לאן פנה ונע האגם הנודד?

01/11/2005 בשעה 07:50 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על לאן פנה ונע האגם הנודד?

מרקו פולו, הנוסע המפורסם, כתב ביומניו אודות אגם שבו שהה, לפני שיצא לדרכו הקשה. במשך שנים רבות ניסו לאתר את האגם, אך ללא מצוא. עד שנתברר לבסוף כי האגם נודד מעונה לעונה. למרבה הצער, פלא טבע זה נמצא בסכנת הכחדה.


לפני כחודש נשאתי הרצאה על הישגיהם של ארגוני הסביבה בעולם כנגד משטרים פוגעניים. לא נתבקשתי להביע עמדה, אלא רק לספר את ההיסטוריה של המאבקים המוצלחים ולדווח על הכישלונות. בזמן שסיפרתי על המאבק שניהלו במערב אירופה ובאמריקה הצפונית כנגד הניסויים הגרעיניים באיי האוקיינוס השקט, שהחליט עליהם ז'ק שיראק בשעתו, הוספתי שגם הסינים ערכו ניסויים גרעיניים ואף אחד בעולם לא פצה את פיו. בעוד כולם החרימו יינות צרפתיים במשך כמה חודשים, הרי שכנגד הסינים אי אפשר להיאבק. עובדה היא שהם מזהמים את האטמוספרה ללא בלמים.

מישהי שאלה אותי היכן עושים הסינים את הניסויים. הסתכלתי אליה בחיוך, בדקתי שאף אחד באולם אינו משתייך לשירות הריגול הסיני, והפטרתי: בלופ נור. הם עושים את הניסויים בקרבת לופ נור, שהוא בעצם אגם נודד, כלומר נעלם ומופיע בכל פעם במקום חדש. עוד רציתי להספיק ולספר על מאבקים סביבתיים נוספים, אבל מאומה לא עזר. פה אחד ביקשו כולם לשמוע את סיפורו של לופ נור.

כמו כל סיפור טוב על סין, גם זה נפתח עם נסיעתו המפורסמת של מרקו פולו, מיודענו. לא ברור איך הגיע עד לשם, אולם בכתביו הוא מציין את המקום כתחנה האחרונה, לפני מסעו בן השנה במדבר גובי. כשהחלו מגלי ארצות במהלך המאה ה-19 לתור אחר האגם האגדי, אפשר היה לשמוע את הניצנים הראשונים של הפקפוקים, על כך שמרקו פולו מעולם לא עבר שם, ואולי אפילו לא ביקר בסין. מובן שאי אזכורה של חומת סין ביומניו היה בעוכריו.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 ביקש סוון הדין לחקור את ליבה של אסיה. האגם שהזכיר מרקו פולו היה כמובן לנגד עיניו. נחוש למצוא את המקום, הצליח הדין להשיג אישור ממושל המחוז, וכשבידיו מפות סיניות מימי הביניים, יצא לדרך הקשה. כשהגיע לאזור הבין שהוא בלב הישימון. שום אגם, אף לא כזה של פטה מורגנה, לא הופיע שם. אולם, הדין היה אדם עקשן. הוא האמין כי באגדה, בדיונית ככל שתהיה, חייב להימצא גרעין של אמת. בליבו ידע שימצא את האגם. על כן החליט לבלות את השבועות הקרובים באחד מן המקומות הנידחים בתבל, כשהוא סובל מימים לוהטים ומלילות קיפאון. ואז, לאור דמדומי הערב נתגלה לעיניו האגם. הוא נמצא אך כמה עשרות ק"מ, מן המיקום שקבעו הסינים הקדמונים במפותיהם.

לופ נור (Lop Nor) הוא אגם מלוח ורדוד. ממנו לא יוצאים עוד המים, ולכן נחשב לאגם סגור בדומה לים המלח. את מימיו הוא מקבל משני נהרות המנקזים את ההרים הגבוהים, וזורמים בתוך החולות. כי זאת יש לומר, לופ נור נמצא באמצע המדבר. הוא אמנם שוכן בגובה של 780 מטרים, אך מצוי בתוך שקע רחב בין הרי אליטן-טאג בדרום והרי קורוקטאג בצפון. האגם מוקף ביצות עונתיות שמעבר להן שטחי חולות במערב, ותילי טרשים במזרח.

משום שנהר טארים ונהר קום דאריה מפלסים את נתיבם בתוך החולות, אין אלא להסיק מכך שאפיקם נתון לשינויים תדירים. פעם הם זורמים כאן ופעם הם זורמים שם. משום כך משתנה גם מיקומו של האגם לפי שיגיונות החולות. קיימים גם הבדלים עונתיים גדולים בהיקף האגם, והוא נוטה להתפצל לכמה אגמים קטנים. שינויים אלה במיקומו, בהיקפו ובצורתו גרמו לחילוקי דעות באשר לזהותו. היו שסברו כי האגם הקדום נעלם ובמקומו צץ חדש, והיו שחשבו כי הסינים הקדמונים שרטטו אותו במקום הלא נכון. היה זה הדין שעמד על תכונותיו, וקבע שמדובר באותו אגם, שלמרבה ההפתעה, נדד ממקום למקום בכל עונה.

אז איך כל זאת קשור לאיכות הסביבה? ובכן, הבעיה של האגם אינה בגלל שנערכים בקרבתו ניסויים גרעיניים, הגם שאלו מיותרים לחלוטין. נראה שבשנים האחרונות הוא פשוט נעלם. לא, הוא לא נדד לשום מקום אחר, וגם אין סיכוי ש יופיע שוב מחדש. למעשה הוא התייבש. ההתחממות הגלובלית והשימוש שעושים הכפריים במים עבור גידולי החקלאות, הפכו אותו לאגם נכחד. זה מאד חבל ואפילו עצוב, אבל זו היתה הרצאה על איכות הסביבה, ולא השתתפות בהצגה היתולית.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.