האדם שברא את אלוהים

27/06/2005 בשעה 09:53 | פורסם בהשוליים המתרחבים של קו אינסופי | סגור לתגובות על האדם שברא את אלוהים

כידוע, העניש האל את הנחש משום שזה פיתה את חוה לטעום מפרי עץ הדעת, ובכך בעצם ביקש להקנות לה חוכמה. את כולנו לימדו שהנחש עשה מעשה רע ולא לשווא רדף אותו היושב במרומים. ברם, זוהי נקודת המבט האלוהית. מדוע, אם כך, איננו מתבוננים על מעשה הנחש מזווית הראות האנושית?


כידוע, העניש האל את הנחש משום שזה פיתה את חוה לטעום מפרי עץ הדעת, ובכך בעצם ביקש להקנות לה חוכמה. נשאלת השאלה האם הנחש מגן העדן הוא דמות חיובית או דמות שלילית. לדידנו, בני האדם, הנחש אינו רע כלל וכלל, ודווקא היה צריך לזכות אותו בפרס או מתנה על כך שהעניק לנו חוכמה. אולם, את כולנו לימדו שהנחש עשה מעשה רע ולא לשווא רדף אותו האל. משום שאנו בני אנוש וזרה לנו נקודת המבט האלוהית, עולה גם השאלה מדוע לא מסתכלים על מעשה הנחש מנקודת מבט אנושית. עתה ברור הרצון להבין כיצד מתוך סיפור אחד קיימות שתי מסקנות קיצוניות זו מזו, בלי שום דרך לגשר ביניהן, אלא אם נתהה מעט על תורת המוסר.

בהנחה שהאל דווקא יהיה גאה ביצור חכם פרי בריאתו, אין לקבל את הכתוב שהאל אינו חפץ בהעשרת הידע אצל האדם, אלא אם כל החוכמה המשגת היא היא האלוהות. האם זו הסיבה שהאל מעניש את הנחש? האם עשה זאת משום שהוא חפץ למנוע מהאדם את היכולת להגיע באחד הימים לאפשרויות האלוהיות? ואם כל החוכמה המשגת היא האלוהות, האם אנו בכלל צריכים לשתף פעולה עם האל בעניין זה? והאם אין זו טעות לראות בנחש דמות שלילית ומזיקה, רק משום שכך סבור אלוהים, ומשום שזוהי דרכו למנוע מאיתנו את יכולותיו?

מכאן צצות ועולות שאלות נוספות, האם בורא עולם הוא כל יכול? או שמא, מעת שנברא האדם, בצורה זו או אחרת, הוא בלתי נשלט, אלא על ידי שכר ועונש, כדי לשמור איכשהו על הסדר הציבורי? האם קיימת ההשגחה האלוהית או שזוהי תוספת אנושית לאותו כוח עליון שיצר את העולם? והיה והוא כל יכול, מדוע שלא ייטע במוחות הבריות את הרעיון שהוא קיים, ואף ימנע בכוח ישותו כל עבודת אלילים אחרת, ואולי בכלל את כול הרוע הקיים?

כמו כולם, גם אני הייתי חפץ לדעת אם אכן קיים כוח עליון כלשהו, בין אם זה משגיח עלינו ומשליט סדר בעולם, ובין אם רק הסתפק במעשה הבריאה. אם קיים כוח שכזה, האם יכולנו לדעת זאת? ואם לא קיים, היש ביכולתנו השכלית להפריך את קיומו או לאשש את אי מציאותו? מישהו או משהו יצר את העולם, זאת הרי ברור. אותו כוח עליון מסתורי שאנו מכנים אלוהים ברא את היקום המוכר לנו ואולי יקומים אחרים, אבל מישהו או משהו היה מחויב, לפי אותו היגיון, גם ליצור את הכוח העליון, ומי היה יוצרו של זה? כפי שלמראה המונחת מול מראה אחרת יש אינסוף בבואות, כך יש אינסוף כוחות עליונים, אך לא בהכרח אינסוף אלוהים, כי אלוהים, מלבד היותו כוח עליון הוא גם ההשגחה העליונה, ולכן אלוהים יש רק אחד, בסופו של דבר.

בעוד בריאת העולם היא שדה מחקר לאסטרופיסיקאים שלעולם לא ישיגו תשובה ברורה, ההשגחה העליונה מוטבעת באדם מכל גזע, צבע ומין. גם האדם הכי פחות מוסרי חושש שיבוא על עונשו, והחשש הזה לא תמיד רציונאלי. רבים אומרים כי אין ממש בקיומו של כוח עליון השולט בעולם ומשגיח על מעשי הבריות, אבל אם נתרשם מהרוע הטבוע באדם, הרי שלא נוכל להתעלם מכך שהסדר החברתי בהחלט נשמר בדרך כלל. אם כך, בהיעדר כוח עליון שמשגיח עלינו, כפי שסבורים רבים מן החילונים, מי עושה זאת? התשובה ברורה: אלוהים. יש אלוהים והאדם הוא אשר ברא אותו ולא להיפך, כדי שישגיח עלינו מפני מעשינו.

