קריאת מחשבות ללא כתר הדרקון

25/11/2005 ב- 10:39 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי, על מדף הספרים | סגור לתגובות על קריאת מחשבות ללא כתר הדרקון
תגים: ,

בספרו של אורי אורלב, כתר הדרקון תופס נפח זעיר בסיפור העלילה, הגם שלא היתה מתרחשת כלל אם לא היה חפץ זה כה מבוקש. למעשה, מנסה המחבר לתאר לנו מציאות בדיונית על עולם רע ועל עולם טוב שמופרדים זה מזה באמצעות סוד כמוס. את הסוד נושאים בליבם השתקנים שזקוקים לכתר הדרקון כדי לקרוא מחשבות. גם תכונה פנטסטית זו הינה שולית בעלילה כי אורלב לא מתעכב עליה. בדרכו הסיפורית הוא חפץ להוליכנו אל המסקנה שעדיף עולם נורמלי שבו יש גם טוב וגם רע. ברם, קריאת מחשבות אינה תורמת להיווצרות העולם האידיאלי כפי שרצה אורלב, ולכן מוטב שהיה מוותר על קיומה ומשנה את הסגולה המאגית שניחן בה כתר הדרקון.


'כתר הדרקון' שנכתב על ידי אורי אורלב מספר על עולם שנחצה לשניים: בארץ המערב גרים כל הרשעים שנוהגים לברך זה את זה במתן בעיטות, שאינם מחייכים לעולם ואשר בה לא גדלים פרחים לעולם. בארץ המזרח גרים כל הטובים שמצווים לחייך מבוקר עד ערב ולברך איש את רעהו בשלום, ונאסר עליהם לגלות את כעסם. הם כה עדיני לבב עד כי מסרבים לאכול מזון מן החי, כי אינם מסוגלים להזיק לאף יצור. בין שתי הארצות שוכנת בקעת הערפל, ובה שוכנים שבט השתקנים הלבנים במזרח ושבט השתקנים הצהובים במערב. כמו כן, מאכלסים את היערות וההרים הנישאים יצורים משונים כמו סוסי שפנים, חתולי זאב, נחשי עטלף, ציפורי גחליליות, ו…דרקונים.

גיבורי הסיפור הם עקרטן, הנסיך השחור (בשל צבע בגדיו), ומאילילה, בת המלך של הטובים. הנסיך השחור גדל אצל סבו שמלמד אותו להציק לחיות ולחשוב על דברים מרושעים. שניהם גרים באחוזה הכלואה בין חומות גבוהות בשטחה של ארץ המזרח. הם אינם יכולים לשוב לארץ המערב, שאליה הם שייכים, כי רק השתקנים יודעים את סוד המעבר בין שתי הארצות. את סודם חשפו בפני בודדים בדרך של התניה. קרי, באם יחליט מי מהם לספר את הסוד הוא ימות בו במקום. אולם, הנסיך וסבו כלל אינם חפצים לשוב לארץ המערב. להיפך, הם מאמינים בכוחה של נבואה עתיקה על כך שביום מן הימים יירש הנסיך השחור את ארץ המזרח מידי הטובים. ובכל זאת, דבר מה משונה קורה לנסיך השחור כשהוא נתקל בנסיכה מאילילה, המכונה גם בת הפרחים. זו הפעם הראשונה שראה ילדה מחייכת ולבושה בבגדים בכל מיני צבעים. אלה היו שלושה דברים שלא ידע על קיומם לפי כן: ילדה, חיוך, בגד צבעוני.

בינתיים זמם מלך המערב לחטוף את בת הפרחים. לשם כך החריב את מקדשם של השתקנים הצהובים, וגזל מהם את כתר הדרקון. בכך ביקש להפעיל עליהם לחץ כדי לבצע את מזימתו. הוא ידע שרק באמצעות כתר הדרקון משיגים השתקנים את כוחם לדבר זה עם זה באמצעות המחשבות בלבד, מבלי להשמיע קולות. בלית ברירה חוטפים השתקנים את הנסיכה מאילילה, בקוותם שהבאת בת הערובה למלך המערב תשיב להם את הכתר בחזרה.

מלך הטובים נעשה מאד מודאג. הוא מחליט להוציא משלחת חילוץ שתשיב אליו את בתו. לשם כך הוא ממנה שלושה: שר הטקס, מורה הבשורה והנסיך השחור, אשר אותה שעה הוחזק כאסיר בשל כמה ממעלליו. לאחר צאתם לדרך וכניסתם לבקעת הערפל, מתברר לנסיך השחור שרק הוא ושכמותו מסוגלים להמית דרקון, וזאת לא בכוח חיציו או סכיניו אלא בכוח צחוקו האפל בלבד, וכך משיג הוא כתר דרקון משלו.

בתחילת המסע ניזונים המורה והשר מן הצומח, אך כשהם מתקשים ללקט עוד את מזונם, הם נאלצים לצוד חיה בפעם הראשונה בחייהם. אט אט הם נעשים לבני אדם רגילים, כמו שהיו אבות אבותיהם. הם הופכים להיות אנשים שיש בהם גם רוע וגם טוב, כפי שמסופר בכתביהם הגנוזים, ואשר לאיש אסור לראותם. גם הנסיך הופך לאטו לאדם רגיל, וטוב לב מבצבץ מבין מחשבותיו.

במפגשם הראשון עם השתקנים נערך קרב ובו מת המורה. אך אחרי כן, מחליטים השר והנסיך לכרות עימם ברית. שניהם ישיגו עבורם את כתר הדרקון שנלקח מהם, ובתמורה יאפשרו להם לשוב בחזרה עם בת הפרחים. השתקנים מסכימים ומוליכים אותם לעבר גבול ארץ המערב.

כשמגיע הנסיך השחור לארץ אבותיו הוא מתעב את כל מי שנקרה בדרכו. הוא הרי השתנה במהלך המסע ועתה לא יכול היה לשאת רשעים שכמותם. במאמצים לא פשוטים הוא מחלץ את הנסיכה מידי האנשים הרעים. זו אמנם נכלאה בארמון, אך בסתר הצליחה להקים ארגון מחתרתי של תושבים המעריצים טוב לב וחיוך רחב. גם השר שנשבה מחולץ על ידו, וביחד מצליחים שלושתם לצאת את ארץ המערב.

את כתר הדרקון שנגנב לא מביאה עימה החבורה, אך השתקנים כבר לא נזקקים לקודם, כי בחיפושיהם מצאו את הכתר שהסתיר הנסיך השחור לאחר מות המורה. משום כך, הוא מחליט להשיג כתר חדש משלו ויוצא לצוד דרקון. אולם אז מסתבר כי בשל אהבתו הגדולה לנסיכה, איבד צחוקו את יסודות הרשע וכבר אינו אפל. בפוגשו את הדרקונים הוא נפגע ומת. הנסיכה מצליחה לשוב בשלום לממלכתה, אבל גם היא השתנתה. בתום שהות ארוכה בארץ המערב, נעשתה לאדם רגיל שמסוגל לכעוס כשמרגיזים אותו, ושיכול לחייך כשמשמחים אותו, ולא רק תחת ציווי.

אורי אורלב הוא מטובי המספרים לילדים בעברית, וכתר הדרקון הוא ניסיונו לספר לנו אגדה פנטסטית עד כמה לא טוב הוא מקום חדגוני שיש בו רק טוב, ועד כמה לא רע הוא מקום שיש בו רוע. יתכן שהוא מטיף לעולם טבעי יותר, חסר כל גינונים מלאכותיים, שבו לכל אדם תהיה יכולת לבחור את הדרך להביע את רגשותיו, ולעשות זאת מתוך חופשיות גמורה. העלילה אמנם נסבה על חטיפת בת המלך, אולם בתוך כך מתוארים תהליכי השינוי שעוברים הגיבורים, עד שהם הופכים להיות אנשים רגילים כמותנו. ברם, דווקא הצד הפנטסטי בסיפור לא מטופל כראוי. איננו יודעים כמעט דבר על השתקנים ועל דתם המסתורית, ודומה שאין הם אלא תוספת מרתקת בגדר קוריוז שהוזנחה במתכוון. אורלב כנראה לא ביקש לכתוב ספר פנטסיה, והבליל שנוצר גורם לקורא לפספס כל מיני דקויות, שהמחבר ביקש שנשים אליהן לב.

לפי המסופר בעלילה, בלא כתר הדרקון אין השתקנים מסוגלים לקרוא מחשבות. אם אורלב סבור שסיפורים אודות קריאת מחשבות הם בגדר פנטסיה ולא עובדות ברורות, הרי שאין הוא מאמין כי קיימת יכולת טבעית שכזו. מכאן עולות השאלות הבלתי נמנעות: האם אפשר לקרוא מחשבות? האם כל אחד יכול? האם נולדים כך? האם זהו דבר נלמד? האם זו תופעה ארעית? האם היא אקראית?

אספר על עצמי לשם המחשה. לעיתים יש ביכולתי לדעת בדיוק רב מה בן שיחי עומד לומר. יש מי שינהגו באדיבות כמו בת הפרחים העדינה, ויקשיבו לבן השיח עד תום דבריו, ויש מי שישסעו אותו מחוסר סבלנות כמו הנסיך השחור. גם אלה וגם אלה אינם מעוניינים להקשיב לסיום דבריו של בן השיח, רק כדי להיווכח שצדקו. עוד בטרם פתח הלה בדבריו שכנה במוחם הידיעה הברורה מה יאמר. הם לא נזקקים לכל הוכחה לשם כך. ההבדל ביניהם הוא אך בגישה: חלקם אדיבים וחלקם חסרי נימוס.

