבינות את כוונתי. התיאוריה השלטת נראית בעיניי כדמיונית ובאופן אינטואיטיבי דחיתי אותה. אולם, אינני מסתמך רק על האינטואיציה שלי, אם כי זו אינה מזיקה. נעשיתי מאד ספקן לגבי תיאוריית המפץ רק לאחר שקראתי את הרשימות הטקסונומיות של קבוצות דו חיים וחולייתנים בעלי דם קר. הרשימות מתבססות על ממצאי המאובנים מן הקרטיקון והשלישון. משום כך אני סבור שההכחדה ההמונית לא התרחשה בפרק זמן קצר, אלא בהדרגתיות ונמשכה מאות אלפי שנים. התפרצויות וולקניות יכולות להיות הסיבה לכך. המדענים סבורים שמפץ המטאוריט או ההתפרצויות הוולקניות גורמים לגשם חומצי. אולם, נוצרו ככל הנראה תמיסות בופר שלא העלו את חומציות המים. עובדה היא שדו חיים לא ניזוקו כל כך בשל ההכחדה ההמונית האחרונה.

המדענים גם סבורים שמפץ המטאוריט או התפרצויות וולקניות הביאו לפליטת חלקיקים ויצירת אבק שגרמו למעין חורף גרעיני. כלומר, פני הארץ כוסו בעננים והסתירו את אור השמש; החשכה שהשתררה למשך שנים אחדות לא אפשרה את ההטמעה אצל הצמחים, וכשנעלמו היצרנים, נפגע כל מארג המזון וכך נכחדו אוכלי צמחים וטורפים; מלבד זאת, טמפרטורת הסביבה צנחה עד מאד. ברם, חולייתנים בעלי דם קר רבים מאד כמו דו חיים, תנינים וצבים לא נכחדו למרות שקור עז עשוי להמיתם בתוך שבועות מספר. אני סבור אם כך שהשמיים התבהרו במקומות רבים, וגזי החממה העלו את הטמפרטורה לדרגה בלתי נסבלת. כוונתי גם לגלי חום כבדים וגם לאי הסתגלות רבייתית לטמפרטורה גבוהה. שוכני המים שלא הסתגלו לזיהום התרמי נכחדו, אולם שיעורם היה נמוך יחסית.

מרגלית כותבת לי: יהודה, אני מאמינה לך, באמת. אני מאד אוהבת את מה שאתה כותב. מה עוד תוכל לספר על כל ההשערות האחרות? מעניין אותי לדעת לאן הובילו המחשבות.

תודה. האמונה כי הדברים הכתובים הינם אמת היא העובדה הכי חשובה. בלא הצטנעות מיופייפת אוכל לומר כי בכל הנוגע למידע שכתבתיו במאמר, בקיאותי הינה ברמה הגבוהה ביותר שאליה הגיע המדע. ניתן למצוא באינטרנט רבבות מאמרים אודות הדינוזאורים שכותבים כל מיני חובבים, ובעיניים בלתי מקצועיות אפשר אולי להאמין לכתוב בהם. ברם, מעטים הם האנשים בתבל שמומחים לדינוזאורים, למרות שבקושי אפשר לפתח קורס אקדמי שלם בנושא. המידע אודותיהם עדיין מועט ביותר.

מאובני הדינוזאורים לבטח היו ידועים מקדמת דנא, אולם רק במאה ה-19 התחילו לחקור אותם. כל הדינוזאורים הידועים משתייכים לשתי סדרות שונות, שאין ביניהן כל קשר מיוחד. השם נטבע לגבי שתיהן וכך כל המינים הנכללים בהן מכונים דינוזאורים. עד כה לא נמצא מאובן שלם של אף אחד מן המינים. משום כך מרובות הספקולציות לגביהם. למשל, בעבר סברו כי אפטוזאור (ברונטוזאור) התקיים רק באזורי ביצות ואילו עתה חושבים שהוא חי במעבה היער הטרופי. רק בסוגיה זו חוברו מאות מאמרים.

המחשבות הובילו את החוקרים לכיוונים ספורים בלבד. יושב לו מדען מתחיל שקורא כי מטאוריט פגע בכדור הארץ שעוצמתו כמיליוני פצצות מימן. לאחר מכן שרר כביכול חורף גרעיני שבעטיו נכחדו הדינוזאורים. הוא מתחיל לחפש כל מיני אישושים גיאולוגיים במקום לקרוא על יצורים אחרים שהתקיימו לפני 65 מיליוני שנים. לא צריך להיות גאון גדול כדי להבין שבעלי דם קר כמו זוחלים ודו-חיים היו נעלמים מן העולם אם הטמפרטורה היתה צונחת בצורה כה חמורה. ברם, מרבית המשפחות שחיו בקרטיקון, המשיכו להתקיים גם בשלישון. קבוצות רבות של יצורים נעלמו בהכחדה ההמונית האחרונה, אולם מעטים מהן היו הדו חיים. לגודל הפתעתי, כמעט בכל המאמרים שנכתבים על ידי חובבים, נטען שגם מרבית מיני הדו חיים נעלמו ולא כך הוא. כמה מן החובבים הם גיאולוגים שהתמחו בתחומים אחרים, ואין להם כל מושג מה התרחש בסוף הקרטיקון. העיסוק בהכחדת הדינוזאורים הרי מושך אליו מכל הבא ליד, וגם מדענים מדיסציפלינות אחרות.

