חשיבותם של איסופי נתונים

07/12/2005 ב- 10:21 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על חשיבותם של איסופי נתונים

חיינו מורכבים מאיסוף נתונים. אנו יורדים מדרגה אחת וכבר מנחשים נכונה, מה תהא התחושה של כף הרגל כשנרד במדרגה הבאה. אנו שומעים פזמון של שיר קצבי, ולאחר הבית הבא כבר נוכל לזמזמו בקלות יתרה. יש מי שקורא לכך ניבוי, אך יש מי שסבור שמדובר בתורת אינדוקציה שלמה. ובכל זאת, הסקת מסקנות על סמך תצפיות חוזרות ונשנות, יכולות ללמד אותנו כמה דברים על עובדות החיים.


לא פלא שהילדים מגחכים בשומעם סיפורים על אודות דחלילים המוצבים בין ערוגות הגינה. אולם משמגיע החורף הם לובשים על פניהם ארשת של בעלי ניסיון ומרצינים. אל הדרורים מצטרפים בימים אלו נחליאלים המקפצים ברחובות ערינו. ישנן כמה ציפורי בר כמו דרור, נחליאלי, דוכיפת וצוצלת שכולנו יכולים להגות את שמן ללא קושי. אם תקדישו מעט תשומת לב לפעם הבאה שבה תפגשו ציפורים אלו, תוכלו להיווכח שלא קל להתקרב לנחליאלי. בכל פעם שאתם מתקרבים למרחק של כשמונה מטרים ממנו, הוא מיד מתרחק למקום אחר. לעומת זאת, אין כל קושי להתקרב למרחק של שני מטרים מדרור הבית, ואף פחות מכך כשמדובר ביונים הדרות בכיכר. מה זה אומר לנו?

בעונה זו של השנה שוהים בשדות ארצנו מיני ציפורים שהגיעו מאירופה כדי לחרוף פה. אם תעקבו בשימת לב רבה אחר אורחים מקסימים אלה, תיווכחו להכיר בהבדל משמעותי אחד בינם לבין הציפורים המצויות בארץ בקביעות. כוונתי היא להתנהגותן כלפי בני אדם. משום מה האורחות חומקות מאיתנו. המבוגרים שבינינו עוד זוכרים היטב את הימלטותם של החתולים מפנינו בימים עברו, ואילו כיום אפילו נפוצץ בלון לידם, הם יתבוננו בנו בשעמום ויתהו בעניין שפיותנו. לעומת זאת, החתולים של יוון מתחילים לרוץ בכל פעם שהם פוגשים את אחד היצורים ההולכים על שתיים. וכי למה זאת? מפני ששם עדיין משליכים הזאטוטים אבנים על כל יונק שנקרה בדרכם.

על ידי איסוף נתונים שדורש עט ונייר עם סרט מדידה אפשר ללמוד לא רק על הציפורים הנודדות, אלא גם על יחסם המחפיר של תושבי אירופה כלפי בעלי הכנף. לא לשווא מתרחקים הנחליאלים מפנינו. לא פעם אני נחשף לעדויות שמיעה מצמררות על ההתעללויות שהללו עוברים ביבשת השכנה. בהגיעם ארצה הם ממשיכים להתנהג באותו דפוס התנהגות שאליו הורגלו אצל האירופאים. לכן בכל פעם שאנו חולפים לידם, הם ממש נעשים מבוהלים. אז מדוע הם עוזבים אותנו בבוא האביב? הסיבה ככל הנראה נעוצה בשעות האור הרבות של הקיץ האירופאי.

ומי שלא חשקה נפשו לצאת לחיק הטבע יכול אפילו לאסוף נתונים במקום העבודה או בבית הספר וללמוד מהם עוד כמה דברים מעניינים שלא הייתם שמים לב אליהם, אילולא הפכתם את עצמכם לסטטיסטיקאים חובבים. הנה, ינסו נא הבנים שביניכם לתת ציון לבנות הכיתה מדי יום שמבוסס על משיכתכם אליהן. כל אחד יקבע את הקריטריונים החביבים עליו, וידרג בקביעות את המראה הנשי שנגלה אליו. אם תנהגו כך במשך שנה לכל הפחות, תגלו בעצמכם וללא קושי רב כי לכל בת יש יום או יומיים בחודש בהן היא נראית בשיא תפארתה. אם תבדקו כיאות בטבלה שהכנתם לעצמכם את המועדים הללו, תלמדו לדעת כי ישנם פרקי זמן קבועים בין כל אחד מן השיאים. הנה כך, מבלי לחדור לפרטיותן של הנשים, יוכל כל אחד ממכם לדעת על המחזור ההורמונלי של שכנתכם. הסיבה לדבר נעוצה בריחה של האשה. זה משתנה לאורך החודש, כך שבשלב הפורה ביותר, שיא הביוץ, ריחה הטבעי מגרה באופן לא מודע את הגברים סביבה.

כמה מן התגליות המדעיות החשובות ביותר לא נתגלו בדרך מקרה, אלא מתוך הסקת מסקנות מתבקשת לאור ממצאי הנתונים שנאספו. גיאורג מנדל רשם בקביעות את היחס בין האפונים השונים שאותם הכליא זה בזה, וכך מצא את חוקי התורשה שקרויים על שמו. קארל פון פריש רשם בדקדקנות את המרחקים שאליה עפה הדבורה, את תנועתה בשובה לכוורת ואת מיקום השמש בשמיים, עד שהעלה בדעתו כי ישנו קשר בין כל אלה ופענח את שפת הדבורים. אך דומה שהתגלית ההזויה ביותר שייכת לחנווני אמריקני שביקש לגלות כמה טיפות צריכות לפגוע בתחתית הכיור כדי לעצבן את הבריות.

בכל מקום שבו התארח היה זה פותח בחשאי את הברז מעט שבמעט, ומתחיל למנות את מספר הטיפות הנופלות. כשניגש המארח לסגור את הברז הוא רשם בפנקסו מה היה מניין הטיפות בפעם הזו. כך המשיך במשך מספר שנים, עד שביקש לבחון את נתוניו. לפליאתו הרבה הסתבר שלא יאלץ לעמול בחישובים ארוכים כדי לערוך את הממוצע: אצל רוב מכריע הסתכמה כמות הטיפות בלמעלה מ-20 עד שגרמה לבריות לקום ממקומן כדי לסגור היטב את הברז. הוא אפילו סיווג את נשוא המחקר לפי מקצועות, והתברר שלבלרים – מי ששמשו בתור מזכירות בימים שנשים לא הורשו לעבוד – היו חסרי המנוחה מכולם בכל הנוגע לצליל הטפטוף. יש מי שפירש זאת בכך שעבודת הלבלרות אינה מיועדת לגברים, אך היו שגרסו כי גם בימינו עצבניות כל אותן מזכירות. את האשמה תולים אלה בקוצר הרוח של הבוס, שמצליח להעיב על תחושותיו של הפרט גם לאחר שעות העבודה.

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: