על נסיבותיה של הכחדה המונית בשלהי הקרטיקון

22/12/2005 ב- 09:50 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על על נסיבותיה של הכחדה המונית בשלהי הקרטיקון
תגים:

כל מי שאי פעם התעניין בהיעלמות הדינוזאורים, שמע את הסיפור המופלא על מטאוריט שפגע בכדור הארץ והשמיד את מרבית היצורים החיים. מסתבר שזו היתה בדיה מרתקת של מספר חוקרים חפצי תהילה, שהצליחו להוליך שולל קהילייה מדעית שלמה. מודל ההכחדה ההמונית שלי מאשש את הסברה, כי הגורם היה ונותר אינספור התפרצויות הרי געש שזרעו הרס רב על פני האדמה.


בשנת 1994 ישבנו בבית קפה באתונה, פליאונטולוג לא מקומי ואנוכי, ופטפטנו על הדינוזאורים. לאחר שעה ארוכה אמרתי לו את דעתי כי הדינוזאורים כלל לא נכחדו בגלל פגיעת מטאוריט. הוא הביט בי בעין בוחנת ואז הפטיר: התזה של פגיעת מטאוריט סגורה ומסוגרת. למעשה, כך אמר, מכל התיאוריות המדעיות היא המוכחת ביותר ומכל ההיבטים האפשריים. שתקתי לרגע ואז המשכתי: משום כך אני מתקשה לקבל אותה. במשקל הפוך לדברי אלברט איינשטיין קבעתי שהיא יפה מדי מכדי שתהא נכונה.

ואכן, זהו הסיפור המדעי המרשים ביותר שנכתב מעולם. יש בו פרשיית טבח מחרידה, רוצח אלמוני ומטיל אימה, וכמה בלשים שהתחקו על עקבותיו. הם שבו לזירת הפשע לאחר עידן שלם, ומצאו שם את הראיות המפלילות. כך פוצחה לכאורה התעלומה הגדולה של מות הדינוזאורים והמסתורין הכבד הוסר לעד. אלא שאז צצו אנשים כמותי, כאלה שהסיפור המרתק נשמע להם דמיוני מדי.

כבר מעת שנתגלו מאובני הדינוזאורים במאה ה-19, הקסימו הזוחלים האימתניים את הבריות, וחקר  היעלמותם לא חדל מלמשוך אליו אלפי חוקרים מכל קצווי תבל. צצו ועלו תיאוריות שונות ומשונות בדבר הכחדתם עד שנפל דבר. עבודה שגרתית של נטילת דגימות פליאונטולוגיות, הולידה מחקר מדעי המסתמך על ממצאים גיאולוגיים שאין מערערים עליהם, אלא שהדעות לגבי טיבם נותרו חלוקות עד עצם היום הזה.

את המעבר בין השכבות הגיאולוגיות מעידן המזוזואיקון לעידן הקנוזואיקון שבא אחריו, תוחם גבול הקרוי KT ומתוארך לגיל של 65 מיליון שנים. בשנת 1980 נתגלה כי קיים בשכבתו ריכוז גבוה של אירידיום. הואיל ויסוד זה נדיר ביותר בכדור הארץ, ומצוי בעיקר באסטרואידים ובכוכבי שביט, הסיקו החוקרים למשפחת אלוורז, על סמך הכמות הרבה של האירידיום, כי מטאוריט בקוטר עשרה ק"מ נפל בעת ההיא על פני הפלנטה שלנו. כמו כן, התברר כי מאובנים של יצורים רבים שהתקיימו בתור הקרטיקון ובכללם הדינוזאורים, לא נמצאו עוד מעל השכבה המכילה אירידיום. לא נותר אלא להסיק שפגיעת המטאוריט גרמה, ככל הנראה, להכחדתם.

