מתיחת הירח שהכתה את העולם

24/08/2005 בשעה 18:07 | פורסם במאחורי סינרה של ההיסטוריה | סגור לתגובות על מתיחת הירח שהכתה את העולם
תגים:

בשנת 1833 הפליגה משלחת בראשותו של ג'ון הרשל מאנגליה לדרום אפריקה כדי לבצע תצפיות אסטרונומיות. כעבור שנתיים הופיעה בעיתון סאן הניו יורקי סדרת כתבות שהדהימו את העולם. סופר בהן שצוותו של הרשל הצליח לבנות טלסקופ חדיש ביותר שאפשר לראות בו בבירור את פני הירח. במשך שבוע ימים עקבה כל אמריקה אחר המתרחש על הלבנה והזדעזעה. חודשים אחרי כן נותרה האנושות נרעשת מן הגילויים המופלאים, בתקופה שבה המצאות וחידושים היו עניין שבשגרה. מה גילה הרשל על הירח ומדוע כולם האמינו לידיעות המפתיעות?


שום בדותה אחרת בהיסטוריה לא הדהימה את האנושות כמו מתיחת הירח. למעשה, רק בשנת 1969, כשנחתה אפולו 11 על הירח, בשידור טלוויזיוני ישיר, החלה מתפוגגת, עד כי כיום כמעט שאינה מוכרת. אך גם עתה, 170 שנה לאחר סיפור המקרה, נותרים כולם אחוזי פליאה והשתוממות, לנוכח אותו שבוע  מוזר שפקד את שנת 1835.

מומחים טוענים כי רק שידור הרדיו בטוקיו משנת 1947 הדהים כמעט באותה מידה את הציבור הרחב כמו מתיחת הירח. באותו שידור סופר באריכות רבה, על קרב אדיר שמנהלות אוניות מלחמה אמריקניות כנגד נחש ים ענקי. אם כיום ברור לכול, כי בים לא מתקיימים יצורים פנטסטיים כאלה, הרי שבעת ההיא, האמין חלק ניכר מהציבור בקיומו של יצור מפלצתי שכזה. השידור אמנם התנהל באנגלית, אך דווקא משום שמעטים אז ביפן הבינו את השפה על בורייה, נפוצה השמועה והתפתחה לממדים כבירים בתוך זמן קצר. הגנרל מק-ארתור שהבין כי יש צורך להרגיע את המהומה הרבה שנוצרה, אחרת יצאו הדברים מכלל שליטה במדינה הכבושה, עלה בעצמו לשידור ברדיו, בניסיון נואש להכחיש את הדברים. ימים רבים חלפו עד אשר נרגעו הרוחות הסוערות ביפן. מפורסם יותר הוא תסכית הרדיו ששודר בשנת 1938 בארצות הברית, והזהיר מפני פלישה של יושבי המאדים. ישנם חוקרים כיום הטוענים, שסיפור הבהלה הגדולה שגרם השידור הוא בדותה אף יותר גדולה מן התסכית עצמו, ובקיצור, ההיסטריה שפקדה את הציבור לא היתה ולא נבראה.

בסימן יובל המאה לשנת הפלאות, מציינים רבים מאמצעי התקשורת כי אלברט איינשטיין היה כוכב העל הראשון מקרב המדענים, אך טעות בידם. האסטרונום המפורסם ג'ון הרשל הוא הטוען האמיתי לכתר שהדביקו בשגגה לאיינשטיין, בעיקר מסיבות של אי ידיעה. האנשים שחיו במהלך המאה ה-19 היו הראשונים בהיסטוריה לחוות תגליות והמצאות בקצב יומיומי כמעט, ולכן היו עוקבים אחר מעשיו של הרשל, לא פחות מאשר עוקבות בנות צווחניות סביב סדר יומה עמוס השיממון של יורשת ההילטונים. אך  שני הבדלים בכל זאת קיימים: ג'ון הרשל היה מדען דגול, ואביו היה ויישאר מפורסם יותר מכל מלון שהוא, כי במקרה גילה ו'יליאם הרשל את הכוכב אורנוס.

בשנת 1833 הפליגה משלחת בראשותו של ג'ון הרשל (John Herschel) מאנגליה לדרום אפריקה כדי לבצע תצפיות אסטרונומיות. המשלחת המדעית יצאה מטעם בריטניה, צרפת ואוסטריה במטרה לשפר את הידע המדעי על שמי החצי כדור הדרומי. במסגרת תצפיותיו הוטל על צוותו של הרשל לעקוב אחר תנועתו של כוכב השביט האלי, להתבונן בשימת דגש בטבעותיו של כוכב הלכת שבתאי, ולמפות את הכוכבים הבלתי נודעים במפת השמיים הדרומיים. על אודות נסיעתו של הרשל ידע העולם כולו. באותה עת מסע שכזה משול היה לטיסה אל המאדים בימינו אנו. האנושות כולה ציפתה לשמוע ידיעות על גילויים חדשים ובשורות מופלאות.

ג'ון הרשל יכול היה להיות מרוצה מחייו המרתקים. בגיל 41 מצא עצמו מחוזר על ידי מדינות רבות שביקשו כי יצטרף אל משלחות המחקר, שיועדו לגלות דברים חדשים על עולמנו. בעת ההיא כבודה של מדינה לא  נמדד בשיעור התל"ג, מספר זוכי פרס נובל או ניצחונות בגביע העולמי לכדורגל. כל מדינה שנרשם לזכותה גילוי מדעי יכולה היתה לזקוף ראשה בגאווה, והתחרות בין המדינות על חידושים והמצאות, התפתחה לא פעם לאיבה גמורה בין עמים. עתה, 11 שנה לאחר שאביו הלך לעולמו, חש ג'ון הרשל שהכבוד אליו זכה מגיל צעיר כבר קיים בזכות הישגיו שלו.

בשנת 1781, כאשר בדק ו'יליאם הרשל באופן שיטתי את השמיים, על ידי חלוקתם לשדות הנראים מבעד לטלסקופ, גילה בדרך מקרה את כוכב הלכת אורנוס. גילוי כוכב לכת חדש בזמן ההוא לא היה דבר של מה בכך. אלפי שנים הכיר האדם רק ששה כוכבי לכת ואליהם נשא את תפילותיו; והנה בלילה בהיר אחד נתגלה כוכב לכת חדש, ומערכת השמש גדלה בממדיה פי שתיים. אפשר לומר כי גילוי שכזה, בהשוואה לימינו, דומה למציאת שמש נוספת במערכת השמש שלנו, שמעולם לא ראינו אותה, כי הסתתרה מאחורי השמש הראשונה.

ו'יליאם הרשל הרבה לתהות אודות השמש. הוא היה משוכנע שהשמש מאוכלסת ביצורים ונהג לדבר רבות אודות בני השמש. הוא עצמו סבר, מתוך היקשים לוגיים לא מבוססים, כי בכל הפלנטות מתקיימים  חיים. יש לציין שבתקופה ההיא, גם המתמטיקאי הדגול קארל פרידריך גאוס, שגה בדמיונות שווא והציע הצעות הזויות. הוא הרבה לחקור את האפשרות של קיום ציוויליזציות מחוץ לכדור הארץ, והעלה רעיון מהפכני לשגר אליהם אותות כדי לידע את החייזרים אודות קיומנו. ההצעה שלו היתה להעביר אליהם מסר אופטי בצורת תרשים של משפט פיתגורס. כששאלו אותו כיצד יעשה הדבר, אמר שיש לטעת במדבר סהרה יער ענק, וכאשר יבחינו בו יצורים מעולמות אחרים באמצעות הטלסקופים שלהם, יוכלו להסיק על נקלה כי רק יצורים נבונים מסוגלים להכיר את המשפט המפורסם על שטחים של משולשים.

גם ג'ון הרשל שמע על הרעיון של גאוס. הוא כלל לא היה משוכנע שישנם יצורים השוכנים כה קרוב לכדור הארץ, עד שיכולים הם לראות את פניו דרך הטלסקופ. את מחשבותיו אלה לא אמר ברבים, אפילו שבעת ההיא, מעטים בעולם היו מומחים לטלסקופים כמותו. בדרום אפריקה התעתד הצוות שנתלווה אליו  לבנות טלסקופ משוכלל שלא נודע עד אז בעולם. משום גודלו של הטלסקופ, לא נשאה אותו עימה הספינה, אלא רק את מרכיביו החיוניים. הטלסקופ היה כה חדיש עד כי הממשלה הבריטית אסרה להעביר כל מידע אודותיו ושיטת בנייתו. סוד הטלסקופ יצר אווירה אפופת מסתורין, והכול ציפו לשמוע ידיעות על כוח הגדלתו המופלא.

