ארץ זבת חלב ודבש כשרה למהדרין

05/07/2005 ב- 07:33 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על ארץ זבת חלב ודבש כשרה למהדרין

השבוע התבשרנו כי עוד אחד מגדולי התורה פסק, לשמחת העם, פסיקה חשובה מעין כמותה: בטרם נכניס את החומוס ללוע, יש לבדוק היטב בציציותיו, שמא הטחינה עשויה גרגרי שומשום שנקנו מן הגויים. הפסיקה הזו מתווספת לפסיקה קודמת, חשובה לא פחות, האוסרת לאכול חסה, שמא נותרו כמה פשפשים בין העלים.


השבוע התבשרנו כי עוד אחד מגדולי התורה פסק, לשמחת העם, פסיקה חשובה מעין כמותה: בטרם נכניס את החומוס ללוע, יש לבדוק היטב בציציותיו, שמא הטחינה עשויה גרגרי שומשום שנקנו מן הגויים. אם חלילה נתגלה כי מקור השומשום בנכר, יש מיד להיטהר במקווה הקרוב, ולדווח לרשויות החוק או למשטרת הצניעות על עבירה של דין תורה.

הפסיקה הזו מתווספת לפסיקה קודמת, חשובה לא פחות, האוסרת לאכול חסה, שמא נותרו כמה פשפשים בין העלים, וחלילה לבני העם הנבחר לאכול שרצים בפרהסיה או ביחידות, כי העונש על הפרת המצווה כרוך בסבל רב, איפה שהוא בסמטה החמישית של הגיהינום.

אומנם, אנו החילונים התעייפנו מפלפולי רבנים עוד לפני שנולדנו כתינוקות שבויים, אך כגודל ההשתאות והפליאה, כך גודל ההפתעה שעוד מישהו נותר יהודי בעולם הזה לאחר כל ההחמרות שנוספו לעול היהדות בשנים האחרונות. לא די שהורגים בנו בגלל גודל החוטם, קדוש מעונה בן אלפיים שנה, ופילוסופיה בגרוש של אחד בשם קארל מרכס. ולא די שמציתים את החנויות שבבעלותנו ומחריבים את קברי אבותינו, כי כביכול גזלנו את פרנסתם של בטלנים שיכורים בכל מיני ערים מזופתות. הנה, בכל דור ודור קם עלינו רבי קנאי ומורה לנו כי אכן, יום כיפור יש רק אחד, אבל כדי שדרכנו תהיה סלולה לגן עדן, מוטב לצום כל ימות השנה, אחרת ניתפס אוכלים שומשום מתוצרת חוץ, פשפשי חסה מתוצרת כחול לבן, או מן ששלח לנו אלוהים מן השמיים, אך כל מיני תחמוצות חנקן טימאו אותו בדרכו מטה.

רובנו סברנו כי המאבקים בין בית שמאי ובין בית הילל תמו לפני דורות רבים, אך נראה כי טעות היתה בידנו. המאבקים עודם נמשכים, למרות שידו של בית שמאי על העליונה, ובכלל נראה כי המערכה הוכרעה לטובת הרעים עוד בטרם החלה. להזכירכם, נאסר על גבר לעבור בין שתי נשים הפוסעות בדרך, לרכוב על נאקה במדבר, ואם גשם זלעפות יורד ואתם בו בזמן חולים בדלקת ריאות, זכרו את יום השבת לקדשו, ואל תשתמשו במטריה. לפי פסיקתו של "תצא בחוץ, אתה עוין" מדובר בחילול היום הקדוש, ועדיפים ייסורי השפעת על ייסורי העולם הבא, שבו אולי ניוולד כפשפש של חסה בגלל החטאים המרובים. אגב, האם לא צריך לומר "צא החוצה", ואם יש תיש, אז מדוע "עזה עיוורת" ולא עז?

תמיד סקרן אותי לדעת אם אלוהים בכבודו ובעצמו מבין את פלפולי הרבנים, כי הרי הקריאות להיפרע משריד או לעלות על ביתו של שרון, מיד מתורגמות לאהבת ישראל ולדברי טעם. החשש הגדול ששם למעלה יפסיקו להתאמץ, ואז כשיבקש אחד "החכמים" לשלוח את הגברת אלוני לעזאזל, לא יבין זאת היושב במרומים, ובאמת יקח אותה מאיתנו. הרי בכל זאת אנו, ואולי גם כבודו הרם, לא בקיאים בדימויי התורה, וכבוד הרב מן הסתם התכוון כי המילה עזאזל היא רק מטאפורה לשפת נחל רוגע, תחת צל התאנה.