כדי לאשש את ההיפותזה מוטל היה על החוקרים לאתר את מקום הפגיעה. כל עוד לא מצאו אותו, יכלו רבים להעלות ספקות לגבי ההשערה המהפכנית. לאחר עיון מעמיק במפות גיאולוגיות, נמצא בשנת 1991 מכתש בקוטר 180 ק"מ בחצי האי יוקטן, סמוך לכפר מכסיקני בשם צ'יקשולוב. לרוע המזל, התברר שהמכתש קבור מאות מטרים מתחת לאדמה. על המדענים היה אם כך לחפש במקום אחר. במרחק כאלף ק"מ מן המכתש הקבור, נמצאו בנחל ארויו אל מימבראל סלעים הקדומים לפליאוקן. מתחת לריכוז האירידיום נחשפה שכבה של אבן חול, שעד אותה עת לא ידעו על קיומה במקום. עד תור השלישון היה האזור כולו שקוע מתחת למי האוקיינוס, ולכן תהו תחילה על מקור החול. את החול אפשר למצוא בחופי הים אך לא בקרקעיתו העמוקה. לפיכך, הובעה ההשערה שגלי צונאמי ענקיים גרמו להבאתו. קרי, כשפגע המטאוריט בכדור הארץ נוצרו גלים בגובה עצום, ואלה נעו במהירות של מאות קמ"ש אל החוף, וסחפו משם מיליוני טונות של חול אל קרקעית האוקיינוס. אבן החול התגבשה בתוך ימים מספר ונחשפה לאחר נסיגת הים.

מתחת לשכבת אבן החול נתגלתה שכבה דקה של פיח, ומתחת לה שכבה של כדוריות. לאחר שנערכו הבדיקות נמצא שהכדוריות נוצרו בטמפרטורה גבוהה ביותר. החוקרים העריכו כי לאחר פגיעת המטאוריט התרחשה התפוצצות אדירה על הקרקע, ובמהלכה התאדו מיליארדי טונות של סלע. הגזים הלוהטים שהתרוממו מעלה, התעבו רק בשכבות הגבוהות והקרות של האטמוספרה, לאחר שאיבדו מן האנרגיה העצמית שלהם. כשנעשו כבדים דיים, החלו ליפול בחזרה וניתכו על הארץ כמטר עצום של כדוריות, שהעלה את טמפרטורת הסביבה למאות מעלות צלזיוס בגין החיכוך האדיר. החום הכביר הביא לרתיחת מקווי מים קטנים, ולהצתת יערות בעולם כולו. לא רק הפיח העיד על התלקחות הצמחייה, אלא גם נבגי השרכים. אלה נתגלו בריכוז גבוה מעל שכבת האירידיום. נוכחותם מעידה היטב כי אסון אדיר התרחש על פני כדור הארץ, משום ששרכים מופיעים בהמוניהם רק לאחר שהצמחייה המקומית נעלמה פתאום.

הממצאים הללו חיזקו עד מאד את התמיכה בתיאורית מפץ המטאוריט. סיפור הכחדת הדינוזאורים נחשף במלוא עוצמתו: מטאוריט שהתנגש בכדור הארץ גרם תחילה להתפוצצות בלתי תתואר על הקרקע ולגל הדף אדיר, שהשמידו את כל החי והצומח במרחק של מאות קילומטרים ממקום הפגיעה. אז הומטרו מטה הכדוריות הלוהטות מן השמיים, ובעקבות רעידות האדמה החזקות הגיעו גלי צונאמי בגובה מאות מטרים ששטפו את היבשה. תוצרי המפץ וההתלקחות האיומה זיהמו את האוויר בכימיקלים רבים, והגשם נעשה חומצי ביותר. טיפות המים שהגיעו ארצה הפכו כל מקור שתייה למורעל, ועלוות הצמחים הושמדה כליל בשל החומצה החזקה. לאחר כל שורת האסונות הזו לא יכלו החיים על פני כדור הארץ להתאושש. ענני אבק סמיכים ביותר ריחפו מעל היבשה והסתירו מפניה את אור השמש. כתוצאה מכך השתררה חשכה כמעט מוחלטת במשך חודשים אחדים. צמחים הזקוקים לאור לא יכלו עוד להתקיים.

אין פלא אם כך, שמרבית היצורים הוכחדו כליל. מי ששרד את גל ההדף, שריפת היערות, הצונאמי והגשם החומצי, לא מסוגל היה לשרוד בתנאי הקור העז שהשתררו על פני הארץ. אם הדינוזאורים הם בעלי דם קר כשאר הזוחלים, לא יכלו הם עוד לחמם את גופם הגדול ללא קרני השמש, ולכן נותרו כמשותקים במקומם. אוכלי הצמחים מתו כולם, כיוון שבתנאי אפלה וקרקע קפואה לא גדלה הצמחייה. לאוכלי הבשר לא נותר אם כך את מי לטרוף והם גוועו ברעב.

