לעזאזל עם הגאווה המטופשת של אמריקה

01/09/2005 ב- 22:05 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על לעזאזל עם הגאווה המטופשת של אמריקה

אם תימשך הביזה בניו אורלינס וכך גם מעשי הרצח והאונס, לא תהא ברירה לממשל האמריקני אלא לכבוש את העיר על ידי כוח צבאי. כשהפער החברתי הוא כה עמוק, אין פלא שהחלשים מנצלים אסונות טבע כדי לתת להר הגעש האנושי להתפרץ. האם זו הסיבה שבוש מסרב לקבל סיוע ממדינות זרות? האם האמריקנים בעיקר פוחדים מעצמם? מבעד למראה של העולם אמריקה לא נראית חזקה, את בבואתו של שר החוץ לא מוצאים, ופה ושם משתקפים אוכלי אדם יהודים, מוסלמים ונוצרים. זהו עוד יום פורענות שלא בא אל קיצו, ודווקא בשעה זו החליטו הפקיסטנים לנפץ את המראות ולהראות לכולם מי הם ידידיהם הטובים.


האם מישהו יודע לאן נעלם סילבן?

אני מקווה שסילבן שלום מרוצה. במקום תצלום משותף עם מדונה, השיג שר החוץ צילום עם עמיתו הפקיסטני. עכשיו הוא רגוע. מזה חודשיים לא ראינו אותו בשום מקום, כאילו בלעה אותו האדמה. חלילה לא להצדיק את מהלך ההתנתקות בעת ביצועה, אבל ליהנות מפירותיה לאחר מכן, הרי הוא אשף. לא נזכרתי בזמרת אסתר לשווא. מיד לאחר ההופעה ההיסטורית במסיבת העיתונאים בטורקיה, הופיעו כל מיני "מקובלים" פקיסטניים, והזהירו בשם כתבי האסלאם מפני כינון יחסים דיפלומטיים עם הישות הציונית. כל מיני מוני מושונובים בתחפושת גימטרית דיברו על פשעי ישראל באדמות הפלשתיניות ועיניהם מזרות אימים.

משום מה, סברתי לתומי כי ההתנגדות ברחוב הפקיסטני לחימום היחסים עימנו תהא מסיבה אחרת: ישראל היא ספקית הנשק מספר אחת של הודו, האויבת הגדולה. ברם, אפילו מילה אחת לא נאמרה בעניין. עתה לאחר שהאמריקנים העיפו את מנכ"ל משרד הביטחון ממשרתו, כי עשה עסקאות נשק עם סין, שלא היו לרוחה של המעצמה הידידה, אני תוהה בליבי את הראש של מי יחפשו ההודים. הלו סילבן, סילבן…איפה נעלמת שוב?

עוד מעט יצבעו את הכותל בכתום

קהילות היהודים באירופה נכחדו בכל מהלך ההיסטוריה, לא רק בתקופת השואה. לנוצרים תמיד היה תחביב מוזר להפיץ שמועות לפני חג הפסח, שהביאו לנקמות עזות בשכנים היהודים. בדרך כלל, עסקה עלילת הדם בילד נוצרי שנעלם בדיוק בחודש ניסן. החשד נפל על רבנים שהשתמשו בדמו כדי להכין מצות ושאר מרעין. אכן, בעיני האירופאים היינו לקניבלים, והם החליטו להיפרע מאיתנו בכל עיר וכפר. אמנם אבותינו לא רצחו אף ילד נוצרי לצרכי החג, אבל אוכלי אדם יש כנראה בקרבנו. למרות שחיפשתי, לא מצאתי שום שם אחר שיכול לתאר את הימנים הקיצוניים שחיללו את יד ושם, כשהציבו שלטים לזכר הישובים היהודיים שפונו מחבל עזה. אני תוהה מה יהיה השלב הבא: האם גרפיטי על אבני הכותל?

העיראקים מתבוססים בבוץ החידקל

באמת ובלי כל ציניות, כבר מוטב שישיבו את סדאם חוסיין לכיסאו. כמו שהדברים מתפתחים בעיראק, האוכלוסייה המקומית זקוקה לשליט חזק ולא להנהגה מקרטעת, שפלא הדבר שהיא בעצמה עדיין לא קרסה מהגשר של החידקל. מי שלא ראה מימיו את האיבה העמוקה השוררת בין אירים קתולים לאירים פרוטסטנטיים, לא יוכל להבין את השנאה התהומית החוצה בין מוסלמים סונים למוסלמים שיעים.

אין בליבי ספק שהליקוי העיקרי בשיטה הדתית הוא ביטול עצמאותו של האדם בפני עצמו. החשיבות המרובה בעיני הזולת היא השתייכותו הדתית של הפרט על פני קיומו הטבעי בעולם. והנה, שמועה על מחבל מתאבד גרמה למאות איש לאבד את הדעת על גשר החידקל. כמה מוות עוד ממתין בעיראק? כמה חיים עוד רוצה ליטול השטן הדתי?

סקרפינוב, דמות בספרו של יז'י קושינסקי, 'להיות שם', המייצגת את שגריר ברית המועצות לאו"ם ממלמל לעצמו בדבר חושיו הבריאים "שהצליחו" לחשוף את זהותו העלומה של שאנס: "ממש לא ייאמן. מיליארדים של רובלים מתבזבזים מדי שנה בשנה על מערכות מתוחכמות, מרגלים מעולים ומאומנים היטב, פשיטות ושליחויות מוסוות, לווייני ריגול, צוות מנופח בשגרירויות, משלחות מסחריות, חילופי תרבות, שוחד ומתנות, ולבסוף כל מה שמביא תוצאות הם פשוט אינסטינקטים בריאים". לפליאתי הרבה, הממשל האמריקני, שניזון גם הוא בעיקר מטכנולוגיה עילית, לא ניחן אפילו בחושים הבסיסיים ביותר, בכדי לעמוד על טיבה של עיראק בטרם הפילו את משטרו של סדאם חוסיין.

אולי אין טלפונים בבית הלבן ולא ידענו מכך

מאד התרגזתי כאשר קורסק, הצוללת הגרעינית, איבדה את כל אנשיה רק בגין התעקשותו של פוטין. הגאווה הרוסית מנעה ממנו לבקש עזרה ממדינות אחרות, כאילו יורשת ברית המועצות מסוגלת לדאוג לכל צרכיה ולהתמודד עם כל סיטואציה, לרבות תאונה ימית מוזרה. עתה, משחקת ארצות הברית באותו מגרש. אלפי אזרחים אמריקנים מתים בכל יום בשל נזקי סופת ההוריקן, אבל חלילה לה לאמריקה לבקש עזרה. מה זאת הגאווה המטופשת שתוקפת כל מיני מעצמות מדי חודשיים-שלושה? מדוע צריכים לסבול הנתינים האומללים בגין יוהרת האדם אל מול כוחו של הטבע? וכי יש ספק מי ינצח במשחק הזה?

אמריקה, כך הולך ומתברר, אינה מסוגלת לעזור לעצמה. ניו אורלינס, שרק ריו דה ז'נירו ופירנצה יפות ממנה, אבדה במים וטבעה. אולם, הממשל האמריקני מתנהג בעצלתיים ואינו עושה מאמצים רבים כדי לסייע לניצולים ולחלצם מן המוות. וכי מה בדיוק הבעיה לפנות לשכנה מצפון ולבקש מן הקנדים עזרה דחופה? אם לפני שבועיים עסקו כולם בחמש תאונות הטיסה המסתוריות, הוכיח לנו כוחו ההרסני של הטבע כי המסתורין טמון דווקא במוחו המתנשא של האדם. הרם כבר את שפופרת הטלפון, מיסטר פרזידנט!

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.