המרבה באיסורים הוא המרבה להישאר בזיכרון ההיסטוריה, וכל אדמו"ר מרבה להוסיף פסקי הלכה, כדי שחלילה לא נשכח שכשאומרים תרי"ג מצוות, מתכוונים לא לאלה שקבע קדוש הקדושים, אלא לתרי"גו של הרב עובדיה, ובנוסף לתרי"גו של הרב אלישיב, ובנוסף לתרי"גו של הרב שפירא… ברם, אם לאחר הפסיקה הקודמת, התחלתי לבדוק את עלי החסה תחת המיקרוסקופ, כדי לגלות אולי מין חדש של רמש, הרי שהפעם לא ברורה לי כלל וכלל הפסיקה. אולי התכוון כבוד הרב לכך שהגוי, בין אכילת שרימפסים ולובסטרים, נגע בטעות בגרגירון של שומשום, ומשום כך פסל משלוח בן עשרות טונות שהגיע אך אתמול לנמל חיפה.

ואם התחלנו בחסה, המשכנו בשומשום, כי אז במה נקנח? החיטה מיובאת וכך גם האורז, ולך תדע כמה נחשים ועכברושים אכל האיכר הסיני, לפני שקצר את האורז שמתבשל עכשיו אצלי בסיר. והנה נזכרתי בקטניות, שלא נהיר לי אם מותר לי לאכול מהן בעיצומו של הפסח או שחל איסור חמור. הרבנים האשכנזיים אוסרים זאת, הרבנים המזרחיים מתירים זאת, ואני, הספרדי בן ספרדי, שמזה מאות שנים מדברים לדינו במשפחתו, עדיין מחפש רב משלנו, שיורה לי מה לעשות. מכל מקום, שאלה יותר דחופה שצריכה לקבל תשובה היא באיזה זמן החליטו יוצאי תימן ועיראק להתחזות לספרדים. לא רק שלא מובן לי מדוע אנשים מתביישים בעדתם, בכלל לא ברור לי מדוע יש הפרדה בנוסח התפילה בין מזרחים לאשכנזים. את הגלות יש להשאיר בחוץ לארץ, ביחד עם השומשום ואורז העכברושים.

בין פסיקת החסה לבין השומשומין, אמר אחד הרבנים, שנודע בעיקר בשל בתו המתרועעת עם זרים, כי אסון הצונאמי אירע בגלל אכילת טרף. עתה, לאחר סיפור החטיפה של המאהב הצעיר, אני משתדל כל לילה לבדוק אצל המכון הסיסמוגראפי, מתי הרגע המתאים לעלות על יצועי. הבה נישא כולנו תפילה שאלוהים יסתפק במאסרה של הרבנית, ולא חלילה יביא עלינו עוד מבול או רעידת אדמה.

ברשותכם, אתעכב מעט על ענייני כשרות. התורה מצווה שלא לאכול את בשר הגדי ביחד עם חלב אמו. אולי יש היגיון בריאותי הנעלם מעיני נזר הבריאה, אבל כפי שכולנו יודעים, המזון החלבי הוא בעצם מזון בשרי. חלב לא גדל על העצים, אלא בקרבת עטיניה של הפרה, וכל תכולתו היא חלבונים מן החי ושומנים מן החי. אותו חלבון שנמצא באומצת הבשר על הצלחת, נמצא גם בתוך כוס החלב, ולכן ההפרדה בין חלבי לבשרי חסרת כל היגיון ביולוגי, ובמיוחד חסרת כל היגיון דתי, כאשר דגים וביצים, שהם מזונות בשריים, מותרים לאכילה עם חלב. תודה לאל שעדיין מותר לאכול תפוחים, אולם כבר בחזוני אני צופה את הפסיקה הבאה: אין לאכול פירות שיש בהם תולעים ביחד עם חלב גמלים ושניצל סויה.

עשה לי את היום: אתמול בערב חלפתי ברחוב בן נון. לפניי צעד קשיש שנעזר במקל הליכה, ולצידו פסעה המטפלת הפיליפינית. "את עייפה?" שאל הזקן. "כן, אני עייפה", ענתה. "בסדר, עוד מעט נעצור", הפטיר הישיש בנחת. משום מה יכולתי לראות את עצמי בעוד חמישים שנה.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.