הדרך המשונה להגיע למלוכה

26/06/2005 ב- 10:47 | פורסם בדברים מעניינים יש בעולם | סגור לתגובות על הדרך המשונה להגיע למלוכה

נהוג לחשוב שכדי להיות מלך, צריך להיוולד לאב שהוא מלך ולאם שהיא מלכה. דרך אחרת היא לעשות הפיכת חצר ולהכריז על מלוכה, אך בתולדות דברי הימים היו כאלה שהגיעו למלוכה בדרך מעט משונה.

מיכאל ה-2 (המגמגם), קיסר ביזנטיון ומייסד השושלת האמורית, היה ככל הנראה האדם היחיד בהיסטוריה, שצעד מתא הנידונים למוות הישר אל טקס הכתרתו למלך. הוא נולד בשנת 770 באמוריון שבפריגיה למשפחה ענייה. הוא הצטיין בצבא ומונה למפקד משמר הארמון. מיכאל נידון למוות ובחג המולד של שנת 820 עמד התליין להוציא את פסק הדין אל הפועל. הנידון למיתה עצם את עיניו וחש כי הגיע קיצו. הוא שמע את התליין ממלמל אילו משפטים והיה סבור כי זהו חלק מטקס ההוצאה להורג, אך משפתח את עיניו, הופתע לראות את התליין כורע לרגליו ומבקש את מחילתו בעיניים דומעות. מתברר כי מי שכבר ראה עצמו כמת, נבחר לרשת את כיסאו של הקיסר ליאו ה-5 (הארמני) שנרצח סמוך לכן בשעת תפילה בכנסיה האגיה שבסופיה. מאחר שלא היה בנמצא נפח שיתיר את הכבלים על רגליו, הובל מיכאל לטקס ההכתרה בעוד השלשלאות מרותקות לרגליו. מיכאל השני מלך עד שנת 829.

הוגו, מלך איטליה בשנים 926-947, היה רוזן ארל משנת 898 ורוזן פרובאנס משנת 911, ונודע בעיקר בשל דרכו רצופת הנישואים כדי להגיע לכס המלך. באותם ימים היה רודולף ה-2 (מבורגונדיה) מלך איטליה. הוגו נשא את אמו של המלך לאשה, אחר נשא את בתו של המלך ואחרי כן את אלמנתו של המלך. גם אחיו נישא לבת אחרת של המלך ואילו בנו נישא לבת נוספת של המלך. נראה כי אי אפשר שלא לזכות במלוכה אחר מטווה בריתות נישואין שכזה והוגו אכן השיג את המלוכה המיוחלת.

לואי ה-17, בנם של לואי ה-16 ומארי אנטואנט, נולד בשנת 1785 לחיים של עושר ותקווה לעתיד מובטח, ומת בשנת 1795 חסר כל, כשוליית סנדלר וכמלך צרפת, אף שמעולם לא שלט בארצו. עם בואו לעולם הוכרז כדוכס נורמנדי, בגיל 4 היה ליורש העצר ובגיל 6 לנסיך. בעת המהפכה הצרפתית הושם בכלא יחד עם הוריו ולאחר שאלה הוצאו להורג, החליטו השלטונות למנות לו משפחה אומנת ולהרחיקו מן העם. הוא הועבר לרשותו של סנדלר מן המהפכנים, וזה גילה כלפיו יחס נוקשה והעסיק אותו בפרך. בינתיים, בשנת 1793, הוכרז לואי ה-17 למלך צרפת על ידי המלוכנים (תומכי משטר המלוכה), וכך בעודו עובד למחייתו בגיל 8 כשוליה, היה לואי גם מלכה המוכר של צרפת. כעבור שנתיים נפטר הילד השברירי בכלאו, ככל הנראה משחפת.

בשנת 1875 נתפנה כסא המלכות במדינת ברודה שבהודו. הממשל הבריטי ששלט אז בתת-היבשת ההודית ביד קשה, התיר לאלמנת המהראג'ה המנוח לבחור שליט חדש מבין צעירי הכפר קוולנה. לשם כך תפסה המשטרה המקומית חבורת פרחחים והביאה אותם לפני האלמנה. הותר לה לערוך להם מבחן אחד והיא החליטה לבדוק אצלם את נימוסי השולחן. בזה אחר זה כשלו הצעירים, עד שהופיע לפניה נער בן 12, גופלראו שמו. הוא היה חסר חינוך ככל השאר, אך היה פיקח דיו לחקות את מעשיה של האלמנה. כך זכה במלוכה מי שלימים נקרא המהראג'ה סייז'יראו ה-3, ואשר שלט במדינתו במשך 64 שנים.

