הרפתקאותיו הספרותיות של אז'ן סי

04/06/2005 ב- 18:35 | פורסם בעל מדף הספרים | סגור לתגובות על הרפתקאותיו הספרותיות של אז'ן סי

סיפוריו המלהיבים של סי הציגו לקורא את המעללים בעולם התחתון של פאריס, עם הצצה חטופה לנעשה מחוץ להם. הוא הרעיף שבחים על האזרחים האמיצים שנלחמו בשחיתות, והריע לאותם בודדים בשכבות הנמוכות של החברה, שהחליטו להיאבק מתוך משכנות העוני בבעלי ההון המתעמרים בהם. סי לא הסתיר כלל וכלל את התעמולה שבצבצה מתוך עלילות סיפוריו, אלא הדגיש אותה ואת צדקתה ביתר שאת לנוכח האכזריות השלטת בעולם.


אז'ן סי (Eugène Sue) שבא לעולם בשנת 1804, היה שם העט של המספר הצרפתי Marie-Joseph Sue, מייסד הספרות הקלה ואבי הרומן בהמשכים. כבר בחייו זכה לכינוי "מלך הרומן העממי", משום היותו הסופר הנקרא ביותר בתקופתו בסיפורת הצרפתית. הוא נולד בפאריס למשפחה אמידה מהמעמד הבינוני-גבוה. עד עצם היום הזה לא ידוע יום הולדתו במדויק. אביו היה מנתח צבאי ואף חביב על הזוג הקיסרי, נפוליון בונפרטה וז'וזפין. הנסיך אז'ן דה בוהרנה (Eugène de Beauharnais), בנה של ז'וזפין, היה מן התומכים בו וממנו נטל אז'ן סי את שם העט. כבר בצעירותו זכה למלגה שנתית שהועיד לו סבו. אז'ן סי ביקש ללמוד רפואה, אך עזב את לימודיו כאות מחאה, מבלי שרכש הכשרה מעשית כלשהי.

בשנת 1823 הצטרף לצי בתפקיד סייע למנתח, ובמסגרת ההפלגות בהן נכח, ביקר אז'ן סי באפריקה, באסיה ובאמריקה ואף השתתף בכמה קרבות, המפורסם שבהם היה קרב נאווארינו (1828). בשנת 1829 פרש מן הצי והתיישב בפאריס. בעקבות מות אביו ירש הון מופלג, ועל כן הרשה לעצמו לחיות חיי מותרות כגנדרן המתגורר בבית מרווח ועתיר בחפצי אמנות ודברי עתיקות. בשנת 1830 החליט לעסוק בעיתונות והחל משמש כתב ב- Herald הפאריסאי ואחרי כן כעורך בעיתון אחר.

סיפוריו הראשונים התבססו על חוויותיו ממסעותיו בים והם התאפיינו בתחושת אקזוטיות ניכרת. בשנת 1830 פרסם את Kernock le pirate, בשנת 1831 פרסם את Plick et Plock ואת Atar-Gull. בשנת 1832 פרסם את La Salamandre בשני כרכים. בין השנים 1832-1834 פרסם את La Coucaratcha בארבעה כרכים. בשנת 1833 פרסם את La Vigie de Koat-Ven. בשנים 1835-1837 פרסם את Histoire de la marine française שעסק בתולדות הספנות הצרפתית. בשנת 1837 פרסם רומן היסטורי על תקופת לואי ה-14 בשני כרכים ושמו Lautréaumont. ספרו Arthur שפרסם בשנת 1838 עוסק בחיי החברה הגבוהה באותם ימים אך גם הבליט את הליקויים החברתיים שנתגלו לאחר בוא המהפכה התעשייתית לצרפת. גם ספרו Mathilde ou les Mémoires d'une jeune femme שפרסם בשנת 1841 עוסק בנושא זה. ספרו Jean Cavalier, ou Les Fanatiques des Cévennes שפורסם בשנת 1840 בארבעה כרכים היה מעין רומן היסטורי. בשנת 1842 פרסם את ספרו Thérèse Dunoyer ובאותה שנה גם את Le Morne-au-diable שהגיבורה הראשית בו היא פיראטית.

בשנת 1840 התחזקה אהדתו של אז'ן סי לסוציאליסטים. ידידיו דיברו על ליבו שיכתוב משהו מחיי העם הפשוט והוא שמע בקולם. הוא החל לגלות התעניינות באורח חייהם של ההמונים, ויצא לסקור ולחקור את שכונות העוני של פאריס, כשהוא לבוש חולצה פרומה, כובע חבוט ונעליים מרופטות. תמיכתו ברעיונות הסוציאליזם השפיעה על כתיבתו ועודדה אותו לספר את סיפורם של חסרי הישע בעולם האכזר.