אין ברשותנו די מאובנים של דינוזאורים על מנת לקבוע חד משמעית אימתי התקיים כל מין ומין. לעיתים, מוצאים שבעה מאובנים שמתוארכים לגיל של 120 מיליוני שנים, ולכן תיארוך זה אינו מסייע לנו רבות. לעומת זאת, מוצאים שני מאובנים, כשהאחד מתוארך לגיל של 95 מילינו שנים והשני לגיל של 110 מיליוני שנים. כך אפשר לטעון כי אותו מין התקיים בוודאות במהלך אותם 15 מיליוני שנים. על פי הממצאים שידועים לנו, רק כעשרים סוגי דינוזאורים התקיימו לפני 65 מיליוני שנים. כלומר, אם המאובנים המעטים שמצאנו מעידים על שהתרחש, ניתן להסיק ששלטון הדינוזאורים בן 145 מיליוני השנים היה קרוב לקיצו. לפי תורת האבולוציה משתלשלים מינים חדשים ממינים ותיקים שנכחדים בסופו של דבר. אומנם עדיין לא נמצאה החוליה המקשרת בין העופות לדינוזאורים, אולם כמעט כל החוקרים מניחים שמוצא העופות מהם. אפשר שבכך ניתן להסביר את הכחדת הדינוזאורים כפי שטוענים מספר מדענים, אולם כאמור נכחדו מרבית היצורים באותה הכחדה המונית ולא רק הדינוזאורים, ולכן ההסבר הזה כלל אינו מספק.

התיאוריה המגוחכת ביותר בעיניי גורסת כי בגלל משקלם העצום של הדינוזאורים הביא הדבר לכיליונם. כלומר, בהנחה שהיו באמת בעלי דם קר, וזאת כלל לא ברור, נזדקקו הגדולים שביניהם לכמה שעות אור כדי לחמם את גופם ולהגיע לדרגת פעילות תקינה. כמה מן המינים היו אכן הגדולים ביותר שהילכו אי פעם על היבשה, אולם מרבית הדינוזאורים היו קטנים מסוס. אני סבור שבכל הקשור להכחדה יש להתמקד ברבייה ולא בשרידותם של הפרטים הבוגרים. שם הכול מתחיל להשתבש.

אלירן כותב לי: מה הפריך את התיאוריה של ההתפרצויות האלה שדיברת עליהם?

ידוע לך בוודאי על אפקט החממה הנגרם כתוצאה מפליטת גזים מסוימים. הבעיה העכשווית נוצרה בשל זיהום האוויר וכריתת יערות הגשם המטהרים את האוויר. קלימטולוגים, ורק הם מוסמכים לקבוע זאת, טוענים כי לחות יחסית גבוהה יוצרת עננות סמיכה, שתמנע מאפקט החממה להעלות את הטמפרטורה לשיעור רב. קרי, בזמן מסוים אמור להיווצר שיווי משקל. רוב הציבור ובכללו גם המדענים אינם יודעים זאת היטב. חלקם סבורים שהטמפרטורה תמשיך לעלות בלא מגבלות. במודל שפיתחתי אני מוצא שהשמיים יתבהרו במקומות רבים, והטמפרטורה תמשיך לעלות עוד כמה מעלות. עליי להזכירך כי כל מעלה נוספת היא קריטית ביותר לקיום החיים.

התיאוריה של התפרצויות הרי געש לא הופרכה מעולם. היא קודמת לתיאוריית המפץ ותיוותר על כנה גם אחריה. היא נזנחה לפרק זמן בן עשרים שנה בעקבות גילויי שכבת האירידיום ומכתש צ'יקשולוב. בתקופה זו התחילו כל מיני אסטרונומים עלומי שם להבהיל אותנו בספרם על אסטרואידים העומדים להתנגש בכדור הארץ. עתה, לאחר שהופרכה תיאוריית המפץ, יש לחדול מכל ההבלים ולומר את האמת שהחיים לא יושמדו בכדור הארץ בגלל עצם שמיימי. היזהר תמיד מכל הנביאים שמתיימרים בשם המדע לחזות את העתיד על סמך פחדיו של הציבור. דע נא כי ישנם דברים שלא השתנו מאז מצרים העתיקה, כוהניה ואליליה.

שלוש קוראות – תמר, דלית ומירי – ואף לא בן אחד, שאלו אותי איך נעשים "תיאורטיקן של הכחדת היצורים". זהו אישוש נוסף לעובדה שגברים הם פרקטיים יותר. נשאלתי מה למדתי כדי להגיע למעמד הזה, וגיחכתי לעצמי.

ובכן, במוסדות הלימודיים עשיתי 18 שנים, 12 שנה בבית הספר, 5 שנים במדעי הסביבה, והיתה גם שנת הסבת אקדמאים להנדסת תוכנה, שאפשרה לי ללמוד עוד על אפשרויות של אלגוריתמים, ולשפר את המודלים הביולוגיים שלי.

אז מה למדתי שהכשיר אותי להיות תיאורטיקן? ראו נא, הדבר העיקרי שלמדתי במהלך 18 השנים הללו הוא שמשנה לשנה קשה יותר להסיר את ציפוי הפורמייקה מן השולחן. בכיתה א' זה היה קל למדי. באוניברסיטה כבר התברר לי שזו מלאכה כמעט בלתי אפשרית. ברם, לבסוף מצאתי שיטה מקורית להסרת ציפוי הפורמייקה. בבוא הימים אספר עליה. מכאן אפשר ללמוד שמתמיד הייתי מוקסם מן השכבות השונות שמהן מורכב כל חומר, אם זהו השולחן או אם כדור הארץ. עדיין לא נמצא הסבר טוב דיו לנוכחותם הרבה של הציונים שחצו את קו ה-90. אולי עוד תיכתבנה כמה תיאוריות בעניין זה. אוכל רק לומר שעם תחילת כל בחינה, הותר לי להביט בנוף הנשקף מן החלון במשך חמישה עשר רגעים. לפני כמה חודשים פגשתי חבר ללימודים שגרס כי ציוניו תמיד היו נמוכים שלי, כי המחזה המשונה הפריע לו להתרכז בפתרון הבחינה שלו. שיהיה.

די בכך כדי להבהיר שלא ניתן ללמוד באקדמיה את מקצוע התיאורטיקן. אבוי לו לממסד המדעי אם יקדם חשיבה נוספת מעבר לתפישות המקובלות. גם לא נולדים עם זה. אתאר זאת כך: יום אחד שוכבים במיטה ומגלים תוך כדי מחשבה סתירות רבות בתיאוריה מסוימת. ואז, מבלי שאוכל להסביר, מוצאים לפתע תשובות אחרות שמניחות את הדעת. מאז משתנים החיים והופכים להיות מרתקים ביותר. כל מה שנזקקים לו הן התמדה ואמונה רבה. איש לא אוהב חכמולוגים שרוצים לשנות לו פתאום את העולם. כמובן, אינני שואף להישאר תיאורטיקן לאורך ימים, ולכן אני מנסה בכל מאודי לשכנע את המוסדות המדעיים לבצע מחקרים שיוכלו לאשש או להפריך את ההיפותזות שלי. אני מאמין שאצליח בכך, כי תמיד ימצאו חוקרים עם "ראש פתוח" שמוכנים לבדוק תפישות חדשות.

שלומי כותב לי: כל מה שכתבת זה שטויות במיץ עגבניות. אם יכולת באמת להפריך את התיאוריה של האסטרואיד היית כבר מפרסם את זה בעיתון מדעי מכובד ולא באתר נידח בעברית.

תודה רבה על המחמאות. אני מסמיק כולי מרוב מבוכה. אמור לי נא, מדוע אתה סבור שההפרכה הינה פרי חשיבתי? איה כתבתי זאת במאמר? נכון הדבר שכתבתי זאת לראשונה בעברית, אולם אלפי מאמרים התפרסמו כבר בעולם בנושא זה. למרבה הצער, הקהילייה המדעית לא מקבלת את המסקנות החדשות ועדיין דוגלת בתיאוריה המופרכת. מכל מקום, דומני שהייתי בין הראשונים שציין את כל שלבי ההפרכה, כי רוב מחברי המאמרים התעלמו מן הממצאים בטקסונומיה. אלה שמציינים זאת גורעים משלב אחר.

רויטל כותבת לי: מוצא חן בעיני הטון הפומפוזי שלך, אני יכולה לתאר לעצמי איך אתה יכול להוציא מדעתם כמה אנשי מדע יבשושיים שעניינם בהוכחות חד משמעיות. אני איני יצור חד משמעי, ומה שמרתק אותי הוא דווקא אותן השערות בלתי מבוססות ודרמטיות שגורמות לדמיון שלי לרטוט מריגוש ומרגש. ואה, הוא סולד ממילים ארוכות ומצמררות עם סיומות כמעט זהות, זה גורם לו להתרסק על האדמה בחן של רקדנית רומניה עצומת מימדים. תאר לך.

אכן, התהיות שלי מצליחות להרגיז לא מעט אנשים, אבל גם תשובותיהם מצליחות לא פעם להוציאני מדעתי. אין הוכחה חד משמעית לגבי אף תיאוריה. שימי נא לב כי בהיסטוריה של המדע כל מספר דורות מוחלפת תיאוריה ותיקה באחת חדשה. תמיד כולם סברו שזו נכונה, ואז בא מישהו ומוטט אותה. אי אפשר לבטל את דעתי רק משום שמחשבותיי אינן מתיישבות עם התפישה המקובלת במדע – כאילו קופרניקוס לא סתר את תורתו של תלמי, ואיינשטיין לא גרע מיסודותיה של תורת ניוטון.

כמי שמפתח תיאוריות חדשות וגם מפריך את הישנות, עליי להודות שההנאה מרובה ביותר היא ההפרכה. למען האמת, כך מתנהל המדע מאז ראשיתו. לאחר שמתקבלת תיאוריה מסוימת, מוצאים בה החוקרים כל מיני פגמים ומערערים את יסודותיה. לאחר מכן, מתפתחת תיאוריה חדשה שמחליפה את קודמתה. אין בכך שום נטירה לאבות המדע, אלא סדר חיים מציאותי. אם הייתי חי בשנת 1905, הייתי אומר לאיינשטיין שמהירות האור אינה קבועה ולא הכי גבוהה, ולדרו'ין הייתי אומר בשנת 1859 שהברירה הטבעית אינם הגורם המשמעותי לבריאת היצורים. מוטואו קימורה טען זאת בשנת 1968 וכל מחקר שני מצליח לאשש את התיאוריה הניטרליסטית שלו.

למען הידע הכללי: ו'אלאס ודרו'ין לא פיתחו את תורת האבולוציה. הם רק הציעו את מנגנון הברירה הטבעית ליצירת המינים. כיום, מלמדים כל סטודנט לביולוגיה כי מנגנון עיקרי נוסף ליצירת מינים הוא סחף גנטי ולא ברירה טבעית. זו אחראית רק על יצירת אדפטציות. ביום שיפריך פלוני גם את זה, ישתכח דרו'ין אט אט. אגב, סחף גנטי מגובה בממצאי מאובנים, בעוד שלברירה הטבעית הדרגתית כיוצרת מינים אין תמיכה רבה מלבד חשיבה תיאורטית. האישוש המוכר ביותר לכך שהיא משמשת ליצירת אדפטציות הוא המלניזם בעש המפולפל. בשנים האחרונות התגברו חילוקי הדעות גם בעניין זה, ועוד אספר על כך.

לגבי הרקדנית עצומת המימדים, מוטב שלא היית מזכירה אותה. עתה עלולים לטעון שזוהי הסיבה להכחדה. אני מתאר לעצמי שנפילתה זעזעה את כדור הארץ וגרמה לרעידת אדמה אדירה.

גילי כותבת: זו סוגיה באמת מרתקת למרות שאני לא מבינה בה כלום.

אחת הסוגיות המרתקות שהצלחתי לפתור קשורה בפיסיקת עננים. אם טמפרטורת הקרקע גבוהה, מתאדים מקווי המים, וחלקיקי הפיח שנפלטים מהרי הגעש מסייעים להתעבות העננים. לכאורה, עננות סמיכה והפיח הרב מסתירים את קרני השמש, מחשיכים את הארץ, וגורמים להתקררות הסביבה. די בתנאים אלה כדי להסביר את היעלמות הצמחייה ואת הופעת השרכים. ברם, לאחר שניתחתי מחקרים של התפרצויות בודדות, אני טוען בתוקף שבסיטואציה של התפרצויות חוזרות ונשנות בסמיכות רבה, השמיים דווקא יהיו בהירים במקומות רבים. יכולתי להתפתות ולא לטעון זאת על מנת להעניק להיפותזה שלי נופך נוסף של אישוש. ברם, אין זה מתפקידי להפיץ סיפורים יפים. כל מטרתי היא לחשוף את חוקי הטבע ותו לא. לפיכך, הצמחייה נעלמה מחמת הלבה והגזים הלוהטים ולא בשל מחסור באור. התירוץ של חשכה מוחלטת, שיכולתי להתאים בנקל גם לתיאוריה שלי, אינו מקובל עליי.

מארק כותב לי: למה מצאת לנכון לפרסם ככה את הכתבה על הדינוזאורים? אתה כותב יומן אישי או מאמר מדעי? מה זה בדיוק, זעקות שבר על חוסר התייחסות אליך? אולי תסביר שלב שלב איך הגעת לתיאוריה שלך – אם אתה לא ארכימדס.

אין לי מושג כיצד אחרים נוהגים לכתוב, אולם אני עושה זאת במשיכת יד אחת. חלילה לך להיבהל מן ההספק הרב, כי יתכן שהנני סובל מבעיית הגרפומניה. בדרך כלל, מרבית כתבי ידי מושלכים אל הסל וחסל, היות שאין בהם ערך של ממש. להפתעתי הרבה, מצאתי בתום קריאה אחת כי מלבדי אף אדם מעולם לא כתב בעברית – לא בדפוס ולא במרשתת – פרטים כה רבים אודות ההכחדה ההמונית, שעליה סופר כי התחוללה בעקבות מפץ המטאוריט. משום כך, מצאתי לנכון לפרסם את הדברים.

בקריאה שניה מצאתי כי אפשר לחלק את הכתוב לחמישה חלקים:

א. תיאור הממצאים הגיאולוגיים שעליהם מסתמכת תיאוריית מפץ המטאוריט.
ב. פיתוח תיאוריית מפץ המטאוריט כהסבר לסיבת הכחדתם של הדינוזאורים.
ג. תיאור הממצאים הגיאולוגיים שעליהם מסתמכת הפרכת תיאוריית מפץ המטאוריט.
ד. הפרכה מוחלטת וסופית של התיאוריה השלטת לפי דעתי הסובייקטיבית.
ה. הצגת תיאוריה חלופית שהגיתי.

הווה אומר, למרות שהכתוב חוטא בנימה אישית, ואינו נטול אמוציות כמתבקש, עדיין נכתב הוא במסגרת רופפת של ניסוח מדעי. על מראי מקום להנחתי אפשר לוותר, כי הביקור בתאי מוחי לא תמיד זמין.

ראה נא, מארק, אין אלו אלא סיפורי והשערתי. ביקשתי לספר לקוראים על זווית מסוימת של חיי. הרי זהו אתר אישי אם נשתכח זאת מליבך. גם הסיפור גדוש בעובדות מדעיות כי זו מהות חיי. חשיבותו הרבה בהצצה אל מאחורי הקלעים של הממסד המדעי. בכל זאת, אנסה להשיב לך. אני מניח שאתה מבקש להבין הכיצד בחור צעיר בגיל 18 מתחיל לפתח כל מיני תיאוריות מדעיות. אם כך, מדובר בסיפור הזוי מעט, אבל אם אתה מכיר את ההיסטוריה של המדע, לבטח תיזכר בסיפורים הזויים אף יותר.

לא הסכמתי עם תיאוריית המטאוריט משתי סיבות שלכאורה אין להן כל תוקף בשיח המדעי: החזקתי בתיאוריה חלופית פרי המצאתי שחשתי אליה חיבה מיוחדת, וכמו כן, היתה לי בעיה אינטואיטיבית עם תיאוריה הגדושה בכל מיני אירועים פנטסטיים. לזכותי יאמר שמעולם לא הסתרתי זאת. כדי להוכיח את צדקתי היה עליי למצוא ביסוס להיפותזה שלי, ומאידך לנסות ולהפריך את התיאוריה המתחרה.

התיאוריה הכוללת שלי, שהכחדה המונית היא רק נדבך בה, בנויה כמודל מתמטי, ועדיין אינה שלמה. בחלקה היא מתבססת על ההיפותזה הקודמת למפץ המטאוריט, כי התפרצויות הרי געש הם שהיוו את הגורם להכחדה ההמונית. בזמן שהגיתי אותה, לא ידעתי כשורה שכל תיאוריה מחויבת להסתמך על ממצאים מדעיים; לבטח לא מתוך הרהורים נוגים. כמו כן, ביום שבו פרצה לתודעתי לא ידעתי מאומה על ההשערה הוולקנית.

בזמן שקדחתי מחום בשל מחלתי, הרהרתי על הדינוזאורים. קראתי באותה עת ספר אודותיהם. השתעשעתי ברעיון שאם היו קודחים מחום כמוני, לא היו נכחדים בשל הקור. אז נדלקה נורה בראשי. תהיתי לעצמי האם זה בלתי אפשרי שמגפה קטלנית העלתה את חום גופם עד שמתו. זה היה הרגע שבו היה לי ברור שהדינוזאורים מתו כתוצאה מן החום ולא מן הקור. המשכתי לפתח את התיאוריה כתרגיל אינטלקטואלי, ואט אט התחלתי לדבוק בה.

בשנת 1989 בזמן שעשיתי קורס בבה"ד 3 (סמוך לשכם) התרועעתי עם חיילת שהיתה בקורס מש"קיות חי"ר. התיאוריה שלי מעולם לא אכזבה אותי במגעיי עם בנות המין השני, אולם לא הייתי בטוח אם בגלל אמיתותה, או שמא ניחנתי בכושר שיחה יוצא מגדר הרגיל. לפיכך החלטתי לספר לה את התיאוריה של ההתפרצויות הוולקניות כאילו תמכתי בנכונותה. למרבה הצער, לא יכולתי לדעת מה משקלם של כישוריי הרטוריים, כי מ"פ מפקדה תפס אותנו ביחד. העונש שקיבלתי היה שמירת מאהל למשך אותו לילה. בתחילה הייתי תמים מדי וציפיתי לבואה. כדי להסיח את דעתי ממחשבותיי עליה, נטלתי קובייה ממשחק השש-בש והתחלתי להטיל אותה, על מנת להיווכח מה שיעור התוצאות הרציפות. אם תטיל קובייה חמשת אלפים פעמים, תגדל ההסתברות שתיפול זו בחמש הטלות רצופות על הספרה חמש. כך המשכתי בימים הבאים ומצאתי כי בשתי סדרות של חמש הטלות רצופות נפלה הקובייה על הספרה ארבע. באופן תיאורטי  היא יכלה ליפול עוד שלוש פעמים שכאלה. לאחר שמצאתי אישוש הסתברותי לתיאוריית ההתפרצויות הוולקניות, זנחתי את תיאוריית המגפה הקטלנית. חייכתי אז לתומי וכדברי גליליאו אמרתי: ואף על פי כן, מתו הדינוזאורים כתוצאה מן החום.

בשנת 1991 נתגלה מכתש צ'יקשולוב שאישש בצורה מדהימה את תיאוריית מפץ המטאוריט. באותה עת הייתי בשירות הצבאי ונוכחתי לדעת שכולם אוהבים לשמוע את סיפוריי על שלוליות, דינוזאורים וג'ונגלים. משום כך, התקשיתי לזנוח את התיאוריה שלי והמשכתי לערוך כל מיני חישובים. אפשר לומר שנקשרתי אליה קשר אמיץ באותה תקופה כדרך להתריס כנגד הקהילייה המדעית. לא הצלחתי להבין איך כל המדענים המשכילים יכולים להעלות בדעתם כי סיפור של מדע בדיוני הוא אמת מוחלטת, אבל להם היו הוכחות ולי לא היתה אפילו אחת.

בשנת 1994 קיבלתי מידי אותו פליאונטולוג רשימת כתובות במוסדות מחקר והתחלתי בפניותיי אליהם. תחילה גיששתי וטענתי בקול רפה שאני סבור אחרת. שנה אחרי כן, כבר התחזקה דעתי ואז ביטאתי אותה בפומבי. מי שמכירני יודע שאמנם אני גדוש תיאוריות ולמרות זאת, עיקר מחשבותיי נטועות ביערות העד. וכך, בזמן צילום סדרה בת חמישה פרקים, השחלתי גם את דעתי לגבי הכחדת הדינוזאורים. מאוחר יותר הצטרפתי בחזרה למשלחת. הם הכירו אותי רק כמומחה לאיסוף בעלי חיים, והופתעו לשמוע על מהות התכסיס. וכך, באמצע הג'ונגל נאלצתי לספר להם על התיאוריה שלי. הם הקשיבו בפליאה, ומשום שמדובר בחוקרים בכירים ביותר, החלטתי להיעזר בהם כדי לקדם את השערתי. כך גדלה רשימת הנמענים שלי, וכך התגברתי על מחסום האימה עד שבעיני רבים הפכתי לקשקשן.

