מדוע אנו שוכחים שמות וימי הולדת?

06/12/2005 בשעה 16:20 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על מדוע אנו שוכחים שמות וימי הולדת?

אז מתי הוא נולד, אתם שואלים עצמכם, וזאת, איך קוראים לה בכלל? הרי למדתם איתה חצי משנות חייכם. התשובה לכך פשוטה משהייתם סבורים: כל זאת לא חשוב בכלל. המוח שלכם מקפיד לזכור רק תבניות ההתנהגות של מכריכם. אן לו צורך בפרטים בלתי חיוניים. הוא אמון על שיפור יכולת ההישרדות של האדם, ולכן מוטבעים בו רק מערכות של חיישנים המזהים דפוסי התנהגות מסוימים. כל אלה מושווים מיד למידע הצרוב בתאים, ואז נשלח מסר כמעט אוטומטי לאופן התגובה הרצוי. בעוד הזיכרון לטווח הקצר ניתן לאימון, הרי שהזיכרון לטווח הארוך פועל באופן בלתי נשלט לחלוטין.


בחופש הגדול שהקדים את עלייתי לכתה י"ב, עבדתי ברשות הדואר, ועסקתי במיון חבילות. כבר ביום הראשון פגשתי פרצוף שהיה מוכר לי מאד. נוכחתי שגם היא זיהתה אותי. שנים לא ראיתי את רינת מזרחי ולא הצלחתי לזכור את שמה. יום אחר יום היינו משוחחים בינינו על הא ועל דא, אך הבחנתי כי גם היא לא קוראת בשמי. לבסוף, אזרתי אומץ ואמרתי לה: ראי נא, אני אפילו זוכר את הערב שבו הכנו יחדיו זר לחג השבועות כשהיינו בגן חובה. גם אני, היא התפרצה בשמחה. אבל את שמך, אמרתי לה, כבר שכחתי, אף כי אני מתאמץ כל העת להעלות אותו על דל שפתיי.

חשבו על כך, אתם מסוגלים לזכור את הפרטים הכי שוליים וחסרי החשיבות על אדם מסוים, אבל גם אם תרקעו אלף פעמים על הארץ, עדיין לא תוכלו להיזכר איך קוראים לו. זה קורה לי וזה קורה לכל אחד מכם, ועד היום אין לתופעה הזו הסבר המקובל על כולם. אני זוכר המון אירועים שחוויתי ביחד עם הבחורה הרביעית אותה אהבתי. אפילו קולה הילדותי עדיין חקוק בראשי, אולם אין לי מושג אם נולדה ב-14 בדצמבר או ב-16 בחודש זה. לעומת זאת, את התאריך שראיתיה לראשונה עת הגיעה למקום העבודה של אחותה עודני זוכר היטב. היא אף לבשה חולצה אפורה ופניה היו יפות מתמיד.

כדי להקל על כולנו את הבנת המנגנון המסובך שבאמצעותו פועל הזיכרון, מספרים לנו כי ישנו זיכרון קצר-טווח וזיכרון ארוך-טווח. אם נטלתם את המפתחות מן המדף והנחתם במקום כלשהו, בעת שמחשבותיכם היו נתונות לדבר מה אחר, קרוב לוודאי שלא תדעו היכן הנחתם את המפתחות אפילו כעבור רגע אחד. הזיכרון לטווח קצר לא פעל כיאות כפי שהתאוותם, והנה אתם עומדים לאבד את העשתונות. נותרו לכם שתי אפשרויות: האחת היא להתחיל לחפש ללא תבנית מוגדרת, והשנייה היא להשתמש בזיכרון לטווח ארוך, ולדלות ממנו מידע על כל אותם מקומות שבהם אתם נוהגים להניח חפצים דוגמת מפתחות.

הזיכרון לטווח קצר ניתן לאימון. עובדה היא שכל אחד מאיתנו נתבקש לשנן פסקה מפרק בתנ"ך, והצליח לדקלם אותו בפני כל הכיתה בהצלחה רבה, גם לאחר חזרה אחת על הכתוב. לכל אחד יש את הדרך שלו כדי ללמוד בעל פה מילים רבות, וישנן גם כל מיני שיטות שמציעים לנו מכוני לימוד מפוקפקים. לעומת זאת, על הזיכרון לטווח הארוך אין לנו כל שליטה. בדרך כלל, כל דבר בלתי צפוי שאנו נתקלים בו יוצר קשר עצבי שיסייע לנו לזכור אותו. אנו נזכור את בלוט האלון הגדול ביותר שמצאנו, כמו את הפעם שבה ביקשנו למזוג חלב, ובמקום הנוזל הלבן נשפכה אבקה שחורה אל הכוס. חלק מן הנתונים שצברנו בחוויות חיינו זמינים תמיד, חלקם אצורים בתוך מקומות קשים לגישה, וחלק אחר בלתי ניתן להשגה. מובן שמרבית המידע שאנו נתקלים בו בחיינו כלל לא נצבר במוחנו.

בדרך כלל, הנתונים שזמינים לי ולכם באופן רציף הם גם אלה שאנו נזקקים להם באופן יומיומי. בכל פעם שתפגשו מחדש חבר עימו אתם מתרועעים לעיתים תכופות, הרי שבנקל תוכלו שניכם להעלות מן הזיכרון חוויות משותפות אף משנים עברו. לעומת זאת, נתונים שאינם חשובים להישרדותכם אינם זמינים תמיד. למשל, ישנה אפשרות שתיזכרו בסרט מסוים שאחד ממכריכם בזה הרגע מתאר, שתוכלו לדעת מיהו השחקן הראשי בסרט, ותהיו מסוגלים אף להעלות את דמותו מול עיניכם וגם לזכור את מרבית הסרטים שבהם השתתף, אך בשום פנים ואופן לא תוכלו לזכור כי שמו הוא ג'ין הקמן. מאה פעמים לפני כן ידעתם לקרוא לשחקן בשמו, והנה הגיעה הפעם האחת שהזיכרון לפתע השתבש. הכיצד?

ובכן, בניגוד למה שכמה פסיכולוגים נוטים לספר לנו מחוסר ידיעה, הרי שלתורשה אין כל חשיבות מרכזית ביכולת הזיכרון שלנו לטווח ארוך – וזאת במידה שנולדנו בריאים ונשארנו כאלה. אנו מסוגלים לזכור המון פרטים שקשורים להישרדותנו, אם אלה בני משפחה, חברים וקרובים אחרים, אך כל מה שאינו נוגע למהות חיינו אובד אט אט בתהום הנשייה, או שאינו זמין תמיד לפנינו. בשעת סכנה על האדם לפעול במהירות של חצאי שניות, ולכן המידע החיוני עטוף בקשרים עצביים לרוב. עלינו לזכור כל פרט מהתנהגותו של החבר כדי שנדע הכיצד לתפקד לידו או יחד עימו בסיטואציה מסוימת. לכן, באפשרותנו לזכור מה עשינו יחדיו במסיבה של מושיקו לפני תשע שנים, אך לא נזכור כלל וכלל את התאריך שבו חגגנו לאותו חבר את יום ההולדת בשנה שעברה. שמו של התלמיד שישב לידכם בכיתה או מועד הולדתה של החברה בתיכון, הינם פחות חשובים מן הנתונים שצברתם על אורח התנהגותם של אלה ועל תפקודם בתרחישים שונים.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.