צירוף מקרים: תעלומה או עניין של הסתברות

22/07/2005 בשעה 18:37 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על צירוף מקרים: תעלומה או עניין של הסתברות

אין אדם שלא חווה צירוף מקרים לפחות פעם אחת בחייו. רבים ניסו להעניק הסבר כלשהו לתופעה אך לא הצליחו. האם זה הגורל אשר מהתל בנו? האם אלה כוחות זרים שאינם ידועים לנו? סטטיסטיקאים יכולים להעניק לנו את מנת הסיכויים שאירוע של צירוף מקרים כלשהו יתרחש אי פעם. פרפסיכולוגים יכולים לתת לנו פירוש משלהם כיד הדמיון הטובה. בכל זאת, פעם אחר פעם, אנו ניצבים חסרי אונים ומשתאים לנוכח הנסיבות המפתיעות.


לפני ימים אחדים, כשבדקתי את תא הדוא"ל שלי מצאתי מייל מידידה ותיקה. היא סיפרה לי על אירוע כלשהו שעומד להתקיים וכדרך אגב כתבה: טלפנתי אליך בשבוע שעבר, אבל צליל החיוג היה תפוס. רציתי להודיע לך שהכוס התאומה של זו שלקחת… נשברה. נדהמתי כולי וקראתי שוב את המילים נסער לחלוטין. איך זה יכול להיות?

התפתח אצלי הרגל מגונה לבדוק ספלי משקה אצל חבריי, ולבחור לי את החינני מכולם, כדי שבו יימזג לי הנוזל החם, בכל פעם שאבקר אצלם. שנתיים ימים חלפו מאז נקנתה הכוס שנשברה והספקתי לשתות בה או בתאומתה מספר פעמים. לפני ארבעה חודשים, אמרתי לידידתי: "אני מאד מחבב את הכוס הזו ויש לך שתיים זהות כאלה. על כן אשאיל אותה ממך לזמן בלתי מוגבל". היא חייכה אליי והשיבה: "זה רעיון מצוין. כך יתברר אחת ולתמיד אם אתה בא כדי לדרוש בשלומי או כדי להתענג על הכוס". מאז לא ראיתיה.

ביום חמישי שעבר, לקראת ערב נשברה הכוס שהשאלתי. היתה זו הזדמנות מצוינת להתקשר לאותה ידידה, כי זמן רב לא שוחחתי עימה, ובאותה עת גם לבקש ממנה את הכוס הנותרת. ברם, צליל החיוג היה תפוס. ניסיתי עוד פעם והצליל עודנו תפוס. חלפו השעות והימים ושכחתי מכך לחלוטין, והנה הגיע המייל הזה והוציא אותי משיווי משקלי: שתי הכוסות נשברו באותו ערב וצירוף המקרים הזה מופלא בעיניי, אך כדי להתחכם עימי, ביקש הגורל השליו גם לזמן התקשרות טלפונית בה בעת ביני לבין ידידתי, וכך הצליל נותר תפוס. חשבתי על כך, ונהיר לי כי באותן שעות לא הרמתי את שפופרת הטלפון בשום מקרה, מלבד ניסיון ההתקשרות הכושל.

אין אדם שלא חווה צירוף מקרים (coincidence) לפחות פעם אחת בחייו. לרוב מדובר בצירוף מקרים פעוט, כמו שני אנשים זרים העומדים בתור לתיאטרון, ואז שעוני היד שלהם, שכוונו לאותה עת, מתחילים לצלצל בו זמנית. רק בודדים חוו צירוף מקרים מסובך יותר, כזה שמותיר את שומעיו משתוממים או בלתי מאמינים.

רבים ניסו להעניק הסבר כלשהו לתופעה אך לא הצליחו. האם זה הגורל אשר מהתל בנו? האם אלה כוחות זרים שאינם ידועים לנו? סטטיסטיקאים יכולים להעניק לנו את מנת הסיכויים שאירוע של צירוף מקרים כלשהו יתרחש אי פעם. פרפסיכולוגים יכולים לתת לנו פירוש משלהם כיד הדמיון הטובה. בכל זאת, פעם אחר פעם, אנו ניצבים חסרי אונים ומשתאים לנוכח הנסיבות המפתיעות.

