גילוי העיר האבודה

23/10/2005 ב- 17:38 | פורסם באזור הדמדומים | סגור לתגובות על גילוי העיר האבודה

מי היה האיש שחיבר בכתב יד צפוף ובלתי ברור את המכתב שנמצא בגנזך הספרייה, זאת כנראה שלעולם לא נדע. ביחד עם זהותו העלומה מסתתרת מפנינו עד היום העיר האבודה, או שמא לא התקיימה זו מעולם, ומדובר רק באגדה?


אימת חיות רעות, נחשי חנק, קניבלים תאבי מוות וחרקים ארסיים, כל אלה לא הרתיעו את שוחר ההרפתקאות שגמר אומר למצוא את המכרות האבודים של מוריבקה. האלמוני, ששמו לא נשמר, הותיר מכתב קטוע ומרוסק, וכל שידוע עליו כי נולד במינאס ז'ראיס, ושכתיבתו רצופה שגיאות. כלום אינכם סבורים כי כך יאה למי שהותיר אחריו תעלומה אפופת מסתורין ובלתי פתורה?

סיפור המעשה מתחיל בשנת 1743, ולמען לא אלאה אתכם יתר על המידה, כדאי שאודיעכם כבר עתה כי המשלחת מעולם לא הגיעה אל יעדה. בקצרה אוסיף כי לאחר יגיעה מנדודים שאין להם סוף, היו כולם נכונים להודות שמאמציהם נכשלו, וכל החברים למסע הגיעו מכבר למסקנה כי מכרות אלה לא היו ולא נבראו. ברם, אם סברתם כי הדרך חזרה סוגה בשושנים, כי אז אינכם יודעים עד כמה פתלתלה היא המציאות המוזרה.

החבורה מנתה שמונה עשר איש ופניה היו לעבר מושבות החוף במזרח. את בהמות המשא התקשו להוליך בארץ העורף חסרת הנתיבים, וההתקפות החוזרות ונשנות של ערפדים מוצצי דם, חיסלו עד מהרה את התקווה לשוב ללא אבדה. מזג האוויר ההפכפך הצטיין בחום ללא נשוא, וימי המבול העזים שפקדו אותם החסירו את הביטחון שקמצוץ ממנו עוד נותר בליבם. הם השתרכו בתוך ביצות ושטחי שיחים, כאשר לפתע נזדקרו לפניהם הרים משוננים. משהתקרבו לפאתי ההרים, נצנצו קרני השמש השוקעת על הסלעים המשובצים במפלים זעירים, וטיפות המים על הרכס זהרו באור יקרות. האם נמצאים אוצרותיו של מוריבקה בשולי המדרונות?

החשכה הכבדה אילצה אותם לחנות ולהתמודד עם פגעי היער הרבים. משהקיצו למחרת תמה מתקפת היתושים הארורה והם הביטו אל מרגלות ההרים. באור השמש שעלתה מאחוריהם נתגלו רק צוקים כהים ומאיימים. ממעל נראה אחד הקונדורים עוסק בחיפוש אחר בשר נבלות, ועיני החבורה עקבו אחריו שעה ארוכה עד שנעלם. ההתלהבות שסחפה אותם בליל אמש פגה מאליה, והם המשיכו להתנהל בכבדות על גבי גושי הסלע הגדולים. כאשר הגיעו לקצה השביל, נתברר להם שאין כל דרך לטפס על צלע ההר התלולה. בבת אחת התנשפו כולם ועצרו מלכת. הסבל הרב לא רצה לפוש מעט, ואף אחד לא ידע מה צופן היום ואילו תלאות צפויות מחר.

משישבו לנוח וביקשו להבעיר מדורה כדי לצלות את בשר הציד, נשמעו קריאות רמות מבין הסבך. חיש מהר הגיעו אליהם שניים מבני החבורה שיצאו לקושש ענפים יבשים. מתברר שמצאו נקיק מיוער המוביל בבטחה אל קצה הצוק. כולם קמו ממקומם והשתרכו אחריהם כלא מאמינים, ואכן, מאחורי אילן רחב מידות הסתתר חריץ עמוק שסופו נראה רק בפסגה. מרוב התרגשות עזבו את כל הציוד במחנה, והבקיעו נתיב מעלה מבעד לפקעת סבוכה של צמחים מטפסים.

בחלוף שעתיים, כשאור עמום עדיין מסתנן ארצה, הגיעו חסרי נשימה אל זיז סלע גבוה שהתנשא מעל העמק שהקיפם. מן המראה שהצטייר לפניהם, הרושם היה כי נכנסו לתוך ארץ פלאות. הם נותרו אילמים מתימהון בעודם לוטשים עיניים אל החיזיון שנפרש מתחתם. שם לרגליהם נראה ישוב שקצהו האחר נבלע באופק. מיד הפילו עצמם אל מאחורי מחסה הסלעים. הם קיוו כי עיני התושבים לא הספיקו לראות את דמויותיהם מסתמנות על קו הרקיע.