את ספרו בן עשרת הכרכים "מסתרי פאריס" (Les Mystères de Paris) פרסם בהמשכים בעיתון השמרני "ז'ורנל די דיבא" מ-19 ביוני 1842 עד 15 באוקטובר 1843. הספר זכה להערצה אדירה, כאשר השקפת עולמו הסוציאליסטית של סי משתקפת היטב בעלילה. הפרקים אמנם פורסמו בעיתון המתנגד לסוציאליזם, אך נחלו הצלחה מסחררת בקרב הקוראים וכבשו את לבבם, והעיתון שתפוצתו גדלה וגברה אף זיכה את אז'ן סי בשכר סופרים חסר תקדים באותם ימים. לפני בית המערכת היו נאספים המונים וממתינים לצאת הגיליון בכל פעם, ואז'ן סי הוצף במכתבים מאלפי קוראים מכל החוגים ומכל פינותיה של צרפת, שניסו להשפיע על מהלך המאורעות בסיפור ולשכנעו לשנות את תוואי העלילה או לדבוק בה. אפילו הצבא הצרפתי החליט לפטור את אז'ן סי מחובת השירות במשמר הלאומי ובלבד שיספיק לכתוב את הפרקים החדשים במועדם.

עלילת הספר מפותלת ביותר ומתרחשת במשכנות העוני של בירת צרפת. היא גדושה באירועים מפתיעים ובשלל התרחשויות שמטרתן להותיר את הקורא פעור עיניים מתדהמה גדלה והולכת מפרק לפרק. הגיבור הראשי בסיפור הוא רודולף (Rudolphe), נסיך גרולשטיין (Gerolstein) שאינו צרפתי אלא גרמני דווקא. הספר מתאר את הרפתקאותיו של הנסיך המסתורי, שמשוטט כמחופש לצייר בסמטאות פאריס ומציל את המסכנים שסובלים מידי כוחות הרשע של העולם התחתון. רודולף האציל מייצג את הכוחות הנאורים אשר נלחמים באמצעות כספם, כוחם וחוכמתם בפושעים מטילי אימה ובעלי פרצופים מבעיתים. הוא נאבק בקיומו של הכוח השטני, חושף פשעים ופותר תעלומות ובד בבד מתקן את אי הצדק החברתי. הגיבורה היפהפיה, פרח מריה (Fleur de Marie), מנסה ככל יכולתה לשרוד בקרב רוצחים סדרתיים וגנבים מנוולים עד אשר מצליח רודולף לבסוף להצילה, ורק אז מתבררת זהותה האמיתית כבתו האובדת של הנסיך הגרמני.

הצלחת הספר השפיעה לא רק על צרפת אלא באירופה כולה, ויצרה נחשול כביר של חיבור ספרים שעסקו גם הם במסתרי הערים הגדולות ביבשת. רודולף הפך לאב טיפוס של הגיבור האולטימטיבי שניחן בכל התכונות הטובות ומגן על הציבור התמים ועל האזרחים החלושים מפני כוחות הרוע. גם הסופר היהודי־גרמני הרמן רקנדורף ניסה לחקות את הצלחת "מסתרי פאריס" בספרו "מסתרי היהודים" וכך עשו סופרים רבים אחרים. ויקטור הוגו אף שאב ממנו השראה בכותבו את עלובי החיים. גם באמריקה לא יכול היה אדגאר אלן פו שלא להתפעל מן המאורעות המרתקים שצצו בספר בכל התרחשות, אך התקשה ליהנות מן הסגנון ומן המבנה הספרותי שלא ניחן במידת העומק הדרושה.

לא הכול היללו את אז'ן סי ורבים גם ביקרו לרעה את הז'אנר החדש שיצר. קארל מרכס שכתב גם הוא ביקורת אודות הספר, אף ביטא את חוסר התרשמותו מן המסתורין שאליו חתר אז'ן סי להוליך אותו כקורא. ברם, מאז פרסם סי את ספרו עלתה ופרחה הספרות הקלה (Pulp fiction) וכבשה כמעט כליל את שוק הספרים, עד כי בימינו הפכה למוצר צריכה להמונים. "מסתרי פאריס" תורגם לעברית בוילנה בידי קלמן שולמן בשנים 1857-1860. אברהם שלום פרדיברג חיבר בשנים 1893-1897 את "זיכרונות לבית דוד" לפי "מסתרי היהודים"' מאת רקנדורף.

בשנים 1844 – 1845 פרסם אז'ן סי את ספרו בן עשרת הכרכים "היהודי הנודד" (Le Juif errant). גם בסיפור הזה מתקיים מאבק בין כוחות הצדק אל מול כוחות השחור, ובפעם הזו, הנבל הוא רודין (Rodin) הישועי שמתחקה אחר אוצרות בנות אלמוות כדי להשיג שלטון עולמי. היהודי, שמת מאות שנים קודם לכן, מותיר אחריו מטמון עתיק ושבעה יורשים נאבקים להשיגו. רודין מייצג את העושק והדיכוי של הכנסייה אל מול היהודי המתואר כמצילם של המסכנים במלחמות הדת של צרפת במאה ה-7, ומייצג את הפועל המנושל מנכסיו למען העריצות. אז'ן סי מציג בספר את כל עיוותי החברה, מן המעמד הנמוך שזכויותיו נרמסות בידי השלטון המושחת ועד המין הנשי המקופח. בפעם הזו מתוארת אכזריות רבה יותר מאשר בסיפורים שכתב בעבר, ואז'ן סי ממשיך להשתמש בזוועה כדי להעביר את מסריו, תוך כדי זריעת פחד וחלחלה בקוראיו.