הסיפור על הכחדת הדינוזאורים כתוצאה מהתפוצצות אדירה שבה את לב שומעיו. סופרי המדע הבדיוני החלו לחבר עלילות על קטסטרופות דומות, ומפיקי קולנוע גרפו רווחי עתק על התסריטים. גם הקהילייה המדעית הוקסמה כליל מתיאוריית מפץ המטאוריט, ורובה ממשיכה לתמוך בכל עיקריה עד עצם היום. למען האמת, אם לא הייתי נולד עם מוח משונה, אפשר שהייתי מבין אותם, אולם זה כבר היה מאוחר מדי. בעוד הקהילייה המדעית נותרה מאוחדת באמונתה, המשכתי לפתח תיאוריה חלופית, וקיוויתי כי יהרהרו בה ברצינות רבה.

התכתובת עם אנשי מדע מאמריקה הצפונית מעידה אלפי מונים על ספקותיי. הריני נוהג להטריד ממנוחתם חוקרים לאחר פרסום מאמריהם אפילו בגלל זוטות. את הרהוריי השמעתי בפני כל ברייה בממסד המדעי שאיתרע מזלה להכירני. הרוב סברו כי אני משמיע דעה חריגה מתוך כוונה לזכות בתשומת לב יתרה והתייחסו בביטול לדבריי. היו שהשתכנעו כי הנני כסיל גמור. אולי אפשר היה להבין אותם. הרי הנחתי לא התיישבה עם התפישה המקובלת במדע. הם הסתמכו על אינספור הוכחות, ולי לא היתה אפילו אחת. בסופו של דבר הודעתי לכל מי שרק רצה לשמוע, כי התיאוריה שאני מחזיק בה סגורה ומסוגרת. כל שנותר הוא להמתין להתפתחויות נוספות במחקר הגיאולוגי.

רק בתחילת המאה ה-21 נערך קידוח ראשון ביוקטן שמדענים יכלו לחקור את תוצאותיו. מתחת לריכוז האירידיום נתגלו שכבות של אבן גיר בעלת גרגירים דקיקים ביותר. הגיר נוצר בתנאים שלווים ביותר במשך אלפי שנים. בתוך אבן הגיר נתגלה המינרל גלוקונייט שמתגבש בתהליך בן רבבות שנים. כמו כן, נמצאו באבן הגיר מאובנים של סוגי חוריריות, שרבות מהן נעלמו לאחר השכבה המכילה אירידיום, ביחד עם הדינוזאורים. שכבת הכדוריות של מפץ צ'יקשולוב נמצאה מתחת לכל השכבות הללו. הווה אומר, לאחר מפץ צ'יקשולוב לא התרחשה הכחדה המונית.

גרטה קלר וצוותה הגיעו גם הם לנחל ארויו אל מימבראל שבמכסיקו, ומצאו בשכבה התחתונה של אבן החול מחילות של תולעים הניזונות מן הסחופת. מעליה נמצאה שכבה ובה תבניות התחפרות של סרטנים. כלומר מדובר בשתי שכבות שונות זו מזו בתכלית. משמעות הדבר שאבן החול התגבשה במשך שנים רבות, ולא בתוך ימים מספר כפי שנטען קודם לכן. אישוש נוסף לכך היוו הגרגירים הדקים של סלע בוצי שנמצאו באבן החול, כי ידוע שהם מתגבשים לאט מאד על קרקעית הים. לפיכך, התיאורים של צונאמי אדיר מימדים מופרכים מיסודם.

שלוש מאות אלף שנים מפרידות בין שכבת הכדוריות לשכבה המכילה אירידיום. אין כמעט ספק שפגיעת מטאוריט יצרה את שכבת הכדוריות ואולי גם את אנומליית האירידיום, אולם לא היה זה אותו מטאוריט. בגבול KT נתגלו עדויות מוחלטות לפגיעתם של שני מטאוריטים. אחרי מפץ צ'יקשולוב נמצאו מאובנים של דינוזאורים. רק לאחר מפץ האירידיום הם נעלמו מן העולם. עד כה, טרם נתגלה המכתש של המטאוריט השני. אפשר שיהיו חוקרים מעטים שיטענו כי ההכחדה ההמונית התרחשה אם כך לאחר מפץ האירידיום. ברם, אם מפץ צ'יקשולוב לא גרם להכחדה שכזו, מדוע שמפץ אחר יגרום לכך? משום כך מיאנה הקהילייה המדעית לקבל את תיאוריית שני המפצים. מבחינתם הקידוח ביוקטן לא התקיים מעולם.

החוקרים המתמרדים לא ויתרו. אם אכן נשרפו היערות על פני כדור הארץ, כפי שגורסת התיאוריה של אלוורז ועמיתיו, מחויבות אם כך להימצא שכבות פחם בגבול KT. למרות מאמצים קדחתניים לא נתגלתה אף שכבת פחם מן העת ההיא באמריקה הצפונית – היבשת שבה פגע המטאוריט. כל החיפושים אחר שכבה שכזו עלו בתוהו. היא פשוט אינה קיימת. אם כך, אין שום עדות היסטורית להתרחשותה של שריפה עולמית. היתה זו עוד הנחה בלתי מבוססת בתיאוריה היפה.

התמזל מזלי והשתלמתי במדע הטקסונומיה. לפיכך שאלתי עצמי כי אם אכן ירד גשם חומצי שפגע במקווי המים השונים והשמיד את כל החי בהם, אז איך מרבית היצורים המימיים שרדו את ההכחדה ההמונית, ובהם רוב הדו חיים, הדגים, הצבים והתנינים. אם המים היו חומציים מדי נגזר גורלם למות בייסורים, ואם בימים הראשונים לאחר ההתפוצצות כמעט שרתחו המים, כי אז היה על כולם להיצלות. אך לא רק זאת, כי אם אכן הוסתר אור השמש והטמפרטורה על פני כדור הארץ צנחה, אזי בלתי אפשרי שחולייתנים אלה, שהם בעלי דם קר והסתגלו למים חמימים, ישרדו ברובם המכריע את אותה תקופה איומה. תיאוריית מפץ המטאוריט הרי גורסת שמקווי המים קפאו למשך חודשים.

הממצא שניפץ לרסיסים את תיאוריית המטאוריט היה קיני הדינוזאורים. ממצא נוסף שמערער את תיאוריית המטאוריט היה קיני הדינוזאורים. ברחבי העולם החלו להתגלות קינים ובהם ביצים מאובנות. בצידן של הביצים נתגלו מאובנים של בוגרים שדגרו עליהן. אם הדינוזאור אינו בעל דם חם, מדוע שידגור על ביציו? אם אינו בעל דם קר, אזי מדוע שלא שרד את התקופה הקרה? הרי נטען כי היונקים, שאינם פויקילותרמיים, שרדו אותה ברובם המכריע, ואחרי כן השתלטו על העולם. יש להוסיף ולומר כי לא כל הדינוזאורים נכחדו ולמעשה, צאצאיהם חיים עימנו עד עצם היום הזה. אכן, הציפורים נמנות על שושלת הדינוזאורים והן הומותרמיות.

כפי שאפשר להיווכח, תיאוריית מפץ המטאוריט מחוררת כמו גבינה מרקיבה, אולם מרבית הקהילייה המדעית עדיין דוחה את כל הטענות החדשות. אומנם יכלה לדרוש את ביצועם של קידוחים נוספים, או לטעון שהממצאים נאספו שלא לפי הקריטריונים המתאימים. במקום זאת, היא בוחרת להתעלם מהם לחלוטין. אלפי מדענים נשלחים לחקור את הסביבה הקדומה לפי היפותזה זו, וגם בתוכניות הלימודים של האוניברסיטאות עוד מלמדים אותה. לפי המסופר, אחד המדענים שקיבל לידיו מאמר הסותר את התגבשות החול בשבוע ימים, פשוט קרע את הדף לגזרים! אכן, מניסיוני האישי למדתי שהבריות אינן מחבבות הרצאות על תולעים וסרטנים. הם נקראים בשום שכל יצורים מכוערים, וכבר נאמר שכל תיאוריה יפה מתמוטטת בגלל עובדה מכוערת.

