האם עדיף עולם ללא גברים?

27/11/2005 בשעה 08:06 | פורסם בהספרייה המדעית, השוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האם עדיף עולם ללא גברים?
תגים: , , ,

נשים רבות נוהגות להשתעשע ברעיון המופרך של עולם ללא גברים. יש מהן שמגשימות זאת בצורה כלשהי בחייהן הבוגרים, אולם מעולם לא נתנו את דעתן למשמעות הביולוגית של קיום בלעדי זכרים. למשל, הנברניות זקוקות לחומרים כימיים שמפריש הנברן כדי להבטיח את התפתחותן והישרדותן. אם מאסו הנשים בגברים בשל דרכם להתהולל עם נקבות אחרות, כדאי שתחרקנה שיניים מספר שנים, שמא יימצא חומר המסוגל לגרום לבעל לשמור אמונים לרעייתו במשך כל חייו.


מוזר הוא הדבר כשאשה פונה אל חברו הטוב של בעלה ומתעניינת לדעת האם בוגד הוא בה. כך קרה לי לא מזמן. וכי מה בדיוק אעשה? לשמחתי הרבה היא הקלה עליי ופלטה: "עדיף עולם ללא גברים". על משפט מעין זה כבר אפשר לדון ארוכות, ולשכוח ממשבר היחסים שפקד את הזוג הצעיר. נזכרתי בנשות למנוס (Lemnos) וגם שאלתי אותה האם מכירה היא את הארנבונים של ריצ'ארד אדמס, שיצאו למלחמה על מנת להשיג להם נקבות. אחרי כן, החילותי לספר על אודות קרבות הנברנים בימים קדומים, ועל קרב מפורסם שאירע בזמנים ההם – קרב ארוך וממושך – שכפה על הנברניות להתקיים לבדן עד שישובו הזכרים משדה המערכה. היא התענגה מן המעשייה שבראתי בשהותי עימה, וכשחזרתי אל ביתי התיישבתי לכתוב אותה. אולם אז נתגלו כמה בעיות שבעל ידיעות כמותי מוכרח לתת להן שימת לב קפדנית במיוחד.

אם מותירים נברניות יחדיו בריחוק רב מכל זכר, הרי שבחלוף זמן מה מואט קצב מחזורי הייחום שלהן עד שהוא פוסק כליל (Lee-Boot effect). למצב שכזה השפעות מרחיקות לכת על תפקודן של הנקבות, ועשוי אף להגביל את הישרדותן. ללא ריח זכר ישנו גם קושי בהתפתחותן של הנקבות הצעירות (Vandenbergh effect). אם כך, הוספתי שבוי המוחזק אצלן. די במולקולות אחדות מריחו של זכר כדי שקצב מחזורי הייחום של הנברניות יהיה תקין (Whitten effect). ברם, מה יקרה אם אחת הנברניות תתפתה לקיים יחסים עם האסיר? לשם כך יש להחזיק זכר נוסף במקום אחר. אם היא התעברה, די בקרבתו של הזכר שאינו אבי עובריה כדי להכשיל את הריונה (Bruce effect). כך לא ימצא פרי אהבה אסורה כשישובו הזכרים מן המלחמה.

נגזר עליי, אפוא, לשנות את פתיחתה של המעשייה: במושבה אחת של נברנים מתגלים שני מרגלים זכרים. לאחר חקירה מתברר כי הם משתייכים לנברנייה רחוקה שמתכוננת לצאת נגדם למלחמה. מיד מגויסים כל הזכרים בנברנייה ויוצאים להנחית מכת פתע מקדימה על אויביהם. בינתיים נכלאים שני המרגלים עד שיתקיים משפטם לאחר שיבת הזכרים מן המערכה. כך פתרתי את הבעיות הכרוכות בתפקוד תקין של מערכת הרבייה.

אחרי הפתיחה הבלתי מוצלחת תיארתי בפני אשת חברי את חיי הנברניות בהיעדר זכרים, עד שובם הביתה, רצוצים ומותשים, עקב תבוסה במלחמה, וגוללתי גם מה קרה אחר כך. להפתעתם, גילו הם כי הנקבות הפכו ללוחמות – תפקיד שעד אז היה שמור לזכרים בלבד, ולא רק זאת, אלא אף פיתחו ריח גוף מיוחד משלהן שדחה את הזכרים מקרבתן. הן לא נזקקו להם עוד. ומהו הנמשל? בהיעדר זכרים תתחלנה הנקבות למלא בעצמן את תפקידם של החסרים, כפי שהחזירים מתוך 'חוות החיות' החלו להתנהג כבני אדם בחסרונו של בעל האחוזה.

כשסיימתי לספר את המעשייה, השתכנעה היא בנכונותה של האלגוריה. כחסידה מושבעת של כתבי אורו'ל תהתה מדוע אין מפתחים תכשיר המונע מן הזכרים לבגוד בנשותיהן, אולי דבר מה בנוסח "2084", כשנשים שולטות בגברים ומשעבדות אותם לצרכיהן בלבד. למרבה שמחתה דיווחתי לה כי קיים דבר שכזה, אך בינתיים פועל רק בקרב נברנים, ויתכן גם אצל יונקים אחרים.

נברן הערבה (Microtus ochrogaster) הוא מין מונוגמי. בעונת הרבייה דר הזכר עם בת זוגו בנחלה מוגדרת, שעליה הוא מגן בחירוף נפש, וגם מסייע בגידול הצאצאים ושומר עליהם מפני אויבים. בניגוד למיני נברנים אחרים, הקשר בין בני הזוג נמשך כל חייהם, ובדרך כלל, אין הזכר מזדווג עם נקבה מזדמנת אלא שומר אמונים לאם ילדיו. הואיל ומכרסמים אינם נוטים לרומנטיקה ניסו החוקרים לבדוק את סיבת התנהגותו המשונה של נברן זה בהשוואה למינים קרובים. הם חשדו תחילה בהורמון אוקסיטוצין (Oxytocin). חומר זה מסייע בכיווץ שרירי הרחם בעת הלידה, והוא מופרש מן ההיפותלמוס גם בזמן גירוי כפתורי ההנקה, על מנת לזרז את כיווץ שרירי בלוטות החלב ולהמריץ את הזרמת הנוזל האימהי לפי העולל. מכיוון שהורמון זה משמש גם כמתווך בין תאי העצב שבמוח, תפקידו הנוסף הוא לחזק את הקשר בין האם לצאצאיה, או בין הנקבה לזכר שמעורר את איברי מינה. לחוקרים נתברר כי קולטני האוקסיטוצין במוחן של מיני נברניות פוליגמיות שונים בסידורם מאשר אצל נקבת נברן הערבה, ויתכן שהורמון זה תורם במידה רבה להתנהגות המונוגמית שלה.

ברם, התגלית העיקרית של החוקרים היתה נעוצה בחומר כמעט זהה לאוקסיטוצין. במחקר נמצא כי בתאי מוחם של זכרי נברן הערבה יש קולטנים להורמון וזופרסין בפיזור מאד ייחודי – אזור מסוים עשיר בהם מאד. וזופרסין (vasopressin) הינו חומר המביא להקטנת כמות השתן. הוא מופרש מן ההיפותלמוס כדי לסייע בספיגת מים חוזרת מן הכליות אל הגוף, ובכך מנסה למנוע התייבשות. בתפקידו האחר משמש הוא כמתווך עצבי. תכונה זו שלו, כך התברר, אחראית ליצירת קשרים חברתיים, והיא המקור למונוגמיה האופיינית לזכרי נברן הערבה. ככל שיותר וזופרסין נקלט במוחו של הזכר, כך הופך הוא לבן זוג נאמן ולאב מסור יותר.

