מהם המקורות שלפיהם נתחברה התורה?

08/07/2005 בשעה 19:17 | פורסם בהספרייה המדעית, מעולם המקרא | סגור לתגובות על מהם המקורות שלפיהם נתחברה התורה?

במרכזה של ביקורת המקרא (Biblical criticism) עומדת מראשית המאה ה-18 ואילך, בעיית חיבור התורה והרכב מקורותיה. אומנם על פי המסורת ניתנה התורה למשה מפי אלוהים, אך בחקר המקרא של ימינו רווחת 'השערת המקורות' (Documentary hypothesis), ולפיה מורכבת ספרות התורה מארבעה מקורות עיקריים: 'ספר יהוה', 'ספר אלוהים', 'ספר כוהנים' וספר דברים. היסוד לחלוקה זו הוא ספרותי-ביקורתי, ומבוסס הוא על הבחנות ענייניות ולשוניות-סגנוניות.

הנינג ויטר (Henning Bernhard Witter) היה הראשון ששיער, בשנת 1711, שספר בראשית צורף משני מקורות, שכל אחד מהם מתאר בצורה שונה את בריאת העולם ומשתמש בסגנון ספרותי אחר. בשנת 1753 פרסם ז'אן אסטריק (Jean Astruc) את השערתו כי בשעה שמשה חיבר את התורה, השתמש לשם כך במקורות קדומים שכבר היו מצויים בכתב. אסטריק גרס כי בין שניים מן המקורות, המכונים כיום 'ספר יהוה' ו'ספר אלוהים', ניתן להבחין על פי השימוש השונה בשם האלוהות: השם יהוה ב'ספר יהוה' והשם אלוהים ב'ספר אלוהים'. אסטריק גם תהה האם משה הציג את המקורות הללו זה בצד זה, ועורכים מאוחרים מיזגו אותם לכדי תורה אחת, או שהיה זה משה אשר כבר מיזגם.

יוהאן איכהורן (Johann Gottfried Eichhorn), שקיבל את שיטת אסטריק, פרסם בשנים 1780-83 את ספרו בן שלושת הכרכים, 'מבוא לכתבי הקודש', הנחשב למבוא המדעי הראשון למקרא. איכהורן גילה סימני בוחן נוספים למקורות השונים, על פי הסגנון וההשקפה הדתית, וכך יכול היה להבחין במקורות הללו, גם במקומות שאין החילופים בשמות האלוהות בולטים.

השימוש השונה בשם האלוהות כרוך בטיב ההשקפה על תולדותיה של דת ישראל. לפי 'ספר יהוה', כבר בימי אנוש סגדו ליהוה אלוהי ישראל (בראשית ד' כו), וסגידה זו הוסיפה להתקיים דרך תקופת האבות ועד שהגיעה לימי משה. לעומת זאת, 'ספר אלוהים' מודה אומנם כי האל שנתגלה לאבות הוא יהוה אלוהי ישראל, אך גורס שהאבות לא הכירוהו בשמו האמיתי, וכי השם יהוה נתגלה לראשונה למשה ליד הסנה. כמו כן, ניכר שוני באידיאולוגיה הדתית בין שני מקורות אלו: בעוד 'ספר יהוה' מציג את המגע בין האלוהים לאבות בדרך ישירה, הרי 'ספר אלוהים' נוטה לרכך ולעדן מגע זה באמצעות הכנסת החלום כגורם מתווך.

ההבחנה בין 'ספר יהוה' ו'ספר אלוהים' ברורה ביותר בספר בראשית, ומציאות קיומם של שני המקורות מספקת הסבר נאות לריבוי הכפילויות והסתירות בסיפורי בראשית. אולם, בספרי התורה הבאים ההבחנה נעשית קשה יותר, כיוון שלאחר יציאת מצרים גם 'ספר אלוהים' משתמש בשם יהוה. מסיבה זו נוהגים לפעמים לדבר על 'ספרי יהוה-אלוהים', ובכך אין מתחייבים על דרך החלוקה. הקשיים הקיימים בהבחנה שבין 'ספר יהוה' לבין 'ספר אלוהים' מקורם בכך, שעורכי התורה שהרכיבוה לפי מקורות אלו, ניסו ליישר את ההדורים וליצור אחידות, ולפיכך מתקבל לעיתים הרושם שלא בשני מקורות עצמאיים מדובר, אלא במקור אחד ('ספר יהוה'), שהושלם על ידי מקור מאוחר יותר ('ספר אלוהים').

בשנת 1805 קבע וילהלם דה וט (Wilhelm de Wette) כי ספר דברים – הבנוי בצורת נאום פרידה של משה ומנוסח בצורה אוטוביוגרפית – מהווה יצירה אורגנית מבחינה ספרותית, והוא מקור בפני עצמו בין מקורות התורה. בשנים שלאחר מכן נעשו ניסיונות למצוא מקורות רבים ככל האפשר, עד ש'השערת המקורות' הפכה ל-'השערת הקטעים'. שיטה אחרת היתה 'השערת המילואים', שלפיה היה בתחילה ספר שלם והוא 'ספר אלוהים', ועליו נוספו כמילואים כל יתר הקטעים. ניסיונות אלו לא החזיקו מעמד, ורק תיקון חשוב נוסף נתקבל ב'השערת המקורות', ולפיו 'ספר אלוהים' (בגרסה המוקדמת), אינו מקור אחד בפני עצמו, אלא מורכב הוא משני מקורות שונים זה מזה: 'ספר אלוהים' (בגרסה העכשווית) ו'ספר כוהנים'.

'ספר כוהנים', בדומה ל-'ספר אלוהים', דוגל אף הוא בהשקפה כי השם יהוה נתגלה לראשונה למשה ליד הסנה. הספר אף נותן ביטוי מפורש לפער זה: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי יהוה לא נודעתי להם (שמות ו' ג). יתרה מזו, 'ספר כוהנים', המדגיש ביותר את הפער הדתי בין תקופת האבות לימיו של משה, אינו מניח אפשרות של עבודת אלוהים סדירה, כמו העלאת קרבנות, לפני מאורע הסנה הבוער. על כן, ההבחנה בין בהמה טמאה לבהמה טהורה המקוימת ב'ספר יהוה' מתבטלת ברובד הכוהני של סיפור המבול.

הכתוב בספר ויקרא מרמז על מציאות קיומו של מקור נוסף. ספר זה כולל שתי חטיבות. החטיבה הראשונה כוללת את הפרקים א'-י"ז, והחטיבה השנייה כוללת את הפרקים י"ז-כ"ז. בחטיבה השנייה מודגשת קדושתו של עם ישראל, המחייבת אותו להקפיד במצוות בין אדם למקום וגם בין אדם וחברו, ונמצא כי הכתוב בה כרוך בסימנים סגנוניים מסוימים, כגון השימוש בנוסחה "איש איש…" בפתיחות של חוקים. על בסיס זה שאינו מוצק ביותר, הוצעה ההשערה שהיה זה חיבור בפני עצמו שאפשר לשחזרו, וניתן לו השם 'ספר הקדושה'.

השערה שכבר נרמזה ב'מגילת ברית דמשק' ואשר וילהלם דה וט שב עליה, גורסת כי ספר דברים הוא הספר שמצא חלקיהו הכהן הגדול בבית המקדש, בשנה ה-18 למלכות יאשיהו (מלכים ב' כ"ב ח). עוד נאמר כי לפי המצווה בספר, איחד יאשיהו את הפולחן בירושלים, וכידוע, החוקה היחידה בספרות התורה המצווה על איחוד הפולחן היא זו של ספר דברים. קדם ליאשיהו באיחוד הפולחן רק המלך חזקיהו. לפניו אף אחד לא העלה מחשבה זו. אדרבא, אליהו הנביא ראה כחטא חומר את הריסת המזבחות לאלוהי ישראל הפזורות בארץ. אפשר אפוא להניח שחוקה זו החלה להתעצב במלכות חזקיהו, וכי היתה מגובשת בצורת ספר עם גילויה בימי יאשיהו (600 לפנה"ס בקירוב).

לגבי זמנו של ספר דברים מצטרפים שני קריטריונים נוספים: האחד, הספר מצטיין בסגנון ייחודי שאינו מופיע מלפני דורו של יאשיהו, ואילו החל מתקופה זו, הלך והשפיע ברעיונותיו ובדפוסי הלשון שלו על היצירה המקראית ובעיקר על מחבר ספר ירמיהו (בן דורו של יאשיהו). השני, הספר הבנוי על פי מתכונת של ברית בין ריבון לווסל (מבוא היסטורי, תנאי הברית, התחייבות, ברכה וקללה), מקפל בתוכו שלל של צורות ספרותיות ודרכי ביטוי חדשות, הידועות מן הספרות האשורית בת התקופה (המאה ה-8 לפנה"ס), ובייחוד מן החוזים שעשו מלכי אשור עם הצמיתים שלהם.

משהוכרע כי ספר דברים משקף בתוכנו ובצורתו את תקופת יאשיהו, נמצאה נקודת אחיזה היסטורית שפתחה פתח לסידורם הכרונולוגי של שאר מקורות התורה: המקורות המתירים את קיומה של עבדות אלוהים מפוזרת, נתחברו בתקופה שקדמה לימי יאשיהו, ואילו המקורות שתובעים פולחן מרוכז במקום נבחר, הינם מתקופה מאוחרת יותר. בהתאם להנחה זו ברי כי 'ספרי יהוה-אלוהים' קדומים לספר דברים, ואילו 'ספר כוהנים' מאוחר יותר, מפני שהוא מניח את אחדות הפולחן כקיימת ועומדת מימות משה בלי הפסק.

אשר ל-'ספר יהוה', נראה כי ברקע חיבורו עומדת תקופה של גדולה מדינית-לאומית, שכן ההבטחות שניתנו לאבות – על ירושת הארץ, כיבוש ממלכות האויב ושעבוד העמים – משמשות יסוד מאחד של מקור זה. סימנים אלה עשויים לרמוז על תקופת הממלכה המאוחדת כזמן גיבושו של מקור זה (950 לפנה"ס בקירוב). על פי נטייתו החיובית לשבטי הדרום ניתן לטעון כי מקור זה חובר בשבט יהודה. אשר ל-'ספר אלוהים', נראה כי על פי נטייתו החיובית לשבטי הצפון, חובר מקור זה בשבט אפרים, בתקופה שלאחר פילוג הממלכה המאוחדת (850 לפנה"ס בקירוב). אשר ל-'ספר כוהנים', נראה כי צודק יוליוס ולהאוזן (Julius Wellhausen) שמקור זה התהווה בחוגי כוהנים בתקופה שלאחר חורבן הבית הראשון וגלות בבל (500 לפנה"ס בקירוב). משלושת מקורות אלה, ערך עזרא הסופר את ארבעת ספרי התורה שקודמים לספר דברים: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר.

ראו גם:

בחינת סיפור המבול לפי שיטת המקורות

Advertisements

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.