את התיאוריה החלופית שלי התחלתי לפתח בשנים 1988-9. שבוע לאחר עלפוני הרגעי, זיכו אותי רופאי הצבא בפרופיל 24 למשך שלושה חודשים. בזמן ששכבתי חולה במיטה בשל ליקויים בתפקודי כבד, התחלתי להגות בשאלה כיצד נכחדים בני אדם ושאר יצורים. האנשים שקיבלו את מכתביי בנוגע לתיאוריה החדשה שלי, היו בטוחים שמצבי הבריאותי כל כך גרוע, עד שהתחלתי להרהר אודות המוות. במקום להתעכב על הדינוזאורים, כולם התעניינו בשלומי.

ההיפותזה שלי לגבי הכחדות המוניות מניחה שלא מעורבים בהתרחשותן אף גורמים קוסמולוגיים. סבורני שבכוחו של כדור הארץ לייצר אסונות טבע למכביר, שיוכלו להכחיד את החיים מעל פני האדמה ללא כל סיוע מן החוץ. למדע אין נתונים מהימנים על מספר ההתפרצויות הוולקניות, אם קטנות או חזקות, מאז נוצר כדור הארץ לפני 4650 מיליוני שנים, אולם מניחים שמדובר במיליארדי פעמים, רובם בעידנים הקדומים עת רתח וגעש עולמנו. אם כך, לא מן הנמנע שהיו תקופות שבהן התפרצויות וולקניות התרחשו לאורך זמן ממושך, בצפיפות רבה במיוחד ובעוצמה חזקה. מכאן, שאם בחמישה מיליארדי שנים היו חמש תקופות בנות חצי מליון שנה, שבהן רעשה הארץ ובעבעה, די בכך כדי להסביר את חמש ההכחדות ההמוניות שידועות לנו.

התיאוריה של ההתפרצויות הוולקניות תאושש אם בעשורים הקרובים תתקדם הטכנולוגיה, ולוויינים יוכלו לאתר טוב יותר את מיקומם של מכתשי מטאוריטים הקבורים מתחת לפני הארץ. יתכן שיתגלו אלפים שכאלה ותהא זו ראיה מספקת כדי להוכיח שמטאוריטים, למרות נזקם הרב, אינם משמידים המוני יצורים חיים. כבר ידוע לנו כי לא התרחשו מאות הכחדות המוניות אלא ספורות בלבד. ככל שירבו ממצאי המאובנים, כך יתכן שתגדל האפשרות להוכיח באמצעותם כי ההכחדה היתה מדורגת מאד ולא התרחשה בבת אחת. קרי, בתהליך ההכחדה נעלם שיעור מסוים של יצורים בכל פרק זמן נתון, והם לעולם לא נכחדים בו זמנית. אפשר גם שגיאולוגים יגלו עוד עדויות להתפרצויות וולקניות מרובות ביותר, שהתרחשו במיליוני השנים שקדמו לתום ההכחדה ההמונית.

יש לומר כי ההשערה שהדינוזאורים נכחדו בשל התפרצויות וולקניות, היתה ידועה מאד בטרם נתגלתה אנומליית האירידיום. ברם, בשנת 1991, לאחר שנתגלה מכתש צ'יקשולוב, הייתי, ככל הנראה, האדם היחיד בעולם שסבר כך. כיום, לאחר שלטעמי הופרכה תיאוריית מפץ המטאוריט, יש לקוות כי כך תחשוב גם כל הקהילייה המדעית, ואז תשוב ההשערה הקודמת להיות ההסבר היחיד להכחדה ההמונית. גם אלמלא נפלו שני המטאוריטים או אפילו אחד – כמו שאותם עקשנים טוענים – עדיין היו הדינוזאורים נכחדים.

ראו גם:

דינוזאורים מקננים ומאובנים של דו חיים – מאמר פרי עטי המציג את התיאורייה הוולקנית
שאלת הדינוזאורים ותגליתו של ארכימדס – מקצת מתגובות הקוראים ותשובותיי להן

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: