קורותיו של יונה המודרני בבטן הלוויתן

03/08/2005 ב- 09:42 | פורסם באזור הדמדומים | סגור לתגובות על קורותיו של יונה המודרני בבטן הלוויתן
תגים:

יונה הנביא כבר לא לבד במחשכיו של מעי הלוויתן. בגנזך האדמירלות הבריטית מצויים מסמכים החתומים על ידי רופא של ספינה ואנשי צוותה, המספרים אודות קורותיו הבלתי תיאמנה של איש אשר לוויתן בלעו והוא נחלץ ממנו בחיים.


לפי המסופר, מצויים בגנזך של האדמירלות הבריטית, מסמכים חתומים על ידי רופא של ספינה ואנשי צוותה, אודות איש שבלעו לוויתן והוא נחלץ מבטנו בחיים. בסיפור זה נאחזים נוצרים דתיים בכדי לשוות אמיתות לסיפורו של יונה המקראי, משום שהברית החדשה מסתמכת על היחלצותו של הנביא מבטן הדג, כדי להסביר את תחיית המתים של ישו. את המסמכים לא פרסמו מעולם, וגם לא ברור בדיוק מה אירע במי האוקיינוס האטלנטי ביום ההוא.

ב-14 באוקטובר 1771 דיווח The Boston Post Boy על מקרה מעניין: לוויתן גדול ממדים שספינה לציד לווייתנים עקבה אחריו בים הדרומי, תקף את הסירות שדלקו אחריו, ובחמת זעם בלע את אחד מאנשיה, מרשל ג'נקינס (Marshall Jenkins) שמו. אז צלל הלוויתן לעומק רב, ומשהגיח מן המים פלט את המלח האומלל, שאמנם נפצע קשה אך נותר בחיים. המקרה כמעט שנשכח אף בהדסון, ארצות הברית, מקום מגוריו של הניצול, עד שה"דיילי טלגרף" הבריטי מצא לנכון לפרסם זאת ב-17 בפברואר 1928. באותה שנה עסקו גם במקרה דומה שדווח כי אירע 37 שנים לפני כן.

ב-9 בפברואר 1891, לא רחוק מאיי פוקלנד, נשמעה קריאתו של הצופה במרומי התורן כי לוויתן שט בקרבתם. מיד נשמע הפעמון המצלצל, ואנשי הצוות מיהרו להוריד את הסירות אל המים. ג'יימס בארטלי, מלח צעיר בן 21, הפליג זו הפעם הראשונה בחייו. הוא בחר לעשות זאת ב"כוכב המזרח", ספינה לציד לווייתנים, ועתה נמנה על אנשי הסירה הראשונה אשר חתרה לעבר היונק הענקי. אנשי הסירה התקרבו אל הלווייתן ובבת אחת שילחו בו את צלצליהם. הלוויתן ההמום צלל מיד לעומק רב ונעלם. לא חלפו דקותיים והוא התרומם בזעם בדיוק מעל הסירה וניפץ אותה לרסיסים. כל מי שנמצא בסירה הועף אל המים. מלבד שניים נמשו כולם על ידי חבריהם מן הסירות האחרות. אחד נמצא ללא רוח חיים והשני אבד. היה זה ג'יימס בארטלי. החיפושים אחריו לא העלו דבר. האוניה המתינה במקומה עד שהלוויתן הפצוע יסיים את חייו ויצוף על פני המים.

עם רדת החשכה נראה הלוויתן הגוסס בפרפוריו האחרונים, והסירות שוב הורדו אל הים. לאחר שתקעו בו עוד צלצל, החלו מושכים בחבל כדי לקרבו לירכתי הספינה. היונק הענקי שוקל טונות רבות והיה צריך לחתוך מבשרו נתחים נתחים, כשגווייתו צפה על פני המים. בינתיים התקהלו סביב כרישים רבים שריח הדם הזעיקם ממרחקים. לקראת חצות, הגיעו סוף סוף אל קיבתו הענקית של הלוויתן והחלו לפלס את דרכם לשם. והנה, בתוך גוש הבשר הבחינו בתנועות מוזרות. משנצמדו אליו יכלו לשמוע נשימות כבדות. קברניט האוניה הזעיק מיד את הרופא, שהגיע למקום עם מספריים חדים. בזהירות רבה חתך את הבשר, עד שרגל נעולה בנעל נחשפה אל מול עיניו. לא חלפה דקה וכבר משכו משם את גופו של אדם צעיר. היה זה ג'יימס בארטלי. אמנם צפוד כולו ומחוסר הכרה, אך חי ונושם.

בארטלי האומלל הועלה לספינה. את גופו רחצו במי ים והשכיבוהו בתאו של המפקד. כעבור שעות אחדות הצליח הרופא להשיב את רוחו להכרה, אבל זה מיד איבד אותה מחדש. כך חלפו שבועיים בהם נאבק על חייו, סובל מהזיות ומחום גבוה, ומתעורר מעלפונו אחוז טירוף. רק כעבור חודש החל לשוב בהדרגה לאיתנו. חלפו עוד שבועות אחדים עד ששב כושר דיבורו, והוא יכול היה לספר את אשר אירע עליו:

"עפתי באוויר וכאשר נפלתי חזרה למים, ראיתי לוע כביר נפער לעברי. פרצתי בזעקה. זה היה איום ונורא. החלקתי פנימה בין שיניים קטנות וחדות, אל תוך מה שנדמה כצינור גומי רוטט מלא משחה שמנונית. נשימתי כמעט אבדה לי. ניסיתי לשאוף אוויר בכל כוחותיי ובקושי יכולתי. מיששתי בכפות ידיי את החלל בו שהיתי, וחשתי שהוא עשוי חומר דוחה וגמיש. החושך היה מוחלט והחום כה רב. הבנתי שהלוויתן בלע אותי, וההלם הכריע אותי עד שאיבדתי את הכרתי. כשהתעוררתי, מצאתי אתכם עומדים סביב מיטתי".

ג'יימס בארטלי שהה כחמש-עשרה שעות בבטן הלוויתן, ומסתבר כי לנוזלי הקיבה של הלוויתן היתה השפעה שלילית על גופו. עורו הלבין והתקלף ללא הרף. בנוסף לכך נשרו כל שערות ראשו עד האחרונה שבהן. גם ראייתו הלכה ונחלשה עד שכמעט נעשה עיוור. במשך 18 שנים עד יום מותו, ביקרו אותו מומחי רפואה רבים שלא יכלו לסייע לו, והתפלאו הכיצד שרד את שעותיו בתוך בטנו של הלוויתן. על מצבת האבן בעיר Gloucester נכתב: James Bartley, 1870-1909, A Modern Jonah

לאחר סיפור מופלא שכזה, נשאלת השאלה: האם אירע מקרה שכזה או שכולו בדותה? התשובה על כך די ברורה: בכוחו של לוויתן גדול לבלוע יצור בגודל אדם, אך ספק אם הוא מסוגל לשרוד בבטנו מעבר לדקות אחדות. סביר להניח שהוא ימות בחנק, בטרם יפעלו עליו נוזלי הקיבה החומציים ויעכלו אותו. בעלי חיים רבים בולעים קטנים מהם בשלמותם, וטבעי שדג גדול יבלע דג קטן. אם פותחים מיד את בטנו של הדג הגדול, אפשר להציל לא פעם את הדג הקטן. נחשי חנק לעומת זאת, מביאים קודם כל למותו של הטרף, ורק אחרי כן מתחילים לבלוע אותו מכיוון ראשו.

מכל מקום, תמיד יתכן מקרה יוצא מן הכלל, ובו מתוך רבבות פעמים, בכל זאת יינצל אדם שנבלע על ידי לוויתן. מובן שאין מדובר בנס משמיים אלא בתכונה מסוימת בטבע, שבתוך כל אוכלוסיה ישנם פרטים השונים מאד זה מזה בשל מוטציות, ודי שישנה קיבה חריגה בבטנו של אחד הלווייתנים היוצרת מרחב נשימה, ואדם חריג שעורו מסוגל לעמוד בפני נוזלי הקיבה החומציים, כדי שישרוד זמן מה בבטן הלוויתן, אך ודאי שלא ימים מספר. האם זאת אשר קרה לג'יימס בארטלי? זאת אי אפשר לדעת. רצוי רק לומר כי קיים סיכוי קלוש ביותר שלוויתן יבלע אדם. קיים סיכוי קלוש ביותר שיימצא פרט חריג של לוויתן כפי שתואר, וכך גם לגבי פרט חריג של אדם, ולבטח אם השניים מתקיימים בעולם בזמן אחד. לפיכך, מפגש אקראי בין פרט חריג של לוויתן לבין פרט חריג של אדם, הינו כמעט חסר סיכויים מבחינה הסתברותית.

לא מעט אנשים בדור האחרון נדרשו לחקור את מהימנותו של הסיפור, ומן הממצאים עולה שהעיתון האנגלי The Mercury of South Yarmouth פרסם ב-22 באוגוסט 1891 את הסיפור, אך בלי להזכיר אף שם של איש צוות או את שמה של הספינה. ברישומי חברת לויד'ס הבריטית משנת 1906 נמצא שספינת "כוכב המזרח" (Star of the East) עזבה את נמל אוקלנד בניו זילנד בדצמבר 1890 והגיעה לניו יורק באפריל 1891, כך שיתכן שחלפה ליד איי פוקלנד בפברואר 1891. על כל פנים, זו לא היתה ספינה לציד לווייתנים ולא נרשם בה אדם בשם ג'יימס בארטלי. אשתו של ג'. קילאם (J.B. Killam), מפקד הספינה, כתבה ב-24 בנובמבר 1906, שבכל אותן פעמים שבעלה פיקד על הספינה, לא נבלע מעולם אדם על ידי לוויתן. ביוני 1891 נלכד לוויתן ליד חופי גורלסטון (Gorleston), לא רחוק מ- Great Yarmouth. לאחר שפוחלץ הוצג הלוויתן בתערוכה נודדת ביישובים הסמוכים. חודשיים אחרי כן, פרסם, כאמור, העיתון המקומי את הסיפור אודות האדם שנחלץ מבטן הלוויתן, אך ללא פרטים רבים. מכל זאת נובעים שני דברים: מישהו המציא במכוון את סיפורו של יונה המודרני, כדי למשוך קהל רב ככל האפשר אל התערוכה בה הוצג הלוויתן, או שבכל זאת אירע המקרה, למרות הספקת הרבות.

הסיפור אודות ג'יימס בארטלי מפורסם למדי בכנסיות המשיחיות, כהוכחה לאמיתותם של דברי התנ"ך, ובמיוחד לאמיתות סיפורו של יונה המקראי. אם קרה הבלתי ייאמן כפי שמסופר על בארטלי, הרי שישנה בעיה לא פשוטה לספקנים העיקשים כנגד סיפור זה במקרא, כי למרות הסברה שאולי הומצא, הרי יתכן שמקרה שכזה היה שריר וקיים, והיווה את הגרעין אשר ממנו צמח המשל (בשנים האחרונות התברר כי גם לסיפור המבול יש גרעין של אמת, ואכן הוצף הים השחור בזמנים קדומים). באמיתות סיפורו של יונה מאמינים, כמובן, מאות מיליוני נוצרים שאינם מטילים כל ספק בכתוב בתנ"ך, ובכלל זה בברית החדשה. על ישו מסופר כי שב מעולם המתים כמו יונה הנביא, ונראה שישנו עיוות מסוים בפרשנות הנוצרית לסיפור המקראי. ובכל זאת, לעומת תחיית המתים של המשיח הנוצרי, המקרה של ג'יימס בארטלי נמצא בהחלט בגדר הסביר.

ראו גם:

מהו הקשר בין ישו לתחריט של דג שנמצא על אחת הגלוסקמאות?

פרשת הלוויתן המתפוצץ

מילות מפתח: יונה הנביא, לווייתן, ציד לווייתנים

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.