יום פתוח לקהל: שיקולי הרייטינג

08/07/2005 ב- 19:17 | פורסם בהמדור לשירות הציבור | סגור לתגובות על יום פתוח לקהל: שיקולי הרייטינג

הרשימה הזו מיועדת בעיקר לאלה מבין הקוראים שאוהבים את פרי עטי, גם אם אינם מסכימים עם הכתוב. משום שאינני מאפשר מתן תגובות, אין לי אפשרות ליצור רב שיח עם קוראיי, ובמקום זאת ראיתי לנכון לפרסם רשימה זו.


בראשית הדברים, טוב לדעת שישנם קוראים העוקבים אחריי, עוד מפעילותי באתר "הגורר והנגררת", שירד מהרשת בשנת 2001, לאחר שאירית, שותפתי לכתיבה, החליטה לממש את זכותה לפרוש. הואיל והכתיבה היתה משותפת, אין לי כל אפשרות לפרסם את חלק מהכתוב ללא הסכמתה. מדוע חלק מהכתוב ולא כולו? כי האתר היה גדוש בביקורת ארסית נגד הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות הכתובה. אמנם ביקורת מוצדקת אך חריגה למדי, כי ליקטנו רק את הדברים הרעים, מבלי להתחשב בכל הדברים הטובים, ששיעורם רב אלפי מונים. רק את המאמר "שבעה ימים בארקיע" נאלצנו להסיר, בשל כעסם של המעורבים באותה פרשה. מאז אותה תקופה התמתנתי למדי, ואירית בכלל נמצאת היום בעולם משלה. לאמיתו של דבר, סילפנו את המציאות בכך שאף פעם לא הענקנו לקוראים את התמונה המלאה, אם כי מעולם לא פירשנו את המציאות תוך כדי עיוותה. כל אשר עשינו היה לאתר נושא שאפשר להשתולל בו, רק כדי להפגין בו את שנינותנו הזחוחה, וזאת לא היתה מוצדקת משום בחינה. אין זה פשוט להתוודות על מעשים מוזרים, אך הנה אני עושה זאת.

לא אוכל להתכחש לעובדה שניחנתי בתכונה הנוראה, שעל כל דבר יש לי דעה, וגרוע מכך, אני אפילו משלה את עצמי שהנני בעל ידיעות כמעט בכל תחום מוכר. אין זו רברבנות לשמה, כי באמת אני מחזיק בדעה עצמאית אודות נושאים רבים, אפילו אם בקיאותי בהם זעירה. בין שלל התכונות הלא נעימות, יש גם אחת שאפשר לציינה לטובה: אני לא משליך פופקורן על ראשיהם של היושבים לפניי בבית הקולנוע. הם בדרך כלל לא מסתירים לי את המרקע. מכל מקום, בזמן האחרון אני שוב חוטא בכתיבה פובליציסטית על אקטואליה, ושוב יש לה מעריצים מושבעים ואויבים מרים (לכתיבה כמובן, לא לי).

כבר למעלה מחודשיים אני כותב רשימות מן התיבה הלבנה, ומודה בפניכם שלא ציפיתי לאלפי קוראים מסורים, כפי שאכן קרה להפתעתי הנעימה. בטרם יזמתי את האתר, סברתי שחלק ניכר מהקוראים יגיעו דרך מנועי החיפוש, אך מתברר שההחלטה לפתוח אתר במקום פופולארי כמו "רשימות" היתה נכונה. אתר אישי בתוך קבוצת אתרים אישיים מאפשר להגיע לקוראים רבים, שמגיעים אליו מהאתרים השכנים, הוא לבטח לא טובע בים של מידע אחר, כשזה אינו מסודר במקום אחד, וגם מקנה אמינות מסוימת. למאמרים יש אבא, קוראים לו כך וכך, ואם הוא כתב על זה וזה דברים נכונים, סביר להניח שגם בנושא הזה, דבריו נכונים וטוב לקרוא אותם. אולם מדוע לסייג ולכתוב רק "אמינות מסוימת"? משום שאף אחד לא חף מטעויות. על כל פנים, אם ישנה טעות היא אינה מכוונת.

לפני כמה ימים, נשאתי הרצאה על "היתרונות והחסרונות של הקוד הפתוח", זו הפעם השנייה מאז קיבלתי הזמנה להציג את משנתי בטכניון (אני בינתיים מתאמן על אחרים). נכון לעתה, הפצתי שני קודים ב-VCPP כדי שקהילת המתכנתים תביאם לידי סיום. קוד אחד הוא "קונברטר" שמאפשר על ידי הקלדה להמיר כל מידה שהיא למידה אחרת, כולל חישובים של מידות משיטות שונות. על ידי הוספת קוד מתקדם של אירועי עכבר, מנסים אחרים ליצור תוכנה הפועלת כמו "בבילון". קרי, זיהוי טקסט בלחיצת עכבר וללא הקלדה. הקוד השני הוא רעיון מקורי שלי שאיש מעולם לא הגה אותו, אבל הוא מגוחך להפליא. מדובר בתוסף למעבד תמלילים שיאפשר שינוי הרקע של המסמך לפי התיישנותו. אם המסמך בן ימים אחדים, צבע הרקע יהיה לבן. אם המסמך בן כמה שבועות, חודשים או שנים, הרקע מצהיב בהתאם לזמן שחלף, כך שמסמך בן שנתיים כבר בעל רקע צהוב למדי. אני ביקשתי לחקות את הניירות המצהיבים עם התיישנותם, כדי של אחד יוכל לדעת מתי חובר המסמך האלקטרוני. כדי להשיב את צבע הרקע הלבן די בלחיצה אחת בסרגל הכלים. עליי להתוודות כי את עיקר העבודה בתוסף תוכנה זה, עושים אחרים ולא אני, ולא משום תירוץ של חוסר זמן פנוי, אלא משום שאינני יודע כיצד עושים זאת והדבר כרוך בלמידה. אחד היתרונות בעשייה משותפת הוא שדרוש רק רעיון שיקסים את האחרים, ואלה כבר יממשו אותו ויביאו אותו לידי פעולה. הנה, ו' (עם גרש) במקום W האנגלית מופיעה כבר במאמרים רבים שאינם פרי עטי, ואפילו לא חלפה שנה מאז הגיתי את הרעיון. נתבקשתי לשלוח עוד פקס למרכז ללשון העברית. האם מישהו בכלל השיב לי? צנצנת.

בסוף ההרצאה סיפרתי על האתר שלי ב"רשימות". לאחר שתיארתי את מעלותיו של הקוד הפתוח כעשייה שיתופית חשובה, ואיך מתגברים על חסרונותיה, הסברתי שישנם מצבים מסוימים בהם אני רוצה לפעול לבדי, מבלי שאף אחד ישנה, ישפר, ישמיט ויערוך את עבודתי. במלוא הענווה, אמרתי להם, אני סולד מצניעות מזויפת. ישנם תנאים ייחודיים, טענתי, שבהם עשייה של פרט אחד עדיפה על עשייה של קבוצה. כולם הסכימו איתי, באמת. כתבתי פעם למישהי: "כל אדם יתמוך בשיטת ההצבעה כשמובטח לו הרוב". אין זאת אומרת שאני מסכים עם המימרה הזו, אבל לעיתים כיף להשתמש במה שהיא מציעה.

בכל כמה שנים אני מציב לעצמי יעדים שמטרתם להשפיע, לשנות, לחדש, ליצור. אני מונע מתוך אמונה חזקה שאם אני מספיק ארצה, אז אוכל גם להצליח. השנה החלטתי לתרום את ידיעותיי למען קידום הידע המדעי. ב"רשימות" אני מחבר בעיקר מאמרים העוסקים בעולם הטבע, משום שזו הדרך היחידה לקרב בימינו את הציבור אל עולמם של היצורים החיים. דרך קריאה בלבד, אני מנסה להביא את הבריות לידי מחשבה מעמיקה אודות החיות והצמחים. בעולם הסואן והמסואב של ימינו, המודעות לחייהם הקסומים של היצורים, היא הדרך היחידה לגרום לציבור לתמוך בשמירת הסביבה הטבעית. אל המודעות הזו אפשר להגיע רק דרך הקריאה. צפייה בסרטי טבע או טיולים בחיק הטבע אינם גורמים למחשבה מעמיקה, וזאת מתוך ניסיוני העשיר בהדרכה וניסיוני הדל בעשייה טלוויזיונית.

עד כה בישראל, מתפרסמים מרבית המאמרים בנושאי מדע וטבע בכתבי עת מודפסים. את כתבי העת הללו אפשר להשיג בתשלום או בספריות, ולמרות חשיבותם הרבה לקידום המידע, הרי שאינם נגישים לכל ברייה. אינני מזלזל חלילה בפרנסתם של כל העוסקים במלאכה, וגם כותבים, עורכים וצלמים נזקקים למימון עבודתם, אך עובדה היא שאפשר למצוא מאמרים מרתקים באינטרנט, שאנשים מחברים בהתנדבות, כמו באתרים: אימגו, ארץ הצבי, האייל הקורא ורשימות. האנשים שעומדים מאחורי האתרים הללו מספקים תשתית לכותבים ועל כך יש להודות להם, וכותבים מוכשרים מפרסמים בהם מאמרים רבי עניין וגם להם יש להודות. האתרים האלה גם מספקים אפשרות להגיב על הכתוב, ותוך כדי כך להרחיב את הדיון, ואת זאת כתבי עת מודפסים אינם מסוגלים להעניק. אמנם אינני משתתף בדיונים עצמם, אך כל עוד מותרת קריאה פסיבית, הריני מתענג עליה. ובכל זאת, שמתי לב שמאמרים העוסקים בעולם הטבע הינם חסרים. לפיכך, בתיאום עם "רשימות" החלטתי לייסד אתר שיפיץ את הבשורה, בתקווה שכותבים נוספים מתחום זה יצטרפו אליי. כל שנותר לי הוא לשכנע את המומחים האחרים שטרחתם תועיל להם בדרך עקיפה, כי אם יכחדו היצורים, לא תהיה להם עוד פרנסה. אם יסייעו להקנות לקהל הקוראים את המודעות לשמירת הסביבה, נצא כולנו מורווחים. הבעיה העיקרית שבפניה עומד אני היא, שבניגוד לרבים מהם, הנני סבור שכל מידע באשר הוא, חייב להיות מסופק ללא תשלום, כדי לאפשר לכל אדם הזדמנות שווה לרכוש אותו. לפני שנתיים זה נתפש כרעיון נלעג בארצנו, אך עתה השתנו פני הרשת בעברית לעד.

אם נתעלם מהאגדה אודות הארמון הקטנטן,שמופצת גם באינטראנט של כל מיני חברות לפי בקשתם, הרשימות הפובליציסטיות שלי לגבי אקטואליה זכו למירב הקוראים בתוך זמן קצר. קוראי "רשימות" פחות מתעניינים במאמרים העוסקים בעולם הטבע, ואת זאת ידעתי מראש. גם מגוון התגובות שנשלחו אליי בדוא"ל היה עשיר ביותר. בניגוד למאמרים העוסקים במדע וטבע, בהם רוב הציבור לא יכול להביע דעה, כי אלה תחומים שאינם נהירים לכולם, הרי שלגבי אקטואליה, לכל אחד ואחד יש דעה ושמחתי לקרוא אותה. משום כך, מחויב אני להשיב באופן פומבי לאותם קוראים שביקשו ממני להמשיך ולכתוב רשימות פובליציסטיות, אפילו במחיר הזנחת המאמרים המדעיים. "תן לאחרים לכתוב על מדע וטבע", נאמר לי, ואני אומר: אם אני לא אכתוב זאת, אף אחד לא יכתוב.

השאלה היא למי אני מחויב? האם לקוראי "רשימות" או לכלל הקוראים? הרשימות הפובליציסטיות מפורסמות רק באתר הזה. שום עורך אקטואליה ברדיו עוד לא פנה אליי בבקשה להקריא אותן (ואין זו התיימרות ריקה כפי שתיווכחו מיד). כשנפטר משורר ידוע, לא פונים אל שכמותי, אפילו אם אוכל לומר דברים מחכימים אודותיו, אלא פונים לאיזו זמרת שולית שהגיעה פעם לרבע הגמר של "כוכב נולד". במדינה שלנו, מקדשים את דבריו של המפורסם גם אם הם חסרי ערך, ומי שלא מפורסם, הרי שדעתו מראש אינה חשובה. אני מבכר להיות אנונימי עד אחרית ימיי, ובלבד שלא יטרידו את מנוחתי כל מיני אנשים זרים, שאני לא מכיר ולא רוצה להכיר. אם המחיר לכך הוא שאף מנחה בתוכנית לפספוסים לא ישאל את דעתי, הרי שאני מוכן לשלם אותו. ברם, מדי יום שחולף, דומה שהבלוגים מתחילים לתפוס את מרכז העניינים בהוויה התקשורתית בארץ, ולוואי שלא אתבדה. אם עד עתה, כל מי שהשתתף בסדרה של זאטוטים, קיבל זמן מסך גם בתוכניות אירוח של הוגי דעות, הרי שכיום, הבלוגים הרציניים מוערכים יותר ויותר כמקור מידע וכמקור של השקפת דעה.

לעומת הרשימות הפובליציסטיות, המאמרים העוסקים בעולם הטבע אינם מוגבלים לאתר של "רשימות". שלשום קיבלתי מייל מקייטנה, ממישהי שמבקשת רשות לעשות פעילות לפי אחד הניסויים הקלאסיים שסיפרתי אודותיהם. היא הרי יכלה שלא לשאול אותי בכלל, אולם היא בכל זאת רצתה לדעת אם אפשר להדפיס לכל הילדים את המאמר. כאשר אנשים פונים אל הכותב בצורה כזו, ומתוך הערכה של עשייתו, הרי שהתחושה נפלאה, ובמיוחד כשמשתמשים בה ללימוד ילדים.

לא כולם חיבבו את המאמרים אודות הניסויים הקלאסיים שהתפרסמו עד כה. אין לי מושג לגבי אתרים של כותבים אחרים ב"רשימות", אבל אני זכיתי בכבוד המפוקפק לקבל יותר תגובות למאמר כלשהו מאשר מספר קוראיו. שני המאמרים על הניסויים בקופים הגיעו לידיעת חברי האגודות כנגד ניסויי בעלי חיים, ורובם אפילו לא טרחו להציץ במאמרים ולראות שהם הוגנים למדי. מכל מקום, בזמן שילדי הקייטנה לומדים על הניסויים, אישרתי לפני ימים אחדים לאדון אחד, להשתמש במאמרים שלי בפנייתו לחברי הכנסת, כדי שישמשו דוגמאות "מרשיעות ומרושעות" בקובלנתו כנגד ניסויים בבעלי חיים.

מכאן, שבעוד המאמרים הפובליציסטיים שלי חביבים על קוראי "רשימות" בלבד ונקראים במספרים מרשימים, הרי שלמאמרים העוסקים במדע וטבע יש חיים משלהם מחוץ ל"רשימות", והם נקראים הן על ידי ילדי קייטנה בחופש הגדול, והן על ידי חברי הכנסת בכבודם ובעצמם. משום כך, אני דוחה את הפנייה של חלק מקוראיי לשנות את נושא כתיבתי, ואינני נכנע לשיקולי רייטינג בשלב הזה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.