אם ישנו כוח עליון או איננו, אין לאדם שום כלים כדי לבדוק זאת. כל שנותר לנו הוא להניח שכוח עליון ברא את העולם, וכוח כלשהו יצר את הכוח העליון וכך הלאה. כלל הכוחות הללו שמספרם אינסופי בראו את היקום, ואנו לעולם לא נעמוד על פשרם. משום שלא מובן פשרם, אך כבוראי עולם ראויים הם לציון בכול אשר נתהה ונעשה, קל היה הדבר להוסיף להם תכונות שהיינו מצפים שיהיו להם: היכולת להעניש והיכולת להיטיב. אם לא נאמין כי צדיק טוב לו ורשע רע לו, לא נוכל להתקיים בחברה האנושית אפילו יום אחד נוסף. מהות השכר והעונש אפילו לא הוגבלו לתחומי ההוויה, אלא התרחבו לימים שיבואו לאחר המוות, אם באמצעות גן העדן והגיהינום, ואם על ידי תחיית המתים וגלגול הנשמות. לאדם לא היתה ברירה אלא להמציא את ההשגחה העליונה, ואף אחד לא התאים לקבלה, מלבד אותו כוח עליון מסתורי ועלום שם שברא את העולם.

לאדם גם אין שום כלים כדי לאשש את קיומה של ההשגחה העליונה או להפריכה, ולכן אלוהים חייב להיות המצאה. זוהי כנראה ההמצאה הכי חשובה שהמציא האדם, והדרך אליה די ברורה: בהנחה שקיים כוח עליון שאין לנו שום אפשרות לדעת מה טיבו, אך כולנו מאמינים במציאותו, הרי היינו מחויבים לתת לו גם צורה ומשמעות. אחד ממניעיו העיקריים של האדם במעשה זה היה האדרת ערכי המוסר, אשר מקנים תועלת רבה למין האנושי, במניעת תוהו ובוהו ושמירה על נהלי החיים התקינים.

הטענה כי האדם הוא אשר ברא את האל, והוא אשר מעניק לו כוח חיות בעולם הזה, היא מחשבה של כפירה, וכדי שלא אואשם בה, אציג את הטענה החלופית של המאמינים האדוקים, בדבר כך שאלוהים שולט במחשבתנו: אפשר לומר בוורסיה שלהם לטיעוניי כי אין שום אפשרות להוכיח שהכוח העליון לא נטע בליבם של בני האדם את המחשבה על ההשגחה העליונה, וכי זהו אינו רק פרי המצאה של מחשבה מקורית. כלומר, מי שבכוחו לברוא יקום שלם, יכול גם לשלוט במחשבותיהם של הברואים.

בנלווה לאמונה באל התפתחו הדתות השונות וכעת נשאלת השאלה: האם היה כרוך בכך גם נזק כלשהו? מלחמות הדת, להזכירכם, גרמו לא פעם לפרעות באדם, במקנהו ובביתו, אולם בל נשכח את תרומת הדתות להתהוות התרבות. אם רב ערכה מן הנזק שנגרם, כי אז הדתות השונות ועימן האמונה באל הועילו לנו. מובן שקיימת השאלה אם אין דרך אחרת לשמור על ערכי מוסר האדם, מלבד השתייכות לדת זו או אחרת והאמונה באל. לדעתי הדבר תלוי בהתפתחות הידע האנושי. האדם הוא סקרן מטבעו והיה צריך להמציא ולברוא דבר מה שיגן עליו מפני עצמו. לכן בעבר השתמש באל, כי זהו הדבר הבסיסי ביותר שבני אדם יכלו להאמין בו. כמעט כל ברייה מאמינה שמישהו או משהו ברא את העולם, ולכן קל היה לייחס לו גם אפשרות של השגחה. יתכן שבעתיד ימצא המין האנושי או מיני בעלי חיים אחרים, דבר משותף אחר שיגן על המוסר וישמור על ערכי התרבות. אפשר גם לטעון שהתחיקה בחברות חילוניות יוצרת תחליף מסוים לעקרונות הדתיים.

מילות מפתח: אלוהים, גן עדן, שכר ועונש

מודעות פרסומת

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.