איך מוצאת גירית הדבש את כוורת הדבורים?

20/10/2005 בשעה 10:22 | פורסם בסיפורים אקולוגיים | סגור לתגובות על איך מוצאת גירית הדבש את כוורת הדבורים?
תגים:

גירית הדבש לא יכולה היתה למצוא כוורות דבורים רבות כל כך, אלמלא היתה נעזרת בשיתוף פעולה מיוחד במינו עם יצור אחר שמוביל אותה אליהן. למרבה הצער, יחסי גומלין מרתקים אלו עומדים להיעלם מן העולם בגין התערבותו המזיקה של האדם.


גירית הדבש (Mellivora capensis) הנמנית על משפחת הסמוריים היא אחת החיות הנבונות ביותר בטבע. היא נפוצה מאפריקה עד הודו וגם בישראל. סקרנותה הרבה וכושר למידתה מאפשרים לה להסתגל למצבים מורכבים ביותר ולמצוא להם פתרונות מתוחכמים. חוזקה הגופני וזריזותה מסייעים לה להתמודד אל מול בעלי חיים גדולים בהרבה ממנה וגם כדי לצוד את מזונה. חרף פקחותה לא מצליחה הגירית להימנע מחציית כבישים סואנים, ובשל הדריסות המרובות הולכת ופוחתת מדי שנה אוכלוסייתה בארץ.

למרות ששמה של גירית הדבש מלמד על מזונה, הרי שמדובר בטורף שניזון מבשרם של יצורים אחרים, אם כי גם חובב דבש מושבע כשהמעדן המתוק מזדמן לו בדרכו. פרוותה העבה של גירית הדבש נועדה להגן עליה בעיקר מפני הכשות נחשים, אולם משמשת אותה גם להגנה מפני עקיצות הדבורים. כיוון שידועה להיטותה של הגירית אחר הדבש, נוהגים תושבים מקומיים באזורים שבהם היא נפוצה, להתקין את הכוורות במיקום גבוה ככל האפשר על מנת להקשות עליה להגיע אליהן.

בני השבטים באפריקה נהגו מאז ומתמיד לספר שגירית הדבש מאתרת את כוורת הדבורים על ידי שיתוף פעולה עם ציפור שמדברת אליה. לאירופאים שהגיעו ליבשת השחורה בטרם התפתח מדע האקולוגיה נשמע הסיפור כעוד בדיה, אולם בדור האחרון התגלה לחוקרי הטבע אחד מיחסי הגומלין ההדדיים המורכבים ביותר בעולם הטבע. אמנם הגירית החכמה לא למדה לדבר בשפת העופות, אבל יכולת ההתבוננות הפנטסטית שלה הביאה להתפתחות סוג של תקשורת יוצא דופן במינו, בינה לבין ציפור הקרויה סמן הדבש.

סמן הדבש (Indicator indicator) מצוי באזור הערבתי שמדרום למדבר סהרה. זהו עוף שמשקלו כחמישים גרם וארכו כעשרים ס"מ. מראה הזכר צבעוני יותר מאשר הנקבה. הוא ניזון על צרעות, דבורים ודונג של כוורות. מכיוון שאין לו שום אפשרות לחדור לכוורת הדבורים בכוחות עצמו, מצא סמן הדבש דרך מרתקת להשיג את מבוקשו. הוא קורא ליונקים אחרים לעשות את המלאכה עבורו תמורת חלוקה בשלל.

לא ברור דיו אם סמן הדבש תר אחר כוורות הדבורים באופן שיטתי ועובר מעץ לעץ, עד שהוא מוצא אי שם בין הענפים או בתוך גזע עץ חלול את הכוורת הנכספת, אולם מידיעות רבות שנצברו לגבי דפוסי חיפוש אצל ציפורים, סביר להניח שמציאת הכוורות אינה אקראית. כאשר הוא מאתר את הכוורת, הוא פוצח בצריחות ובקריאות רמות, מתעופף מעץ לעץ ובכך ומפרסם את דבר גילויה של הכוורת לחובבי הדבש. יתכן שהגירית מזהה את הציפור הקטנה או לבטח את התנהגותה, ובראותה בהתרגשותה, מיד היא מתחילה לעקוב אחריה, כשזו ממשיכה להורות לה את הדרך.

כשמגיעה הגירית לכוורת המצויה בעץ חלול, היא מפרקת אותו בגפיה הקדמיות וניזונה מן הדבש ומזחלי הדבורים. בדונג אין היא מוצאת כל עניין. סמן הדבש ממתין בסמוך ולאחר שהגירית נוטשת את המקום, הוא עט על הכוורת וזולל ממה שנשאר. בעוד הגירית נהנית מן הדבש, הציפור ניזונה מן הדונג והזחלים, וכך באה על שכרה בלי לקפח את זכויותיה של הגירית. זוהי דוגמה ליחסי גומלין בין שותפים בעלי מיומנויות משלימות: סמן הדבש מסוגל לאתר את הכוורת אך לא לפרקה, ואילו הגירית מתקשה לאתר את הכוורת לבדה אך מסוגלת לפרקה. שיתוף הפעולה בין שני המינים מקנה אפוא תועלת הדדית.

בשנים האחרונות התברר כי יחסי ההדדיות של סמן הדבש אינם מאופיינים רק עם הגירית. לסמן הדבש יש יחסי גומלין הדדיים גם עם מיקרואורגניזמים השוכנים בקיבתו. הציפור ניזונה אמנם מדונג, אך אינה מסוגלת לעכל את מרכיביו בכוחות עצמה. משום כך היא נעזרת בהמוני חיידקים ממין Micrococcus cerolyticus ובשמר Candida albicans, המייצרים אנזימים שמפרקים את הדונג בעבורה. את תוצרי הפירוק כבר מסוגלת הציפור לעכל. אוכלוסיית החיידק ייחודית לסמן הדבש, ומושבותיו אינן מסוגלות להתקיים בטבע מחוץ למעי הציפור, שכן הוא זקוק לגורם גידול המופרש מן המעי הדק שלה בלבד. קשרי גומלין מוטואליים שכאלה יכולים היו להוות דוגמה מושלמת של יצור האמון על שיתוף פעולה עם סביבתו, אילולא סמן הדבש היה גם עוף טפיל. ברם, כמנהגה של הקוקיה, את ביציו הוא מטיל בקינים של עופות אחרים.

בני השבטים שמו לב להתנהגותו הטיפוסית של סמן הדבש ולמדו לדעת שציפור זו רבת תועלת עבורם. הם גם למדו לעקוב אחריה עד כי במקומות מסוימים, בגלותן כוורת דבורים ממהרות הציפורים אל הכפר הקרוב, עפות מסוכה לסוכה ומצייצות בהתרגשות. לקול הציוצים יוצאים יושבי הכפר מבקתותיהם והציפור מוליכה אותם אל הכוורת. את הדבש הם רודים לעצמם ואת הדונג מותירים לסמן הדבש. לפי אגדה מקומית, באם האדם לא נותן לציפור את חלקה בארוחה, הרי שבפעם הבאה היא תתנקם בו ותוביל אותו הישר אל תוך מארב של להקת אריות. נראה שאין ממש במעשייה הזו, כי ברוב המקרים הקשר שבין הציפור לבין האדם מופסק כעבור מספר התנסויות. הציפור נוכחת לדעת כי במרבית הפעמים בני האדם נוטלים את כל הדבש והדונג לעצמם ולא מותירים לה דבר.

אמנם יחסי גומלין ישירים בין סמני הדבש לבני האדם אינם מתקיימים ברוב המקומות, אך השפעתם העקיפה של האחרונים על הציפורים גדולה למדי. התושבים המקומיים נוטים לראות בגירית הדבש איום משמעותי על פרנסתם, וצדים אותה בכל הזדמנות שניקרת לפניהם. תחום תפוצתה של הגירית הולך ומצטמצם והיא נעשתה נדירה. תצפיות העלו כי באזורים מסוימים החלו סמני הדבש להזעיק קופי בבון אל הכוורות במקום את הגיריות. כמו כן, אוכלוסיית סמני הדבש שבעבר היתה מוגבלת לאזורי ספר, מתפשטת וגדלה בשל הפיתוח המואץ וההתיישבות המוגברת. כיום נהנות הציפורים משפע של שאריות מזון בקרבת האדם ואינן זקוקות לדונג במיוחד.

קרוב לוודאי כי בשנים הקרובות תימוג לאיטה השותפות המופלאה בין סמני הדבש לגירית הדבש בשל התערבותו המזיקה של האדם. יתכן שבדור הבא תלמדנה ציפורים אלו להזניח את האינסטינקט הקדום שאפיין אותן כל כך בעבר. שוחרי הסביבה יוכלו אולי להתנחם בכך שידוע לפחות מקרה נוסף של שיתוף פעולה דומה בין עוף ליונק. הדדיות זו מתקיימת גם בין הנץ האפור הדרום-אפריקני (Melierax canorus) לבין הנמייה הגמדית (Galerella sanguinea). הנץ מאתר מן האוויר את מאורות המכרסמים ומזעיק בקריאותיו את הנמייה. בזמן שהנמייה חופרת במאורה, צד הנץ את המכרסמים הנמלטים, בעוד הנמייה זוכה בגורים חסרי הישע שהוריהם הפקירו בלית ברירה.

מילות מפתח: גירית הדבש, אינדיקטור, סמן הדבש, נמייה גמדית, נץ, כוורת דבורים, דבש, מוטואליזם, הדדיות

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.