מרק קיני הציפורים

08/08/2005 ב- 10:23 | פורסם בסיפורים אקולוגיים | סגור לתגובות על מרק קיני הציפורים

במערות הסמוכות לאוקיינוס השקט, במזרח הרחוק, מקננים שלושה מיני סיסים המשתמשים רק בריר פיהם כחומר לבניין הקן. את הקן הזה אפשר להרתיח במים במשך שעה, ואחר להגישו לבני הבית בקעריות מרק. ואכן, מרק קיני הציפורים הוא מאכל סיני מסורתי האהוב על כולם, בארץ המאוכלסת ביותר בעולם. וכך, בשל מרק עשוי ריר, מתחילה להיעלם מן העולם, אוכלוסיה של ציפורים מעניינות, אשר כל חטאן היא השיטה המיוחדת שבה הן בונות את קינן.


הקן, זאת ידוע לכול, הוא המקום שבוחרת הציפור להטיל בו את ביציה ולדגור עליהן. הקן עשוי להיות מחילה בגדת הנחל, נקבה בסלע, חלל עץ, גומה בקרקע, או מבנה שיוצרת הציפור בכוחותיה שלה. ידועות מספר ציפורים המשתמשות בריר פיהן כחומר דבק כדי לבנות את קיניהן. כאלה הן הסנוניות הבונות את הקן מטיט המעורב בריר. אף הסיסים נוהגים להדביק את חומרי בנין הקן באמצעות ריר פיהם. לרוב עשוי קן הסיסים מעשב, שיער בעלי חיים, נוצות ואפילו פיסות דגים יבשות, המודבקות אלה לאלה.

במערות הסמוכות לאוקיינוס השקט, במזרח הרחוק, מקננים שלושה מיני סיסים המשתמשים רק בריר פיהם כחומר לבניין הקן. הריר הנקי מכול פסולת, נקרש ונהפך לגוש מוצק. את הקן הזה אפשר להרתיח במים במשך שעה, ואחר להגישו לבני הבית בקעריות מרק. ואכן, מרק קיני הציפורים הוא מאכל סיני מסורתי האהוב על כולם, בארץ המאוכלסת ביותר בעולם.

מיני הסיסים הם עופות חברותיים, אשר צדים את מזונם בצוותא, חלקם נאספים ללינה משותפת בלילה ואף מקננים יחדיו. גם מיני הסיסים יוצרי קיני המאכל מקננים במושבות. הם בונים את קיניהם במערות אפלות, הנסתרות בתוך צוקים תלולים אשר לחוף הים. את דרכם בחשכה הם מוצאים באמצעות הדים שהם מפיקים מתיבות הקול שלהם. נראה שביכולתם למדוד את פרק הזמן שבין כל ציוץ לבין ההד שלו.

גם דרך בניית הקן פוענחה לפני שנים רבות: הסיס ניגש לקיר המערה, בוחר את המקום שבו בחר לקנן, ואז מעביר את קצה לשונו על פני הסלע, ומדביק אליו את הריר הנמשך כחוט מתוך פיו. בסיס הקן נעשה בצורת פרסה, ועל יסוד זה הולך ונבנה באיטיות מדף קטן, אשר עליו נוספים עוד ועוד נדבכים של ריר, עד השלמת הקמתו של הקן.

הקן ריק מכל ריפוד ואינו גדול ביותר, גודלו כרבע קליפת ביצה ומשקלו כששה גרם. תקופת בניית הקן נמשכת מספר שבועות, וקצב הבנייה תלוי במצבו הגופני של הסיס. ציפור שתזונתה לקויה אינה מפרישה ריר רב. הריר מופרש רק בעונת הקינון ולאחריה מצטמקות בלוטות הריר עד לעונה הבאה. בתוך הקן מטילה הנקבה שתי ביצים, ומהן בוקעים גוזלים עירומים מנוצות, אשר עיניהן נפקחות רק לאחר ימים אחדים.

