דינוזאורים מקננים ומאובנים של דו-חיים

02/01/2006 ב- 16:31 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על דינוזאורים מקננים ומאובנים של דו-חיים
תגים:

את המעבר בין השכבות הגיאולוגיות מעידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון שבא אחריו, תוחם גבול הקרוי KT ומתוארך לגיל של 65 מיליון שנים. בשנת 1980 נתגלה כי קיים בשכבתו ריכוז גבוה של אירידיום. הואיל ויסוד זה נדיר ביותר בכדור הארץ, ומצוי בעיקר באסטרואידים ובכוכבי שביט, הסיקו החוקרים למשפחת אלוורז, על סמך הכמות הרבה של האירידיום, כי מטאוריט בקוטר עשרה ק"מ נפל בעת ההיא על פני הפלנטה שלנו. כמו כן, התברר כי מאובנים של יצורים רבים שהתקיימו בתור הקרטיקון ובכללם הדינוזאורים, לא נמצאו עוד מעל השכבה המכילה אירידיום. לא נותר אלא להסיק שפגיעת המטאוריט גרמה, ככל הנראה, להכחדתם. האם תיאוריה זו נכונה?


הדינוזאורים שלטו בכדור הארץ במשך כ-145 מיליוני שנים. הקדומים מביניהם הופיעו כבר לפני 210 מיליוני שנים. בתחילה היו אלה יצורי יבשה מובהקים שנעו על שתי רגליהם. מאוחר יותר הופיעו גם דינוזאורים ההולכים על ארבע גפיים. ההערכה הרווחת גורסת שמאות סוגים של דינוזאורים התקיימו בעבר, אך זאת רחוקה מלהיות עובדה מוגמרת, כי ראשוני מאובניהם נתגלו למדע רק בשנות העשרים של המאה ה-19.

עד כה נמצאו מאובנים של מינים רבים מגודל של 90 סנטימטרים ועד 39 מטרים. לפי הממצאים משערים כי כולם היו זוחלים יבשתיים ומטילי ביצים. חלק מן הדינוזאורים התקיים לאורך גדות נחלים וחופי אגמים, אך אף מין מהם לא שכן במים. אורח חייהם היה מגוון וכך גם מראה דמותם. זנבם של ההולכים על שתיים היה כבד וחזק, וסייע בהשגת איזון הגוף בשעת תנועתם. גפיהם האחוריות היו גדולות בהרבה מאשר הגפיים הקדמיות, ובהם נסתייעו כדי לאחוז בטרפם או לעקור צמחים ממקומם. היו מהם בעלי קרניים או שריון, טפרים חזקים או שיניים אימתניות. חלקם היו קלי תנועה ואחרים היו מסורבלים מדי והתקשו לנוע.

דינוזאורים הם ודאי גם היצורים הנכחדים הידועים ביותר. למרות שהתקיימו עשרות מיליוני שנים לפני ראשית האדם, דומה שעודם חיים במחשבותינו ולא יעזבו אותן עוד לעולם. אפשר שגודלם הכביר של כמה מן המינים כבש את דמיונן של הבריות, ואפשר שהיו אלה סיפורי המעללים שייחסו לטורפים שמביניהם. אולם ככל שידחקו בנו, לא נוכל שלא להודות כי המסתורין האופף את היעלמותם טורד מאד את מנוחתנו. התפישה האנושית מתקשה להתמודד עם תכונת ההכחדה שסיגל לו הטבע.

הכחדת דינוזאורים: כיליון המוני בסוף הקרטיקון

ההכחדה הינה חלק בלתי נפרד מתהליכי האבולוציה. חיוניותה ניכרת ביצירת מרחבים שבהם יכולים להתפתח סוגים חדשים ולהתפלג למגוון מינים. עולם נטול הכחדה היה נותר עולם סטטי, חסר שינויים וללא כל סיכוי להתקדמות. כל היצורים שהופיעו בו משחר הבריאה היו ממשיכים להתקיים עד אין סוף. לפיכך, אין לראות את ההכחדה במובן השלילי חרף פעולתה המביאה כיליון, אלא יש לתפוש אותה ככוח חיובי הפועל לשינוי פני החיים עלי אדמות.

המדען הראשון שביקש להוכיח את קיומה של הכחדה בטבע היה ז'ורז' קיוויה. הוא הגיע למסקנתו זו בשנת 1796 לאחר שחקר מאובני פילים. הוא מצא כי בשכבות קרקע קדומות ישנם מאובנים של יצורים השונים מהיצורים החיים בימינו, ומאובנים אלה נעלמו בפתאומיות בשכבות קרקע מאוחרות יותר. קיוויה פירש את היעלמותם כתוצאה של הכחדה. מאוחר יותר הרכיב קיוויה, יחד עם אלכסנדר ברוניאר, טבלאות של רצפי הסלעים והמאובנים שנמצאו בסביבות פאריס, והבחין בכיליון מחזורי אצל מכלולים שלמים של יצורים, אשר בעלי חיים אחרים תפסו את מקומם. זה היה הבסיס להשקפתו הקטסטרופיסטית על תולדות החיים: התקדמות הטבע נעשית באמצעות שורה של אסונות בקנה מידה גדול, כגון שיטפונות פתע, המביאים לחיסול משפחות שלמות של מינים, ומתירים לצורות חיים חדשות לחדור לאזורים שסביב אזור האסון.

מנגד, דחה ז'אן-בטיסט דה למארק מכל וכל את הקטסטרופיזם על פי קיוויה. לשיטתו של למארק היו  השינויים בעולם החי הדרגתיים כולם ואיטיים ביותר, וכשם שהתנגד לאמונה אודות בריאתם של יצורים מורכבים, כך התנגד גם לרעיון של הכחדה פתאומית. למארק סבר כי כל היצורים נוצרו מיצורים קודמים על ידי השתנות, והמאובנים המשונים אשר נתגלו בשכבות קרקע קדומות ונעלמו לאחר מכן, הפכו פשוט ליצורים אחרים, וזו הסיבה להיעלמותם. את העובדה כי לא נמצאו בשכבות המאוחרות מאובני יצורים הדומים לאלה שבשכבות הקדומות, ביאר למארק כתוצאה מחוסר ידיעותיו של האדם. למארק סבר כי באזורים שונים שטרם נחקרו, נמצאים שרידים מאוחרים יותר של יצורים אשר מאובניהם הקדומים נמצאו במעמקי האדמה. החלופה שהציע למארק נראתה מאולצת, בעיקר לאור העובדה שהיא נשענה על הנחה בלתי מקובלת דאז כמו האבולוציה. לעומתו, קיוויה לא ראה את ההכחדה בהקשר אבולוציוני, אלא כהכחדה מחזורית של צורות חיים שכוחו היוצר של האל הבורא החליפן באחרות.

ניתן לשער כי הכחדות המוניות התרחשו על פני כדור הארץ מאז ראשית החיים במים, לפני כ-3.8 מיליארד שנים. לפי ממצאי המאובנים רק חמש מהן ידועות לנו בבטחה, וכולן התרחשו ב-480 מיליוני השנים האחרונות – פרק הזמן שבו החלו החיים ביבשה (Raup & Sepkoski. 1983). מאחר שהראיות לקיומו של תהליך ההכחדה מגיעות מן המאובנים, ישנה תמיד אפשרות תיאורטית שמשפחות שלמות של יצורים המשיכו להתקיים זמן רב לאחר ציון זמנן של ההכחדות ההמוניות, אך מסיבות שונות ומשונות לא הותירו אחריהן מאובנים, וכך נראה בעליל כי אלו נכחדו כולן. כמובן, גם טעויות בזיהוי הטקסונומי של המאובנים עשויות לעורר בעיות כאלו, אם מייחסים מינים למשפחה שאינם משתייכים לה.

ההכחדה ההמונית הנודעת ביותר היא זו האחרונה שהתרחשה בסוף תור הקרטיקון, לפני 65 מיליוני שנים. אז נעלמו הדינוזאורים ועימם חלק ניכר מן היצורים החיים. טבעה המוזר של הכחדה המונית זו אינו מתבטא רק בעובדה שכמחצית ממיני החי כלו מן העולם בגלל אירוע מסתורי, אלא גם בגלל הסלקטיביות שלה (Bown. 2005). בקווי הרוחב הגבוהים שרדו רבים מן המינים, ההכחדה בקרבם היתה מזערית והדרגתית, בהתאם לשינויים האקלימיים (Keller et al. 1993). אלה שנפגעו באופן חמור היו מן האזור הטרופי בעיקר. בתחילה נכחדו יצורים מתמחים בסביבתם, וזאת ידוע מן המורפולוגיה של מאובניהם, ורק אחר כך נכחדו יצורים אופורטוניסטיים בעלי מורפולוגיה פשוטה יחסית (Keller. 2000).

מלבד דינוזאורים מזוזואיים נעלמו כליל גם כמה קבוצות של חסרי חוליות ימיים, כגון האמוניטים שפרו ורבו באוקיינוסים מאז ימי הטריאס (Ward. 1990), ובעקבותיהם כרישים הניזונים מהם (Chamberlain et al. 2005). כן נכחדו חרקים הרביווריים רבים בעקבות הפגיעה הקשה בצומח (Labandeira. 2001). לעומת זאת, משפחות העכבישים לא כלו והמשיכו להתקיים (Penney et al. 2003). יונקים למיניהם עמדו בהכחדה, ונראה שגם בחולייתנים המצויים במים מתוקים לא פגעה לרעה (Sheehan & Fastovsky. 1992). סדרות העופות שרדו כמעט בלא פגע (Cooper & Penny. 1997), וכמותם קרוביהם התנינים (Roos et al. 2007). התפתחות מחודשת של בעלי חיים וצמחים החלה כמה מאות אלפי שנים לאחר אותה הכחדה המונית. בתקופת הביניים התקיימו חיים, אך בקנה מידה מצומצם יותר: רק מעט סוגים מכל משפחה ומעט פרטים באוכלוסיות השונות.

מן האמור לעיל ברי כי השאלה מדוע נכחדו דווקא הדינוזאורים היא מוטעית מיסודה. זו משקפת את ההטיה הכללית הניכרת לטובת הדינוזאורים מעת שנתגלו מאובניהם והקסימו את החוקרים. הדגש המוטעה על הזוחלים האימתניים הוליד תיאוריות רבות שניסו להסביר את הכחדת הדינוזאורים לבדם, מבלי להסביר מדוע יצורים נוספים נכחדו אף הם וכיצד אחרים נותרו ללא פגע.

עוד בשנת 1841 העלה ריצ'רד אואן (החוקר שטבע את "דינוזאור") השערה ולפיה הכיל האוויר בעידן המזוזואיקון רמות פחמן דו-חמצני גבוהות יותר בהשוואה לאוויר של ימינו, ולעומתן רמות נמוכות יותר של חמצן, ותנאים אלו הלמו לדעתו את הזוחלים. קץ שלטון הדינוזאורים נתפש כתקופת שינוי שבה עלו רמות החמצן ואילו הפחמן הדו-חמצני ירד לרמה שבה הוא נמצא כיום. התנאים החדשים, לגרסתו של אואן, התאימו ליונקים ולעופות, אך לא אפשרו לדינוזאורים לשרוד.

חקר היעלמותם של הדינוזאורים לא חדל מלמשוך אליו רבבות חוקרים מכל קצווי תבל. צצו ועלו תיאוריות שונות ומשונות בדבר הכחדתם, הן מטעם התומכים בקטסטרופות פתאומיות והן מטעם אלה התומכים בשינויים הדרגתיים, עד שבשנת 1980 נפל דבר. עבודה שגרתית של נטילת דגימות פליאונטולוגיות, הולידה מחקר מדעי המסתמך על ממצאים גיאולוגיים שאין מערערים עליהם, אלא שהדעות לגבי טיבם נותרו חלוקות עד עצם היום הזה.

הכחדת דינוזאורים: תיאוריית מפץ המטאוריט

ו'ולטר אלוורז, גיאולוג שהתעניין בטקטוניקת הלוחות, יצא לעיר גוביו שבאיטליה, לאסוף דגימות סלע בהרי האפנינים, על מנת לדעת את כל קורותיהם בזמן נדידת היבשות. באזור גוביו מצויים סלעי גיר משני צידי גבול KT, הנקרא כך כיוון שהוא מציין את סוף הקרטיקון ותחילת השלישון. שכבות הגיר הללו בנויות בעיקרן ממאובנים של חיות פלנקטוניות זעירות ובעלות קונכייה, הקרויות חוריריות (Foraminifera). ו'ולטר אלוורז התכוון לתארך אותן השכבות באמצעות מאובנים-מנחים אלו, על פי שיטה שהציעה סטודנטית ממילנו בשם איזבלה פרמולי-סילבה (Luterbacher & Premoli Silva. 1962).

פרמולי-סילבה מצאה גם כי בגבול KT, בין שכבות הגיר, מצויה שכבת חרסית בעובי של ס"מ אחד (Luterbacher & Premoli Silva. 1964). להפתעתו, הבחין ו'ולטר אלוורז שהחוריריות מופיעות בשפע רב בסלעי הגיר שהתהוו מתחת לגבול KT, אבל בשכבת החרסית בגבול עצמו, נעלמו החוריריות כליל. מעל לקו הגבול מתגלים שוב מאובנים של חוריריות אך מן השלישון בלבד, ואילו מאובני הקרטיקון נעלמו בבת אחת. גבול KT מתוארך לגיל של 65 מיליון שנים – הזמן בו התרחשה ההכחדה ההמונית האחרונה, ולכן היה סקרן לדעת במשך כמה זמן רובדה שכבת החרסית (בתנאי שקצב שקיעתה קבוע), כדי לברר מהו משך הזמן של האסון הביולוגי שהכחיד את מרבית בעלי החיים של תור הקרטיקון. לשם כך נטל עימו דגימות אחדות והביאן לאוניברסיטת קליפורניה בברקלי כדי שתיבדקנה על ידי אביו, הפיסיקאי לואיס אלוורז.

שיטתו של אלוורז האב התבססה על שקיעת האבק הקוסמי המגיע לקרקע. לשם כך בחר באירידיום. יסוד זה היה זמין על פני שטחו של כדור הארץ בעת התהוותו לפני 4.65 מיליארדי שנים, אך כעת מרוכז ברובו בגלעינו, בגלל היספחותו לברזל. גם באבק הקוסמי אין האירידיום מצוי בשפע, אבל קיים בו  בכמות הניתנת למדידה. אי לכך, כאשר ידוע הקצב הקבוע של שקיעת האבק הקוסמי, נותר רק למדוד את ריכוז האירידיום בשכבת החרסית כדי לדעת במשך כמה זמן נוצרה.

פרנק אזרו, כימאי גרעיני בהכשרתו, נתבקש לבדוק את תכולת האירידיום בחרסית שמגבול KT, וכן במשקעי הגיר שמעל שכבת החרסית ומתחתיה. התוצאות היו מהממות ממש. הסתבר שדגימת החרסית מכילה ריכוזי אירידיום גבוהים פי שלושים ויותר מאשר באבן הגיר. מאוחר יותר גם נתברר כי אין באזור גוביו ריכוזי אירידיום חריגים לפני גבול KT ואחריו (Alvarez et al. 1990).

ממצאים אלה העלו בבירור את האפשרות שהכחדתם של החוריריות והדינוזאורים הושפעה מגורם שמוצאו מחוץ לכדור הארץ. הוצע שתכולת האירידיום הגבוהה בשכבת החרסית עשויה להיות תוצאה של סופר-נובה שהתפוצצה קרוב למדי למערכת השמש שלנו, במרחק כמחצית שנת אור ממנה. השערה זו כבר נתפרסמה ברבים בעבר (Terry & Tucker. 1968), אך הפעם היתה זו בבחינת מסקנה. אולם, פרנק אזרו והלן מישל ערכו בדיקות נוספות בדגימות החרסית, והוכיחו כי היפותזת הסופר-נובה אינה מתקבלת על הדעת, משום שהסדימנטים צריכים להכיל גם את תוצריה האחרים של סופר-נובה כגון פלוטוניום, ואלה לא התגלו כלל.

בעת שאלוורז הבן שב לדגום חתכי שדה באירופה, ובכולם נמצא אירידיום, ישב אלוורז האב במעבדתו וביקש למצוא פיתרון. הוא ידע על השערה הגורסת כי כתוצאה מהתנגשות עם גוף חוץ-ארצי נגרמה ההכחדה ההמונית מלפני 360 מיליון שנה (McLaren. 1970). הוא גם ידע כי ישנן עדויות לפגיעת מטאוריטים בכדור הארץ (Dietz. 1963). על כן ניסה אלוורז האב לבדוק מה יהיה גודלו של המטאוריט המבוקש, בהסתמך על כמות האירידיום שנמצאה. מחישוביו עלה כי קוטרו 10 ק"מ בקירוב, והוא נע במהירות של כ-30 ק"מ בשניה. כתוצאה מעוצמת ההתנגשות התנדף המטאוריט, והאבק הדק שנדחק והגיע עד לסטרטוספרה, מנע את חדירת אור השמש אל פני הארץ ובכך גרם האבק לפגיעה קטלנית במארג המזון, ואז שקע לאיטו בצורת שכבת חרסית דקה עתירת אירידיום (Alvarez et al. 1980).

הכחדת דינוזאורים: איתור מכתש צ'יקשולוב

תיאוריית מפץ המטאוריט התקבלה בקהילייה המדעית בתגובה חיובית בהרבה, מכפי שזכו לה ההשערות הקודמות שהתבססו על גורם חוץ-ארצי. ריכוזי אירידיום חריגים בגבול KT נתגלו גם במקומות נוספים בעולם. בדיקות הראו כי היחס בין רודיום לאירידיום שריכוזיהם נמצאו בגבול KT, אינו מתאים ליחס ביניהם במעמקי האדמה (Bekov et al. 1988). בדיקות גם הראו כי היחס בין אוסמיום לאירידיום שריכוזיהם נמצאו בגבול KT, אינו מתאים ליחס ביניהם במעמקי האדמה (Luck et al. 1983).

על מנת לאשש במידה ניכרת את התיאוריה מוטל היה על המדענים למצוא ראיות אחרות שתעדנה על ההתנגשות. יאן סמית הוא זה שמצא לראשונה כדוריות בגבול KT הספרדי (Smit & Klaver. 1981), אך לא היה בהן ממש עבור הספקנים. לשם כך התחקו החוקרים אחר כדוריות המורכבות מחומר סיליקטי במצב זכוכיתי, ואחד אשר מצא אותן היה האראלדור סיגורדסון. לטענתו, אלה עשויות להעיד על פגיעה חזקה שגרמה להתכת החומר ולהתקררותו המהירה לכדוריות זכוכית, תוך כדי מעוף והשקעה (Sigurdsson et al. 1991). נמצאו גם כדוריות המכילות מינרלים עשירים בניקל ונטען כי מקורם במטאוריט (Kyte & Smit. 1986).

בגבול KT נמצאו גם גרגרי קוורץ הלומים על ידי קבוצתו של ברוס בוהור. הסברה היתה שהעיוות שנוצר בהן נגרם מגל הלם כתוצאה מן ההתנגשות (Bohor. 1984). נטען כי יהלומים זעירים שנמצאו בגבול KT נוצרו במהלך פגיעת המטאוריט (Carlisle. 1992), ואף נמצאו חומצות אמינו בחרסית של גבול KT ונאמר כי מקורן בחלל החיצון (Zhao & Bada. 1989). עלתה גם סברה כי אם המטאוריט פגע ביבשה בקרבת האוקיינוס אזי נוצר צונאמי ענק מימדים, ובמחשוף בהאיטי מצא פלורנס מוראס עדות לכך (Maurrasse. 1980). הוא שלח את החול למעבדה ונמצאו בגרגריו הגסים ריכוזי אירידיום חריגים (Alvarez et al. 1982).

ברם, כל הממצאים שהעידו בעקיפין על התנגשות מטאוריט לא היה בהם די. כל עוד לא נמצא מקום הפגיעה, יכלו רבים להעלות ספקות לגבי ההשערה המהפכנית. לאחר שנתגלתה עדות נוספת לצונאמי אדיר בנהר בראזוס הזורם בטקסס (Bourgeois et al. 1988), סבר אלן הילדבראנד כי אתר ההתנגשות מחויב להיות בקרבת מפרץ מכסיקו. לפיכך עיין במפה גיאולוגית של האזור, ונתברר לו כי בחצי האי יוקטן, סמוך לכפר מכסיקני בשם צ'יקשולוב (Chicxulub), קבור מכתש בקוטר 180 ק"מ שנתגלה כבר בשנת 1950 (Cornejo-Toledo & Hernandez-Osuna. 1950). אנטוניו קאמארגו וגלן פנפילד, צמד מומחים לאזור יוקטן, שעימם נפגש בשנת 1991, כבר העלו קודם לכן את הטענה כי המכתש נוצר בשל התנגשות (Penfield & Camargo. 1981), אלא שעתה הגיע הילדבראנד למסקנה כי מכתש צ'יקשולוב קשור להכחדה ההמונית של סוף הקרטיקון (Hildebrand et al. 1991). בדיקת תיארוך שנעשתה לחלקי סלע מצ'יקשולוב שהוצאו בקידוח, מצאה כי הם נוצרו בסוף הקרטיקון (Sharpton et al. 1992).

הכחדת דינוזאורים: התוצאות המשוערות של ההתנגשות

איתור מכתש צ'יקשולוב חיזק עד מאד את התמיכה בתיאוריית מפץ המטאוריט (Impact event). סיפור הכחדת הדינוזאורים נחשף במלוא עוצמתו: מטאוריט שהתנגש בכדור הארץ גרם תחילה להתפוצצות בלתי תתואר על הקרקע ולגל הדף אדיר, שהשמידו את כל החי והצומח במרחק של מאות קילומטרים ממקום הפגיעה. במהלך ההתפוצצות התאדו מיליארדי טונות של סלע, והגזים הלוהטים שהתרוממו מעלה, התעבו רק בשכבות הגבוהות והקרות של האטמוספרה, לאחר שאיבדו מן האנרגיה העצמית שלהם. כשנעשו כבדים דיים, החלו ליפול בחזרה וניתכו על הארץ כמטר עצום של כדוריות, שהעלה את טמפרטורת הסביבה למאות מעלות צלזיוס בשל החיכוך האדיר (Melosh et al. 1990). החום הכביר הביא לרתיחת מקווי מים קטנים, ולהצתת יערות בעולם כולו שמילאו את האוויר בפיח רב (Wolbach et al. 1988).

