תעלומת החוטף שצנח אל תוך הלילה

04/09/2005 בשעה 13:04 | פורסם בתעלומות מן העבר | סגור לתגובות על תעלומת החוטף שצנח אל תוך הלילה

בשנת 1971 נחטף מטוס בדרכו לסיאטל. לאחר שהופנה המטוס אל נבדה, פתח החוטף את הדלת האחורית וצנח מטה עם דמי הכופר. החיפושים אחריו נמשכו חודשים ארוכים, אך לא נמצאו עוד עקבותיו…עד שתשע שנים אחרי כן, מצא ילד קטן כמה דברים מעניינים על גדת נהר קולומביה.


ב-24 בנובמבר 1971, יום לפני חג ההודיה, היה נמל התעופה של פורטלנד באורגון עמוס נוסעים. אל דלפק חברת נורתו'סט (Northwest Orient Airlines) ניגש אדם בגיל העמידה, לבוש חליפה כהה ומשקפי שמש, וביקש לרכוש כרטיס לסיאטל בכיוון אחד. הכרטיס עלה 20 דולר והוא שילם עבורו במזומן. הוא נשא עימו רק תיק רחב ולא הפקיד כל מטען. אף אחד לא העיף בו מבט נוסף כשפסע לעבר שער היציאה אל המטוס.

לאחר שהתיישב הנוסע במושב 18c מסר לדיילת שניגשה אליו פתק נייר. פלורנס שפנר (Schaffner) סברה שמצאה חן בעיניו, ואולי החליט זה לבקש ממנה מספר טלפון או שנתן לה את שלו. היא שמה את הפתק בכיסה והתכוננה להמראה. טיסת 305 יצאה לדרכה בשעה 16:35. על מטוס הבואינג 727 היו 36 נוסעים וחמישה אנשי צוות. לאחר שהמטוס המריא, הציצה הדיילת בפתק שנמסר לה ונחרדה. על הנייר כתוב היה בכתב יד כי לנוסע יש פצצה בתיקו, ואם לא ייענו לדרישותיו אזי יפוצץ הוא את המטוס באוויר על יושביו. הוא דרש שכאשר ינחתו בסיאטל יביאו אל המטוס ארבעה מצנחים ו-200 אלף דולר במזומן, בשטרות של 20 דולר שמספריהם אינם עוקבים.

הדיילת הודיעה לצוות המטוס על המצב החמור, ואלה הודיעו למנהל התעופה הפדראלי וגם לחברת התעופה עצמה. הקברניט ו'יליאם סקוט (William Scott) סבר שאולי הוא מתבדח. חוטפי המטוסים שרווחו בעת ההיא נהגו לפעול מסיבות פוליטיות ולא כמו שודדי גבהים. הדיילת נשלחה שוב אל הנוסע כדי לוודא אם באמת יש פצצה ברשותו. הנוסע הראה לה מה מסתתר בתוך תיקו. בפנים היו כל מיני חוטי חשמל ושני גלילים אדומים שנראו מבשרי רעות. בעלי חברת נורתו'סט הסכימו מיד להיענות לדרישות החוטף, והתקשורת עימו נמשכה באופן חשאי רק על ידי הדיילות. החוטף הורה לקברניט שלא לנחות עד שיוסדרו כל תביעותיו.

סוכני הבולשת הפדראלית (FBI) תהו מדוע זקוק החוטף לארבעה מצנחים. הם העלו שלוש אפשרויות: מדובר ביותר מחוטף אחד וזה או זו עדיין לא נתגלו; החוטף מעוניין ליטול עימו בני ערובה; החוטף חושש שיסופקו לו מצנחים פגומים. ההנחה כי אולי ייטול עימו בני ערובה מונעת פעולה כזו מצד הרשויות. בסופו של דבר, נלקחו ארבעה מצנחים תקינים ממועדון לצניחה חופשית, ודמי הכופר נמשכו מאחד הבנקים בסיאטל. את רבבת השטרות שמשקלם כ-9.5 ק"ג, צילמו על ידי מכונה מהירה, כדי להכין מן התצלומים רשימה של כל מספרי השטרות מאוחר יותר.

בינתיים חג המטוס מעל סיאטל עד שנתקבל אישור נחיתה מהבולשת הפדראלית בשעה 17:24. 16 דקות לאחר מכן נחת המטוס בנמל התעופה Seattle-Tacoma והובל למפרץ המתנה מיוחד. כל הנוסעים הורדו מן המטוס. איש מהם לא ידע על מה שהתרחש במהלך הטיסה. רק כאשר חקרו סוכני הבולשת את הנוסעים, נודע להם שהמטוס נחטף. עד מהרה גילו הסוכנים שחסר נוסע אחד בשם דן קופר (Dan Cooper) וכי זה הוא החוטף.

בשעה 19:44 לאחר שתודלק, המריא מטוס הבואינג 727 מסיאטל, ו'ושינגטון, כשעליו ארבעה אנשי צוות והחוטף, ועימו דמי הכופר וארבעת המצנחים. דן קופר הורה לקברניט לטוס אל מכסיקו סיטי המרוחקת משם כ-3200 ק"מ בכיוון דרום-מזרח. לשם כך נדרשו שתי עצירות לתדלוק, וכתחנה הראשונה נקבעה העיר רנו בנבדה.

כשהמטוס החטוף עזב את סיאטל, המריאו בעקבותיו שני מטוסי קרב F-106 מבסיס חיל האוויר "מקורד" (McChord) הסמוך. הטייסים קיבלו הוראה לעקוב אחריו מטווח ביטחון, אולם קופר דרש מהקברניט לטוס במהירות של כ-300 קמ"ש בלבד, ובשל המהירות האיטית יחסית, נאלצו מטוסי הקרב לחוג סביבו ללא הרף במעגלים רחבים. למזלם הרע, תנאי מזג האוויר היו גרועים והראות לקויה, והם נאלצו להתאמץ מאד כדי לשמור על המטוס החטוף בטווח ראייה. קופר גם דרש לטוס עם מדפים בזווית 15 מעלות ולהשאיר את הגלגלים למטה. הוא הנחה את הקברניט לשמור על גובה של 3000 מטר. מעל גובה זה כל פתיחת פתח במטוס עלולה להביא לאסונו.

מספר רגעים לאחר ההמראה ביקש קופר מן הדיילת טינה מקלו (Mucklow) שתסביר לו כיצד לפתוח את דלת היציאה האחורית. דלת זו מובילה לגרם מדרגות המופעל הידראולית ונפתח כלפי חוץ. אז הורה לה לשוב בחזרה לשאר הצוות בתא הטייס, ולסגור אחריה את הוילון של המחלקה הראשונה. בשעה 20:04 נדלקה נורית אדומה בלוח המחוונים של מהנדס הטיסה, שהצביעה על כך שהדלת האחורית של המטוס פתוחה. הקברניט שאל את קופר באינטרקום אם הוא זקוק לעזרה. החוטף השיב בשלילה. זו היתה הפעם האחרונה שמישהו שמע ממנו.

בשעה 20:11, כשהמטוס טס מעל הרי קסקייד (Cascade), חש צוות המטוס כי קופר – כשלמותניו קשור בחוזקה תרמיל המכיל את דמי הכופר – קפץ אל אוויר הלילה בקור העז. בגלל הראות הירודה לא ראו טייסי הקרב שעקבו אחר הבואינג כי קופר צנח מטה. גם המכ"ם במטוסיהם לא קלט דבר באותם רגעים. למטוס הבואינג לא נותר אלא להמשיך עד רנו, שם נחת בשעה 22:15. סוכני הבולשת ערכו במטוס חיפוש מדוקדק, שמא בכל זאת מסתתר קופר באחת הפינות, אך מלבד שני מצנחים לא נמצא דבר. קופר ועימו הכסף והפצצה נעלמו באפלת הלילה.

דן קופר הוכנס מיד לרשימת המבוקשים ביותר של הפושעים באמריקה. על סמך תיאור צוות האוויר הרכיבו קלסתרון של החוטף והפיצו אותו בציבור. חברת נורתו'סט אף הציעה פרס בסך 25 אלף דולר, למי שישיג מידע לגבי מקום הימצאו של החוטף. על סמך נקודת הזמן בה צנח קופר, הסיקו סוכני הבולשת כי הפושע הנמלט נמצא במקום כלשהו ליד גבול ו'ושינגטון-אורגון. זהו אזור עוין ביותר הכולל יערות סבוכים, אגמים גדולים והרים מאיימים. עד מהרה הפך החיפוש למצוד האדם הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית. לבולשת הפדראלית הצטרפו חברי המשמר הלאומי, המשטרה המקומית, מתנדבים מקרב האזרחים ואפילו הצופים. בחיפושים נמצאו שתי גופות של תושבים שנעלמו שנים רבות לפני כן, אבל לקופר לא היה כל זכר.

