האם מכרות המלך שלמה באמת קיימים?

31/10/2005 ב- 16:39 | פורסם באזור הדמדומים, על מדף הספרים | סגור לתגובות על האם מכרות המלך שלמה באמת קיימים?

הספר שחיבר הנרי ריידר הגרד בשל התערבות, מבוסס על אגדה עתיקת יומין שראשיתה בסיפורי המקרא. מאז נעלמו המכרות, יצאו הרפתקנים בכל הדורות לבקש את הזהב אשר לשלמה, אך נראה שבינתיים הצליחו לפספס תעלומה מעניינת יותר.


בערב חורפי אחד של שנת 1885 ישבו שני אחים בקרון הרכבת התחתית של לונדון, ושוחחו על 'אי המטמון'. ספרו של רוברט לואיס סטיבנסון יצא לאור באותה עת, וזכה לשבחים נלהבים בזכות עלילתו המרתקת וסגנונו המעולה. רק הנרי, האח הצעיר, לא היה שותף להתפעלות הכללית מן הספר: "אפילו אני מסוגל לחבר ספר, שיהיה טוב לא פחות מאי המטמון", אמר. אנדרו, האח הבכור, נתכעס מיהירותו של אחיו הצעיר וקרא עליו תיגר: "הבה נתערב כי לא תוכל". דממה ארוכה השתררה לרגע. "נתערב, אפוא!" הפר הנרי את השתיקה. הנה כך נולד 'מכרות המלך שלמה', אחד מספרי ההרפתקאות המופלאים ביותר שנכתבו מאז ומעולם.

שורשי הסיפור על אוצרות הזהב של שלמה המלך נטועים במקרא:

מלכים א' פרק ט':

כו: ואוני(ה) עשה המלך שלמה בעציון-גבר אשר את-אילות, על-שפת ים-סוף–בארץ אדום. כז: וישלח חירם באוני(ה), את-עבדיו, אנשי אוניות, יודעי הים-עם, עבדי שלמה. כח: ויבואו אופירה-ויקחו משם זהב, ארבע-מאות ועשרים כיכר; ויביאו, אל-המלך שלמה.

דברי הימים ב' פרק ג':

ד: והאולם אשר על-פני הארך על-פני רחב-הבית, אמות עשרים, והגבה, מאה ועשרים; ויצפהו מפנימה, זהב טהור.  ה: ואת הבית הגדול, חפה עץ ברושים, ויחפהו, זהב טוב; ויעל עליו תמרים, ושרשרת.  ו: ויצף את-הבית אבן יקרה, לתפארת; והזהב, זהב פרוים.  ז: ויחף את-הבית הקרות הספים, וקירותיו ודלתותיו-זהב; ופתח כרובים, על-הקירות. ח: ויעש, את-בית-קדש הקדשים–ארכו על-פני רחב-הבית אמות עשרים, ורחבו אמות עשרים; ויחפהו זהב טוב, לככרים שש מאות. ט: ומשקל למסמרות לשקלים, חמשים זהב; והעליות, חפה זהב. י: ויעש בבית-קדש הקדשים, כרובים שנים-מעשה, צעצעים; ויצפו אתם, זהב.

מיקומם של מכרות המלך שלמה נחשב עדיין לאחת התעלומות המפורסמות של העולם העתיק. על שלמה נאמר שאוצרו היה הגדול ביותר שמלך כלשהו צבר אי פעם. עושרו המופלג של שלמה בשילוב עם חוכמתו הרבה, הפכו אותו לאחד המלכים המהוללים ביותר בהיסטוריה. דורות על גבי דורות תוהות הבריות מהיכן השיג שלמה המלך את כל כמויות הזהב שבהם ציפה את בית המקדש, אך תשובה אין. במשך מאות שנים מחפשים הרפתקנים אחר מקור עושרו הסודי של שלמה המלך, אבל נראה שזה אבד לעולמים.