בעקבות רעידות האדמה החזקות הגיעו גלי צונאמי בגובה מאות מטרים ששטפו את היבשה. תוצרי המפץ וההתלקחות האיומה זיהמו את האוויר בכימיקלים רבים, והגשם נעשה חומצי ביותר (Lewis et al. 1982). טיפות המים שהגיעו ארצה הפכו כל מקור שתייה למורעל, ועלוות הצמחים הושמדה כליל בשל החומצה החזקה. ענני אבק סמיכים ביותר ריחפו מעל היבשה והסתירו מפניה את אור השמש (Toon et al. 1982). כתוצאה מכך השתררה חשכה כמעט מוחלטת במשך חודשים אחדים. צמחים הזקוקים לאור לא יכולים היו עוד להתקיים (Johnson & Hickey. 1990). נוכחותם של נבגי שרכים שנתגלו בריכוז גבוה מעל השכבה המכילה אירידיום, עשויה להעיד היטב על אסון בלתי ישוער בעוצמתו שהתרחש על פני כדור הארץ, מפני ששרכים מופיעים בהמוניהם רק לאחר שהצמחייה המקומית נעלמה פתאום (Orth et al. 1981).

לאחר כל שורת האסונות הזו לא יכלו החיים על פני כדור הארץ להתאושש. אין פלא אם כך, שמרבית היצורים הוכחדו כליל. מי ששרד את גל ההדף, שריפת היערות, הצונאמי והגשם החומצי, לא מסוגל היה לשרוד בתנאי הקור העז שהשתררו על פני הארץ. אם הדינוזאורים הם בעלי דם קר כשאר הזוחלים, לא יכלו הם עוד לחמם את גופם הגדול ללא קרני השמש, ולכן נותרו כמשותקים במקומם. אוכלי הצמחים מתו כולם, כיוון שבתנאי אפלה וקרקע קפואה לא גדלה הצמחייה. לאוכלי הבשר לא נותר אם כך את מי לטרוף והם גוועו ברעב.

הכחדת דינוזאורים: ספקות ראשונות לגבי מפץ צ'יקשולוב

לרוע המזל, מכתש צ'יקשולוב קבור מאות מטרים מתחת לאדמה, ותומכי תיאוריית המפץ לא יכלו להוכיח במישרין כי הוא אכן קשור להתנגשות המשוערת. היו שהניחו כי כל המכתשים על פני כדור הארץ נוצרו על ידי כוחות פנימיים וטענו שאין כל סימנים לפגיעת מטאוריטים (Bucher. 1963). גם בין אלה שהסכימו כי ישנם מקומות דוגמת מכתש המטאור באריזונה שנוצרו בעקבות התנגשות, היו ששללו את הסברה כי צ'יקשולוב עצמו הוא תוצאה של פגיעת מטאוריט (Officer et al. 1991). ובכלל, לקרעי העדויות מאזורים רבים תמיד נמצאו גם הסברים שונים.

על המדענים היה אם כך לחפש אתר חדש שבו תימצאנה כל העדויות במקום אחד. במרחק כאלף ק"מ מן המכתש הקבור, נמצאו בנחל ארויו אל מימבראל שבמכסיקו סלעים הקדומים לפליאוקן. מתחת לריכוז האירידיום נחשפה שכבה של אבן חול, שעד אותה עת לא ידעו על קיומה. עד תור השלישון היה האזור כולו שקוע מתחת למי האוקיינוס, ולכן תהו תחילה על מקור החול. את החול אפשר למצוא בחופי הים אך לא בקרקעיתו העמוקה. לפיכך, הובעה ההשערה שגלי צונאמי ענקיים גרמו להבאתו. קרי, כשפגע המטאוריט בכדור הארץ נוצרו גלים בגובה עצום, ואלה נעו במהירות של מאות קמ"ש אל החוף, וסחפו משם מיליוני טונות של חול אל קרקעית האוקיינוס. אבן החול התגבשה בתוך ימים מספר ונחשפה לאחר נסיגת הים. מתחת לשכבת אבן החול נתגלתה שכבה דקה של פיח, ומתחת לה שכבה של כדוריות. לאחר שנערכו הבדיקות נמצא שהכדוריות נוצרו בטמפרטורה גבוהה ביותר (Smit et al. 1992).

גרטה קלר וצוותה הגיעו גם הם לאתר במכסיקו, ומצאו בשכבה התחתונה של אבן החול מחילות של תולעים הניזונות מן הסחופת. מעליה נמצאה שכבה ובה תבניות התחפרות של סרטנים. כלומר מדובר בשתי שכבות שונות זו מזו בתכלית. משמעות הדבר שאבן החול התגבשה במשך שנים רבות, ולא בתוך ימים מספר כפי שנטען קודם לכן. אישוש נוסף לכך היוו הגרגירים הדקים של סלע בוצי שנמצאו באבן החול, כי ידוע שהם מתגבשים לאט מאד על קרקעית הים. לפיכך, התיאורים של צונאמי אדיר מימדים מופרכים מיסודם.

רק בתחילת המאה ה-21 נערך קידוח ראשון ביוקטן (Yaxcopoil-1) שמדענים יכלו לחקור את תוצאותיו. מתחת לריכוז האירידיום נתגלו שכבות של אבן גיר בעלת גרגירים דקיקים ביותר. הגיר נוצר בתנאים שלווים ביותר במשך אלפי שנים. בתוך אבן הגיר נתגלה המינרל גלוקונייט שמתגבש בתהליך בן רבבות שנים. כמו כן, נמצאו באבן הגיר מאובנים של סוגי חוריריות, שרבות מהן נעלמו לאחר השכבה המכילה אירידיום, ביחד עם הדינוזאורים. שכבת הכדוריות של מפץ צ'יקשולוב נמצאה מתחת לכל השכבות הללו. הווה אומר, לאחר מפץ צ'יקשולוב לא התרחשה הכחדה המונית. למעשה, שלוש מאות אלף שנים מפרידות בין שכבת הכדוריות לשכבה המכילה אירידיום (Keller et al. 2004). לפיכך, אם שכבת הכדוריות והשכבה המכילה אירידיום נוצרו בעקבות התנגשות במטאוריט, ברי כי לא היה זה אותו אחד. עד כה, טרם נתגלה המכתש של המטאוריט המאוחר, שחשוד כי נשא עימו אירידיום.

הכחדת דינוזאורים: גילויים חדשים מערערים על התפישה המדעית

המדענים הספקנים המשיכו לחקור. אם אכן נשרפו היערות על פני כדור הארץ, כפי שגורסת התיאוריה של אלוורז ועמיתיו, מחויבות אם כך להימצא שכבות פחם בגבול KT. למרות מאמצים קדחתניים לא נתגלתה אף שכבת פחם מן העת ההיא באמריקה הצפונית – היבשת שבה פגע המטאוריט. כל החיפושים אחר שכבה שכזו עלו בתוהו. היא פשוט אינה קיימת. אם כך, אין שום עדות היסטורית להתרחשותה של שריפה עולמית. היתה זו עוד הנחה בלתי מבוססת בתיאוריה היפה (Belcher et al. 2003).

כל מי שיתבונן בטבלאות הטקסונומיות, לא יוכל לשאול את עצמו כי אם אכן ירד גשם חומצי שפגע במקווי המים השונים והשמיד את כל החי בהם, אז איך מרבית היצורים המימיים שרדו את ההכחדה ההמונית, ובהם רוב הדו חיים, הדגים, הצבים והתנינים. אם המים היו מעט חומציים ודאי היו אז נפגעות אצות הפלנקטון וכל שרשרת המזון היתה קורסת. אם המים היו חומציים מדי נגזר גורלם של החולייתנים למות בייסורים, ואם בימים הראשונים לאחר ההתפוצצות כמעט שרתחו המים, כי אז היה על כולם להיצלות. אך לא רק זאת, כי אם אכן הוסתר אור השמש והטמפרטורה על פני כדור הארץ צנחה, אזי בלתי אפשרי שחולייתנים אלה, שהם בעלי דם קר והסתגלו למים חמימים, ישרדו ברובם המכריע את אותה תקופה איומה. תיאוריית מפץ המטאוריט הרי גורסת שמקווי המים קפאו למשך חודשים.

