ותמלא הארץ צרפתים

12/08/2005 ב- 16:07 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ותמלא הארץ צרפתים

התיירות הצרפתית מאיימת להטביע את ימה של תל אביב בניחוח ים-תיכוני מובהק, ומה הפלא, אם כך, שרוחות של שלום מנשבות באזורנו בקיץ הזה במקום תחילתה של מלחמה.


מי שישחה לפחות חמישים מטרים מן החוף, יגלה כי מי הים מלאים לכלוך. המוצר הפופולארי שאפשר למצוא בין הטיפות הכחולות הן פיסות ניילון בגדלים שונים. בהתחלה סבורים שאולי מדובר במדוזה שחמקה מן המוות המצופה ביולי, אך לאחר מכן מתרגלים לקרעי השקיות. לעומת זאת, גם אם תרחיקו כמאה מטרים מקו החוף, עדיין תשמעו את גערותיו של המציל…בצרפתית.

אין לי מושג מה אומר "חוזליטו" (כך קורא לי המציל בחוף גורדון) בצרפתית, אבל אין ספק שמלאכה רבה לפניו, במיוחד בתשעה באב לפי האמונה. תל אביב גדושה בצרפתים, כמו שלא היתה כבר שנים רבות. אם לא נפתח פה לשטן או יעשו לנו עין הרע, אפשר לומר כי האינתיפאדה נעלמה. פה ושם, מגיח פיגוע מתועב, אבל הסיכוי לתעות בהרי האלפים ולמות שם בקור העז הוא כנראה רב יותר. הפיגועים האלה אינם דמדומי האינתיפאדה. מן הסתם, מתקפות המחבלים ישארו עימנו לנצח גם בעת שלום. מדובר במקרים ארעיים, בלתי מתוכננים, שמקורם בהתלהטות חד פעמית ואין קשר ביניהם. זו כבר אינה אינתיפאדה מאורגנת וממומנת לשמחתנו הרבה. משנעלם הטרור מרחובות ערינו, נוהרים לכאן תיירים מכל קצוות עולם. את מרביתם אפשר לראות "תופסים שמש" ברצועת החוף שממול לבתי המלון. מישהו שואל אותי אם הייתי כבר בצרפת. אמרתי לו שלא.

אינני יודע כמה ממכם הילכו על החוליות הנרחבות של חופי עזה. בשירות הסדיר הזדמן לי לבקר שם. היו אלה חופים בתוליים, מפעימים ממש. התגעגעתי אליהם, אל השלווה שהם נסכו אצל כל מי שחלף שם. לאחר הסכם אוסלו כבר לא ניתן היה לבקר בהם. אולי עתה, לאחר ההתנתקות מעזה, יאפשרו הפלשתינים לציבור הישראלי לבקר אצלם בבטחה. אני כבר רוצה לנסוע לשם, לטבול במים הנקיים של עזה. כשערפאת היה שולח אותנו לשתות מהים של עזה, תמיד שאלתי עצמי, מתי יסבירו לו שמי הים של תל אביב גרועים יותר.

עוד לא ברור היכן נעלמו כל השוטרים. האם התערבבו בין המוני הצרפתים ואינם נראים עוד, או שבאמת כולם ירדו דרומה אל ציר כיסופים, כדי לעצור את המוני המתנחלים המסתננים לגוש קטיף. לפני כחודש שמעתי במו אוזניי את מפקדי המשטרה מסבירים על ההשלכות הנוראיות הצפויות, בשל המחסור החמור בכוחות השיטור. והנה התפרסם ששיעור הפשיעה בארץ ירד פלאים בשבועות האחרונים: פחות רציחות, פחות גניבות, פחות תאונות דרכים ורק גולדבלט אחד. מה זה אומר? האם השוטרים אחראים לרוב הפריצות בבתים? האם נוכחות ניידות המשטרה בצירים הסואנים היא הגורם העיקרי לקטל בכבישים? צריך לחשוב על זה. אמנם לא ברצינות, אבל כדאי להרהר. אולי בכל זאת מסתתרת כאן איזו תובנה חמקמקה.

כששבתי הביתה והורדתי מעליי את החול במקלחת קרה, הרשיתי לעצמי להתפלל כי בעקבות התיירים יגיעו לכאן גם אוצרות האמנות. אינני יודע אם שמתם לך לכך, אבל מאז החלה האינתיפאדה, גוועו המוזיאונים בארץ. כדי לקיים כאן תערוכה שתמשוך קהל רב, יש צורך להביא ארצה עבודות של ציירים נודעים. כמו שכולנו יודעים, לא רק מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב חפצים להציג יצירות אלו, אלא גם מוזיאונים רבים בעולם כולו, והתחרות היא קשה. מובן שכאשר מתפוצצים מתאבדים כמעט בכל מקום אפשרי, לא יכלו המוזיאונים לעשות הרבה. גם אותם איומים של העיראקים, בטרם פתחה נגדם ארצות הברית במערכה, לא הועילו. הוסיפו לכך את עלויות הביטוח בזמן מלחמה, ותיווכחו לדעת מה הפסדנו בארבע השנים האחרונות.

דומני כי מאז "שיכרון צבעים" של מרצבאכר לא היתה פה תערוכה גדולה באמת, כזו שהמונים מתגודדים לקראתה בכניסה. ומרצבאכר הוא יהודי, בל נשכח זאת. בעלי אוספים שאינם מבני עמנו כבר מזמן הדירו רגלם מכאן. אי אפשר לומר כי בארץ אין הצלחה לתערוכה טובה באמת. להזכירכם, זו של צ'יהולי במוזיאון מגדל דוד מופיעה בספר השיאים של גינס. הגיעו אליה מיליון וחצי מבקרים. מישהו טען כי השיא הזה יישבר רק כשהוותיקן יחליט להציג את המנורה. כומר אחד אמר לי פעם שהיא לבטח מוסתרת שם במרתפים. שאלתי אותו מדוע הוא חושב כך. הוא אמר: בני ישראל היו חכמים. המנורה לא היתה עשויה זהב. הם ידעו שאם ייצקו אותה מן המתכת היקרה, כובשי ירושלים עוד עלולים להתיך אותה.

סבא שלי, יהודה בלו, היה אוכל זיתים מבוקר עד ערב. שאלנו אותו בחנוכה מדוע אינו טועם מן הלביבות. הוא טען שהוא אוכל זיתים בחנוכה לזכר הנס של פך השמן. הוא אף פעם לא ענה לעניין. כל תשובה שלו היתה מתחמקת ומתוחכמת. תמיד היה חרד לגורל המדינה ולשלום האומה. הרגיז אותו שבגין ויתר על כל סיני בשביל שלום. עוד יותר הרגיז אותו שבגין ויתר לסאדאת והשאיר את עזה בידינו. אם מחזירים את החופים היפים של סיני, לשם מה זקוקים אנו לעזה, נהג לומר. לגבי החופים של עזה אני חולק על דעתו. הם יותר יפים מאלה של סיני בים האדום, אבל מסכים עימו שלא היינו צריכים להקים שם התנחלויות. סבי לא נהג לשאת נאומים נלהבים. בדרך כלל שב על כל מיני משפטים ששמע בבית הכנסת. הנה מחר ערב תשעה באב. אם היה בחיים לבטח היה צם. שנאת החינם אשר בגללה חרב בית המקדש השני גרמה לי לומר לו פעם:

שאלו אפרוח, מה תרצה להיות כשתהיה גדול? השיב האפרוח: אני לא רוצה להיות גדול.

אולי אם נישאר מאוחדים, לא ניתן שוב הזדמנות לעמים אחרים לשחוט אותנו. סבא שלי עלה לארץ ממזרח אירופה. כשסיפר על פרעות ביהודים, הוא ידע על מה הוא מדבר. הוא ראה זאת במו עיניו. הוא לא היה צריך להיות פרופסור כדי להבין זאת. הוא לבטח לא היה מתחנף לעורכי כתבי עת אנטישמים באירופה, רק כדי שיפרסמו אצלם מאמר. את החנופה הזו שקוראת לסירוב פקודה היה רואה כמעט כבגידה. בעיניו, עדיף להישאר אפרוח בכיתה א' מאשר לגדול לפרופסור "מוסרי" לכאורה. זה מזכיר לי האמרה הבאה: למוסלמים אין מצפון עד שהורגים בהם, לנוצרים יש מצפון עד שהורגים בהם, ואילו אצל היהודים שום דבר לא משתנה בעקבות האירועים: תמיד יש להם מצפון ותמיד הורגים בהם.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.