צ'יאן לונג, קיסר סין שמלך על ארצו למעלה משישים שנה ונחשב לשליט הנבון ביותר בתולדותיה. שלט מאוקטובר 1735 עד פברואר 1796. צ'יאן לונג היה גם משורר ברוך כשרון שחיבר למעלה מ-30 אלף שירים, אולם הוא נודע יותר בשל היותו חלק מפרשת החלפת התינוקות המפורסמת ביותר בהיסטוריה. אמו המאמצת היתה פילגשו של הקיסר יונג צ'אנג אשר ילדה לו בת. כחשש מפני חרונו של הקיסר שרצה בן זכר, החליפה הפילגש את בתה בתינוק שנולד באותו יום לאחד מאנשי החצר, והדבר נשמר כסוד מפני הקיסר עד מותו.

אינס דה קסטרו הסכימה להינשא לפדרו ה-1 בימים שהיה יורש עצר. אביו, מלך פורטוגל, התנגד בתוקף לעריכת הנישואין, מחשש שלבני משפחתה רבת העוצמה יהיו מהלכים בשלטון. נוסף לכך התהלכה שמועה כי אינס הינה בת לא חוקית. בשנת 1355 נרצחה היא בדקירות בשליחות המלך. הנסיך פדרו הזועם פתח במרד שלא שכך עד שעלה לשלטון שנתיים אחרי כן, לאחר מות אביו. אז הוציא את גופתה של אינס מקברה, הושיבה על כס המלכות והכתירה למלכה. כל האצילים נאלצו לעבור על פני הכיסא ולחלוק כבוד למלכה המתה בנושקם את ידה חסרת החיים. רק אחר כן זכתה אינס, שמלכה אחרי מותה, להיקבר מחדש בכבוד מלכים.

שאפור ה-2 (309-379) שליט פרס הסאסאנית הוכתר למלך עוד לפני שנולד. הוא היה בנו של הורמיזד ה-2 ונולד אחרי מות אביו. לאחר שהסתלק אביו המלך מן העולם רצחו אנשי האצולה את בנו הבכור, את בנו השני עיוורו ואילו את בנו השלישי השליכו לכלא. אחת מאלמנותיו, אשה יהודיה, נותרה הרה ממנו, ובלית ברירה הוכרז העובר שעדיין היה בבטן אימו למלך האימפריה. במהלך ההכתרה הונח אף הכתר על כרסה, ונתפרה לה גלימת מלכות מיוחדת.

דריווש ה-1, מלך פרס, עלה לשלטון בשנת 521 לפני הספירה, לאחר שהוא וששת חבריו הדיחו את השליט הקודם, כנבוזי השני. השבעה דנו ביניהם מהי שיטת הממשל המועדפת עליהם, הקמת מונרכיה או אוליגרכיה שבה ישלטו האנשים הנבונים ביותר. דריווש טען בפניהם כי מוטב להמשיך בשיטת המלוכה של אדם יחיד. לדבריו, על מנת לזכות בממשל הטוב ביותר יש לבחור את האדם המעולה ביותר בארץ כולה. לאחר שהשתכנעו ממשנתו הצרופה, הסכימו ביניהם כל חברי הקבוצה כי האדם הראוי ביותר למלוכה נמנה עליהם. לפיכך החליטו להעביר את השלטון בדרך שהיא, ככל הנראה, המשונה ביותר בדברי ההיסטוריה: האיש שסוסו יצהל ראשון עם זריחת החמה יהיה למלך. מה עשה סייסו של דריווש? בלילה הוציא למרעה את הסוסה הנערצת על סוסו של אדוניו. משהבחין בה עם בוקר, החל הסוס צוהל משמחה, למען תשים לב אליו. דריווש לא יכול היה שלא לחייך. הוא זכה במלוכה. 35 שנה משל על פרס עד שהגיעה שעתו לעזוב את העולם.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.