ממצא נוסף שמערער את תיאוריית המטאוריט היה קיני הדינוזאורים. ברחבי העולם החלו להתגלות קינים ובהם ביצים מאובנות. בצידן של הביצים נתגלו מאובנים של בוגרים שדגרו עליהן. אם הדינוזאור אינו בעל דם חם, מדוע שידגור על ביציו? אם אינו בעל דם קר, אזי מדוע לא שרד את התקופה הקרה? הרי נטען כי היונקים, שאינם פויקילותרמיים, שרדו אותה ברובם המכריע, ואחרי כן השתלטו על העולם. יש להוסיף ולומר כי לא כל הדינוזאורים נכחדו ולמעשה, צאצאיהם חיים עימנו עד עצם היום הזה. אכן, הציפורים נמנות על שושלת הדינוזאורים והן הומותרמיות.

הכחדת דינוזאורים: כיליון הדרגתי לעומת קטסטרופה פתאומית

מחקרים שביקשו לשחזר את עולם החי והצומח של הקרטיקון המאוחר, מצביעים על כך שתריסר מיליון שנים לפני גבול KT, התקיימו הדינוזאורים בסביבה טרופית ומיוערת. במרוצת הזמן עד הגיע תור  הקרטיקון לסיומו, התחוללו שינויים רבים בעושר המינים של בעלי חיים וצמחים. השתנות הצמחייה מרמזת על תנאי אקלים ממוזגים, שנתונים לחילופי עונות, ולא מעידה עוד על תנאים יציבים ועשירים. ממצאי המאובנים גם מגלים ירידה הדרגתית בכמותם ובמגוונם של הדינוזאורים, ולעומתם ניכר שגשוגם של היונקים. למעשה, רק כעשרים סוגי דינוזאורים התקיימו לפני 65 מיליוני שנים. כלומר, אם המאובנים המעטים שנמצאו מעידים על שהתרחש, ניתן להסיק ששלטון הדינוזאורים בן 145 מיליוני השנים כבר היה קרוב לקיצו, וזוחלים אלה, כמו מינים אחרים, נפלו קרבן לאותה הידרדרות אקלימית.

הכחדה הדרגתית סותרת, כמובן, את ההכחדה הפתאומית שכביכול גרמה ההתנגשות עם המטאוריט, אך גם מרמזת על תהליכים אחרים שהביאו להתרחשותה. לפי ממצאי מאובנים שנאספו בדרום אירופה, היתה ירידה הדרגתית במגוון הצמחים לפני גבול KT ורק אחר כך, בגבול KT, נכחדו במהירות גם בעלי חיים רבים (Lopez-Martinez et al. 1999). את זאת ניתן להסביר באמצעות התמוטטות מארג המזון כמו מגדל קלפים: כאשר הסביבה הביוטית משתנה עשויות פתאום חיות רבות להיכחד.

משום כך נתגלה כי לא מעט מינים נכחדו גם בתחילת השלישון, אף שתמה ההכחדה ההמונית (Jablonski. 2002). אלה ששרדו אותה, לא יכלו להתקיים ללא קשרי הגומלין שהיו להם עם יצורים אחרים. אפילו מינים אחדים של דינוזאורים המשיכו להתקיים בפליאוקן עד שנעלמו כולם כליל (Fassett et al. 2002). כל זאת מעיד גם כי מאורעות ההכחדה היו איטיים מכפי שסברו תחילה אלוורזו ועמיתיו, ולא הסתיימו מיד בתום הקרטיקון. רק לאחר שנוצר שיווי משקל חדש בטבע, תמה ההכחדה ההמונית למעשה. כמובן, גם באתר בראזוס שבטקסס, ששימש רבות את תומכי מפץ המטאוריט, נתברר כי בגבול KT אין עדויות להכחדה המונית, אלא דווקא סימנים המתארים הכחדה הדרגתית (Keller. 2006).

הכחדת דינוזאורים: האם וולקניזם אחראי לכיליון המוני?

לאור העובדה שמטאוריט צ'יקשולוב לא גרם להכחדת הדינוזאורים, צצה השאלה: האם גוף יחיד כלשהו שהתנגש אי פעם בכדור הארץ, עשוי היה לגרום להכחדה המונית? מן הממצאים הידועים עד כה עולה תשובה שלילית: נתגלו מכתשים ענקיים בקוטר 200 ק"מ שאותם יצרו מטאוריטים, ואלה אינם קשורים במועדי ההכחדות ההמוניות שפקדו את כדור הארץ (Grieve & Pesonen. 1992). מכאן שאילו קשורה אנומליית האירידיום קשורה בכל זאת למטאוריט נוסף, 300 אלף שנה לאחר התנגשות קודמת בצ'יקשולוב, הרי גם הוא לבדו לא גרם להכחדה המונית.

יש המשערים כי רצף הפגיעות בטווח זמן קצר יחסית, הוא אשר הביא להכחדה המונית של יצורים רבים בסוף הקרטיקון, ובכך אינם סותרים את הדרגתיותה, אולם נתברר כי גם רצפי התנגשויות קשים יותר שחווה כדור הארץ, לא גרמו לאף הכחדה המונית (Montanari. 1990). ברם, העובדה בעינה נותרה: מעל גבול KT נעלמו מינים רבים מאד, שהיו מצויים לפני כן בשכבות קדומות מתחתיו. הדעת מחייבת למצוא קשר בין השכבה המכילה אנומליית אירידיום לבין ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון. אם לא היה זה מטאוריט שגרם להתהוות ריכוזים חריגים אלו, מי עשוי היה לגרום לכך?

אפר הנפלט מהרי געש גם מהווה מקור להשקעת אירידיום (Zoller et al. 1983). אולם, כאמור, לא רק מתכת זו שימשה עדות להתנגשות, אלא גם הימצאות זכוכית בכדוריות וגרגרי קוורץ הלומים. והנה, הראה צ'ארלס אופיסר כי זכוכית בכדוריות עשויה להיווצר במהלך התפרצות וולקנית (Lyons & Officer. 1992), וכן הראה כי גרגרי קוורץ הלומים נוצרים על ידי הרי געש (Carter et al. 1990). כלומר, הממצאים הגיאולוגיים שהשתמשו בהם תומכי מפץ המטאוריט, יכולים לשמש עבור הסבר אחר, זה של התפרצות וולקנית. אך האם מסוגלים הרי געש לגרום להכחדה המונית?

התפרצויות וולקניות יכולות לשמש מודל להכחדה הדרגתית, אך ברי לכול כי כדי שאלו תגרומנה להיעלמות הדינוזאורים, עליהן להיות מסיביות מאד ולהתרחש בסוף הקרטיקון. 'מדרגות דקאן' (Deccan Traps) הוא שמו של אזור בזלתי בהודו, ששטחו כחצי מליון קמ"ר ועוביו כאלפיים מטרים. דיואי מקלין הניח כבר בשנת 1982 כי אולי ישנו קשר בין ההתפרצות המסיבית בדקאן לבין הכחדת הדינוזאורים (McLean. 1982).

היום ידוע כי ההתפרצויות הוולקניות בדקאן אירעו בשלהי הקרטיקון, וכי ההתפרצויות העזות ביותר התרחשו לפני כ-65 מיליון שנה, בגבול KT המכיל אירידיום (Courtillot et al. 1988). עובדה זו יכולה להסביר מדוע יצורים כה רבים באופן יחסי, נעלמו באותה עת מן העולם: התפרצויות וולקניות אדירות ותוצאותיהן העקיפות, גרמו לסביבה האביוטית להשתנות, ולא כל המינים התאימו עצמם לתנאים החדשים. יש גם לציין כי האזור הקרוי 'מדרגות סיביריות' (Traps Siberian), נוצר בשורת התפרצויות וולקניות אדירות ביותר שאירעו לפני 250 מיליוני שנה, אז גם התרחשה ההכחדה ההמונית של גבול פרם-טריאס (Renne et al. 1995).