על מנת להיווכח שאינם טועים, ניסו החוקרים שיטות שונות לבדוק את תפקודו של הורמון מסקרן זה. הם הזריקו וזופרסין למוחותיהם של נברנים שלא ידעו נקבה מימיהם, והתברר כי הפכו בתוך ימים ספורים לתוקפניים במיוחד כלפי זכרים אחרים. היה זה אישוש נוסף להנחה שההורמון מופרש גם בזמן ההזדווגות, כמו בזמן הטלת שתן, בגלל גירוי האיבר המפריש. כדי לחזק את השערתם, הוזרק וזופרסין למוחותיהם של זכרים שהוחזקו עם נקבות עקרות. הן לא יכלו להתייחם ולכן נמנעה פעולת ההזדווגות. לאחר הניסוי החלו הזכרים לגלות חיבה יתרה לנקבות העקרות, שהובעה בעיקר על ידי התגפפות ובדחיית חברתן של נקבות זרות. כאשר הזריקו החוקרים חומר החוסם קשירת וזופרסין לקולטניו, נתברר כי למרות פעמים רבות של הזדווגויות, הזכרים הנבדקים לא התנהגו כמונוגמיים לפי טבעם. כמו כן, הוזרק וזופרסין למוחותיהם של זכרים שלא התנסו בחיי משפחה. נתברר כי הנבדקים גילו חיבה כלפי גורים שאינם שלהם, ואילו זכרים שלא טופלו בזריקות היו אדישים לנברנים הצעירים ולא רצו בקרבתם.

משהגיעו החוקרים למסקנה כי וזופרסין הוא הגורם לקשר זוגי ומשפחתי יציב, החליטו לבדוק את השפעתו של ההורמון על מינים פוליגמיים כמו נברן האחו (Microtus pennsylvanicus). על מנת לבחון זאת, לא די היה בהזרקת וזופרסין למוחותיהם של זכרים כי הרי תאיהם דלים בקולטנים. כדי להתגבר על בעיה זו היה עליהם למצוא מהו הגן המקודד את יצירת הקולטן, ואז להעביר גן זה אל מטענו הגנטי של מין הנברן האחר. באופן לא מפתיע, הפכו הפרטים שבהם הושתל הגן הייחודי למונוגמיים.

לקריאה נוספת:

Thomas Insel. 1992. Oxytocin – A neuropeptide for affiliation: Evidence from behavioral, receptor autoradiographic, and comparative studies. Psychoneuroendocrinology. Vol. 17, Issue 1: 3-35

Thomas Insel & Lawrence Shapiro. 1992. Oxytocin receptor distribution reflects social organization in monogamous and polygamous voles. Proceedings of the National Academy of Sciences. Vol. 89, No. 13: 5981-5985

Thomas Insel, James Winslow , Jessie Williams, Nick Hastings, Lawrence Shapiro & Sue Carter. 1993. The role of neurohypophyseal peptides in the central mediation of complex social processes – evidence from comparative studies. Regulatory Peptides. Vol. 45, No. 1-2: 127-131

Maryam Bamshad, Melinda Novak & Geert De Vries. 1993. Sex and species differences in the vasopressin innervation of sexually naive and parental prairie voles, Microtus ochrogaster and meadow voles, Microtus pennsylvanicus. Journal of Neuroendocrinology. Vol. 5, Issue 3: 247-255

James Winslow, Nick Hastings, Sue Carter, Carroll Harbaugh & Thomas Insel. 1993. A role for central vasopressin in pair bonding in monogamous prairie voles. Nature 365: 545-548

Miranda Lim, Zuoxin Wang, Daniel Olazábal, Xianghui Ren, Ernest  Terwilliger & Larry Young. 2004. Enhanced partner preference in a promiscuous species by manipulating the expression of a single gene. Nature 429: 754-757

מילות מפתח: וזופרסין, ואזופרסין, אוקסיטוצין, מונוגמיה, פוליגמיה.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.