הסאן הניו יורקי מפרסם כתבה העוסקת במחקרו של הרשל

ב-25 באוגוסט 1835 הופיעה כתבה בעמוד השני של עיתון סאן הניו יורקי, תחת הכותרת "תגלית שמיימית". בכתבה דווח כי ג'ון הרשל, אשר נסע לכף התקווה הטובה, סיים בדצמבר 1834 לבנות טלסקופ ענק שיוצר לפי עיקרון חדש, וכי התצפיות הראשונות מבעד לטלסקופ נערכו בינואר 1835. היתה זו כתבה ראשונה מתוך סדרת כתבות שפורסמו בששה ימים והדהימו את העולם. עד עצם היום הזה מקדישים חוקרים רבים את חייהם, כדי להבין כיצד היטלטלה אנושות שלמה במשך 23 ימים וגם לאחריהם.

לפי הסאן הניו יורקי, הסיפור במלואו התפרסם טרם לכן בז'ורנל המדעי של אדינבורו, ושם דווח כי ב-10 בינואר הפנה הרשל את הטלסקופ לכיוון כמה כוכבים ידועים. נאמר שהטלסקופ הוא בעל כושר הגדלה של פי 42 אלף והופנה גם לכיוון הירח. הרשל היה מרותק מן המחזות המפעימים שניבטו אליו מבעד לעדשה. הוא גילה בירח גבעות חומות אשר מכוסות בפרחים אדומים. אכן, פרחים אדומים כמו ורדים. היה זה סימן החיים הראשון מחוץ לכדור הארץ שנודע עליו אי פעם. מאוחר יותר גילה הרשל גם יער ובו עצי ענק שלא נראו מעולם בשום מקום אחר. הוא תיאר מישורים ירוקים, חופים עם חולות לבנים, ופסגות עשויות שיש. מאוחר יותר בלילה ההוא, גילו הרשל ועמיתיו, עמק ששטחו מאות קמ"ר ובו רועים עדרי ביזונים זעירים, מסוג שלא ידעו עליו עד אז. היצורים הללו תוארו לפרטי פרטים, ואפילו תואר כיצד מסתיר שיערם הארוך את פניהם של הביזונים. סופר שהרשל הוגיע את מוחו בדבר הסיבה לדבר. לבסוף מצא שהשיער מסתיר את הפנים בכדי להגן על עיני הביזונים כשהירח מואר (כי הרי צידו האחר אפל).

היצור הבא שתיאר הצוות של הרשל דומה יותר למפלצת מאשר חיה המצויה על כדור הארץ. היה לו צבע כחלחל, זקן תיש וקרן אחת. הנקבה לא נשאה קרן על ראשה. אכן, מסתבר שהרשל הצליח לקבוע במדויק שחסרת הקרן הינה נקבה, אבל הוא מצא שהיה לה זנב ארוך יותר. כמו כן, דווח על עמק שבו זרמו נהרות רחבים, ועל איי הנהר מצויות ציפורים רבות מסוגים שונים. נעשה ניסיון רב לזהות כמה מן המינים, אך עד עתה לא עלה יפה. עננים ששטו בשמי הירח הסתירו את "עמק החד קרן" כפי שקרא לו הרשל, וכך הסתיים הפרק השני, כאשר הסאן מבטיח כי בכתבה הבאה יהיו גילויים מדהימים יותר.

הסאן, באותם ימים, היה עיתון בן ארבעה עמודים בלבד שנמכר תמורת פני אחד. הסיפורים אודות הגילויים של הרשל עברו מפה לאוזן, וכל העותקים נחטפו מיד. רבים צבאו על מערכת העיתון ודרשו להגדיל את מספר העותקים. לא היה מקום אחד בניו יורק שלא דובר עליו בהרחבה אודות הפרחים האדומים בירח. כולם דנו והתווכחו אם הפרחים הללו מדיפים ריח ובאיזה ניחוח מדובר. החלה נהירה  הולכת וגוברת של ציבור רב אל חנויות הפרחים כדי להתעניין בזרים החדשים.

בכתבה הבאה דיווח הסאן, כי ב-11 בינואר וב-12 בינואר הירח היה מעונן, אולם ביום ה-13 בחודש שמי הירח היו בהירים מתמיד, ואפשר היה להבחין בעשן המיתמר מעל הרי הגעש הירחיים. הפעם צפה הרשל לתוך היערות המסתתרים בין מישורים רחבים, וראה שוב ביזונים אך מסוג אחר, גדול יותר. הוא גם גילה יצורים אמפיביים דמויי כדור המתגלגלים לאורך החופים במקום ללכת. סופר שהרשל סיווג 14 מינים חדשים שלא היו ידועים למדע. ביניהם בונה ההולך על שתיים ואשר היה חסר זנב. הבונה נשא את ילדיו כדרך האדם, ואף בתי המחסה שהקים בגדות הנחלים דמו מאד לסוכות של אנשי שבטים פראיים. עשן היתמר מבתיהם של הבונים. להרשל לא היה כל ספק: בניגוד לבונים החיים על כדור הארץ, הבונים של הירח יודעים לעשות שימוש באש. מאוחר יותר הבחין הצוות של הרשל בגושים זהובים המצויים בבקע צר, הייתכן שזהו זהב שאלו עצמם? ואז ראו כבשים ענקיות הפוסעות בדרך.

הגיליון הזה נמכר כמעט ב-20 אלף עותקים. נכון לעת ההיא, היתה זו המהדורה הנמכרת ביותר בעולם. מערכות העיתונים בארצות הברית נכנסו לפאניקה. הם לא ידעו ולא הבינו כיצד פספסו את הסיפור המדהים שסופר מעולם. כל שנותר להם היה לצטט את הסאן, ואף להרחיב בגוזמאות רק כדי שהציבור ירכוש גם את הגיליונות שלהם. ביום למחרת כמעט כל העיתונים שבו על הידיעות המרעישות. אפילו מצאו מרואיינים שסיפרו כי במו עיניהם ראו את הציוד של הטלסקופ החדיש מועמס על האוניה בה הפליג הרשל. מאות דורות של אמונה כי אנחנו לא לבדנו ביקום מצאה נתיב ללבבותיהן של הבריות. הרחובות המו אדם. כולם דיברו רק על תושבי הירח. שום נושא אחר לא העסיק את האמריקנים. פרופסורים ואנשי אקדמיה היו אחוזי תדהמה ונסערים מן הגילויים החדשים. מאוניברסיטת ייל יצאה משלחת מדענים לבית העיתון כדי לבדוק את החומר המקורי שנמצא ברשותם. ארצות הברית כולה חיכתה לגיליון הבא.

ב-14 בינואר סופר שהצוות של הרשל הבחין בשלושה אוקיינוסים ענקיים ובעוד שבעה ימים גדולים. הם  גם ראו אגמים רבים עד כי לא ניתן היה למנותם. או אז גילו מקדש עשוי כולו מאבן ספיר שגגו מוזהב. נמסר שקוטרו של המבנה הוא כמאה מטרים וגובהו כשלושים מטרים. אך תעלומה אפפה אותו כי שום יצור לא נראה בקרבתו. מי מבקר במקדשים הללו? שאל עצמו הרשל. לציבור לא היתה תשובה. סקרנותן של הבריות מעולם לא היתה גדולה יותר. בבתי חולים החלו לדבר על ניסים. המשטרה נכנסה לשגרת  כוננות. לאף אחד לא היה ברור מה ילד יום, ואילו הסאן הבטיח את המשך העלילה. משלחת הפרופסורים הלהוטה מאוניברסיטת ייל הגיעה לבית העיתון וביקשה לראות את המסמכים המקוריים, אך אנשי המערכת דחו אותם. בשל הסירוב, היו הפרופסורים המאוכזבים בטוחים עוד יותר שהעיתון מסתיר מהם דברים נפלאים מן הדעת. הם היו אחוזי ציפייה רבה לימים הבאים, והשיא אכן הגיע כשדעתו של הציבור כמעט נטרפה.

לאחר שגילה הרשל את המקדש, הבחין ביצורים פרוותיים ומכונפים, שאמנם דומים לבני אדם, אך עפים כעטלפים. גובהם מטר ועשרים ס"מ, כל גופם מכוסה שיער מלבד הפנים הצהובות והכנפיים הדקיקות והשקופות למחצה. נאמר שהטלסקופ לא היה מספיק חד כדי לדווח על עובי הכנפיים. עוד נמסר שאנשי העטלף מסוגלים להלך, והועלו השערות אם הם נועלים גם נעליים. מסתבר גם שאנשי העטלף אינם עובדים כל חייהם. הם מלקטים פירות מן העצים, מעופפים באוויר ורוחצים במים. הרשל הסיק שעל הירח לא מתקיימים טורפים, וכל היצורים שחיים עליו נראים שלווים וידידותיים.

בכך סיים הסאן את סדרת הכתבות. העיתון דיווח כי קרתה תקלה מצערת לטלסקופ ושבוע ימים עמלו כדי לתקנו, אך אז לא נראה עוד הירח כמקודם בשל מזג האוויר הסוער על פניו. ברם, הקוראים המאוכזבים יכלו להמשיך לקרוא את הסיפורים המפוברקים על אנשי הירח בעיתונים אחרים. הסיפור על העטלפים האנושיים הלם בציבור הרחב. אנשי רוח תהו האם גם יצורים מכונפים אלה מסוגלים לראותנו מן הירח. היו ששאלו עצמם האם כנפיהם מספיק חזקות כדי שיוכלו לעופף לכדור הארץ. מועדון נשים ממסצ'וסטס החל לאסוף כספים כדי לשלוח מיסיונרים לירח. כמרים החלו לבקש מאוכלוסיית המתפללים לתרום ספרי תנ"ך למען נבערי הדעת על הלבנה. החלו ויכוחים ארוכים על הלשון בה מדברים אנשי העטלף ביניהם, שמא יצטרך האדם מכדור הארץ לתרגם למענם את פרקי המקרא. אחרים שללו זאת ויעצו למנהיגים להכריח את בני הירח ללמוד את שפת בני האדם. כעבור ימים מספר, אנשי דת בכירים כבר דיברו בגלוי על כך שיש לשלוח משלחת לירח בדרך כלשהי, כדי לתרבת את אנשי העטלף ולהחדיר בהם את אהבת האל.

למתיחת הירח היו כמעט את כל התנאים כדי להצליח

ב-16 בספטמבר 1835 הודה הסאן שמדובר בתעלול. ריצ'ארד לוק, (Richard Adams Locke), עיתונאי בריטי אשר הגיע ביחד עם אשתו וילדתו בשנת 1832 לארצות הברית, התוודה שהוא חיבר זאת לבדו. היתה זו מעין סאטירה על ספריו של תומאס דיק (Thomas Dick) אשר עסקו במדע פופולרי. דיק היה מערבב עובדות מדעיות עם ספקולציות פנטסטיות ותיאוריות פרועות, ובין דבריו היה משרבב גם מוסר השכל. בספריו היה נאחז בכל מיני הנחות ללא שום ביסוס, וביקש להכריח את הקוראים כי הירח הינו מיושב. גם הוא היה בין אלה שהציעו דרכים שונות לאותת לאנשי הירח וליצור עימם קשר.

זו היתה המתיחה המוצלחת ביותר בכל הזמנים. עותקים מן הסאן נשלחו למערכות העיתונים באירופה, ואלה פרסמו את הכתבות כאילו היו עובדה מוגמרת. הם אפילו לא הזכירו את הסאן כמקור. גיליונות של העיתונים האירופאים נשלחו אחרי כן לכל פינה בעולם, וכמעט כל אדם על פני תבל נחשף לסיפור אודות אנשי העטלף. במשך שנים אחדות, היה ברור כמעט לכל האנושות שמדובר באמת מוחלטת. אמצעי התקשורת של אז היו כה איטיים, כך שאפילו הכחשת הסאן הגיעה למקומות מסוימים רק כעבור 14 שנים.

הסאן מעולם לא התנצל על המתיחה. הוא דווקא התפאר בכך שהצליח לבדר את קהל הקוראים ולשטות במומחים הידענים. משנודע לציבור על תרמית העיתון, לא ניכר כל כעס ורוב האנשים היו מחויכים. תפוצת העיתון אף גדלה עוד יותר. אפילו המדענים היו משועשעים מן המתיחה. ארגו, האסטרונום הצרפתי הדגול, פרץ בשאגות צחוק בכנס מדעי כשסיפר עליה. במשך חודש ספטמבר 1835 הפיץ הסאן עוד ששים אלף עותקים, והדרישה להם נמשכה במשך עשרים שנה אחרי כן.

למרות ההצלחה המסחררת של המתיחה היו גם מעטים שהביעו ספקנות. כתבים מיומנים שאלו כיצד העיתונות הבריטית לא דיווחה מעולם על השלמת בנייתו של הטלסקופ. בקרב המדענים היו אחדים שטענו שכל הסיפורים על עמק החד קרן, מקדשים מוזהבים ודמויי אדם מכונפים הם בלתי הגיוניים. עיתון הרלד הניו יורקי היה מן הבודדים שסבר כי אולי מדובר במתיחה ואף פרסם את הרהוריו. אולם, האזרח הפשוט חשב כי הרלד עושה זאת מתוך קנאה. כמובן, אף אחד לא יכול היה לאמת או להכחיש את הידיעות. כדי להשיג את תגובתו של הרשל צריך היה להפליג לדרום אפריקה, מסע בן כמה חודשים בתקופה ההיא.