הכחדת דינוזאורים: אפקט החממה הוא האחראי לכיליון היצורים החיים

לפי הנחתי, ההכחדה ההמונית בשלהי הקרטיקון לא התרחשה בבת אחת, אלא במשך כמה מיליוני שנים. לא היה זה אסון עצום מימדים שהחריב בבת אחת את החיים על פני כדור הארץ, אלא היה זה תהליך הדרגתי וממושך, שבו נפגעו הפיטופלנקטון הימי והצמחייה היבשתית, ובעקבותיהם ניזוק מארג המזון כולו, עד שחלה קריסתן של מערכות אקולוגיות בזמן קצר יחסית.

השערתי גורסת כי אינספור התפרצויות הרי געש כיסו בלבה אזורים נרחבים וצמצמו את שטחי המחיה. חלקיקים לוהטים ורעילים בקעו מן הקרקע והחריבו סביבות חיים שלמות. חלקם יצרו תמיסות בופר במקווי מים קטנים והביאו לידי כך שהחומציות המים תשתנה, גם במידה שירדו ארצה ממטרים של גשם חומצי. אל האטמוספרה השתחררו כמויות כבירות של חומצת מימן כלורית. קרני השמש פירקו את החומצה והביאו לפליטת כלור, שהינו גז מגיב במיוחד, אשר פוגע קשות בשכבת האוזון. סילוק מסך האוזון אפשר לקרינה האולטרא-סגולית מן השמש לכלות את בעלי החיים מעל פני הארץ, ואת הזואופלנקטון בשכבות הים העליונות. גם גזי חממה נפלטו בשיעור עצום ממעמקי האדמה. בתקופה ההיא נעשה העולם חם עד מאד, זמן רב בטרם יצר מטאוריט את מכתש צ'יקשולוב בחצי האי יוקטן.

ההתנגשות ביוקטן גרמה להכחדה אזורית בלבד. אין לדעת אם מטאוריט שני שהתנגש בכדור הארץ יצר את ריכוז האירידיום החריג בגבול KT. התפרצות וולקנית אדירה עשויה להסביר גם היא את האנומליה של מתכת זו בשכבת החרסית, וגם את היעלמותם של צמחים רבים למדי כמעט בו זמנית. הדעה הרווחת בקרב תומכי מפץ המטאוריט מניחה כי הדינוזאורים נכחדו כתוצאה עקיפה מן הקור העז שהשתרר בעולם בזמן ההוא, לאחר שהאוויר הואפל על ידי האבק הרב ומנע את תהליך הפוטוסינתזה אצל צמחים. מנגד, אני סבור כי כיליונם של הדינוזאורים אירע בגלל עליית טמפרטורת הסביבה.

אני טוען כי לא שררה חשכה מוחלטת על פני כדור הארץ: מחד, גזי החממה שנפלטים בהתפרצויות הוולקניות, לוכדים את החום שמקרינה הקרקע, יוצרים את אפקט החממה, ומעלים את טמפרטורת הסביבה. כשטמפרטורת הסביבה גבוהה מתאדים מקווי המים, וחלקיקי הפיח שנפלטים מהרי הגעש מהווים גרעיני התעבות המסייעים להיווצרותה של עננות סמיכה. עננות זו מסתירה את קרני השמש וגורמת להתקררות של הסביבה. כמו כן, חלקיקי פיח הממלאים את האוויר, מסתירים את אור השמש, יוצרים אפלה כבדה, ומורידים עוד יותר את טמפרטורת הסביבה. מאידך, העננים ממטירים גשמים רבים המטהרים את האוויר המזוהם. משום כך, אני קובע כי בתקופה של התפרצויות חוזרות ונשנות בסמיכות רבה, השמיים דווקא יהיו בהירים במקומות רבים.

עליית טמפרטורת הסביבה גרמה לחילופי עונות באזור המשווני, שעד אז השתררו בו תנאים יציבים. יצורים רבים לא יכלו להסתגל לתמורות הללו באקלים ונכחדו לבסוף. לעומת זאת, בקווי הרוחב הגבוהים שרדו רבים מן המינים, הואיל ואלה היו מותאמים לשינויים קיצוניים במזג האוויר. עליית הטמפרטורה עלולה היתה לגרום לאינספור אסונות, אם לסופות הוריקן הגורמות להצפות נרחבות, ואם להצתות ספונטניות של יערות. השמדת הצומח היבשתי והשמדת הפלנקטון הימי הרגיש לשינויים בטמפרטורה, הפחיתה את כמויות הפחמן הדו-חמצני המומר לחמצן בתהליך הפוטוסינתזה, והטמפרטורה אך הוסיפה לעלות. עליית טמפרטורת הסביבה גם הביאה להמסת קרחונים, והתרחשות שכזו גורמת בעקיפין, בגלל לחץ המים באוקיינוסים, להתפרצויות וולקניות נוספות וחוזר חלילה.

במקרה של הדינוזאורים אפשר להתעכב על הביצים כדרך להסביר את הכחדתם. לביצים נשקפת סכנת התייבשות כשאוויר חם ויבש, בגלל איבוד הנוזלים שמצויים בתוכן. ידועים מיני זוחלים שהטמפרטורה קובעת אצלם את הזוויג. בטמפרטורות גבוהות עלולים לבקוע רק זכרים והמחסור בנקבות יכחיד את האוכלוסיות המקומיות. עליית הטמפרטורה גם עשויה לשנות את מבנהו או מידותיו של הצאצא, כך שגופו של הבוגר לא יהא מותאם דיו לסביבה.

ראו גם:

על נסיבותיה של הכחדה המונית בשלהי הקרטיקון – גרסה סיפורית של מאמר זה לקהל הרחב

מקורות:

נתונים על טווחי תפוצת מאובנים שמראים כי המאורעות שהתרחשו בסוף הקרטיקון השפיעו על מגוון רחב של יצורים, והכחדת מרביתם קרתה באותה בתקופה במקביל:

David Raup & John Sepkoski. 1983. Mass extinctions in the fossil record. Science 219, No. 4589: 1240-1241

ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון היתה סלקטיבית:

Paul Bown. 2005. Selective calcareous nannoplankton survivorship at the Cretaceous-Tertiary boundary. Geology 33, No. 8: 653-656

בקווי הרוחב הגבוהים היתה הכחדת המינים מזערית:

Gerta Keller, E. Barrera, B. Schmitz & E. Mattson. 1993. Gradual mass extinction, species survivorship, and long-term environmental changes across the Cretaceous-Tertiary boundary in high latitudes. Bulletin of the Geological Society of America 105, No. 8: 979-997

בסוף הקרטיקון נכחדו בעיקר מינים מן האזור הטרופי:

Gerta Keller. 2000. Mass Extinctions, Catastrophes and Environmental Changes. Catastrophic Events and Mass Extinctions – Impacts and Beyond: 90-91

לא נמצאו מאובני אמוניטים לאחר הקרטיקון:

Peter Ward. 1990. A review of Maastrichtian ammonite ranges in Global catastrophes in Earth history: Geological Society of America 247: 519-530

הכרישים נפגעו:

John Chamberlain, Martin Becker & Matthew Garb. 2005. Sharks from the basal Hornerstown Formation, Monmouth County, New Jersey: Implications for a severe chondrichthyan extinction at or near the K/T boundary. Geological Society of America 37, No. 1: 82

