האם יצליח בונו להציל את הבונובו?

05/07/2005 בשעה 17:55 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על האם יצליח בונו להציל את הבונובו?

אם במופעים למען רעבי אפריקה לפני כעשרים שנה, תקפו והאשימו האומנים את המדינאים, הפעם הלכו בדרכם המוצלחת של אומני ברזיל. אז נכשלו אומני אירופה וארצות הברית כישלון חרוץ, הן בגיוס הכספים, הן בגיוס דעת הקהל והן בשינוי המדיניות כלפי העניים ביבשת השחורה. הפעם, החליטו לשנות את קו הפעולה, ולחבור אל המדינאים. עתה, מקווים בונו ורעיו, לעזור לתושבי קונגו, ואולי בכך גם לסייע לבונובו ההולך ונעלם.


לא רבים יודעים כי השימפנזה המצוי המוכר לכולם אינו הקוף היחיד הכי מקורב לאדם. ביערות העד של קונגו מסתתר שימפנזה ננסי הקרוי בונובו, וגם הוא היצור הדומה לנו ביותר מבחינה גנטית. בניגוד למין השימפנזה האחר, הבונובו מהלך על שתיים כמונו. כמו יתר קופי האדם באפריקה המשוונית, סובל הבונובו קשות מן המלחמות שמנהלים ביניהם השבטים כבר שנים רבות באזור. בגין המחסור והרעב, לא נותר לתושבים האומללים אלא בשר הקופים כדי להשביע את רעבונם. למרות שליבי עם הבונובו, אינני יכול להאשים את בני האדם שצדים אותו כדי לאוכלו, כי אחרת הם לא ישרדו. יש להבדיל בין מלחמת קיום שמנהלים המסכנים בצל הקרבות הקשים, לבין אלה שהורגים משפחת שימפנזים שלמה, רק כדי ליטול את הגור חסר הישע, על מנת לאלפו באכזריות באחד מקרקסי מזרח אירופה. עתה, מקווים בונו ורעיו, לעזור לתושבי קונגו, ואולי בכך גם לסייע לבונובו ההולך ונעלם.

לא צפיתי בשבת האחרונה בלייב 8, ואם הייתי בלונדון, קרוב לוודאי שהייתי מבכר את המופע של ונוס ו'יליאמס בו'ימבלדון. למרות זאת, אני מכיר את טיבם של מופעי ענק, ואפילו את פועלם של כמה מן המעורבים בכל הפרשה הזו.

על מנת שלא תקנאו בי יתר על המידה, רק אומר שהשתתפתי לכל הפחות בקרנבל אחד, ואין כוונתי רק לתחרות בתי הספר לסמבה ומצעד המנצחות, אלא לדבר שאתם מדמיינים. מכל מקום, החגיגה הכי גדולה בריו לטעמי, מתומצתת לאותם שלושה ק"מ של רצועת חוף, בערב השנה החדשה, כאשר במשך שלוש שעות תמימות, מאירים אינספור זיקוקים את שמי קופה קבנה, לשמחתם של שלושה מיליוני קאריוקאס שתויים עד כדי להחריד. המופע הכי עצום שהגעתי אליו היה של דניאלה מרקורי. היתרון הכי חשוב של מרקורי לדעתי, אינו בקצב הפרבו ובקול הבהייני, אלא ביכולתה להלהיט את בנות ברזיל, וכשזה קורה, תמיד טוב להיות שם לידן. מסאו פאולו נסעתי למאטו גרוסו על מנת לפגוש את האמריקני שהטיס את סטינג לחבל ארץ נידח זה.

לקראת סוף ספטמבר בשנה שעברה, נודע לי שו'וטרס מגשש אצל מייסון בקשר לאיחוד. עובדה זו היתה גם מוזרה וגם מובנת. מאז עזב את פינק פלויד, אולי בגלל שסבר כי הוא לבדו גדול יותר מהלהקה, נחל ו'וטרס כישלונות צורבים בקריירה המוסיקלית שלו. למרות זאת, סברתי בשגגה שהוא גאה מדי כדי להודות בטעותו, ולא יבקש לשוב אל חיקם של שלושת היתומים. בניגוד לאיחודי הלהקות המתרחשים תדיר במקומותינו, בשל הרצון להעשיר את הקופה הפרטית, לחברי הלהקה הכי גדולה שחבריה עודם חיים, הכסף לא ממש חסר, אלא דווקא ההצלחה. שלושת החברים היתומים לא הצליחו כלל מאז עזב אותם הכישרון המופלא של הצלע הרביעית. האם שובו של האח הגדול יצעיד אותם לעבר עושר אומנותי נכסף? זאת ימים יגידו.

