הראיון הגנוז בנוגע לפרופסורים תומכי הסירוב

07/09/2005 ב- 16:47 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על הראיון הגנוז בנוגע לפרופסורים תומכי הסירוב

ב-1 בספטמבר 2005 נתבקשתי להתראיין לאחד הפורטלים בנושא רשימת הפרופסורים תומכי הסירוב, אולם משום שתשובותיי היו ארוכות מדי, הוחלט בסופו של דבר לגנוז את הראיון. לפניכם השאלות שהוצגו בפניי והתשובות שעליהן השבתי.

מה גרם לך לחשוב דווקא על רשימת קלון ככלי הענשה למרצים, שתומכים בסרבנות?

אינני קורא לה רשימת קלון. תמיכה בסירוב פקודה, עד כמה שהינה חמורה, אינה שוללת מאדם את זכויותיו ואת הישגיו הרבים. אולם, אני סבור שיש להעניש בדרך כלשהי את הפרופסורים תומכי הסרבנים בשטחים. במיוחד אני מתקומם על כך שכסטודנט לשעבר, היה עליי לצאת מגדרי כדי לעמוד במטלות הקורסים השונים בשובי משירות המילואים, ואילו את הסרבנים פוטרים מכל מחויבויותיהם האקדמאיות. מדובר אם כן, לא רק בתמיכה בסירוב פקודה, אלא בחציית קווים של עקרונות יסוד באקדמיה, כאשר לסרבני השטחים מובטחים פרסים בדמות הקלות בבחינות ובדחיית הגשת עבודות, ואילו את חיילי המילואים מענישים על לא עוול בכפם, גם אם הם משרתים באצבע הגליל ומגנים על צפון המולדת.

למה לא העלית רשימת דומה, לסרבני הימין?

רשימה של רבנים – המקבלים שכר מן המדינה וקוראים לסירוב פקודה – תתפרסם גם היא בעתיד. יש להמתין עד אשר יצאו כל הכוחות הלוחמים מרצועת עזה, כדי לבדוק את היקף התופעה בחוגים הדתיים. כל תמיכה בסרבני שירות צבאי היא חמורה ויש למצות איתה את הדין בסופו של דבר. כולי תקווה שראש המטה בכללי, רב אלוף דן חלוץ, ידע לטפל כיאות באותן ישיבות הסדר סוררות אם תמצאנה כאלה. שלחתי אגרת ברכה ללשכת הפיקוד העליון על הצלחת ביצוע ההתנתקות ללא נפגעים, והוספתי גם את תביעתי, כחייל וכאזרח, לטפל ביד קשה בקריאות הסירוב מכל גווני הקשת הפוליטית.

ביקשתי גם להקים ועדה מיוחדת שתבדוק את נושא ההשתמטות בקרב דוגמניות וזמרים מתחילים. כבר זמן רב הנני דורש כי בני מיעוטים, חרדים ושחקנים צעירים, הן זכרים והן נקבות, יידרשו לעשות שירות לאומי אם אינם מסוגלים לשרת בצבא מטעמי מצפון. אנו, חיילי המילואים, לא נסכים להיות פראיירים לעד. השירות בצבא הינו מפרך ביותר, ואין מדובר בישיבה בטלה על גדת נחל רוגע. השוויון בין כלל אזרחי ישראל חייב להיעשות במהרה וללא דחיות מיותרות.

האם אתה חושב שהרשימה הזו תהיה אפקטיבית?

אני מקווה מאד שהרשימה תועיל בצורה כלשהי לכך שפרופסורים נוספים יירתעו לתמוך בסרבני השטחים. אינני מאמין כי מי שמצוי ברשימה ייבהל יתר על המידה ויבקש להסיר את שמו, אולם אני בטוח שבליבו הוא חש מצוקה כלשהי. בכל זאת, אין מדובר ברשימת המועמדים לפרס נובל לשנת 2006.

האם מי מהמרצים, שנמצאים ברשימה, כבר נפגע בדרך כלשהי כתוצאה מכך?

אין לי מושג ונראה שגם לא אדע לעולם. הרי אינני רודף אותם ואיני עוקב אחר סדר יומם. מעטים מהם יופיעו בטלוויזיה במסגרות שונות, ומלבד היחלשות קולם או רעד השפתיים בשל התקדמות הגיל, קרוב לוודאי שלא אצליח להבחין בכל שינוי בהתנהגותם. בשידורי HDTV העתידיים אולי אפשר יהיה להתבונן גם בעצבות הניכרת בעיניים. אינני צופה שמישהו מהם עומד לשים קץ לחייו בגלל הופעתו ברשימה, ואם כך עלול לקרות, אסיר מיד את שמו. חייהם חשובים לי לא פחות מאשר חיי, וזו גם הסיבה שאני משרת במילואים בשטחים. אני הרי עושה זאת למען ביטחונם ומוכן להקריב את חיי למען שלומם. אם איכות חייהם תיפגע במקצת, לא אצא במחולות סוערים אך גם לא אזיל דמעה.

האם לדעתך מדובר בדרך ביקורת לגיטימית? למה?

זו הדרך היחידה שמצאתי לבקר את המעשה החמור אשר עשו פרופסורים אלה. לא קראתי לעשות בהם שפטים ולא הסתתי כנגדם. במסגרת חופש הביטוי אשר מעניק לי החוק, ביקשתי לזכור את מעשיהם הנוראים לא רק בדור הזה, אלא גם במהלך שלושת הדורות הבאים. אם יש ביניהם הורים שכולים, אשמיט את שמותיהם, ומראש אבקש את מחילתם כי אין ברצוני להוסיף חלילה על כאבם.

יש לזכור כי הפרופסורים הללו מקבלים את שכרם מן המדינה, ובכך טמון הפגם העיקרי בקריאתם לסרב פקודה. זכותו של האזרח לבקר את מעשי ממשלתו כפרט, אך לא כמי שנסמך על שולחנה. אדרבא, שיתפטרו מן האקדמיה ויודיעו מבוקר עד ערב על תמיכתם בסרבני השטחים. מובן שרצוי כי נמצא מי מהם התוקף את מעשי הממשלה גם על המדיניות החברתית הכושלת. הפגנות של פרופסורים בדימוס למען השכבות החלשות יכולות בהחלט לסייע לביעור מצוקתם של עניי ארצנו. אני חש כאב זהה כאשר לאם פלשתינית אין מזון להאכיל את ילדיה, וכאשר זאטוטים בירוחם פותחים את המקרר בביתם  ומוצאים אותו ריק. ובכל זאת, עניי עירי קודמים, ולהם נשואה דאגתי הראשונה.

מה היו התגובות לרשימה?

התגובות לרשימת הפרופסורים תומכי הסירוב בשטחים היו מגוונות. היו ששאלו אותי מדוע אינני מפרסם את רשימת סרבני השטחים עצמם. השבתי להם כי את עונשם קיבלו אלה בבית הדין הצבאי ודי בכך. לא שופטים אדם פעמיים על אותה עבירה. לעומת זאת, את הפרופסורים הללו אף אחד לא החליט לשפוט על ניסיון המרדה בעת מלחמה בטרור האכזרי. היו ששאלו אותי במה תועיל הרשימה. השבתי להם שכוחו של העם היהודי באחדותו ובעיקר בצבאו. החלשת צה"ל עשויה להביא אותנו למחוזות מבעיתים שצרובים עדיין היטב בזיכרוננו. השנאה ליהודים לא פחתה אלא הולכת ומתגברת, והדבר היחידי שעדיין מרתיע ניאו-נאצים מלהרהר ברצינות על ניסיון השמדתנו מחדש, הוא כוחות הביטחון של מדינת ישראל.

הסברתי למגיבים כי חלק מהפרופסורים הללו, ביודעין או שלא ביודעין, מסייעים לצמיחת האנטישמיות במקומות שבהם עדיין לא פשתה. יש לזכור כי אנשי אקדמיה מישראל היו בין אלה שביקשו להטיל חרם אירופי על מוסדות אקדמיים בארץ, וחלקם אף מוכנים למכור את נשמתם לשטן, ובלבד שעורך כתב עת בריטי, שהינו מוסלמי או נוצרי אנטישמי במקרים רבים, יפרסם את אחד ממאמריהם.

היו ששאלו אותי אם אני תומך בארץ ישראל השלמה. סיפרתי להם שאני תומך בשלום בר קיימא עם מדינות ערב, ותמורת כך אני מוכן להקמת מדינה פלשתינית בגדה המערבית וברצועת עזה. הזכרתי להם שממשלת ברק היתה מוכנה לעשות פשרות כואבות, והיו אלה הפלשתינים שסירבו להצעה הנדיבה. כדי למגר את תופעת הטרור האיומה מתחומי מדינת ישראל, עלינו לפעול בשטחים המוחזקים כנגד אויבינו המרים. כאשר מתייצב חייל לשירות המילואים, עליו להשאיר את דעותיו הפוליטיות בבית, ולא לתת להן להפריע בביצוע משימותיו. במיוחד עליו לכבד את נשות ו'וטש, אשר בזכותן ממשיכים החיילים העייפים להפעיל שיקול דעת במחסומים, ולא נוקטים בפעולות איבה ונקם כנגד חפים מפשע מקרב הציבור הפלשתיני. אין ספק שהכיבוש משחית וטוב יהיה אם יסתיים בקרוב מאד, אך בלתי אפשרי לוותר על העיר העתיקה בירושלים ולהסכים להשבת מיליוני פליטים אל ערי ישראל, כי הסכנות הכרוכות בכך מרובות יותר מאשר במצב הקיים.

כמה תגובות עוינות קיבלת? כמה תגובות חיוביות?

רוב התגובות היו של ימניים. השמאל הישראלי כבר זמן רב גוסס, ונתון תחת פיקוח נשימתי בחדר טיפול נמרץ. לא נלהבתי מן התגובות האוהדות, אשר בחלקן היו מרושעות כלפי דמויות שהנני מוקיר מאד,  דוגמת מר יוסי שריד והגברת שולמית אלוני. ביכרתי להתמקד דווקא במתנגדים לפרסום הרשימה מן הצד השמאלי-קיצוני של המפה הפוליטית. להפתעתי, היה זה בלתי אפשרי לקיים עימם סיג ושיח, משום שהם תקפו אותי בצורה משונה. הם העדיפו לומר כי לדעתם עליי לחדול מלכתוב מאמרים באתר שלי, מפני  שכתיבתי עילגת וירודה. כמו כן, היו שאמרו כי מן הדברים שהנני כותב באתר מצטיירת דמות של אדם נבער, על סף האנאלפביתיות, והדבר הבולט ביותר אצלי הוא מחסור משווע בידע כללי.

התגובה הקיצונית ביותר היתה של אדם שהציע להדביק אותי לכנף של מעבורת חלל בשובה לכדור הארץ, כדי שהחום הנגרם מן החיכוך בכניסה לאטמוספרה לא ישאיר ממני שריד וזכר. משום שזיכרון אסון הקולומביה עדיין טרי במחשבותיי, לא יכולתי שלא להזדעזע מן המילים המצמררות. מכל מקום, בליבי אני מוחל לו. אינני מאמין שהוא באמת התכוון לכך.

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.