תרומתי להפרכת תיאוריית מפץ המטאוריט לא היתה באמצעות זעקות שבר. כשהשתלמתי בלימודי הטקסונומיה, התבוננתי ברשימות של משפחות הדו-חיים שהתקיימו בקרטיקון, ומצאתי כי רובן התקיימו גם בשלישון. עד כמה שידיעתי משגת, אף אחד לא שאל עד אז הכיצד זה אפשרי. הרי סיפרו לנו שהעולם היה קפוא במשך חודשים ושנים, לאחר שגשם חומצי במיוחד ניתך על מקווי המים. כשהשמעתי את תהייתי, לא היה לבריות מה לומר. אני גרסתי בניגוד לאחרים שכדור הארץ באותה עת לא היה מקום כה קר כפי שמתארים, ולפי ממצאי המאובנים של הדו-חיים לא נכחדו הדינוזאורים ויצורים אחרים בגלל הקור. די היה בכך כדי להאיץ בי להמשיך את פיתוח התיאוריה שלי. מאוחר יותר, כפי שתיארתי במאמר, הצליחו גם מדענים אחרים לתקוף את התיאוריה השלטת באמצעות גילויים חדשים. הנחתי היא שבתוך עשור תגווע זו מאליה.

התרומה המכרעת שלי לתיאוריית ההתפרצויות הוולקניות הינה ההשערה הבלתי מקובלת עד כה, כי לא שררה חשכה מוחלטת על פני כדור הארץ אפילו פעם אחת, מאז התפתחו החיים ביבשה (מלבד בעשר מכות מצרים…). למיטב ידיעתי, אני האדם היחיד בתבל שטוען זאת בתוקף. הטיעון שלי הוא תיאורטי לחלוטין ויתכן כי הינו שגוי, אולם כל ניסיונותיי להפריך אותו כשלו בזה אחר זה. אפשר שמוחי אינו מן המשובחים, ויתכן כי אחרים ימצאו את הדרך לעשות זאת. בינתיים, אני מתבצר בעמדותיי וממשיך לשפר את המודל. זה אינו פשוט כלל וכלל. מחד הגזים הלוהטים יוצרים אפקט חממה, מאידך, אוויר מלא בפיח מסתיר את אור השמש וגורם לאפלה ולקור עז. הוא גם תורם ליצירת עננים שמחשיכים עוד יותר את פני הארץ, אולם הגשם מטהר את האוויר מחדש.

מחובתי לציין שאני דוחה לחלוטין את ההשערה הגורסת שהתפרצויות וולקניות גרמו לגשם חומצי מדי שהיווה את סיבת ההכחדה העיקרית. אם כך היה קורה, לא היו מרבית חולייתני המים המתוקים שורדים את ההכחדה ההמונית האחרונה. ההתפרצויות הוולקניות מחריבות אזורי חיות שלמים ומעצימות את אפקט החממה. כשהן מתרחשות בתדירות גבוהה מדי לאורך מיליוני שנים, נכחדים בהדרגה יצורים יבשתיים רבים. היצורים השוכנים במים לאו דווקא נפגעים כתוצאה מהחום, אלא מרעלנים חזקים, משינוי הרכב כימי של המים, ממחסור בתזונה נאותה, מהתפרצות מחלות ומניתוק קבוצות שונות באוכלוסיה זו מזו, עד שמתהווה קושי בהגנה מפני טורפים או שנוצרות בעיות הקשורות ברבייה.

כאמור, אני מציע שתי דרכים לאשש את ההיפותזה של ההתפרצויות הוולקניות:

א. להוכיח באמצעות מאובנים שההכחדה היתה מדורגת מאד ולא התרחשה בבת אחת.
ב. למצוא בשכבות הגיאולוגיות עדויות להתפרצויות וולקניות מאסיביות בתקופה שקדמה להכחדה ההמונית.

בחודשים האחרונים מצאתי אישושים נוספים לתיאוריית ההתפרצויות הוולקניות, על ידי השוואה של ממצאי מאובנים. לאחר הפרכת תיאוריית המטאוריט, סוף כל סוף אני מוצא תמיכה הולכת וגדלה בתיאוריה שלי מתוך הממצאים המדעיים. זו עדות לכך שהיתה אנדרלמוסיה ממושכת מאד על פני כדור הארץ, והיא שוללת לחלוטין היפותזה של אסון אדיר מימדים. טיבה של אנדרלמוסיה זו עדיין לא ידוע, אולם לכשתמצאנה גם עדויות להתפרצויות וולקניות מרובות, תאושש היטב ההנחה שלי. כאמור, שיערו אותה עוד בטרם נולדתי, ואילו אני סיפקתי לה מודל מקורי שעומד במבחן המציאות.

מה בהמשך? בשנה הקרובה אצפה לממצאי מאובנים חדשים. מן העת שאוכל להוכיח כי ההכחדה ההמונית התרחשה בהדרגה במשך כמה מיליוני שנים, יהא ביכולתי להפריך באופן מושלם את כל תיאוריות האסון אדיר המימדים. לא די בהפרכת מפץ המטאוריט, כי מישהו עוד עלול לטעון שחייזרים פוצצו את כדור הארץ יום אחד בגלל התערבות במשחק קלפים. אחרי כן, לא אוכל לעשות דבר עד יום מותי. ככל הנראה בשנת 2050 או בשנת 2150 תתגלינה שכבות גיאולוגיות שתאששנה את השערת ההתפרצויות הוולקניות. פלוני יבדוק במנוע החיפוש וימצא את המאמר העוסק במודל שאפרסם באחד הימים. אז תיראה צדקתי ברבים.

אין אפילו צורך לטרוח ולתרגם את המאמר לשפה זרה. בעוד כמה שנים מנועי החיפוש יתרגמו באופן אוטומטי את מרבית לשונות האדם, וידעו לחפש בהן. בעידן האינטרנט כבר אין שום חשיבות לכתבי עת מודפסים, אם כי הקשישים עדיין לא הפנימו זאת. הנני מקווה שאספיק לעשות בחיי דברים בעלי חשיבות רבה יותר, מאשר להיזכר כמי שפענח את חידת היעלמות הדינוזאורים.

תמיד גרסתי שהאדם מחקה את התוכי ולא להיפך. עצתי לך, במקום שכולם הולכים באותה דרך, תסטה תמיד לשביל צדדי. כל האחרים יגיעו לנקודה מוכרת. ואילו אתה תגיע למקום חדש שאף אחד לא ידע מעולם. סבורני שדי במדען אחד שהיה תומך ברעיונותיי בשעה שהתחלתי לרקום אותם, כדי שהייתי גונז את התיאוריה שלי לעד. המאבק בתיאוריה השלטת הפרה מאד את רוחי ואת חשיבתי, ולעולם לא הייתי מוותר על כך. מתנגדיי הכריחו אותי להרהר בכל מיני כיוונים חדשים שאף פעם לא הייתי מגיע אליהם, אלמלא הייתי נאלץ להתמודד עימם.

ואם בארכימדס עסקינן, זה המקום להזכיר שגם הוא מצא את תגליתו הגדולה בזכות אשה. המלך דרש ממנו למצוא שיטה אבסולוטית לבחינת זהב טהור. ארכימדס ישב בביתו וחשב וחשב ולא מצא תשובה. הוא כמעט שלא אכל, ונשתכח מזיכרונו אימתי טבל באמבט לאחרונה. רעייתו שהחלה לדאוג לשלומו, הפצירה בו להתרחץ בכדי שיטהר את מחשבותיו. היא אמרה שאולי תחושת הרעננות שלאחר הרחצה תסייע לו למצוא את התשובה. לבסוף נכנע ארכימדס לדרישתה ונכנס אל האמבט המלא במים. והנה, לתדהמתו הבחין שפני המים עולים, ואז לפי המסופר, רץ הוא עירום כביום היוולדו אל הארמון, כשקולו הניחר ממלא את הרחובות בקריאה: אאורקה! אאורקה!

מישהו שקורא לעצמו ברלה מוסיף שאלה: אז למה בעצם לא קיבלו את הטענה שלך לגבי הדו-חיים?

לפני מספר שנים חיברתי מאמר באנגלית (בהגהת בת הזוג) שבו הצגתי את שורת ממצאי המאובנים של דו-חיים בתור הקרטיקון לעומת אלה של תור השלישון. על סמך ממצאים אלה טענתי שמרבית משפחות הדו-חיים שרדו את ההכחדה ההמונית האחרונה. אי לכך, הבעתי את תהייתי לגבי ההשערה המקובלת שקור עז שרר על פני הארץ במשך חודשים ושנים, ולגבי ההשערה המקובלת שגשם חומצי עז ניתך על פני הארץ. את המאמר שלחתי לאותם פליאונטולוגים, הגורסים כי אלה היו התנאים ששררו על פני הארץ לאחר פגיעת המטאוריט לפני 65 מיליוני שנים. ביקשתי אותם להבהיר מהי עמדתם לגבי הסתירה שמצאתי, שימצאו לה הסבר אחר או שיביעו את הסתייגותם מהשערתיהם.

התשובה שקיבלתי ממצדדי תיאוריית מפץ המטאוריט היא שישנו קושי להסתמך על ממצאי המאובנים מתור הקרטיקון בהפרכת השערתם, כי מחמת האסון האדיר לא נוצרו תנאים אידיאליים להתאבנות, שכידוע דורשים אי הפרעה לאורך תקופה ממושכת. אי לכך, יתכן שקבוצות רבות של יצורים לא הותירו מאחוריהן כל עדות במאובנים. מלבד זאת, בעקבות המאורע הקטסטרופלי הושמדו גם סימני עדות לקבוצות אחרות של יצורים, כי כל מאובניהן שנוצרו בתקופה קדומה יותר נהרסו כליל. כמו כן, לא כל המינים עשויים להתאבן, ויתכן כי אלה שהותירו עדויות על קיומם בממצאי המאובנים, הן בקרטיקון והן בשלישון, הם אותם מינים שעשויים להתאבן. לדבריהם, ידוע למדע רק על שיעור זעום ביותר של קבוצות יצורים שהתקיימו בקרטיקון. יתכן שבתור זה התקיימו קבוצות רבות מאד של דו-חיים, ואם כך הדבר, הרי שלפי ממצאי המאובנים מתור השלישון, אפשר להסיק כי רוב קבוצות הדו-חיים אכן נכחדו בסוף עידן המזוזואיקון. הטיעון הוא שבעידן הקנוזואיקון לא התרחשה כל הכחדה המונית, ומשום כך גם לא קטסטרופה בקנה מידה אדיר. לפיכך, אין סיבה להניח שמאובנים של קבוצות דו חיים הושמדו ולא הותירו אחריהם כל שריד, ולכן שיעור המשפחות שהותירו בידינו מאובנים שלהן לעומת כלל המשפחות שהתקיימו, הוא רב יותר מאשר אותו שיעור מתור הקרטיקון.