מאז 1835 מנסים רבים לתהות על הסיבות להצלחת המתיחה כדי להבין כיצד מתנהג ההמון בסיטואציות של משבר. את ההצלחה יש לזקוף תחילה לכך שהידיעה התבססה על גרעין של סיפור אמיתי. כמעט הכול ידעו שהרשל נסע לדרום אפריקה, כדי לבנות טלסקופ על פי עיקרון חדש שפותח. כולם גם המתינו לשמוע על גילוייו של הרשל בשמי החצי הכדור הדרומי. הנושא המרתק העסיק רבים דאז, והמתיחה השתמשה במערכת הציפיות של הציבור כדי לשווק את עצמה ביעילות רבה. זו גם היתה המתיחה הראשונה בהיסטוריה שהופצה באמצעי התקשורת. לקוראים לא היתה הכנה תודעתית שמישהו מנסה להערים עליהם, ולבטח שלא עיתון, בעיקר בשל החשיבה האינדוקטיבית שעיתון תמיד מדווח על דברים שהתרחשו באמת. הכתבות היו מנוסחות באופן מדעי, כולל שילוב פרטים טכניים אודות הציוד של הרשל. סביר להניח שהרוב המכריע של הקוראים לא ממש התעמק בפשרו של הכתוב הבלתי מובן, שהיה מסובך ומשעמם, אך גם הותיר רושם של מהימנות.

סיפור המתיחה היה כתוב בכישרון רב, אפילו עוצר נשימה, וככל שהתפתחה העלילה לפנטסטית יותר, כך האמינו לה יותר ויותר אנשים. כמו כן, מרביתם של הקוראים היו אנשים פשוטים, חלקם מהגרים שלא שלטו בכל נדבכי השפה האנגלית. הם חיו בתקופת ההמצאות והתגליות. במשך השנים הם למדו לדעת כי אין קץ לחידושים ולפיתוחים. העיתונים באותם ימים היו היחידים שסיפקו את החדשות, כולל חדשות מדע, ולכן הסיפור נבלע בשלמותו. סאן הודיע לקוראיו כי הכתבות מסתמכות על פרסומים בז'ורנל מדעי. גם אם היו מתי מעט בריות שלא תמיד האמינו לכל מה שכתוב בעיתון יומי, הרי שלא פקפקו כלל בסיפור שהופיע בכתב עת מדעי. בסופו של דבר נתברר שהז'ורנל המדעי של אדינבורו הפסיק את פעילותו זמן רב לפני פרסום הידיעות. אחת השאלות שנשאלות היא מדוע לא תהה אף מדען אם די בכושר הגדלה של 42 אלף (שגם הוא היה מפוברק) כדי לראות את המתרחש על פני הירח. מובן שלא די בכך, וגם ברור מאליו שאם אפשר היה, הרי שניתן לראות רק את ראשיהם של אנשי העטלף ולא את כל גופם.

ג'ון הרשל עצמו המשיך בדרום אפריקה את סדרת תצפיותיו, כשהוא לא מודע כמובן, למהומה  שהתחוללה בקצה השני של העולם. חודשים ספורים לאחר שנודעה הפרשה, אמריקני מלונג איילנד בשם Caleb Weeks הגיע לקייפטאון, בכדי לקחת עימו בחזרה ג'ירפות לגן החיות של ניו יורק. בבית המלון פגש את הרשל והראה לו את גיליונות העיתון. ב-3 ביוני 1836 ביקרו אצל הרשל, צ'ארלס דרו'ין ורוברט פיצרוי, מפקד הספינה "ביגל". הרשל סיפר להם שלא חדל לצחוק שעות ארוכות לאחר שנודע לו על המהתלה, וכיצד תגובת הציבור לידיעות הבדויות בידרה את רוחו. הוא שב לאנגליה בשנת 1838. את  תצפיותיו המרובות פרסם הרשל רק בשנת 1847. אף אחת מהן לא עסקה בירח.

ראו גם:

הגולגולת של איש פילטדאון
הקלות הבלתי נסבלת של פרסום מדעי
מחקר קבע: בעוד מאתיים שנה תיעלמנה הבלונדיניות
מארי טופט יולדת הארנבונים

מילות מפתח: מתיחה, מתיחות, ירח, הירח, טלסקופ, תרמיות, תרמית הירח

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.