מעת שנודעה לי הבשורה, התחלתי לגשש בקרבת ו'וטרס, אך אצל מייסון תמיד היה קל יותר. גישושים בקרבת ו'וטרס? קל יותר לבדוק אצל מייסון? שמא יצאתי מדעתי?

לאחר שפג תוקפו של צ'יקו מנדז בעולמנו, החלו לקום כל מיני ארגונים כדי להמשיך את פועלו. בניגוד לכמה פעולות מחאה שיזמתי בארץ, לא האמנתי מלכתחילה שאפשר לשמר את יערות העד בדרך אלימה, ובמיוחד כאשר כל מיני אינטרסים גדולים מתנגשים עם שמירת הסביבה. לאחר שראיתי במו עיניי כיצד היער הגדול התחיל לכרסם בטרנס אמזוניקה, עד כי קטעים שלמים נעלמו תחת כובד הצמחייה, התחלתי להטיף לדרך אחרת, דרך של חיבה. במקום ללחום בפוליטיקאים ובמי שמממנים אותם, הצעתי לקרב את הפוליטיקאים אלינו. על ידי כך שנתייצב לצידם בכל החלטה חיובית שיקבלו בענייננו, ניצור חומה בינם לבין אילי ההון. בעוד ו'וטרס ביקש לנפץ את הלבנים, אני האמנתי שהדרך היחידה לנצח מאבק כלשהו, היא לא להילחם מול שני גורמים אימתניים, אלא לתקוע טריז ביניהם. הצעתי לנקוט במדיניות המחמאות, כדי לקיים היזון חוזר הנסמך על תגמול חיובי. וכך, במקום שיינזק הפוליטיקאי בשל הביקורת הנוקבת על מעשיו הרעים, התחיל זה לקבל שפע חיוכים ואמירות חיוביות על פעולותיו המצדדות במאבקנו. לא ירחק הזמן, אמרתי לעמיתיי, שמעמדו הציבורי של הפוליטיקאי יתחזק, ואז אל מול אילי ההון יעמדו בפניו שני גורמים: הציבור שתומך בו בשל גישתו הנאותה כלפי שמירת הסביבה, ופעילי ארגוני הסביבה, שלהם הוא חב לא מעט ממעמדו הרם.

אט אט נעשיתי מיועץ שולי למין אסטרטג פורה, כאשר דעותיי החלו מתקבלות. כדי להפחית מחשיבות עצמי, מחויב אני לומר שאני ועוד אלפים שכמותי פעלנו על קרקע פורייה, כי דעת הקהל בברזיל השתנתה להפליא, במיוחד לאחר מה שאירע למנדז, ובמקום שהיא תתאים עצמה אלינו, אנו התאמנו את עצמנו אליה. לפעמים, מוטב לעמוד מאחורי הרעיון ולגבותו, במקום להתייצב בראש המאבק ולנסות להובילו ללא הצלחה. האמינו לי, יועצי הסתרים הם שקובעים את המדיניות בסופו של דבר, ולא אלה שנושאים בעוז את הדגל וחשופים לפגיעה. עובדה היא שצ'יקו מנדז כבר לא בין החיים.

החיבור בין אומנים לפוליטיקאים בשלטון התחיל למיטב ידיעתי בברזיל (ז'ילברטו ז'יל אפילו מונה לשר). כשהפוליטיקאים קיבלו החלטות טובות, תמכו בהם האומנים תמיכה מלאה. כך נהנו הפוליטיקאים מיחסי ציבור מעולים, וכך נהנו האומנים מאהדת הקהל, אם בגלל תמיכתם בעקרונות חשובים, ואם בגלל השפעתם על התוויית הדרך של קובעי המדיניות. בחלוף הזמן, החלו אומנים מפורסמים לבקר בכפרים נידחים, יש האומרים כי עשו כן על מנת להשיג תמונה נאה עם ילדים למודי סבל, אך תוך כדי כך, הם גם יצרו מודעות גדולה בציבור לבעיה שהיתה עד אז חבויה. אפילו סטינג הלך לגור עם אינדיאנים במאטו גרוסו.

אם במופעי לייב אייד למען רעבי אפריקה לפני כעשרים שנה, תקפו והאשימו האומנים את המדינאים, הפעם הלכו בדרכם המוצלחת של אומני ברזיל. אז נכשלו אומני אירופה וארצות הברית כישלון חרוץ, הן בגיוס הכספים, הן בגיוס דעת הקהל והן בשינוי המדיניות כלפי העניים ביבשת השחורה. הפעם, החליטו לשנות את קו הפעולה, ולחבור אל המדינאים. במקום למרוד בהם ולנסות ולהסעיר את החברה האזרחית, הם משלבים עימם ידיים, בתקווה ששיתוף פעולה יוכל להועיל במקום שבו היה נתק ניכר – בין שלטון הקשישים לבין מרד הנעורים. כבר אז אמר לי הטייס האמריקני: לו רק יכלה ממשלת ברזיל להביא את פינק פלויד לכאן, כפי שהביאה את סטינג. הרהרתי בדבריו כשהייתי בדרכי לשבט השאוואנטה. האינדיאנים לבטח היו מרוצים מהפירוטכניקה. אם אפשר היה לבודד אותם עוד אלף שנים, הייתי סקרן מאד לדעת אילו פירושים יתנו למופע האיחוד בלב האמזונאס, אחרי ארבעים דורות ביער. (הערה בשולי הדברים: סטינג לא יכול היה לבקר שבט אינדיאנים נידח ללא שיתוף פעולה של ממשלת ברזיל)

הפעילות הפוליטית של ו'וטרס מעולם לא נסתרה מעיניי. לצד מאבקים צודקים, הוא לא פעם תוחב את אפו לעניינים השנויים במחלוקת כמו בסכסוך הישראלי-ערבי. לתומי, סברתי שאפשר יהיה לגייסו למען שימור יערות העד. כמו רבים וטובים, גם אני הנחתי שאיחוד הלהקה הנהדרת, למען מטרה צודקת, יוכל להועיל לשני הצדדים. אין ספק, שלעיניו של ו'וטרס ושאר חברי פינק פלויד, הונחו אינספור הצעות שלשמן נתבקשו להתאחד. בסופו של דבר הם החליטו לעשות זאת למען עניי אפריקה. זו אכן סיבה טובה למדי כדי להשיב עטרה ליושנה, ואני שמח מאד עבור מעריצי הלהקה האהובה. על כל פנים, אני ניסיתי להקדים את בונו, ופניתי דרך מיילים לכל מיני אנשים, בבקשה לדעת איך אוכל ליצור קשר עם ו'וטרס למען הצלת היערות. די מהר התברר לי שהמשקעים הכבדים בינו לבין יתר חברי הלהקה כבדים מדי, מכדי שיוסרו למען הרעיון הירוק. אולם, אנשי יחסי הציבור של מייסון היו נחמדים יותר, ולמרות שיש רבבות כמוני הפונים אליהם מדי חודש, בכל זאת זכיתי לתגובות אוהדות. כך, שאם באחד הימים יופיעו הפינק פלוידים בקונצרט רוק המוקדש ליערות ברזיל, תזכרו היכן שמעתם זאת לראשונה. בכל זאת, הראשון שבישר לעולם כולו באמצעות האינטרנט, שפינק פלויד תתאחד בקיץ 2005 היה אנוכי, אי-שם באמצע אוקטובר שעבר.

האם המדינות המתועשות המתכנסות בימים אלה במסגרת G-8, תמחקנה את חובה של אפריקה לארצות המערב, זאת עוד מוקדם לדעת, ויתכן שתחול אף איזושהי נסיגה. אולם הרעיון לשכנע פוליטיקאים דרך סדרת מופעי ענק הוא מבורך, אף שאני מסופק אם בכוחם של האומנים להשפיע על מדינאים בצורה כלשהי. בכל זאת, לא תמיד מעצבת דעת הקהל את המדיניות. מלבד זאת, מחיקת החוב היא סתם הליך מאחז עיניים, כי הרי האפריקנים, בכל מקרה, אינם מסוגלים לשלם את חובותיהם, ומחיקת המינוס בבנק לא אמורה לשנות את מצבם הרע לטוב. ללא פיתוח תשתיות, מודרניזציה של החקלאות וקידום החינוך, לא תקום אפריקה מתוך שבריה. על המדינות העשירות לרתום חלק ניכר ממשאביהן כדי להצעיד קדימה את היבשת השחורה. הן גם חייבות לעשות זאת, אם ניזכר בחובן המוסרי. חלק ממדינות אלה וארצות הברית בראשן, ביסוסו את כלכלתן על כוח עבודה זול של עבדים שחורים. כפי שצבאות המונגולים החריבו את תרבות האסלאם המפוארת, כשהשמידו כפרים שלמים בדם ואש, כך הרס הקולוניאליזם את אפריקה, כאשר מיליוני גברים ונשים נלכדו בכוח הנשק החם, כדי להיות עבדים בזויים במטעי התירס של אמריקה. כפי שנוהגים לשאול כמה אנשי מדע ורוח יכלו להימנות בין ששת המיליונים שהשמידו הגרמנים, כך אפשר לשאול אותה השאלה לגבי העבדים הכושים.

