החיזיון של חורבת סעדים

29/08/2005 בשעה 16:34 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובות על החיזיון של חורבת סעדים

האגדה מספרת שבמעיינות הצוננים שמעל 'הדסה עין כרם', משתכשכות בנותיה היפות של ירושלים עירומות במים. בשליחות מלאכי המרום יצאתי לבדוק זאת והגעתי מותש אל חורבת סעדים. כשנרדמתי על הקרקע מכוסת העלים, הופיע בחלומי חיזיון אלוהי על בריאת העולם. האם השפעת חום אוגוסט בצהרי היום מספיקה כדי לפתור את כל צרות העולם?


כולכם לבטח מכירים את התחושה שלאות פתאומית וכבדה גורמת לכם תרדמה מיידית ועמוקה. לא מזמן סיימתי לחבר מאמר העוסק בתולדות האמונות המיסטיות, ומאז אני נוטל עימי את ספר יצירה לכל מקום, מעיין בו שוב ושוב ומוגיע את מוחי. אתמול הזדמנתי לעין כרם וסברתי שזהו יום מצוין לבקר במעיינות הצוננים שסמוכים ל'הדסה'. לפעמים, כך אומרים, אפשר לחזות שם בבנותיה היפות של ירושלים, משתכשכות עירומות במים. המשכתי עד חורבת סעדים, התיישבתי תחת צל העצים, ולפתע פקדה אותי עייפות רבה. הנחתי את ראשי על התיק, והשתרעתי על העלים המונחים על הארץ, מפקיר את נעלי הימנית לנמלים מהירות טיפוס. אז הוצאתי את הדף ובו ספר יצירה ובטרם הספקתי להציץ בו דקותיים, כבר שקעתי בשינה.

כל מי שמצא עצמו חושב על דבר מסוים תקופה ארוכה, הלוך ושוב ומכל הכיוונים, כבר יודע שההתעסקות הזו תגיח גם בחלומותיו. אפילו תלכו לעבוד יום שלם במטע אבוקדו, לא תוכלו להימלט מחלומות בהם רואים עצים רבים והמון עלים. וכך, בעקבות ספר הבהיר, התחלתי לחלום על המסתורין של רזי הבריאה וסוד החיים:

הישות האלוהית פוזרה בחלקים רבים במרחב, ומאז היא שואפת להתאחד על ידי כך שהיא יוצרת עולמות בתוך חלקיה. שטחה כך מתרחב והיא יכולה להתחבר לחלק נוסף. יצירת העולמות היא סיכון. הישות האלוהית רק מפיחה חיים בחומר, אך אינה שולטת עוד בכיוון. מעת שנוצרים יצורים בעלי מודעות, מעשיהם קובעים איך יראה העולם. מעשים רעים גורמים להתרחבותו ומצמצמות את חלקה של הישות האלוהית. היא לא יכולה להתחבר בגלל כך. מעשים טובים גורמים לצמצום העולם. מטרתה של הישות האלוהית היא לאחד את חלקיה. יצירת עולמות היא כאמור סיכון והיא צריכה להשתלט עליהם, לכן מעת שיצרה עולם, תקווה שהוא יצטמצם וישיב את רוחו אליה. מעשים רעים יכולים לגרוע מחלקה של הישות האלוהית. לשאר היצורים חסרי המודעות אין כוחות מזיקים או מועילים.

התעוררתי שליו למדי, כאילו כל צרות העולם נשתכחו ממני, ולכל הבעיות הבלתי פתורות נמצאה התשובה. גיחכתי לתומי: לוואי שהחיזיון היה ממשי, והיינו חדלים לעסוק בכל השאלות העל-קיומיות. היה עלינו רק לעשות מעשים טובים כדי להגיע לאחרית הימים ולהתמזג עם אלוהים. אני תמה לאילו מעשים טובים היתה הכוונה בחלומי: האם לעשרת הדברות החלופיים שאני נוהג לדקלם מדי פעם?

כל החיזיון הזה יכול היה להיות מושלם אם הייתי רואה סנה בוער, שומע קול הבוקע מן הסלע או שמלאך מכונף היה מתעופף מעליי, אך כל זאת לא קרה. בדרך חזרה ראיתי שתי בנות בתוך המים מחייכות אליי. הן היו לבושות ואף אמרו לי זאת. כולן הרי מכירות את האגדה שמספרים הבנים זה לזה, ולכן מובן היה פשר צחקוקן כשהתרחקנו משם.

מישהי היתה איתי. יחדיו צעדנו במעלה הדרך מ'הדסה' למעיינות ומשם המשכנו לחורבת סעדים. בזמן שישנתי תחת העץ, היא קראה ספר. סיפרתי לה על החלום. היא אמרה, ספק ברצינות ספק בלצון, שבגלל נוכחותה, הופיע החיזיון דרך חלומי, אחרת היה מגיח מולי מלאך אמיתי ומדבר אליי. הבטתי בשיערה הארוך מתבדר ברוח הירושלמית. רק אז זכיתי להארה המיוחלת: יש שלוש מיליארד מלאכיות בעולם הזה. איך לא שמנו לב לכך עד עתה?

מילות מפתח: חורבת סעדים, חיזיון, בריאת העולם, ספר יצירה, ספר הבהיר

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.