אגדת הכוכב הנולד ואחריתה המרה

06/07/2005 בשעה 11:23 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אגדת הכוכב הנולד ואחריתה המרה
תגים: ,

פרסום הוא לאו דווקא ביטוי להצלחה, אפילו לא כלכלית. מדובר ברצון בלתי מובן להתחכך עם אנשים זרים ולדרוש מהם להעריץ אותך, רק בגלל שראו את הפרצוף שלך בטלוויזיה. וכך, במקום לנהל תחרות בין זמרים כישרוניים, כדי לסייע להם לצאת לשוק עם כריות מרופדות לברכיים, עוסקת התוכנית 'כוכב נולד' רק בדבר אחד: מי רוצה להיות מפורסם?


לא אכחיש שאינני צופה בשידורי הערוץ השני כמעט בכלל. הסיבות לדבר הן פשוטות: ריבוי הפרסומות והתוכניות הירודות. אפילו ז'ול ורן לקה בדמיונו, וכשכתב את "המסע אל מרכז האדמה", לא חזה שהטלוויזיה של ימינו תימצא נמוך יותר אף מהמקום אותו תיאר. לתוכנית 'כוכב נולד' נחשפתי רק לאחר הקשבה בגלגל"ץ לגרסתה המוצלחת של העלמה נינט לשירו של זוהר ארגוב. משראיתי אותה בטלוויזיה, הייתי סבור שהיא בת למשפחת עולים חדשים מרוסיה, בגלל המראה הסלאבי שלה, ובמשך חודשים אחדים הצגתי אותה כדוגמה לעלייה מוצלחת. בדיעבד, נתברר שכולם סברו כי אני מדבר על העלייה של שנות ה-50, בעוד אני דיברתי על העלייה של שנות ה-90. לבסוף, תיקנה אותי נערה אחת, למרבה השערוריה. מה חבל שכישרונה של נינט הולך לאיבוד באיזושהי סדרת נוער נעדרת חינניות בערוץ הלוויין. לעומתה, פצחה מתחרתה הגדולה בקריירה בימתית עשירה, ששיאה התפרץ באותן שלוש דקות חסד שהעניקה לה אירופה באירוויזיון האחרון. שירי מימון, קלושת המזל עד אז, הוכיחה לי בקולה המאושר את חשיבותה של תוכנית טלוויזיה לאיתור זמרים.

מעולם לא הצלחתי לצפות יותר משתי דקות בתוכניתו זו של צביקה הדר. אני מכיר בתרומה החשובה של גרסאות כיסוי לשירים אהובים, ובעיקר לשירים מצוינים שנשכחו ברבות השנים. אין ספק שמדובר בתוכנית שהינה בעלת חשיבות רבה לתרבות הזמר בישראל. על כל פנים, כפי שאינני צופה ב-MTV או בערוץ של קוטנר, כך אני מעדיף להאזין לשירים רק דרך מערכת שמע סטריאופונית המעבירה את הצלילים בלבד. מלבד זאת, 'כוכב נולד' היא תוכנית תחרותית ואני כבר מאסתי בתוכניות הללו, עוד כשדודו טופז היה מריץ אנשים לכל מיני מקומות, רק כדי שיוכלו לראותם שתי דקות על המסך. וזו בעצם הבעיה עם 'כוכב נולד', השם שלה.

אכן, 'כוכב נולד', כמו כמעט כל דבר בישראל, הוא רעיון אמריקני. האומה האמריקנית עשירה בכל טוב, ואיכשהו בישראל, אנו מצליחים תמיד לברור את הדברים הכי פחות חיוניים. במקום לנהל תחרות בין זמרים כישרוניים, כדי לסייע להם לצאת לשוק עם כריות מרופדות לברכיים, עוסקת התוכנית רק בדבר אחד: מי רוצה להיות מפורסם?

הרצון להתפרסם דרך הטלוויזיה התחיל, כנראה, עם קטעי הוידאו המזויפים שנשלחים לתוכניתו של יגאל שילון. אומנם, אין שום סיכוי שאצפה אי פעם בתוכנית הזו, אולם יגאל שילון לבטח חביב עליי יותר מאשר אחיו הבלתי נסבל. גם היום, שנים רבות לאחר אותה תוכנית של המעגל המפורסם, עודני מתקשה לשכוח כיצד העלה דן שילון בשידור לווייני את אוסטרובסקי, רק כדי לומר לו "אתה אדם שפל ומנוול" ואז להחשיך לו את המסך. דן שילון פשוט קטע אותו לפני ש"מרגל" המוסד התחיל בדבריו. הנודניק הזה, שמופיע כל שני וחמישי בערוץ אחר (אם אני לא בטלוויזיה אז אני לא קיים) לא אפשר לו כלל להגיב. הוא גם היה התובע, גם השופט וגם התליין. בושה!

ישנם דברים שמוחי העיוור לא מצליח לראות. אינני מבין את דור הצעירים של ימינו, גם אם אני רחוק מהם רק 10 שנים. בשום פנים ואופן לא הייתי מסכים שילדות צווחניות תרדופנה אחריי לכל מקום, ובכל פינה תופיע אמא עם ילד ותבקש ממני חתימה. ברם, אם הדבר הכי חשוב היום לבני הנוער בישראל הוא הרצון להתפרסם, כי אז לא אוכל לעשות עוד דבר. אדרבא, שבו בבית וכתבו שירה, לכו לחיק הטבע וציירו את הנוף הנשקף מעל פסגות ההרים (אני נהגתי לצייר עננים), או שאו נאומים בחוצות העיר ובכיכרותיה. ישנן כל כך הרבה דרכים מועילות להתפרסם בכבוד, ואף אחת מהן היא לא דרך תוכנית מסוגה של 'כוכב נולד'.

הדברים הגיעו לידי כך, שאתמול תפסו את הכותרות פרשיות הזיופים בתוכנית האומללה. לא רק שהצעירים חפצים להתפרסם דרך תוכנית רדודה, הם גם לא מוכנים לעשות זאת עוד בתחרות הוגנת. כפי שהבנתי, רבבות של נוכלים ניסו בדרך טכנית פשוטה לשנות את ההצבעה, ובכך גם את רצונו של קהל הצופים בבית. בל נתפלא אם כל הכוכב הנולד הזה יהיה יום בהיר אחד עסק של העולם התחתון, עם איומים, דמי חסות, ועוד כל מיני מריעין. משהו רע קורה למדינה, ואני לא היחיד שמרגיש את זה.

מילות מפתח: כוכב נולד

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.