כולנו יודעים שמותם של ילדים רעבים באסיה, או של אפריקנים ממחלות איומות, כלל לא נמצא על סדר יומן של ממשלות המערב, ובמיוחד אם אף אדם לבן לא מת שם. כבר נוכחנו בשנה החולפת לראות איך העולם כולו התגייס לטובת קורבנות הצונאמי, רק בגלל שהאסון היה משותף לאסייתים ולאירופאים. מותם של לבנים רבים, הגביר את האהדה במערב כלפי הניצולים המקומיים, וזהו מזלם הטוב שפקד אותם לאחר הגורל המר. אני מתיימר לומר שאם ארבעה ישראלים לא היו טובעים בין גלי הענק, יתכן שהסיקורים התקשורתיים היו נעלמים מן המרקע אצלנו כעבור שעות במקום ימים. עובדה היא שבאמריקה הדרומית יש עוני בל יתואר וסבל אנושי המשווע לעזרה, אך אף אחד בישראל לא נענה למצוקת הילדים הרעבים. אם לא היו נחטפים כמה ישראלים בקולומביה, מי בכלל היה נותן דעתו למלחמת הגרילה שמתנהלת שם כבר אינספור ימים. כך ארבעה ישראלים מתים יכולים ליצור שיח ציבורי יש מאין, כאילו אסונם הגדול של האינדונזים הוא גם אסוננו. ולמי ששאל מדוע ישראלים כה מעטים מצאו את מותם באסון, הרי שבניגוד לרעש שמייצר עם ישראל בכל מקום שאליו הוא מגיע וממנו הוא חוזר, לדרום-מזרח אסיה מגיעים מעט מאד תיירים מישראל, בהשוואה לחילותינו בטורקיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, גם אם רבים סבורים שהושלם הכיבוש בהודו על מיליארד תושביה. מלבד זאת, לינה לאורך החוף במקום מהודר, תמיד יקרה יותר מצריף נוטה ליפול במרחק כמה מאות מטרים מקו המים. הישראלי מבכר התעמלות בוקר בריאה כמו צעידה ארוכה אל הים, מאשר מראה מלבב של זריחה מחלון חדר המלון, אף אם כל החיסכון הכרוך בכך, מסתכם בשני דולרים עלובים ליום.

אני מאחל לאפריקנים ולקופי האדם שמדינות המערב לא תשכחנה אותם הפעם במהרה, אם כי אני לא שוגה בדרך כלל בדמיונות שווא. כל עוד עסוק המערב במלחמת תרבות, בין אם היא פנימית כמו בצרפת או חיצונית כמו בעיראק, אין כל סיכוי שמנהיג רציני מן המדינות השבעות, יתחיל לפנות מזמנו לטובת החלשים. האם מישהו ממכם שאל עצמו אי פעם, מה היה קורה אם בן לאדן לא היה גר במערה קטנה באפגניסטן. קרוב לוודאי שאף אחד במדינות המערב לא היה נותן דעתו לנשים האפגניות שמופלות לרעה בצורה אכזרית.

ולשאלת השאלות: האם פינק פלויד תגיע לארץ? סביר להניח שמרכז פרס לשלום ינסה להביאה, ולו רק לביקור קצר ברמאללה ובירושלים. אין לי מושג אם יתקיים גם מופע ראווה מסחרי או מופע צדקה למען הפליטים, אך אני מתכוון להיות שם. את מר פרס פגשתי לפני כחודש ימים בבית המפלגה, והשיחה התמוהה נסבה על הריבוי הטבעי של הבדואים. מר פרס, האחראי כיום על הנגב, מודאג למדי מן המצוקה שנגרמת למשפחות בדואים מרובות ילדים. אני מכיר את מר פרס מאז היותי בן 17, עת הקמנו את 'נוער העבודה' בישראל (לא פרס ואני, אלא כמה חברים), ולמרות הפעמים הרבות שפגשתיו במסגרות פוליטיות שונות, הוא תמיד מצליח להפתיע אותי מחדש. מכל מקום, בכוונתי לבקש ראיון עימו בנוגע לפיתוח הסביבתי בנגב, ובין השאלות אולי אגניב שאלה אחת לגבי המגעים עם להקת פינק פלויד.

מילות מפתח: פינק פלויד, אינדיאנים, אמזונאס, שימור יערות הגשם

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.