אולי אפשר יהיה למנוע את מלחמת האחים, אולי.

02/06/2005 בשעה 08:40 | פורסם בענייני דיומא | סגור לתגובות על אולי אפשר יהיה למנוע את מלחמת האחים, אולי.

צפיתי אמש בפרק הראשון מתוכניתו החדשה של חיים יבין הדנה בסוגיית השטחים המוחזקים. בעוד חיים יבין מדבר על פלסטינים, המתיישבים מדברים על הפלשתינאים, שמא כאן טמון שורש הבעיה לכל חילוקי הדעות בין תומכי ארץ ישראל השלמה לבין מחנה השלום בישראל?


צפיתי אמש בפרק הראשון מתוכניתו החדשה של חיים יבין, אשר שודרה שלשום בלילה במסגרת "טלעד". למרבה הגורל השליו, מסתבר שגם הוידאו שרכשתי לא מזמן, מסרב לכוונן עצמו כלפי שידורי התחנה עתירת הפרסומות, ובאופן בלתי ברור חסה ההקלטה על כמה שניות מתוכנית קודמת שהוקלטה; וכך בעוד מר טלוויזיה פוסע בארץ הערוץ השני, הגיחו לפתע כמה עפיפונים מסרט ילדים מצויר, ובעודי מחייך לתומי, שב המרקע אל המתיישבים בגבעות הטרשים. אז מי הם בני העם השוכן בקרבנו, האם אלה הפלשתינאים המבקשים להשליכנו לים, או שמא הפלסטינים שאנו גוזלים את אדמותיהם ומתעמרים בהם ללא הרף?

דומה שאין מילה כמו הפלשתינים שזכתה לכל כך הרבה שגיאות כתיב: פלשתינאים, פלשטינים, פלסתינים, פלסטינים, פלסטינאים, פלשטינאים, פלסתינאים ורק בורא עולם יודע מה ילד יום. והנה, בעוד המרואיינים בסדרה עטורת השבחים, מתעקשים לקרוא להם פלשתינאים, הרי שבתמליל נכתב שוב ושוב פלסטינים. בעוד יבין מדבר על פלסטינים, המתיישבים מדברים על הפלשתינאים, שמא כאן טמון שורש הבעיה לכל חילוקי הדעות בין תומכי ארץ ישראל השלמה לבין מחנה השלום בישראל? ברם, שגיאות כתיב פחות מטרידות אותי מאשר ההסברים התמוהים שמציגות הבריות בכל פעם שהן מתבקשות לבאר את מקור השם. גם כאשר הן מסבירות את האיות הנכון הן שוגות. אם היה מדובר בפרופסורים לאקוסטיקה דיינו, אך כשמדובר במומחים לשפות שמיות, אני קופא על מקומי וביעותים עזים תוקפים אותי במשך לילות שלמים.

הלילה שחלף היה גם השיא. דקותיים לאחר שנרדמתי מצאתי עצמי בפארק רחב ידיים מעיף עפיפונים. כבר בחלום שאלתי עצמי, עפיפונים? מה לי ולהם? אך התשובה לא איחרה להגיע. מיד כשהבנתי שקרתה טעות בתסריט החלום, ואין שום אפשרות שאהיה מוכן להמשיך כך, החלטתי להוריד את העפיפון מטה ולתת אותו לילדים שהתקבצו סביב. עוד אני מנסה לגלול את החוט, הבחנתי בזווית עיניי בהתנהגות משונה. העפיפון החל משנה את מעופו, עלה מעלה, זז מעט הצידה, ואז כיוון את חרטומו אל עבר האדמה. או שקצה נפשו להתעופף במרומים או שקיבל החלטה שלא להמתין, וגמר אומר לרדת ארצה מעת שהחלטתי כי כך יהא. ובינתיים, בעודי תוהה מי יהיה הילד שיזכה בעפיפון החביב, החל זה מתקרב במהירות יתרה וגדל לממדים חסרי תקדים. ניסיתי לעצרו אך ללא הועיל. העפיפון לא רק שהאיץ את ירידתו, אלא מרגע שעזבתי את החוט והתחלתי רץ למרחקים, החליט זה לתפסני והיה רודף אחרי בכל שבילי הפארק. אני מסתתר מתחת לעץ והא מגיח מבין הענפים, אני מתיישב מתחת לכיור בשירותים הציבוריים והוא צץ מתוך הברז, אני מנתר אל תוך הרכבת והוא נעמד על המסילה וממתין לי. רגע לפני שהרכבת החלה לנוע, נשמע הצופר, ואני, שסברתי לתומי כי מדובר בפעמונו הצורם של השעון המעורר, הקצתי מחלום האימים בשניה האחרונה לפני בוא הקץ. אכן, בר מזל הייתי. בן רגע החלטתי כי לא עוד. כבר היום אסביר מה מקור השם.

מקור השם פלשתינים הוא פלשת. ההיסטוריון הרודוטוס שביקר בתחומי ארץ ישראל, לא סייר ביהודה – כך היתה קרויה אז. הוא עבר על יד חופי הים ולא חדר פנימה אל הארץ. מאחר שהחוף הארצישראלי לא היה אז בשליטת היהודים אלא בידי הפלשתים, קרא לארץ פלשתינה בתארו את החמישית באחשדרפנויות של מלכות פרס (ספר ג', סעיף 91): "ראשיתה מהעיר פוסידון… על הגבול שבין קיליקיה וסוריה… וסופה במצרים… במחוז הזה נמצאות כל פניקיה וסוריה הנקראת פלשתינה". בשם זה כינה את הארץ במכתביו גם פילון האלכסנדרוני. לאחר מרד בר כוכבא, בשנת 135 לספירה, החליט אדריאנוס, הקיסר הרומי, לעקור מן השורש את התרבות היהודית ואת הדת היהודית, וכדי להכריז כי ארץ ישראל אינה שייכת עוד ליהודים, שינה את שם הפרובינקיה 'יהודה' ל'סוריה פלשתינה', על שם הפלשתים שישבו בפלשת מאות שנים קודם לכן.

לכן, לכתוב פלסטינים הוא בגדר טעות לשונית, אלא שזו נשתרשה, משום שישנם כאלה שבמקום להסתמך על מילה עברית קיימת, מנסים למצוא תעתיק למילה מתורגמת בלטינית, ואת האות T כותבים כאות ט, ואת TH כותבים כאות ת, כפי שהם עושים בתרגום מאנגלית. אולם בלטינית לא קיים כלל TH, ואת האות ת מן המילה פלשת כתבו הרומאים כאות T.

Advertisements

בלוג בוורדפרס.קום.
Entries וכן תגובות feeds.