אחד מצירופי המקרים הראשונים שמוזכרים בספרות העולמית, הוא סיפור אגדתי מן התלמוד הבבלי:

יוסף מוקיר-שבת — כך נקרא על שם שהיה זהיר בכבוד שבת — היה לו בשכונתו נכרי אחד שנכסיו מרובים ביותר. אמרו לו חוזים בכוכבים: כל-הנכסים שיש לך — יוסף מוקיר-שבת יאכלם. הלך ומכר את כל-נכסיו ולקח בהם מרגלית וקבעה בכובעו. כשהיה עובר גשר, הפריחה רוח את כובעו והטילתו לים. בלעו דג. נצוד הדג והביאוהו לשוק בערב-שבת בין-השמשות. אמרו: מי יהא לוקחו בשעה זו? אמרו לו: לכו והביאוהו אצל יוסף מוקיר-שבת, שרגיל לקח. הביאוהו אצלו ולקחו. קרעו ומצא בו מרגלית. מכרה בשלש-עשרה עליות דינרי זהב. פגע בו זקן אחד, ואמר: מי שמלוה לשבת — השבת פורעת לו. (מסכת שבת קיט, ע"א)

אני מניח שגרעין האגדה מבוסס על מקרה אמיתי: יתכן שנערה כיבסה את בגדיה בנחל, והטבעת אשר ענדה החליקה למים. דג גדול שחלף במקום בלע את המתכת הנוצצת כהרגלם של יצורים אלה. במידה שנלכד כעבור זמן מה, הרי שהטבעת נמצאה בתוך בטנו. התלמוד, מכל מקום, נותן פירוש כהלכתו: שכר ועונש הבאים מידי שמיים. המעביד הנוכרי ניצל את היהודי שומר המצוות, וההשגחה העליונה בחרה לגמול לשניהם על מעשיהם: הרע איבד את רכושו והטוב נתעשר בן יום.

צירוף מקרים מפורסם יותר הוא זה שאירע למלך איטליה, אומברטו הראשון (Umberto I). בערבו של ה-28 ביולי 1900, סעד המלך בחברת שלישו במסעדה בעיר מונצה, שבה נתבקש להיות נוכח באירוע ספורט ביום המחרת. לתדהמתו הבחין המלך כי בעליה של המסעדה דומה לו בדיוק רב, ומשפנה לשוחח עימו, הסתבר לו שהדמיון ביניהם רב משחשב.

שמו של המסעדן היה גם כן אומברטו. כמו המלך, אף הוא נולד בעיר טורינו ובאותו תאריך – 14 במרץ 1844. הוא נישא לקרובתו, רגינה מרגריטה ב-22 באפריל 1868, באותו תאריך ממש שבו המלך נשא לו לאשה את דודניתו, רגינה מרגריטה. המסעדן פתח את מסעדתו ב-9 בינואר 1878, היום שבו הוכתר אומברטו הראשון למלך.

המלך כה התפעל מן "התאום" החדש וביקשו להצטרף אליו למחרת למאורע. ביושבו בבימת הכבוד באיצטדיון תהה המלך מדוע מתמהמה המסעדן. השליש נעלם לזמן מה, ומששב לחש למלך כי מיודעו מצא את מותו בבוקר ההוא בדו קרב מסתורי. כעבור דקות התפרץ לעבר המלך מתנקש והרגו.

הפסיכואנליטיקן השוויצרי, קארל יונג (Carl Gustav Jung), ראה במקרהו יוצא הדופן של המלך אומברטו, כמין הוכחה לתיאוריה שלמה שעמד לפתח בנוגע לטיבם של צירופי מקרים. הוא כינה זאת בשם "סינכרוניזציה של הגורל". השערתו, בעלת הצביון האסטרולוגי, גרסה שכל אלה אשר נולדו באותו תאריך, הינם בהכרח בעלי קווי גורל זהים. במילים אחרות, הם אינם אלא תאומי זמן שאין ביניהם כל קשר דם.

סיפורים מהסרטים

בשנת 1938 חיבר המחזאי א. טלבוט קומדיה בשם Chez Boguskovksy, אודות אדם בשם בוגוסקובסקי הגונב ציור ממוזיאון הלובר בפאריס. ב-15 באוגוסט 1939 נגנב ציור מן הלובר. כשנתפס הגנב נודע כי שמו בוגוסקובסקי (Boguskovksy). הוא כמובן לא שמע מעולם על הקומדיה ולא על שום מחזאי בשם טלבוט.

לא פחות מעניין הוא המאורע אשר קרה לשחקן הקולנוע הבריטי, אנתוני הופקינס. לסרט "הנערה מפטרובקה" (Girl From Petrovka) לוהק הופקינס, וכדרכו, ביקש לקרוא את הספר עליו מבוסס התסריט. על כן פנה לכמה וכמה חנויות ספרים, אך באף אחת מהן לא מצא את מבוקשו. הדבר היה מוזר בעיניו. ערב אחד, נכנס לתחנת הרכבת התחתית בכיכר לסטר שבלונדון, וראה חפץ מיותם המונח על אחד הספסלים. במקום לשאול עצמו מה חפץ חשוד כזה עושה במקום הומה אדם, לא חזה הופקינס את שרשרת הפיגועים שפוקדת את הבירה האנגלית, ובמקום זאת נתקרב לבדוק מהו הדבר. לפניו היה מונח ספר והופקינס הרים אותו ממקומו כדי לבדוק מהו. להפתעתו לא היה קץ: היה זה הספר "הנערה מפטרובקה" שהוא כל כך שיווע אליו. הוא כמובן נטל אותו עימו ועיין בדרך בדפי הספר. במקומות מסוימים, הבחין כי בשולי הדף נרשמו כל מיני הערות בכתב יד צפוף, אך הוא לא ייחס להן חשיבות. כעבור יומיים טס לאתר הצילומים של הסרט ושם פגש את מחבר הספר, ג'ורג' פייפר (George Feifer). הוא נראה מצוברח מאד ומבטו עגמומי. משפנה אליו הופקינס כדי לברר מה מעיב על ליבו, סיפר לו פייפר שהשאיל לאחד מידידיו את הספר "הנערה מפטרובקה" וזה איבד אותו. הופקינס חייך אליו משועשע ואמר כי לבטח תוכל הוצאת הספרים לספק לו עותק נוסף, כי ככלות הכול הוא מחבר הספר. פייפר לא נראה כלל מחויך מבדיחות הדעת של הופקינס. לטענתו, הוא כתב בין דפי הספר הרבה הערות חשובות הקשורות לתסריט, והידיד חסר האחריות איבד את הספר בתחנת הרכבת.

עוד סיפור מהסרטים, הוא פועלו של המפיק אירו'ין אלן (Irwin Allen) שמתמחה בסרטי אסונות. בסרטו "הרפתקה בפוסידון" (The Poseidon Adventure) משנת 1972 מתהפכת אוניה בים. באותה שנה, מאוחר יותר, התהפכה אניית הפאר "המלכה אליזבת'. בסרט "המגדל הלוהט" (The Towering Inferno) מסופר על שריפה בגורד שחקים. באותה שנה נשרפו שלושה גורדי שחקים בברזיל ומאות נספו. בסרט "מרוץ נגד הזמן" (When Time Ran Out) משנת 1980 מסופר אודות התפרצות הר געש. ב-18 במאי באותה שנה, התפרץ הר הגעש סנט הלנה במדינת ו'ושינגטון, וגרם נזקים עצומים לרכוש ולנפש.

מה מסתתר מאחורי התנקשויות

ב-12 באוקטובר 1678 נרצח השופט אדמונד ברי גודפרי (Edmund Berry Godfrey) באכזריות. גופתו הוטלה בחפיר של "גרין ברי היל" (Greenberry Hill) בלונדון, ונמצאה חמישה ימים מאוחר יותר. ב-24 בדצמבר נעצרו שלושה גברים קתולים בחשד לרצח: רוברט גרין (Robert Green), הנרי ברי (Henry Berry), ולורנס היל (Lawrence Hill). הם הוצאו להורג בפברואר 1679.

ואם מדובר בהתנקשויות, הרי שתיים מן המפורסמות בהיסטוריה אירעו בארצות הברית: של אברהם לינקולן ושל ג'ון קנדי. לפי המסופר, ראו עדכון בתחתית הדף, שניהם נרצחו ביום שישי. כל אחד נורה בעורפו בעת שישב ליד אשתו. לינקולן שהה בתיאטרון על שם פורד כאשר נרצח. קנדי נסע במכונית "לינקולן" מתוצרת חברת פורד כאשר נורה. למזכיר האישי של לינקולן קראו קנדי. למזכירו האישי של קנדי קראו לינקולן. לינקולן נבחר לקונגרס בשנת 1846, ומאה שנה אחריו, בשנת 1946 נבחר קנדי לקונגרס. קנדי נבחר לנשיאות בשנת 1960. לינקולן נבחר בפעם הראשונה לנשיאות, מאה שנים לפני כן, בשנת 1860. במקום לינקולן הושבע לנשיא איש שמוצאו מהדרום ושם משפחתו ג'ונסון. במקום קנדי הושבע לנשיא איש שמוצאו מהדרום ושם משפחתו ג'ונסון. אנדרו ג'ונסון נולד בשנת 1808, לינדון ג'ונסון נולד בהפרש של מאה שנה, בשנת 1908. שני הרוצחים לא הובאו לדין, מכיוון שנורו למוות לפני כן. ג'ון ו'ילקס בות' ירה בלינקולן בתיאטרון וברח לבניין מחסנים. לי הארווי אוסו'אלד ירה בקנדי מבניין מחסנים וברח לבניין תיאטרון. גם לינקולן וגם קנדי היו הצאצאים השניים במשפחתם. אחד מבני משפחתם כיהן כשגריר ארצות הברית בבריטניה. לשניהם היו ארבעה צאצאים. לשניהם היתה אחות שאיבדו כשהיתה צעירה. שניהם איבדו ילד בהיותם מכהנים כנשיאים. רק אחד מילדיהם הגיע לפחות עד גיל 40.

רוברט טוד לינקולן שהה בתיאטרון כשנרצח אביו, הנשיא לינקולן. ב-2 ביולי 1881, כשהנשיא האמריקני ג'יימס גארפילד נרצח בתחנת הרכבת של ו'ושניגטון, היה רוברט לינקולן בסמוך אליו. ב-6 בספטמבר 1901 כשנרצח הנשיא האמריקני ו'יליאם מקינלי במדינת ניו יורק, היה רוברט לינקולן בקרבתו. לא פלא אם כן, ששום נשיא אמריקני לא הזמין עוד את רוברט לינקולן לשהות בחברתו, אפילו לא לשעה קלה בלבד.

עוד סיפור שקורה כל מאה שנה: ב-13 בפברואר 1746 צרפתי בשם ז'אן מארי דובארי (Jean Marie Dubarry) הוצא להורג באשמת רצח אביו. ב-13 בפברואר 1846 צרפתי בשם ז'אן מארי דובארי  הוצא להורג באשמת רצח אביו.

נס על פני המים

ב-5 בדצמבר 1664 טבעה ספינה בעת שחצתה את מיצר מנאי (Menai) סמוך לחופי ו'יילס. מתוך 81 נוסעים ואנשי צוות שהיו על סיפון הספינה, רק אדם אחד ניצל. שמו היה יו ו'יליאמס (Hugh Williams). ב-5 בדצמבר (אותו תאריך) 1785 טבעה ספינה באותו אזור. 60 איש היו על סיפון הספינה ורק אחד מה ניצל. שמו היה יו ו'יליאמס. 75 שנה לאחר מכן, בשנת 1860, טבעה שוב ספינה במיצר מנאי. כל 25 האנשים שהיו על הסיפון טבעו מלבד אחד…יו ו'יליאמס. ב-5 באוגוסט 1820, סירת קיט התהפכה בנהר התמזה. כל האנשים שנמצאו על הסירה טבעו למוות. רק ילד בן חמש ניצל. כששאלו אותו לשמו, נתברר כי זהו עוד יו ו'יליאמס. ב-10 ביולי 1940, בזמן מלחמת העולם השנייה, נהרסה כליל ספינת מכמורת בשל התפוצצות מוקש גרמני. הסתבר שרק שניים נותרו בחיים – אדם מבוגר ואחיינו הצעיר. שניהם עונים לשם יו ו'יליאמס.

פטר ריצ'י (Peter Richely), אחד משמונה עשר אנשי הצוות של "מרמייד" (Mermaid), נראה שמח לב, באותו בוקר בהיר ונאה ב-16 באוקטובר 1829. הספינה שטה לאיטה על המים השקטים של מפרץ סידני, בדרכה למפרץ קולייר בחופה המערבי של אוסטרליה. יחד עימם הפליגו גם שלושה נוסעים. כעבור ארבעה ימים,  בשעה שהספינה נמצאה במיצרי טורס הבוגדניים בין אוסטרליה לגיניאה החדשה, התחוללה הפורענות וסופה עזה הטביעה את הספינה בתוך שעות אחדות. כל אנשי הצוות הועפו אל המים אך באורח נס ניצלו כולם והתאספו על צוק סלעי. כעבור שלושה ימים חלפה אונית סוחר בשם "סו'יפטשור" (Swiftsure) וחילצה אותם, אך גם לה קרה אסון. מול חופי גיניאה החדשה פקדה סערה עזה את האוקיינוס וכל שוכני האוניה נצטוו לנטוש אותה. התאריך היה 28 באוקטובר. עשרים אנשי "סו'יפטשור" עלו על סירה אחת ועשרים ואחד אנשי "מרמייד" עלו על סירה שניה. כעבור שמונה שעות באותו יום, נאספו כל אלה על ידי אניית הסוחר "גוברנור רדי" (Governor Ready) שעל סיפונה היו 32 אנשי צוות ונוסעים. שמחתם של הניצולים היתה קצרה מדי, כי כעבור שלוש שעות, פרצה דליקה בחדר המכונות של האוניה והיא עלתה באש. כולם עלו על סירות ההצלה וזנחו את האוניה הבוערת. באופק לא נראתה כל אוניה אחרת. הניצולים היו המומים ממר גורלם, אבל גם הפעם האיר להם המזל, ואל הסירות הגיעה הסיירת האוסטרלית "קומט" (Comet). עתה כבר לא היה ברור אם גם זו תחזיק את כל יושביה זמן רב. לכל הפחות, התנחמו הניצולים ומציליהם כי למרות שרשרת המאורעות המוזרים, כולם נותרו בריאים ושלמים.

ברם, נבואת האסון התממשה כעבור ימים אחדים. ב-3 בנובמבר קרעה התפוצצות עזה ומסתורית את הספינה לגזרים, ורק סירת הצלה אחת נותרה שלמה ועליה התאספו רבים. שאר הניצולים מצאו מפלט בכל מה שצף על פני המים ונאחזו בקורות עץ, חביות וארגזים. כך במשך 18 שעות שהו במים והניסו במקלות כרישים שהקיפו אותם, עד שהופיעה הספינה "יופיטר" (Jupiter). למרבה הפלא, גם הפעם איש מן הניצולים לא נעדר. והנה, יומיים אחרי כן, פגעה "יופיטר" בשרטון והחלה טובעת. ספינת הנוסעים "לידס" (City of Leeds) היתה בקרבת מקום ואספה את ניצולי חמש הספינות הטבועות. אחרי כל זאת, לא ברור כיצד הצליחה "לידס" להגיע בשלום לנמל סידני בלא שיתרחשו בה מאורעות מוזרים, מלבד אחד…שרה ריצ'י (Sarah Richley) הקשישה היתה אחת מנוסעות "לידס". היא יצאה מיורקשיר  לאוסטרליה כדי למצוא את בנה, אותו לא ראתה במשך חמש עשרה שנה. פטר ריצ'י כאמור, היה אחד מאנשי צוותה של "מרמייד", שפתחה את שרשרת האסונות הבלתי תיאמן.

הערה: אחד הקוראים הסב את תשומת ליבי לערך שחובר בויקיפדיה האנגלית בחודש שעבר (דצמבר 2007) על אודות צירוף המקרים של לינקולן וקנדי. על פי הכתוב שם, הפרטים שהובאו מעלה בעניינם אינם מדויקים.

מילות מפתח: צירוף מקרים, צירופי מקרים

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.