"היהודי הנודד" פורסם בהמשכים בעיתון The Constitutionnel. תמורת הסיפור הציע העיתון לאז'ן סי מאה אלף פרנקים, סכום עתק באותם ימים, אך רווחיו של העיתון השתפרו פלאים לנוכח תפוצת העיתון שעלתה מ-6000 עותקים ביום לכדי 25 אלף בתוך זמן קצר. "הצופה בארץ נוד" הוא עיבוד של "היהודי הנודד" שנעשה בוורשה על ידי שמחה פאזנער בשנים 1866- 1873.

בשנת 1847 פרסם סי את ספרו Martin, l'enfant trouvé ואחרי כן, בשנים 1847-1849 את ספרו בן ששה עשר הכרכים Les sept péchés capitaux. בשנת 1849 החל מפרסם את "מסתרי העם" (Les Mystères du peuple) והשלימו לקראת סוף שנת 1856. העלילה בספר זה מספרת את תולדותיה של צרפת במשך תקופה בת אלפיים שנה דרך קורותיה של משפחה אחת שהצטיינה באכזריות רבה. בפרק האחרון של ספר זה שילב סי בין שתי עלילות ספריו הקודמים, וכך, רודולף, הגיבור מספרו "מסתרי פאריס", מופיע וחושף איגרת שנשלחה לרודין, הגיבור הישועי המרושע מספרו "היהודי הנודד". היה זה מסמך שתיאר מזימה של הישועים כנגד האנושות בכוונה להשתלט על העולם.

בשנת 1864, נטל עיתונאי צרפתי בשם מוריס ז'ולי (Maurice Joly) את רעיון הקונספירציה מספרו של אז'ן סי, והשתמש בו בחיבורו הסאטירי "דיאלוגים בגיהינום בין מקיאוולי ומונטסקייה" (Dialogue aux enfers entre Machiavel et Montesquieu) כדי להציג תיאוריית קשר בה נטען שנפוליון השלישי, בצוותא עם השטן זומם מזימות כנגד האנושות. בחיבור לא מוצגים כלל יהודים, אך למרות זאת היווה את הבסיס הפרוטוקולים של זקני ציון, כאשר אנטישמים החליפו את מזימותיו של הקיסר הצרפתי בקונספירציה של מנהיגי עם ישראל.

סי קידם בהתלהבות את ההפיכה בשנת 1848 ולאחר אביב העמים הצטרף למאבק המדיני. באפריל 1850 נבחר ברוב מכריע לאסיפה הלאומית כנציג הסוציאליסטים מטעם פאריס, אך כמעט שלא עשה שם דבר. לאחר ביטול הרפובליקה על ידי נפוליון השלישי בסוף שנת 1851, הוצא לגלות מרצונו אל סבואה, מחוז שהיה נתון תחת שליטה איטלקית. הגלות דרבנה אותו להוסיף ולכתוב, אך כתיבתו לא התעלתה לזו שפקדה אותו עשור קודם לכן, בתקופת הפריחה שלו. הוא מצא את מותו בגלות ב-3 באוגוסט 1857.

סיפוריו המלהיבים של סי הציגו לקורא את המעללים בעולם התחתון של פאריס, עם הצצה חטופה לנעשה מחוץ להם. הוא הרעיף שבחים על האזרחים האמיצים שנלחמו בשחיתות, והריע לאותם בודדים בשכבות הנמוכות של החברה, שהחליטו להיאבק מתוך משכנות העוני בבעלי ההון המתעמרים בהם. סי לא הסתיר כלל וכלל את התעמולה שבצבצה מתוך עלילות סיפוריו, אלא הדגיש אותה ואת צדקתה ביתר שאת לנוכח האכזריות השלטת בעולם. כתיבתו ניחנה בדיאלוגים רבי עניין ובעלילה המצטיינת בתחושת מתח דרמטי מתגבר. סיפוריו שהתאפיינו ברגשנות מוגזמת, משכו את לבו של הקורא אל מחוזות שתמיד רצה להיות בהם, אך נעדר אומץ לבקר בהם בכוחותיו שלו. ביחד גם גיבוריו של סי, חווה הקורא את תחושת הסכנה והאימה שמלווה את הדמויות, אך לבסוף גם את חדוות הניצחון ואת כוחו של המוסר והצדק.

מודעות פרסומת

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com.
Entries וכן תגובות feeds.