התפוצצותה המסתורית של נושאת מטוסים

22/10/2005 ב- 07:25 | פורסם בתעלומות מן העבר | סגור לתגובות על התפוצצותה המסתורית של נושאת מטוסים

במרץ 1943 אירע אחד האסונות הגדולים ביותר בתולדות בריטניה. נושאת המטוסים של הצי המלכותי התפוצצה באופן מפתיע ומבלי סיבה ברורה, וצללה למים לאחר זמן קצר. במשך עשרות שנים הוסתר המקרה מעיני הציבור, עד שלאחרונה נחשף הסיפור במלוא זוועתו. עד עצם היום הזה לא ברור לחלוטין מה גרם לפיצוץ, אולם עצם פרסום הפרשה שפך אור על תעלומה מסתורית לא פחות: מיהו האיש שמעולם לא היה?


היה זה יום שבת אחר הצהריים, ה-27 במרץ 1943. נושאת המטוסים "דאשר" שבה לבסיסה במפרץ קלייד (Clyde), בחופה של סקוטלנד. 528 החיילים והקצינים על סיפונה היו שלווים למדי. הם נהנו מן הביטחון של שהייה במימי המולדת, לאחר שפעלו באוקיינוס האטלנטי. בשעה 16:35 נאמר לכל אלה שאינם בתפקיד שהם רשאים לצאת לחופשה בסוף השבוע. ברי המזל החלו להתכונן למפגש עם הנערות המקומיות. מי שנמצא על הסיפון יכול היה ליהנות ממראה היבשה הקרבה. אף אחד לא ניסה להסתיר את התרגשותו, ודומה ששום דבר לא יכול היה למחוק את החיוכים הרבים וקולות הצהלה. אולם חמש דקות לאחר מכן התרחש האסון.

בשעה 16:40 טלטל פיצוץ אדיר את "דאשר". עדי ראיה סיפרו שראו את משטח ההמראה מתרומם לגובה רב ומתרסק לתוך הים. חרטומה של נושאת המטוסים הזדקר לעבר השמיים. עשן ואש היתמרו משני צידיה. בטן האוניה החלה להתמלא במהירות במים. המלחים ניסו להימלט בקפיצה אל מי הים הקרים. בזמן שניסו להתרחק מן האוניה הבוערת בשחייה, נדלק דלק המטוסים שדלף על פני המים, והים החל לתסוס ולבעבע. בתוך מספר דקות נעלמה האוניה במצולות. סירות הצלה של חיל הים ביקשו להתקרב, אך לא הצליחו לחלץ את המלחים הלכודים בים העולה בלהבות.

את השם "דאשר" זכו לקבל לפני כן שלוש ספינות של צי הוד מלכותו/ה. דאשר הראשונה היתה ספינה בעלת תורן אחד שהושקה בברמודה בשנת 1797. היא היתה בעלת נפח של 402 טון, באורך של 32 מטרים, נשאה 80 אנשים ועליה היו 18 תותחים. היא נטלה חלק בקרב כנגד ההולנדים בסמוך ליאווה בשנת 1811. בשנת 1838 סיימה את שירותה. דאשר השנייה היתה ספינת בעלת שני תותחים שהושקה בשנת 1837. היא היתה בעלת נפח של 120 טון ובאורך 37 מטר. צוות של 12 שירת עליה, בין השאר גם באיי התעלה. היא סיימה את שירותה בשנת 1885. דאשר השלישית היתה משחתת שהושקה בשנת 1894. היא היתה בנפח של 259 טון ובאורך 58 מטרים. היא סיימה את שירותה בשנת 1912.

"דאשר" הרביעית החלה את דרכה כאוניית משא בנפח 8200 טון ובאורך 142 מטר. סיימו לבנותה בפנסילבניה ב-14 במרץ 1940, וב-12 באפריל 1941 היא הושקה בשם "ריו דה ז'נירו". ב-20 במאי 1941 היא נרכשה על ידי הצי האמריקני, שמכר אותה מאוחר יותר לצי הבריטי. במספנות המצויות בברוקלין היא עברה הסבה והושקה מחדש כנושאת מטוסים ב-1 ביולי 1942.

במהלך מלחמת העולם השנייה הוסבו אוניות משא לנושאות מטוסים על ידי חיבור משטחי המראה לסיפוניהן. הן נועדו ללוות את שיירות האספקה שיצאו מאמריקה בדרך לבריטניה. עד שנעשה שימוש בנושאות מטוסים, טיבעו הצוללות הגרמניות מאות ספינות של בעלות הברית באוקיינוס האטלנטי. ספינות האספקה היוו עורק חיים חשוב במכונת המלחמה הבריטית. בלעדיהן לא יכלה בריטניה להמשיך ולהילחם בגרמנים. אך משהחלו ללוות את שיירות האספקה בנושאות מטוסים חל מפנה בלוחמה הימית. אלה סיפקו הגנה אווירית על ידי איתור צוללות גרמניות והשמדתן. בריטניה החלה להשתחרר מעול החנק שהטילו עליה הגרמנים בים.

כבר בימי ההשקה נתגלו בעיות בהמראות מטוסים ממשטחה של "דאשר" והופיעו תקלות במנועיה. זו היתה תחילתה של סדרת ליקויים מטרידים ביותר שפקדו אותה במהלך שירותה. למרות זאת, "דאשר" צורפה לשיירה הראשונה שיצאה מבוסטון ב-30 באוגוסט 1942 בדרכה לבריטניה. הפלגת הבכורה שלה עברה ללא תקלות. לאחר שהגיעה לסקוטלנד החלו לבצע תיקונים במיכלי הדלק שלה. במהלך אימונים אוויריים אף התרסקו כמה מטוסים על סיפונה, אך מבלי להסב נזק רב. בנובמבר 1942 השתתפה נושאת המטוסים במבצע "לפיד", כשסיפקה הגנה אווירית להנחתת כוחות הברית בצפון אפריקה. בעקבות תקלות נוספות שוב בוצעו תיקונים במנועיה. אחרי כן, הפליגה למפרץ קלייד ושם במרחק 10 ק"מ מן הנמל, היא התפוצצה ועלתה בלהבות.

346 מלחים, 27 קצינים ו-6 טייסים נספו. בסך הכול 379 איש מצאו את מותם. הניצולים מנו 149 בלבד. כמה עשרות גופות אותרו והובאו אל החוף. כל השאר הוכרזו כנעדרים מבלי להזכיר את נסיבות מותם. רוב המתים שנמצאו נקברו כאלמונים בארדרוסן (Ardrossan) ובגרינוק (Greenock). הצי המלכותי לא רצה להתעסק זמן רב מדי בזיהוי הגופות, כדי שסיפור ההתפוצצות לא ידלוף ברבים. האדמירלים בחסות הממשלה הבריטית מיהרו לעטוף את האירוע במעטה של חשאיות. הם הבינו שחשיפת הפרשה עלולה לגרום לנזק מוראלי כבד, ולכן הזהירו את הניצולים ועדי הראייה שלא לשוחח כלל על המקרה עם אף אדם. גם שום מהדורת חדשות לא דיווחה על הטרגדיה הקשה.

התפוצצותה של נושאת המטוסים הוסתרה מפני הציבור במשך כשלושים שנה. רק בשנת 1972 הותרו לפרסום מסמכים סודיים שחשפו את סיפור טביעתה. על השאלה מדוע המקרה הוסתר ענתה הממשלה הבריטית כי בעלות הברית לא רצו שהאירוע המצער יפגע במאמץ המלחמתי. אולם על השאלה מה גרם לפיצוץ המסתורי לא נמצאה תשובה. היום כבר ידוע כי שום צוללת גרמנית לא אותרה בקרבת נושאת המטוסים. שמועות ידעו לספר שאולי בכל זאת מדובר היה בחבלה.

ימים אחדים לפני האסון, בזמן שנושאת המטוסים עברה תיקונים, נעלמו המפתחות של חדר הפצצות. משמר החופים הוזעק אל "דאשר" ולאחר כחצי שעה של חיפוש, גילה אחד מקציני המשטרה את המפתחות מוצמדים לצינור בחדר הפצצות. למרות ראיה ברורה זו, פסלה החקירה הרשמית כל אפשרות של חבלה. גם אפשרות שמטוס התרסק על צלע האוניה בזמן הנחיתה נפסלה אף היא. הסיבה הסבירה ביותר למקור הפיצוץ היתה דליפת דלק גדולה. נושאת המטוסים הכילה דלק מטוסים בכמות רבה מאד, ודי היה בניצוץ זעיר בשל תקלה כדי להביא לאסונה.

בספרם "The Secrets of HMS Dasher", מגלים המחברים ג'ון ונורין סטיל (Steele) את זהותו האמיתית של "האיש שמעולם לא היה". מתברר שגופתו של אחד הנספים, תומאס מרטין (Thomas J Martin) בן ה-24, שמשה את המודיעין הבריטי באחת ההטעיות המוצלחות ביותר בהיסטוריה הצבאית. הבריטים השליכו את הגופה סמוך לחופי ספרד, כשהיא נושאת עליה מסמכים סודיים לכאורה. הגרמנים בלעו את הפיתיון והסיטו את כוחותיהם לעבר סרדיניה ויוון, בעוד שבעלות הברית התכוונו לפלוש לסיציליה. אפילו הרודן הנאצי אישר את מהימנותם של המסמכים המזויפים, ובכך גזר מפלה על צבאו. במשך עשרות שנים תהו רבים של מי היתה הגווייה והועלו שמות אחדים, אולם דומה שהפעם באה פרשה עלומה זו על פתרונה.

מילות מפתח: נושאת מטוסים, מלחמת העולם השנייה, מלחמת העולם השנייה, האיש שמעולם לא היה, אסון ימי

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.