העופות לא נפגעו באופן חמור ביותר בהכחדה ההמונית שהתרחשה בסוף הקרטיקון:

Alan Cooper & David Penny. 1997. Mass survival of birds across the Cretaceous-Tertiary boundary: Molecular evidence. Science 275, No. 5303: 1109-1113

התנינים המשיכו להתקיים לאחר ההכחדה ההמונית שהתרחשה בסוף הקרטיקון:

Jonas Roos, Ramesh Aggarwal & Axel Janke. 2007. Extended mitogenomic phylogenetic analyses yield new insight into crocodylian evolution and their survival of the Cretaceous–Tertiary boundary. Molecular Phylogenetics and Evolution 45, No. 2: 663-673

חולייתנים החיים במים מתוקים שרדו ברובם את ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

Peter Sheehan & David Fastovsky. 1992. Major extinctions of land-dwelling vertebrates at the Cretaceous-Tertiary boundary, eastern Montana. Geology 20: 556-560

עכבישים יצאו ללא פגע רב מן ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

David Penney, Philip Wheater & Paul Selden. 2003. Resistance of spiders to cretaceous-tertiary extinction events. Evolution 57, No. 11: 2599-2607

חרקים אוכלי צמחים נפגעו בהכחדה ההמונית של סוף הקרטיקון:

Conrad Labandeira. 2001. Terminal cretaceous devastation of plant-insect association. GSA Annual Meeting. Session No. 112

חקר החוריריות באזור גוביו:

H. Luterbacher & I. Premoli Silva. 1962. Note Préliminaire sur une révision du profil de Gubbio, Italie. Rivista Italiana di Paleontologia e Stratigrafia 68: 253-288

עדות על הופעת שכבת חרסית בגבול KT:

H. Luterbacher & I. Premoli Silva. 1964. Biostratigrafia del limite Cretaceo-Terziario nell’appennino centrale. Rivista Italiana di Paleontologia e Stratigrafia 70: 67-128

לא נמצאו באזור גוביו ריכוזי אירידיום חריגים לפני גבול KT ואחריו:

Walter Alvarez, Frank Asaro & A. Montanari. 1990. Iridium profile for 10 million years across the Cretaceous-Tertiary boundary at Gubbio (Italy). Science 250, No. 4988: 1700-1702

השערה כי סופר-נובה גרמה להכחדה המונית:

K. Terry & W. Tucker. 1968. Biologic Effects of Supernovae. Science 159. No. 3813: 421-423

ההשערה כי ההכחדה ההמונית מלפני 365 מיליון שנה נגרמה כתוצאה מהתנגשות עם גוף חוץ-ארצי:

D. McLaren. 1970. Time, Life, and Boundaries. Journal of Paleontology 44, No. 5: 801-815

קיומם של מכתשים שנוצרו לאחר התנגשות עם גוף חוץ-ארצי:

Robert Dietz. 1963. Cryptoexplosion structures a discussion. American Journal of Science 261: 650-664

הנחה כי כל המכתשים על פני כדור הארץ נוצרו על ידי כוחות פנימיים:

Walter Bucher. 1963. Cryptoexplosion structures caused from without or from within the earth? American Journal of Science 261: 597-649

השערה כי מטאוריט שפגע בכדור הארץ הוא הסיבה להכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

Luis Alvarez, Walter Alvarez, Frank Asaro & Helen Michel. 1980. Extraterrestrial cause for the Cretaceous-Tertiary extinction. Science 208, No. 4448: 1095-1108

היחס בין רודיום לאירידיום בגבול KT ובמעמקי האדמה:

G. Bekov, V. Letokhov, V. Radaev, D. Badyukov & M. Nazarov. 1988. Rhodium distribution at the Cretaceous/Tertiary boundary analysed by ultrasensitive laser photoionization. Nature 332: 146-148

היחס בין אוסמיום לאירידיום בגבול KT ובמעמקי האדמה:

J. Luck & K. Turekian. 1983. Osmium-187/Osmium-186 in Manganese nodules and the Cretaceous-Tertiary boundary. Science 222, No. 4624: 613-615

עדות על מציאת כדוריות בגבול KT:

Jan Smit & G. Klaver. 1981. Sanidine spherules at the Cretaceous–Tertiary boundary indicate a large impact event. Nature 292: 47-49

עדות על מציאת זכוכית בכדוריות:

H. Sigurdsson, P. Bonté, L. Turpin, M. Chaussidon, N. Metrich, M. Steinberg, P. Pradel & S. D'Hondt. 1991. Geochemical constraints on source region of Cretaceous/Tertiary impact glasses. Nature 353: 839-842

טענה כי זו הזכוכית בכדוריות נוצרה במהלך התפרצות וולקנית:

John Lyons & Charles Officer. 1992. Mineralogy and petrology of the Haiti Cretaceous/Tertiary section. Earth and Planetary Science Letters 109: 205-224

נמצאו כדוריות בגבול KT המכילות מינרלים עשירים בניקל ונטען כי מקורם במטאוריט:

Frank Kyte & Jan Smit. 1986. Regional variations in spinel compositions an important key to the Cretaceous/Tertiary event. Geology 14, No. 6: 485-487

עדות על מציאת גרגרי קוורץ הלומים:

B. Bohor, E. Foord, P. Modreski & D. Triplehorn. 1984. Mineralogic evidence for an impact event at the Cretaceous-Tertiary boundary. Science 224, No. 4651: 867-869

עדות על מציאת גרגרי קוורץ הלומים שנוצרו בהתפרצויות וולקנית:

N. Carter, Charles Officer, C. Drake. 1990. Dynamic deformation of quartz and feldspar: Clues to causes of some natural crises. Tectonophysics 171: 373-391

עדות על מציאת יהלומים זעירים בגבול KT:

David Carlisle. 1992. Diamonds at the K/T boundary. Nature 357: 119-120

עדות על מציאת חומצות אמינו בחרסית של גבול KT והטענה שמקורם בחלל:

Meixun Zhao & Jeffrey Bada. 1989. Extraterrestrial amino acids in Cretaceous/Tertiary boundary sediments at Stevns Klint, Denmark. Nature 339: 463-465

עדות בדמות חול להתרחשות צונמי ענק בסוף הקרטיקון:

Florentin Maurrasse. 1980. New data on the stratigraphy of the southern peninsula of Haiti. Port au Prince: 184-198

מציאת אירידיום בגרגרי חול שנטען כי הוסעו על ידי גלי צונאמי:

Walter Alvarez, Luis Alvarez, Frank Asaro & Helen Michel. 1982 Current status of the impact theory for the terminal Cretaceous extinction. Geological Society of America 190: 305-315

עקבות צונאמי אדיר בנהר בראזוס הזורם בטקסס:

Joanne Bourgeois, Thor Hansen, Patricia Wiberg & Erle Kauffman. 1988. A tsunami deposit at the Cretaceous-Tertiary boundary in Texas. Science 241, No. 4865: 567-570

באתר בראזוס שבטקסס נתברר כי בגבול KT אין עדויות להכחדה המונית:

Gerta Keller. 2006. K/T mass extinction and the lilliput effect: Consequences of impacts, volcanism and climate change. Geological Society of America 38, No. 7: 474

האיתור הראשוני של מכתש צ'יקשולוב:

A. Cornejo-Toledo & A. Hernandez-Osuna. 1950. Las anomalies gravimétricas en la cuenca salina del Istmo, planicie costera de Tabasco, Campeche y Península de Yucatán. Boletín de la asociación mexicana de geólogos petroleros 2: 453-460

ההשערה כי מכתש צ'יקשולוב נוצר בהתנגשות עם גוף חוץ-ארצי:

Glen Penfield & Antonio Camargo. 1981. Definition of a major igneous zone in the central Yucatan platform with aeromagnetics and gravity. Society of Exploration Geophysicists 51: 37

יש המערערים על ההנחה כי צ'יקשולוב נוצר בהתנגשות עם מטאוריט:

Charles Officer, C. Drake & J. Pindell. 1992. Cretaceous-Tertiary events and the Caribbean caper. GSA Today 2: 69-75

ההשערה כי צ'יקשולוב קשור להכחדה ההמונית בגבול KT:

Alan Hildebrand, Glen Penfield, David Kring, Mark Pilkington, Antonio Camargo, Stein Jacobsen & William Boynton. 1991. Chicxulub Crater a possible Cretaceous/Tertiary boundary impact crater on the Yucatan peninsula, Mexico. Geology 19, No. 9: 867-871

תיארוך מכתש צ'יקשולוב לסוף הקרטיקון:

Virgil Sharpton, Brent Dalrymple, Luis Marín, Graham Ryder, Benjamin Schuraytz & Jaime Urrutia-Fucugauchi. 1992. New links between the Chicxulub impact structure and the Cretaceous/Tertiary boundary. Nature 359: 819-821

הדעה כי גושים שהועפו לחלל לאחר ההתנגשות חיממו את האוויר בשובם ארצה בשל החיכוך:

H. Melosh, N. Schneider, K. Zahnle & D. Latham. 1990. Ignition of global wildfires at the Cretaceous/Tertiary boundary. Nature 343: 251-254

הטענה כי האטמוספרה התמלאה ענני פיח כתוצאה משריפת היערות לאחר ההתנגשות:

Wendy Wolbach, Iain Gilmour, Edward Anders, Charles Orth & Robert Brooks. 1988. Global fire at the Cretaceous-Tertiary boundary. Nature 334: 665-669

הטענה כי גשם חומצי היה אחד הגורמים להכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

J. Lewis, G. Watkins, H. Hartman & R. Prinn. 1982. Chemical consequences of major impact events on earth. Geological Society of America, 190: 215-221

הטענה כי אפלה שררה על פני כדור הארץ בגלל האבק שכיסה את האוויר לאחר מפץ המטאוריט:

O. Toon, J. Pollack, T. Ackerman, R. Turco, C. Mckay & M. Liu. 1982. Evolution of an impact-generated dust cloud and its effects on the atmosphere. Geological Society of America 190: 187-200

צמחי יבשה סבלו מן ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

K. Johnson & L. Hickey. 1990. Megafloral change across the Cretaceous/Tertiary boundary in the northern Great Plains and Rocky Mountains, USA. Geological Society of America 247: 433-444

מעל ריכוז האירידיום בגבול KT מופיעים בפתאומיות המוני שרכים:

Charles Orth, James Gilmore, Jere Knight, Charles Pillmore,Robert Tschudy & James Fassett. 1981. An Iridium abundance anomaly at the palynological Cretaceous-Tertiary boundary in northern New Mexico. Science 214, No. 4527: 1341-1343

גבול KT בנחל ארויו אל מימבראל שבמכסיקו:

Jan Smit, Alessandro Montanari, Nicola Swinburne, Walter Alvarez, Alan Hildebrand, Stanley Margolis, Philippe Claeys, William Lowrie, & Frank Asaro. 1992. Tektite-bearing, deep-water clastic unit at the Cretaceous-Tertiary boundary in northeastern Mexico. Geology 20, No. 2: 99-103

מפץ צ'יקשולוב הקדים בשלוש מאות אלף שנים את ההכחדה ההמונית בגבול KT:

Gerta Keller, Thierry Adatte, Wolfgang Stinnesbeck, Mario Rebolledo-Vieyra, Jaime Urrutia Fucugauchi, Utz Kramar & Doris Stüben. 2004. Chicxulub impact predates the K-T boundary mass extinction. Proceedings of the National Academy of Sciences 101 No. 11: 3753-3758

אין עדות בגבול KT להתרחשותה של שריפה באמריקה הצפונית:

Claire Belcher, Margaret Collinson, Arthur Sweet, Alan Hildebrand & Andrew Scott. 2003. Fireball passes and nothing burns – The role of thermal radiation in the Cretaceous-Tertiary event: Evidence from the charcoal record of North America. Geology 31, No. 12: 1061-1064

בספרד קדמה ירידה הדרגתית במגוון הצמחים את ההכחדה המהירה של בעלי חיים רבים:

N.Lopez-Martinez, M. Fernandez-Marron & M. Valle. 1999. The succession of vertebrates and plants across the Cretaceous-Tertiary boundary in the Tremp Formation, Ager valley (South-central Pyrenees, Spain). Geobios 32, No. 4: 617-627

מינים רבים נכחדו מיד בתחילת השלישון:

David Jablonski. 2002. Survival without recovery after mass extinctions .Proceedings of the national academy of sciences 99, No. 12: 8139-8144.

נתונים על דינוזאורים שהמשיכו להתקיים גם לאחר ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

James Fassett, Robert Zielinski, & James Budahn. 2002. Dinosaurs that did not die: Evidence for Paleocene dinosaurs in the Ojo Alamo Sandstone, San Juan Basin, New Mexico. Geological Society of America 356: 307–336

באתר בראזוס שבטקסס נתברר כי בגבול KT אין עדויות להכחדה המונית:

Gerta Keller. 2006. K/T mass extinction and the lilliput effect: Consequences of impacts, volcanism and climate change. Geological Society of America 38, No. 7: 474

עדות על כמה מכתשים ענקיים בקוטר 200 ק"מ שלא גרמו להכחדה המונית בכדור הארץ:

R. Grieve & L. Pesonen. 1992. The terrestrial impact cratering record. Tectonophysics 216: 1-30

הכחדה המונית לא התרחשה גם כשהיה רצף של פגיעות מטאוריטים בזמן קצר יחסית:

A. Montanari. 1990. Geochronology of the terminal Eocene impacts: An update. Geological Society of America 247: 607-616

עדות על אירידיום שנמצא לאחר התפרצות הר געש:

William Zoller, Josef Parrington & Janet Korta. 1983. Iridium enrichment in airborne particles from Kilauea volcano: January 1983. Science 222, No. 4628: 1118-1121

הנחה כי ישנו קשר בין מדרגות דקאן לבין ההכחדה ההמונית בסוף הקרטיקון:

Dewey McLean 1982. Deccan volcanism and the Cretaceous–Tertiary transition scenario: a unifying causal mechanism. Syllogeus 39: 143-144

תיארוך ההתפרצות בדקאן לסוף הקרטיקון:

Vincent Courtillot, G. Féraud, H. Maluski, D. Vandamme, M. Moreau & J. Besse.1988. Deccan flood basalts and the Cretaceous/Tertiary boundary. Nature 333: 843-846

המדרגות הסיביריות נוצרו בזמן ההכחדה ההמונית שאירעה בסוף הפרם:

Paul Renne, Michael Black, Zhang Zichao, Mark Richards & Asish Basu. 1995. Synchrony and Causal Relations Between Permian-Triassic Boundary Crises and Siberian Flood Volcanism. Science 269, No. 5229: 1413-1416

מילות מפתח: דינוזאור, דינוזאורים, אסטרואיד, אסטרואידים, כוכב שביט, מטאור, מטאורים, מטאוריט, הר געש, הכחדה המונית, אפקט החממה, הכחדה, מאובן, מאובנים, הרי געש, אפקט חממה, אירידיום, מכתש, קרטיקון, שלישון, טרצייר, צונאמי, צונמי, חורף גרעיני, יוקטן, מכסיקו, קטסטרופה, וולקני, וולקניזם, צ'יקסלוב, צ'יקסולוב, צ'יקשולוב, צ'יחולוב, אלוורז, אלווארז.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.