בעבר שיערו כי הסיסים משתמשים באצה מסוימת כדי לבנות את הקן. כיום ידוע שבנייתו נעשית רק מהפרשת הריר מתוך הבלוטות הגדולות שבפי הסיסים, אשר תופחות בעונת הרבייה. הריר מסוגל להתמתח מאוד, עד כדי כך שאם אדם ימשוך חוט ריר מפי הציפור וידביקנו על גבי מקל, יוכל על ידי סיבוב המקל לגלגל את כל החוט עליו, ולרוקן את בלוטת הריר עד תום. הריר הדביק הוא סמיך ושקוף ונקרש במהרה במגע עם האוויר. כעבור זמן מה הוא גם מתקשה. ריר שנתקשה תופח במים חמים, ועל תכונה זו מבוסס מרק קיני הציפורים (bird's nest soup).

שלושת המינים אשר האדם ניזון על קיניהם הם: סיס קן המאכל (Aerodramus fuciphagus), סיס הקן השחור (Aerodramus maximus), סיס הקן הטחוב (Aerodramus salangana). מיני סיסים אחרים מערבבים פסולת רבה בבנין קינם, ולכן קיניהם אינם ראויים למאכל. קיני המאכל מהווים לא רק מצרך מזון חיוני לתושבי סין, אלא גם נחשבים כמטעמים. לקן העשוי חומרים חלבוניים יש ריח של דבק, ולא כל קן יצלח למאכל. קן טרי שעוד לא התיישן די צורכו אינו מתאים לשמש כתבשיל, כי נחוץ פרק זמן מסוים עד שהקן מקבל את טעמו המיוחד. קן ישן מדי לא יצלח לחלוטין, משום שהוא משחיר ומבאיש בחלוף הזמן ולמעשה מתחיל להתקלקל.

מנה לנפש מצריכה שלושה קינים לכל הפחות. מכיוון שאספקת הקינים מצומצמת למדי, יקר מחירו של קן אחד. מחירם הרב של קיני הסיסים גרם לכך שרבים הם המנסים לזייפם. אלה מייצרים קינים ממקפא עשוי אצות ים. הקינים המזויפים דומים מאד בטעמם לקיני הסיסים, ורק מומחים מסוגלים להבחין בזיוף. רבים התבשילים העשויים מקיני סיסים, אך המרקים בתוספת סוכר וזרעי לוטוס הם האהובים ביותר. הקינים אינם טעימים לכל חיך ויש להסתגל אליהם בהדרגה, כדי לחוש בטעמם המיוחד והמעודן. לפנים נחשב הקן כבעל סגולות רפואיות רבות, עד כדי השבת החיים לחולים המצויים על ערש דווי. בצפון סין, שם החורף קר במיוחד, מאמינים התושבים כי מרק העשוי קיני סיסים, מסוגל להפשיר שוב את הדם שקפא באיברים.

מערות הקינון שייכות לאנשים פרטיים המקבלים תשלום רב בעד הזיכיון לאסוף את הקינים. מלאכת האיסוף אינה פשוטה ומצריכה מאמץ רב וכישורי טיפוס. הטיפוס במערות גם דורש אומץ לב וכרוך בסכנת נפשות. לרוב מצויים הקינים במרומי המערה החשוכה, ויש צורך בסולמות וחבלים כדי להגיע אליהם. המטפס מחזיק בידו האחת אבוקה דולקת ובידו השנייה הוא אוחז בסולם לבל ייפול מטה. זוהי מלאכה עדינה וקשה העוברת מאב לבן, ויש המתחילים בה כבר בגיל צעיר מאד.

במערות רבות הוקמו פיגומים קבועים העשויים במבוק, אשר מאפשרים להגיע גם לקינים הגבוהים ביותר. כתוצאה מכך, אף אחד מן הקינים אינו יכול להימלט מידו הארוכה של האדם. מיני סיסים אלה, שקינונם נפגע שוב ושוב בכל עונה, הולכים ונעשים נדירים. חלק מן הסוחרים החליטו להקים מקומות מחסה חלופיים במקום המערות, כדי לעודד את בואם של הסיסים לקנן בהם. כאשר מתברר שלא מדובר במין הסיס הרצוי, הורסים המגדלים את הקן על ביציו. כך, בשל מרק עשוי ריר, מתחילה להיעלם מן העולם, אוכלוסיה של ציפורים מעניינות, אשר כל חטאן היא השיטה המיוחדת שבה הן בונות את קינן.

מילות מפתח: מרק, קן ציפורים, ציפור, אקולוגיה

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.

%d בלוגרים אהבו את זה: