אמרתי להם שאני עוזב ושלא יבלבלו לי את המוח
31/10/2011 בשעה 14:19 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותאינני יודע אם יש לסיפור הזה התחלה ולמה אני מספר אותו בכלל. חיי נעים כמטוטלת חשמלית שדעך בה הזרם. אני מרגיש בדיוק כמו פני המים באקווריום שחשים בפתאומיות את רטט הבועות נעלם. אזל מהם החמצן, אולי אבדה חיוניותם לעד. מחר בבוקר תצוף שם גוויה, אני יודע, ולא מסוגל לעשות מאומה.
זאבית המורה לפסנתר
10/10/2011 בשעה 16:49 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותכבר יותר מארבע-עשרה שנה לא נכנסתי אל בריכת גורדון, והפעם האחרונה היתה הפעם השנייה בלבד. ובאמת, מה יש לי לחפש שם?
אומנם נולדתי בתל-אביב, אבל אל בריכת גורדון הגעתי בפעם הראשונה ממחנה צבאי בירוחם, וכל מה שעניין אותי בשעות ההן היה קבלת 'אפטר' הביתה, כדי לישון כמו בן אדם לילה ארוך במיטתי.
בשעה שבע בערב, בעודנו בתל-אביב, הודיע לי המ"מ כי אושר לי אפטר, ובתנאי שאתייצב כעבור תריסר שעות – בדיוק – בשערי הבסיס.
זו היתה הפעם האחרונה שביקשתי אפטר כלשהו בהמשך השירות. למדתי את הלקח שלי.
בפעם השנייה הגעתי אל הבריכה כדי להבין אחת ולתמיד על מה כל הרעש והצלצולים. רציתי לדעת מה יש במי הים האלה שהופך אותם ליקרים כל כך, בשעה שהם מצויים במרחק כמה מטרים מקו החוף.
אל תיתן להם לשבת, קראתי אל עבר חולדאי והוא צחק מרוב אושר
05/06/2011 בשעה 16:15 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותבכל פעם שארוכת השיער נפגשת עימי בחוצות העיר, אני נרגש. ואין זה משנה כלל אם כמה שעות לפני כן הבטתי בה מתוסכל, כשעיניה שלחו אותי לשטוף כלים מבלי להתמהמה. כשהיא מתקדמת לעברי, ההתרגשות גוברת בי בגלל הילת הכוכבים שהיא מפזרת סביבה. כל הבחורות הנמוכות ממנה מתבוננות בה בהערצה נטולת קנאה. עוברי אורח נעמדים במקומם כדי לכבד את המעמד החולף. המבטים הרבים שהיא מושכת אחריה מסבים לה עונג. כשמכריה מספרים לה שהיא הבחורה הכי כובשת בעיר, האושר מציף אותה. אף פעם לא הבנתי מדוע המוח המבריק שלה אינו מצליח להשתלט על המוחצנות שהיא כה אוהבת להפגין.
להמשיך לקרוא אל תיתן להם לשבת, קראתי אל עבר חולדאי והוא צחק מרוב אושר…
פרטים בלתי ידועים לציבור אודות רצח הודיה קדם
19/05/2011 בשעה 16:45 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותהיום הורשעו סבה ואמה של רוז פיזם ברציחתה. פרשת הטבעתה של הקטנטנה בת ה-4 בנחל הירקון מחזירה אותי לפרשה מזעזעת קודמת, שאינה מרפה ממני כל השנים שאחרי כן.