אם היו גורסים שמוקדם עדיין להניח הנחות אזי ניחא, כי יתכן שבמהלך השנים הקרובות יתגלו עוד מאובנים שיאששו את דבריהם, אולם אני תמהתי הכיצד יתכן יחס גבוה שכזה, כשאותן משפחות מן הקרטיקון שהותירו אחריהן מאובנים, הן כמעט אותן משפחות שהותירו מאובנים מן השלישון. תמיהה זו כבר לא זכתה לשום התייחסות רצינית. אפשר שהייתי מקבל את פסקנותם של מומחים ממני, אך כאמור גם חוקרים אחרים הצליחו להפריך חלקים מן התיאוריה, ובפעמים הללו על סמך ממצאים גיאולוגיים.

אגב, מבחינה לוגית אי אפשר בו זמנית לטעון שהתרחשות הכחדה המונית כתוצאה מקטסטרופה אדירה משמידה לא רק יצורים חיים, אלא אף את המאובנים, ובנוסף גם לטעון כי לאחר הכחדה המונית יש גידול ניכר בספציאציה. זאת מפני שהטענה האחרונה מבוססת על ממצאי המאובנים. לדאבוני, אני נתקל בכותבי מאמרים שמשלבים את שתי הטענות האלה יחדיו, וסומכים על אי בקיאותו של הקורא. עוד ימצא היסטוריון המדע שיראה עד כמה הונו מומחים למיניהם את העולם המדעי כולו.

שאלה נוספת של שלומי: זה די ברור שהר געש מתפרץ משחרר חומרים לאוויר שגורמים לאפקט החממה. לא הבנתי מה החידוש שלך, אם תסלח לי על כל החטטנות?

ראשית, לא כל המדענים סבורים כך.

שנית, אם לא הבינות עד כה, אני סבור שתהליך ההכחדה ההמונית הוא איטי להחריד. בעוד אחרים סבורים שקטסטרופה אדירה גרמה להכחדת היצורים, מתי מעט כמותי סבורים שזו היתה מדורגת. כשיתברר כי ממצאי המאובנים תומכים בהשערתי, לא יהא ניתן לטעון שזו היתה התפרצות וולקנית בנוסח יום הדין, אלא התפרצויות שגרתיות. החריגה היא ברצף הזמן שבו נמשכה הפעילות הווולקנית. או אז, אפשר לגרוס שלנוכח חלקיקי הפיח המרובים באוויר, צנחה הטמפרטורה בשל הסתרת קרני השמש. כך בעצם טוענים רובם ככולם, ואילו אני סבור כי בסיטואציה תמידית שכזו דווקא תעלה טמפרטורת הסביבה.

שלישית, לוואי שלפניי היו רבים שסבורים כך. אינני מעוניין לחדש דבר, אלא להנחיל את האמת המדעית לדורות הבאים.

רביעית, מוטב לספר לקוראים כי אינך מתעניין רק בהכחדת הדינוזאורים, אלא גם מביע דעתך לגבי מרבית המאמרים שפורסמו בשבועות האחרונים. לא מזמן דרש שלומי לשנות את השם עליסה באחד ממאמריי לאליס. הבהרתי לו כי אוריאל אופק, מתרגם הספר, העניק לו שם זה, ומקובל להשתמש בו, כל עוד קרויים כך הכרכים בעברית. שלומי הציע לאסוף את כל העותקים ולהסתיר את כותרתם תחת מדבקה חדשה. לנוכח המקוריות שהפגין בפעם הקודמת, הצעתי לו שיפתח גם הוא תיאוריה בעניין הדינוזאורים. הוא הבטיח שיעשה כן.

מישהו שטוען שהוא מומחה מהאקדמיה כותב לי זאת: ההסברים הגיאולוגיים ממש אינם הסברים, לא ברור מה מוכיח ומה סותר תיאוריה זו או אחרת. מונחים רבים אינם מובנים, כך נראה, גם לך. כך למשל המושג KT אינו מתייחס לשכבת סלע אלא לגבול בזמן שבין הקרטיקון לטרצייר.

במחילה ממך, אם אתה מומחה אז אני קונילמל. משום שלא הרשית לעצמך להרחיב יתר על המידה, ואף פנית בעילום שם, נותר לי רק להשיב על טענתך התמוהה: כבר בשנת 1964 תיארה איזבלה פרמולי סילבה את שכבת החרסית של גבול KT במחקריה בגיר הסקאליה רוסה של הרי האפנינים. היא מצאה שכבת חרסית חסרת מאובנים שעובייה כסנטימטר אחד בין רובד הגיר האחרון המכיל פורמיניפרים קרטיקוניים לבין רובד הגיר הראשון שהכיל רק פורמיניפרים חדשים שלישוניים. מאז נתגלו שכבות אחרות ועוד תתגלינה נוספות.

שאלה מאת אלמוני: למה לא יתכן ששתי התיאוריות נכונות?

כבר ידוע כי ככל שמיטשטשים ההבדלים בין שתי תיאוריות, כך מתבצרים עוד יותר המדענים כל אחד בעמדתו הוא. שתי ההשקפות אינן סותרות זו את זו. מטאוריטים שהתנגשו בכדור הארץ ודאי תרמו להאצת ההכחדה ההמונית האחרונה. אולם, כפי ששבתי וטענתי: היא היתה מתרחשת גם אילולא התנגשו עצמים זרים בפלנטה שלנו. אני כמובן מסכים עם כך שמפץ המטאוריט השמיד מינים רבים של יצורים, שאפשר שלא היו נכחדים כלל בגלל ההתפרצויות הוולקניות. טענתי היא רק לגבי היחסיות בין שני האסונות. האחד גרם לכיליון בשיעור נמוך והאחר לכיליון בשיעור גבוה יותר.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.