כחמישה חודשים לאחר היעלמותו של קופר, אירעה התפתחות דרמטית שעשויה היתה לרמוז כי החוטף עודנו חי ונושם. ב-7 באפריל 1972 המריא מטוס בואינג 727 של חברת יונייטד מדנבר בקולוראדו בדרכו ללוס אנג'לס, כשהוא נושא 36 נוסעים. לאחר מספר רגעים, הוציא אדם שישב בירכתי המטוס אקדח ורימון, ודרש לנחות בסאן פרנסיסקו, שם ביקש ארבעה מצנחים וחצי מיליון דולר בשטרות משומשים. כשהמטוס נחת שוחררו הנוסעים ולאחר מכן המריא שוב. כשהמטוס היה מעל פרובו במדינת יוטה, פתח החוטף את הדלת האחורית וצנח מטה. מיד החל חיפוש נרחב על הקרקע, אבל החוטף לא נמצא.

התקשורת כולה עסקה בספקולציות שמא הפושע הנמלט, שעתה נודע כד.ב. קופר (Daniel B. Cooper), הכה שנית. זמן מה אחרי כן, נתברר שמדובר באדם בשם ריצ'ארד מקוי (Richard Floyd McCoy) שחיקה את שיטתו של קופר, אבל לא היה חוטף המטוס הקודם בעצמו. מקוי נידון לארבעים שנות מאסר, אך הצליח להימלט, ובסופו של דבר נהרג בקרב יריות. בעת ההיא, בואינג 727 היה המטוס היחיד בארה"ב שנמצא בו גרם מדרגות בפתח האחורי. לאחר הישנות החטיפה ושיטת ההימלטות הזהה, החליט מנהל התעופה הפדראלי לסגור את הפתח האחורי בדגם מטוס זה.

במשך הזמן שחלף, הפך מעמדו של קופר לאגדי. הוא היה האדם היחיד בתולדות ארצות הברית שחטף מטוס והצליח להימלט עם דמי הכופר מבלי שנתפס. בעיני רבים הוא נעשה לגיבור עממי, במיוחד מפני ששום נזק לא נגרם ואף אדם לא נפגע ממעשה החטיפה. מלבד סיקורים במהדורות החדשות, קיבל קופר כיסוי נרחב בתרבות האמריקנית. ספרים נכתבו עליו, המנוני רוק חוברו אודות מעשיו ואפילו צולם סרט קולנוע. חולצות טריקו שהנציחו את הפרשה נמכרו מיד לאחר שיוצרו. כמה מעריצים אף שיחזרו את הצניחה מעל הרי קסקייד.

במהלך השנים פחתו חיפושי הבולשת אחריו. האפשרות כי קופר צנח בשלום וחמק מרודפיו ביער הסבוך נדחתה ככל שעבר הזמן. רבים סברו כי סיכויי ההישרדות באזור כה נידח וסלעי הם קלושים ביותר. ב-10 בפברואר 1980 חלה פריצה משמעותית בחקירה. ילד בן שמונה ששמו בריאן אינגרם (Brian Ingram) שוטט להנאתו על גדת נהר קולומביה, וגילה שלוש חבילות של שטרות בני 20 דולר הספוגים במים. כשניחש אביו כי ליד ונקובר במדינת ו'ושניגטון, יכולים להימצא רק דמי הכופר של קופר, הוא טלפן מיד לבולשת הפדראלית. משבדקו הסוכנים את המספרים הסידוריים, גילו שאכן מדובר בחלק מן השטרות שנמסרו לקופר, ובסך הכול נמצא סכום של 5800 דולר.

אינגרם הקטן קיבל כפרס 2760 דולר ועוד חמישה שטרות למזכרת מאלה שנטל עימו קופר. הוא הנחה את צוות החקירה אל מקום מציאת הכסף, אבל למרות החיפוש היסודי לא נתגלו עוד שטרות. ב-18 במאי 1980 התפרץ הר הגעש סנט הלנה וכיסה את כל אזור החיפושים באפר רב. בעקבות האירוע הוולקני, ברור היה שפרשיית היעלמותו של חוטף המטוס תהפוך למקרה בלתי פתור. הסברה שמחזיקים בה החוקרים היא שקופר נפל אל אגם בין ההרים, ובמאמץ להגיע אל החוף, נפל מתיקו חלק מן הכסף. אולם, הם אינם שוללים את ההנחה שקופר השמיט בכוונה חלק מדמי הכופר בעודו תלוי באוויר, בכדי לפזר ראיות הרחק ממקום הימצאו, ובכך להתעות* את המחפשים שדלקו אחריו. עד שלא ימצאו כל דמי הכופר באזור, לא יהיה ברור אם קופר אכן נפגע. עד אשר יבוא היום המיוחל, מוחזק קופר כפושע נמלט ורשויות החוק עדיין רודפות אחריו.

התעיה: הטיה מן הדרך הנכונה

מילות מפתח: חטיפה, חטיפת מטוסים, חטיפת מטוס, בואינג 727, דמי כופר, די. בי. קופר. ד. ב. קופר

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.