ביום שישי, ה-6 בדצמבר 2002, בשעה 22:55 נישקה אותי י' על לחיי ונסעה לה לעבודתה. מועד זה נצרב בזיכרוני לעולמים. באותה עת התנגן "ימים גשומים וימי שני" של הקרפנטרז. מאז, בכל פעם שאני מקשיב לשיר הזה אני זוכר את הרגעים ההם. אולם, בעת ההיא נזכרתי בלילות ראשון המדכאים בקופנהאגן, כשדיאנה ואני היינו מתכרבלים תחת השמיכה וכבר מתגעגעים זה לזו, עד שתשוב למחרת בערב מן העבודה. דיאנה שהיתה רוקרית לעת מצוא באותם ימים, הפליאה לפזם למעני את השיר כדי להשביז עוד יותר את רוחי הנכאה.
בתו של אבו עלי א-דקאק תלויה באוויר
21/04/2011 בשעה 15:20 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותעל אחת הגבעות המוריקות בדרום השרון התקיימה בשנה שעברה, בחול המועד של פסח, סדנה לציורי נוף עבור מתחילים. גם אני נרשמתי אליה. לציירת שהדריכה אותנו קראו אדווה, ואילולא השם שלה, שהכה בי בגלים מרטיטים, לא הייתי מופיע אחר הצהריים במפגש ההוא. נתקלתי בה בהפנינג פורימי כשהמוני ילדים והוריהם הביטו בה בעיניים מעריצות, כשבחרה ברי מזל ולימדה אותם הלכות בציור. דרכה להתפרנס היתה מכירת התמונות שנשאה עימה לכל מקום, ושיווק הסדנאות שלה באזור. גם אני ויוחאי, שכני לשעבר, זכינו בעלון השתתפות שהבטיח שלושים אחוזי הנחה. אלמלא קראו לה אדווה, ודאי שלא הייתי מסכים לשלם את יתרת הסכום.
הקונספירציה החדשה על יצחק רבין
15/04/2011 בשעה 13:20 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותהשבוע ביקרתי בחיפה כדי לקדם מטרה מסוימת. אחרי שהקדשתי לה כשעה ומחצה מזמני, נמצאה בידי שהות מספקת כדי לשוטט ברחובותיה של העיר התחתית. חיש מהר נתקלתי במבוי סתום, על כן קיפצתי מעל גדר מוחלדת אל תוך מגרש חניה קטן של מכוניות נטושות. כל גלגליהן היו מפונצ'רים, שכבות פיח נצחיות כיסו אותן, ורבות מהן היו מופקרות לאנרגיית הרוחות מפני שמישהו ניפץ בהן שמשה אחר שמשה. פתאום נתקלתי בכדורגל תקין, שוודאי נעלם מעיניהם של הילדים ששיחקו בו ואיבדוהו. בעטתי בו בחוזקה לעבר המכונית היחידה שזגוגיותיה היו שלמות. היה זה מין התקף בלתי מובן של אנטי-בריונות. להפתעתי, החל צופר האזעקה של המכונית המאובקת לייבב בקולי-קולות. דמי קפא והסתלקתי משם בחופזה.
הבריחה הגדולה מליאונורה
10/02/2011 בשעה 11:30 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותתגים: תמונה שלי
יש משהו חד-פעמי, אולי גדול מן החיים, בתחושה שמלווה כל מי ששב לאהובתו ממרחקים ולאחר תקופה ארוכה. כך הרגשתי כשחזרתי לעיירה שפאולה גרה בה, והיא דחתה אותי בשאט נפשה. כך חשתי כשנפגשתי עם סילביה, אהבתי הראשונה, שרצתה לחדש את הקשר, ואני כבר הייתי כרוך אחר בת זוגי שליוותה אותי עד אליה. וכך הרגשתי כשהמתנתי לבואה של אדריאנה מבוליביה כדי לראותי. גם אל אנדריאה הברזילאית חזרתי ביום מן הימים, כדי לפגוש אותה שנית.
בוקר טוב, אמזונאס
27/01/2011 בשעה 08:43 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותתגים: תמונה שלי
בוקר טוב, אמרתי לצעירה הספרדיה שנשענה על מעקה הספינה.
יום טוב, השיבה לי בחיוך מוזר.
התבוננתי בחיוך שלה, והיא צחקה קלות כשהבחינה בי מתמקד רק בו.
היה לה צחוק מתגלגל, לא מטה, אלא מעלה מעלה. סוחף את שומעיו.
עזבתי את הערסל לאחר שינה יגעה. מבט חטוף אל השמש הבהיר כי פספסתי את ארוחת הבוקר. הרעב הציק לי. הלכתי לרחוץ את פניי, מטושטש עדיין מן המסיבה שנערכה אמש, וחזרתי כדי להשליך את המגבת למקומה. התיישבתי על הערסל שלה בחוסר מעשה, ואז קמתי והצטרפתי אליה.
הסתכלתי בשעמום אל השמים התכולים ועל הנהר החום, נזכר פתאום בגשם הרב שירד אתמול בלילה, אך הרעב ניתק את מחשבותיי.
מריטה נתלתה על כתפיי, מתאמצת לתת לי נשיקה, ועזבה לעיסוקיה.
הנהר רחב מאד היום, פניתי שוב לספרדיה.
נכון, אמרה ועדיין חייכה.
זהו ריו דאס אמזונאס, הנהר הכי רחב בעולם, הסבירה ברצינות.
אולם השם 'אמזונאס' התקשה לחדור לתודעתי. התבוננתי בגדה המרוחקת אלפי מטרים ממני, והתחלתי לתפוש אט אט כי חלום בן שנים רבות התגשם באמירתה הפשוטה.
ניקול שניידר: כיצד גיליתי מיהי?
22/01/2011 בשעה 11:22 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותאת ניקול שניידר הכרתי בפרנקפורט לפני צאתי מגרמניה. ודאי שהיה זה עיתוי גרוע ביותר, אך ברי כי לא תכננתי להכיר ברצינות בחורה מקומית מספר שעות לפני טיסתי. זה פשוט קרה. ובעצם, לא קרה בינינו כלום. טסתי, היא שלחה מכתב, לא עניתי לה מעולם, ובכלל שכחתי אותה. היא לא היתה דמות חשובה בחיי.
בכלל, התפלאתי למצוא את המכתב הישן הזה. מרוב מכתבים לא היה זכר לניקול עד כה. גם כשהוצאתי את מכתבה מן המעטפה, לא זכרתי מיהי. ודאי שלא שכחתי את הבחורה עצמה, אך השם נשתכח ממני ברבות הימים. ניקול שניידר… איך יכולתי לשכוח את שמה. הוא מתנגן כה יפה.
כיצד נתברר כי הבחורה הכי יפה בלונדון איננה כזאת
18/01/2011 בשעה 07:24 | פורסם במעגלים מתכלים | סגור לתגובותתגים: תמונה שלי
הלכתי לי בדרך טוטנהאם קורט בשעת ערב מוקדמת, ותהיתי בפעם המאה ואחת, מדוע פזורים בה תאי טלפון כה רבים, אם אף אחד אינו משתמש בהם, ומרוב ששקעתי בהרהוריי התנגשתי בעוצמה בבחורה אחת והיא מעדה הצידה. סייעתי לה לקום מן הארץ וביקשתי את מחילתה באנגלית שייקספירית מנומסת, אבל המופרעת טרחה לצרוח עליי בלי הפסקה. בעודי נסער ממבוכה, הבחנתי כי מישהי מציצה אלינו מתא הטלפון הסמוך. חייכתי אליה, ופירוש הדבר היה ששמחתי לראות כי אנשים מתקשרים מן הטלפונים הציבוריים האלה. היא פירשה זאת אחרת ויצאה לקראתי, מרחיקה אותי מן המשוגעת.
להמשיך לקרוא כיצד נתברר כי הבחורה הכי יפה בלונדון איננה כזאת…
בלוג בוורדפרס.קום. | ערכת עיצוב: Pool של Borja Fernandez
רשומות וכן תגובות feeds.