על פי התנ"ך, שפע הזהב הגיע מארץ אבודה בשם אופיר, שאפשר להגיע אליה דרך הים האדום. מכאן אפשר להסיק שמדובר באפריקה או בחצי האי ערב. משום שהמתכת הזהובה נמצאת בכמות רבה באפריקה מניחים כי שם מיקומה של אופיר. עד ימינו ישנם אזורים ביבשת זו, שבהם כורים את הזהב באותן שיטות שנהגו בהן בתקופת המקרא. הפועלים כורים בורות ענק עד שמגיעים לשכבת הזהב. את מאות הטונות של רגבי האדמה מסלקים החוצה, ואז אוספים חלקי סלעים מן השכבה התחתונה. את הסלעים כותשים בתוך סירי ברזל, ואת גרגרי העפר שנותרים מסננים בקערות עץ באמצעות המים. פתיתי הזהב הכבדים נשארים במשקע בעוד שכל שאר החומרים מוסרים. ממחקרים שנעשו במזרח אפריקה, נתברר כי הגשמים העונתיים מסתירים כל עדות לקיומם של מכרות כבר לאחר עשרות שנים, ולבטח כשמדובר במכרות עתיקים.

גם הגרד ידע על האגדה

האגדה היתה ידועה גם לאחיו של אנדרו, הנרי ריידר הגרד, שכבר בערב ההוא שלאחר ההתערבות, התיישב אל שולחן הכתיבה שניצב בפינת החדר, הניח עליו גיליון נייר, וכתב אודות מכרות המלך שלמה כפי שנרשם עליהם על פיסה של בד: "אני חוזה דה סילווסטרה, הגווע כעת ברעב במערה קטנה. זו השוכנת במקום שאין בו שלג, בצידו הצפוני של הצוק הדרומי ביותר משני ההרים, שכיניתי אותם כתפי שבא. מאחוריהם מצויה הדרך הגדולה אשר לשלמה. ראיתי במו עיניי יהלומים אינספור בחדר האוצר, אך בגלל בגידת גגול הזקנה אבד לי כל השלל, וכך גם חיי. אני כותב דברים אלה בשנת 1590, בבדל עצם על גבי פיסת בד מבגדיי כשדמי משמש לי כדיו. ימצא עבדי כתב זה וימסרהו לידיד שיביא אותו לידיעת המלך. אם ישלח צבא שיעלה בידו לחצות חי את המדבר ואת ההרים, ואם יגבר על הקוקואנים האמיצים ועל כשפיהם, יעשה לעשיר במלכים מאז שלמה".

פיסת הבד הגיעה בסופו של דבר לידי צייד אנגלי ומחוספס בשם אלן קו'וטרמיין. פורטוגלי גוסס, שיצא בעקבות סניור דה סילווסטרה, הוא זה שמסר אותה לידיו. העלילה מסופרת מפיו של קו'וטרמיין, על המסע שערך בלוויית שני ג'נטלמנים אנגלים בתוככי אפריקה. היו אלה סר הנרי קרטיס וידידו קפטן ג'ון גוד, שביקשוהו לסייע במציאת אחיו הנעדר של קרטיס. לפני שנעלם הספיק קו'וטרמיין לפגוש את האח בדרכו לארץ אופיר. קו'וטרמיין הסכים להוביל את המשלחת תמורת חלק מן האוצר, או הבטחה לסיוע כלכלי עבור בנו באם לא ישוב בחיים מן המסע המסוכן. למעשה, הוא היה כמעט בטוח שכולם ימותו בדרך. אליהם הצטרף גם אומבופה, אחד מן הילידים שהתנהגותו נראתה מוזרה, והיה שונה מיתר השחורים בשל ידיעותיו והלכותיו.

גם הנרי ריידר הגרד (Henry Rider Haggard) ידע רבות על היבשת השחורה. בגיל 19 נסע לדרום אפריקה, והיה למזכירו של המשנה למושל נטאל. הוא הרבה לתור ברחבי הארץ, והרחיק נדוד אל מקומות שאדם לבן לא היה בהם לפניו. הוא הוקסם מן הילידים האפריקנים, קלט מהם רשמים ללא ספור ולמד לדבר בלשונם. במשך שעות ארוכות היה יושב ומקשיב לסיפוריהם ולאגדות הקדומות, ואחר רושם בפנקסו את ששמעו אוזניו. הוא שב לאנגליה, עמוס זיכרונות וחוויות, והחל ללמוד משפטים. אולם, במעמקי ליבו שאף להיות סופר.

והנה מצא עצמו יושב וכותב עד חצות הליל, ערב ערב במשך ששה שבועות. ובעת שכתב היה יוצק לתוך הדפים את עוצמת החוויות שעברו עליו באפריקה. את הנופים ששבו את ליבו, את מנהגי הילידים שריתקו את חושיו, את האגדות רבות המסתורין שהפליאו את שומעיהן, ואת אימת המדבריות, היערות והמערות שנצרבה במוחו. עלילת הסיפור נטוותה במהירות בתוכו, ודפי הספר היו אפופים אווירת שכנוע רבת עוצמה, כפי שרק הגרד מסוגל היה להוציא מזיכרונו. לבסוף, בבוא האביב הניח את העט מידו באנחת רווחה. סיפור ההרפתקאות הגיע לסיומו. הוא נטל את צרור הדפים והלך לאותה הוצאת ספרים שפרסמה שלוש שנים לפני כן את 'אי המטמון'.

באחד מלילות ספטמבר 1885 הודבקו מודעות גדולות בכל פינותיה של לונדון: יצא לאור 'מכרות המלך שלמה' – הספר הכי מדהים שנכתב מעולם. ההצלחה היתה מיידית ומסחררת. בתוך שבועות מעטים נמכרו באנגליה בלבד עשרים אלף עותקים. העלילה המסוגננת הפכה להיות לשיחת היום בפי כול. העיתונים חלקו תשבחות והמבקרים יצאו מגדרם. לראשונה בתולדות הספרות זכו בני הנוער לקרוא על מסתריה של אפריקה, כתובים בידי אדם שראה בעצמו את כל אותם מקומות שהוא מתארם. מעודד מהצלחת ספרו הראשון, כתב הגרד עוד כארבעים ספרי הרפתקאות. האח אנדרו נאלץ להודות אם כך שנוצח בהתערבות.

אז יש מכרות או אין מכרות

הגרד מיקם את המכרות בדרום אפריקה וסיפר על יהלומים, אולם האגדה העתיקה עוסקת בזהב וממקמת את ארץ אופיר בחבל אפאר באתיופיה. בתנ"ך מסופר בפסוקים עוקבים ששלמה המלך השיג את זהבו מארץ אופיר וממתנותיה של מלכת שבא. כך קישרו את זהב אופיר עם זהב ממלכת שבא בלא סימוכין. בספר הקדוש של הכנסייה החבשית, 'קברה נגאסט', מסופר ששושלת קיסרי אתיופיה החלה עם בנם המשותף של שלמה המלך ומלכת שבא. כך נוצר הקשר שבין מלכת שבא שמוצאה מדרום חצי האי ערב לבין אתיופיה. עם זאת, יתכן כי מלכת שבא שלטה גם על סבא שבחבש, כפי שמצוין בספר תהלים.

לכשיצא הספר, רבים האמינו שהעלילה הינה אמת לאמיתה. נמצא אפילו סוחר יהלומים אחד שכתב להגרד, כי עומד הוא לצאת בראש משלחת גדולה אל המכרות, וביקש מן הסופר פרטים על הדרך ושאר עצות מחכימות. עד ימינו מנסים הרפתקנים להתחקות אחר עקבות הזהב של שלמה המלך, אולם שבים הביתה ריקם. אחד הבודדים שנחל הצלחה לפי דבריו היה פרנק הטר (Frank Hatter), שחיפש זהב בהרי מערב אתיופיה בשנת 1930. ביומניו כתב שכיתת רגליו בשבילי חיות, רכב על פרדתו בתוך אדמת בוץ, ואיבד דרכו ביער שצמרותיו הסתירו את השמיים. כשנדמה היה כי לעולם לא יצליח לצאת מן היער האינסופי, חצה נהר בוגדני על אף תשישותו, ואז נתגלו לעיניו הרים מיוערים המכוסים בעננים ממטירי גשם. באחד מהם, טולו ו'אלל (Tullu Wallel), מצא מערה טבעית שמסדרון מעשה ידי אדם נחצב בה. את הפיר העתיק עזב רק כשכיסיו מלאו זהב. מאז לא נמצא עוד פתח המערה ומעטים הגיעו אל ההר.

 

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.