שמע העיר האבודה הגיע לאוזניהם לפני ימים רבים. היו שאמרו כי זו מושבה נסתרת של הספרדים שנואי נפשם. אחרים גרסו כי אלה עבדים שחורים שנמלטו אל חירותם. בעודם רובצים אפיים, החליפו ביניהם לחשי השתאות, ואז זחלו אל תוך הערפל ונעלמו מתחת למשעול שהתעקל בין הצמחייה הסבוכה. רק אבן מידרדרת הפרה את הדממה הגמורה שגזרו על עצמם. בזהירות רבה עשו את דרכם במורד ההר עד שחלפו על פני האילן הרחב, לקחו עימם את כל ציודם, ונטשו במהירות את מקום החניה שלפני כן קבעו לעצמם.

באותו לילה שהיה קריר מתמיד לא העלו כל מדורה. מסתור הם מצאו ליד נחל קט של מים זכים. מורא רב נגס במחשבותיהם עד שנעשו תשושים למדי. כשעמד השחר להפציע הקיצה שוב האימה, וחשש רב התגנב מחדש לליבם. כשהשמש עמדה לעלות קרעו ההרהורים את עיניהם, ומבטיהם התחדדו ככל שהשחיזם הפחד. מתוך קיפאון של חוסר אונים, המשיכו להתייסר עוד שעה ארוכה, אך שרידי האיום מפני מרדף לא נמלטו מדעתם. כל היום ההוא מיאנו לזוז ממקומם, וגם החרדה שתקפה אותם בלילה הבא לא הניאה אותם מלאזור עוז ולהיחשף לעולם.

הם המתינו בעצבנות עד שיעלה עוד יום, בתקווה שהסכנה הקודרת תתפוגג כליל. כל זמזום חרק ורשרוש של עלווה היה מבחינתם אות מבשר רע, אולם שאון היער לא נשא עימו דבר. כשהשתכנעו כי אף אחד לא מצוי בעקבותיהם, איתרו בזריזות את הנתיב המוכר אל מישורי העשב, וגם שם עדיין טרד הגורל החמקמק את מנוחתם. הם התקדמו במהירות הרחק ככל האפשר מן הרכס המשונן, ורק מקץ שבוע יכלו להירגע אך מעט. מי היו תושבי העיר שנראתה לעיניהם ומדוע אינם גלויים לעולם? שאלות אלה שפקדו אותם לא מצאו כל מענה, והם גם לא התעכבו לחפש תשובה.

היתה זו שעת בין ערביים כשחברי המשלחת הבינו כי אין להם כל מושג היכן הם נמצאים. הדמדומים היו קצרים כתמיד והלבנה עלתה להאיר להם את הלילה. הם לא התכוונו להתעכב אף לא במעט עד שייחלצו מן הארץ הבלתי נודעת. כל שביקשו היה להגיע בשלום למחוז חפצם, אבל הם לא היו בטוחים אם בקרבתם שוכן מקום מבטחים, או שמא חלילה משכנם של אינדיאנים עוינים. עליהם מוטל להחליט באיזה כיוון ללכת.

לבסוף בחרו לצעוד לאורך הנהר בנתיב היער, עד שאשד ענק הסיטם ממסלולם. בהמשך הדרך נתקלו בשני אנשים שפסעו לאיטם, אך הם בחרו שלא להתגלות להם למרות מצוקתם. חלפה עוד שעה עד שאחיזת היראה שדבקה בהם הרפתה מעט והם המשיכו ללכת. לבסוף הוצר היער וכעבור יומיים נעלם כליל. מעבר למישור רחב שכרי דשא כיסוהו נראו רצועות דקות של יער מוריק. בקתות אחדות החלו מתגלות ואחריהן שורות שורות של בתים. לאחר שבועות של מחסור ורעב, זרחו פניהם למראה כפר מוצאם.

מיודענו האלמוני שלח למשנה למלך, דון לואיז מנדז דה אתאידה (Luis Menezes de Athayde), את המסמך שמתוכו לקוח סיפור המעשה. המשנה למלך היה טרוד בנושאים אחרים ולא עשה בעניין דבר. אין גם לדעת אם חברי המשלחת חזרו למקום תגליתם, או אפילו אם סיפרו את סודם ברבים. מכל מקום, לא נשמע שמעה של העיר האבודה במשך מאה שנים בקירוב, ואולי גם סיפור זה לא היה נודע לעולם, אלמלא איש דת צעיר שמצא את המכתב הגנוז וביקש לתהות בדבר, אך חקירה זו העלתה חרס והיתה מאוחרת מדי. שם המסמך הוא: Relaçao historica de huma occulta e grande provoaçao antiguissima sum moradores que se descubrio anno de 1753.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.