כיצד כולנו או אחדים מאיתנו מצליחים בקביעות או לפעמים לקרוא את מחשבות הזולת, כל זאת אינו ברור. אפשר רק לומר שביכולתנו לנחש מה עומד בן שיחנו לספר, אולם אין בידנו כל אפשרות לנבא מה יאמר פלוני במקום רחוק לאדם אחר. גם השתקנים אינם מסוגלים לכך. סביר להניח שהמוח מזהה תבניות של מילים ולא רק שלהן. על סמך היכרות מוקדמת עם אותן תבניות מצליח המוח לנבא מה עומד להתרחש. מי שפספס מדרגה בגרם מדרגות יודע באיזו מהירות הוא קולט שמשהו לא בסדר. זאת משום שהמוח מארגן את העולם בתבניות מסודרות, וכל הזמן מבצע ניבויים באשר לתרחישים הצפויים. כך לדוגמה, בכל פעם שמניחים את כף הרגל על המדרגה תוך כדי ירידה במדרגות, המוח מנבא מתי תחדל כף הרגל לנוע, ועד כמה תילחץ המדרגה שעליה היא דורכת. אותו דבר קורה לנו כשאנו מקשיבים לנעימה מוכרת, וכבר שומעים בראשינו את הצליל הבא לפני שהוא מתנגן. זו גם הסיבה שאנו יודעים לעיתים מה הם עומדים בני שיחנו לומר עוד בטרם סיימו לדבר.

אז הבה נקבע כי קריאת מחשבות היא עובדה מוגמרת. איננו יודעים כיצד זו נגרמת ואיך לשלוט בה, אך היא קיימת. עתה אפשר לתהות אם ניתן לשוחח באמצעותה. אני מעולם לא הצלחתי לנחש מה אדם אחר עומד לומר אם הוא לא פנה אליי. קריאת מחשבות אירעה רק שכמישהו היה בן שיחי. כלומר, רב שיח אינו יכול להתקיים באמצעי זה. ברם, גם דו שיח אינו אפשרי. אפשר לנבא בהצלחה מה אחר עומד לספר לנו, אך אין בשליטתו לדעת מה נוכל לומר לו, אפילו שנאריך בדברינו ונשלב רמזים לרוב.

למרות כל הנאמר, אי אפשר שלא להרהר על עולם שבו קריאת מחשבות היא תכונה נפוצה. האם באמת יכול היה להתקיים? הנני מסופק אם בעולם שכזה לא היו אלא שתי ארצות: ארץ לרעים בלבד וארץ לטובים בלבד, כי אפשרות אחרת לא תוכל להתבסס. בארץ הטובים אסור לחשוב מחשבות רעות. הם הרי יודעים שכל מחשבה רעה עלולה להרגיז את האחר, ולגרום למריבות ולאי סדר. מי יעז לחשוב מה הוא עומד לעולל לשכנו, כשזה קורא את מחשבותיו במפגש היומי במעלית?

לעומת זאת, בארץ הרוע אפשר לחשוב מחשבות רעות. כולם שם מקבלים את העובדה שמחשבות רעות מדרך הטבע קיימות ואפילו אפשר לריב בגללן. הרי אין פסול במחשבה זדונית במקום שמחבבים לריב בו ולהילחם כל הזמן. בארץ הרעים של אורלב לא  מסוגלים הרעים לקרוא מחשבות. בעגה של השתקנים הם נקראים אטומים. האם חוסר היכולת לקרוא מחשבות נועדה להגן עליהם מפני עצמם? התשובה היא לאו מוחלט. אין הם נזקקים לקריאת מחשבות רעות כדי להעצים את שנאתם איש לרעהו. אדרבה, ככל שיפגינו את הרוע בפרהסיה, כך תיווצר אנדרלמוסיה רבה יותר החביבה עליהם. הקול מאפשר להם להפיץ את רעות ליבם ברבים וליצור חיים פרועים יותר, מאשר דרך של קריאת מחשבות הנעשית בדממה.

מכאן, שקריאת מחשבות אם תתקיים, תפצל את העולם לשני חלקים, שבהם לא ימצאו אנשים נורמלים אלא רעים בלבד או טובים בלבד. בעולם שכזה לא רוצה אורי אורלב. לפיכך, היכולת לקרוא מחשבות היא בגדר דבר נורא לאנושות, וטוב שלא נטבעה באבולוציה של האדם. עובדה היא שגם לשתקנים יש שליטה גורלם, וקריאת המחשבות אינה נכפית עליהם. כדי להשיג יכולת זו עליהם להשיג כתר דרקון. מן הרגע שחפץ מאגי זה לא יהא עוד ברשותם, יחדל הדור הבא של השתקנים מלקרוא מחשבות.

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: